2 - האם צריך לומר "בלי נדר הדרן עלך"?

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

חזרתי לעיין בסוגיה זו, ונראה לומר כי אף אם נסביר ש"הדר" שייך רק לחזרה, הרי שמי שמסיים מסכת פעם ראשונה, אך כל חלק וחלק (=עמוד/דף/פרק) של המסכת הוא למד יותר מפעם אחת -- הרי שבבואו לסיים, אכן רשאי גם הוא לומר "חזרנו עליך".

ברם, לדידי אין צורך בזה, כי "הדר" יכול להתפרש כ"טרח להשיג", וכיו"ב.

מצ"ב הערת אמו"ר במילונו, בתרגום לעברית ותוספת נופך:

לְאַחַר כָּל פֶּרֶק שֶׁל הַתַּלְמוּד מוֹפִיעוֹת הַמִּילִים "הדרן עֲלָךְ", וּבְסִיּוּם לִמּוּד מַסֶּכֶת נָהוּג לוֹמַר אֶת נֻסַּח הַ"הדרן" הַמֻּדְפָּס בְּסִיּוּם הַמַּסֶּכֶת. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר, יֵשׁ נוֹהֲגִים לוֹמַר בְּסִיּוּם קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה נֻסַּח "הדרן עֲלָךְ אוֹרָיְתָא קַדִּישְׁתָּא" (א' יְעָרִי, תּוֹלְדוֹת חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה, עמ' 150). מַשְׁמָעוּת הַמִּילָה "הדרן" מְעֻרְפֶּלֶת מְעַט. ר' אֵלִיָּהוּ בָּחוּר בַּמִּלּוֹן הַתַּלְמוּדִי "הַתִּשְׁבִּי" הִצִּיעַ שֶׁ"הדרן" מִלְּשׁוֹן חֲזָרָה. יִתָּכֵן שֶׁ"הדרן" הוּא שֵׁם בְּצֵרוּף כִּנּוּי: "חֲזָרָתֵנוּ" (= הַחֲזָרָה שֶׁלָּנוּ), כְּדִבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב עֶמְדִּין בְּהַגָּהָתוֹ שָׁם. יִתָּכֵן שֶׁהוּא הַפֹּעַל הָאֲרַמִּי "הֲדַרַן", כְּמוֹ בַּדֻּגְמָה הָרִאשׁוֹנָה בְּעֵרֶךְ זֶה, וּפֵרוּשׁוֹ: "חָזַרְנוּ", וְהַסִּיֹּמֶת "-ַן" מְצַיֶּנֶת גּוּף רִאשׁוֹן, "מְדַבְּרִים" בִּזְמַן עָבָר (עָרוּךְ הַשָּׁלֵם, עֵרֶךְ הדר3). בְּדוֹמֶה לְכָךְ נִתָּן לְהַצִּיעַ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ "הִקַּפְנוּ, סִיַּמְנוּ לִלְמוֹד מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף" (רְאֵה עֵרֶךְ "הֲדִיר"), אוֹ "חָזַרְנוּ, הִתְאַמַּצְנוּ לִלְמוֹד" (וְהַשְׁוֵה לִלְשׁוֹן חז"ל בִּכְתֻבּוֹת סז, סע"א "לַחֲזוֹר עַל הַפְּתָחִים"; וְאוּלַי הוּא מִבִּנְיַן פַּעֵל, רְאֵה עֵרֶךְ "מְהַדַּר"). הָרַב שְׁטַיְנְזַלְץ מַסְבִּיר שֶׁ"הדרן" הִיא צוּרַת בֵּינוֹנִי (שֶׁאֵין לָהּ אָח וָרֵעַ בָּאֲרָמִית הַתַּלְמוּדִית!), וּפֵרוּשָׁהּ: "אָנוּ חוֹזְרִים", כְּלוֹמַר: "נַחֲזוֹר" בֶּעָתִיד. כִּוּוּן אַחֵר הִצִּיעַ רַבִּי חַיִּים בֶּן בְּצַלְאֵל מִפְרִידְבֵּרְג, אֲחִי המהר"ל מִפְּרָאג, שֶׁ"הֲדָרַן" הוּא שֵׁם עֶצֶם בְּצֵרוּף כִּנּוּי: "הֲדָרֵנוּ" (= הֶהָדָר שֶׁלָּנוּ; רְאֵה הָעֲרָכִים "אַדַּר" ו"אַדְרוּתָא"). לְהַרְחָבָה, רְאֵה: הָרַב פְּרוֹפ' דָּנִיאֵל שְׁפֶּרְבֶּר, מִנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל, א, עמ' קכט–קלד.

כוח"ט, 

אפ"ר

‫בתאריך יום ג׳, 6 בפבר׳ 2018 ב-1:36 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

 עירובין ב ו – ויקיטקסט

https://he.wikisource.org/wiki/משנה_עירובין_ב_ו

- אמר רבי אלעאי, ... וחזרתי על כל תלמידיו וביקשתי לי חבר, ולא מצאתי.

אגב, בכ"י ק' ופ': וחיזרתי  

בתאריך 6 בפברואר 2018 בשעה 1:27, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

חוֹזֵר

1. [תמ] שָב, הולך אל המקום שיצא ממנו: והגיע לעכו וחזר (גיטין ז, ז) 
2. [תמ] נִשנֶה, עושׂה או נעשׂה פַּעם נוספת, עושֶׂה או נעשֶׂה שנית: אם אכל כחצי זית וחָזר ואכל כחצי זית (כריתות ג, ב) 
3. [תמ] שב למַצבו הקודם: חָזרו הדברים ליושנן (ירושלמי ברכות כה) 
4. [עח] (בדקדוק) שחָל על עַצמו, כגון בביטוי: פועל חוזֵר הנושא פועל על עצמו, כגון מתלבש 
5. [תמ] (על-) מחַפּשׂ בִּשלֵמוּת, טורח להשׂיג דבַר-מה, הולֵך ושָב: דרכו של איש לַחזור על אישה (קידושין ד) 

בתאריך 1 בפברואר 2018 בשעה 7:17, מאת יהושע בוך <yeb...@walla.co.il>:

כיוון ש"הדרן" (= חזרנו), אין לומר כן אלא לאחר חזרה ולימוד בפעם השניייה של המסכת, ולא לאחר הלימוד בפעם הראשונה.

ב פבר׳ 1, 2018 0:20, אוריאל פרנק כתב:

שלום רב, 

מצאתי במרשתת את שלוש התשובות האלה בנושא זה:

 

1. https://daf-yomi.com/qna.aspx?catid=5  

או: http://daf-yomi.com/qna.aspx?PageId=11

האם צריך לומר "בלי נדר הדרן עלך"?

שאלה:  לאחרונה שמעתי מישהו שאומר בסיום מסכת: "בלי נדר הדרן עלך מסכת...". האם כך צריך לומר? תודה!   תשובה: תשובת הרב יעקב שכטר: א. ישנם שני פירושים בכוונת המילה "הדרן" עלך. יש המפרשים מלשון נחזור עלייך, כלומר לאחר שסיימנו את המסכתא אנו מבטיחים לחזור עליה. וזה דומה למשפטים הבאים: "דעתן עלך" ו"לא נתנשי מינך" (דעתנו עלייך ולא נעזבך). הפירוש השני הוא מלשון הוד והדר, כלומר ה"הדר" שלנו עלייך, את מתהדרת ומתפארת בנו. חיזוק גדול לפירוש השני הוא ההמשך "והדרך עלן" וכי הכוונה שהמסכת תחזור עלינו? בודאי הכוונה היא שההדר שלך עלינו ובך אנחנו מתהדרים, ואין לחלק את משמעות המשפט לשניים. ב. כמובן שלפי הפירוש השני אין שום טעם לומר בלי נדר, הרי הוא קובע מציאות עכשווית שהמסכת מהדרת אותנו ומתכבדים אנו בה בלימודה ובידיעתה. אלא יש מי שחשש לפירוש הראשון שהוא מבטיח לחזור, והרי זה נדר, ולא נדר סתם, אלא נדרי מצווה החמורים שהפרתן קשה ולא תמיד אפשרית, על כן בחר להוסיף בלי נדר. ג. אמנם ברור שאין כך המנהג. הלא סיומי מסכת נערכים ברבים מאות שנים ויותר על ידי אלפי ורבבות עמך ישראל, על ידי תלמידי חכמים בעלי הוראה ובפניהם, ומעולם לא שמענו ולא ראינו לחשוש לזאת. וצאי לך בעקבי הצאן, אם הלכה רופפת בידך, "פוק חזי מאי עמא דבר" (צא וראה איך העם נוהג). ד. ייתכן שהסיבה שלא חששו לזאת היא מפני שזה נאמר בלשון רבים, שהציבור יחזור, ודי בכך שאחד מכל הציבור אי פעם יחזור. ייתכן גם שמפרשים זאת במובן של הבעת רצון, כאילו ולוואי ונזכה לחזור עלייך. ייתכן וברור לנו שהעיקר הוא הפירוש השני, ולפיו זו הוספה חסרת פשר. יתכנו גם נימוקים נוספים שאין כאן המקום לפרטם. ה. על כן נראה שראוי להמשיך ולנהוג ככל העולם ולא להוסיף בלי נדר. ומכל מקום החושש לנדר, יאמר בפעם הראשונה בלחש בלי נדר, ללא שיישמע באוזני אחרים, ומן השמיים בוודאי יקבל שכר על יראת חטאו באופן של התחשבות במנהג ישראל שלא לחדש בהם דבר מדעתנו. (בנותן עניין להזכיר את המחלוקת בראשונים האם מותר לדוך מלח ביו"ט לצורך הסעודה, יש מתירין ויש אוסרים ומעדיפים לאכול את סעודתם תפילה ולא להיכנס לחשש מלאכה האסורה ביו"ט. התוס' במסכת ביצה דף יד. כתבו בלשון בלתי אופיינית לחלוטין לבעלי התוס': "המחמיר לדוכן מערב יום טוב הרבה ביחד - יתברך באלוקים ובשם המיוחד". ומבארים שם הפרשנים, שאותו אחד שאוכל תפל לא זכאי לברכה זו למרות יראת חטאו, אלא דווקא זה שזכר ודך מעיו"ט, והוא גם מכבד את היו"ט בסעודה טעימה, גם מחמיר, וגם לא מושך תשומת לב לחומרתו...).

2. http://din.org.il/2014/02/27/%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9F-%D7%A2%D7%9C%D7%9A-%D7%95%D7%9B%D7%95-%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%A0%D7%93%D7%A8/ 

 

רבני בית ההוראה

כ"ו אדר א' ה'תשע"ד

שלום וברכה. כשמסיימים פרק בגמ’ שמעתי שצריך לומר ג’ פעמים “הדרן עלך פרק פלוני בלי נדר”. האם זה נכון?

תשובה:

שלום רב,

מקור הסיבה שיש שאומרים הדרן עלך פרק פלוני בלי נדר. הוא מהגמ’ בנדרים (ח,א) האומר אשנה מסכתא זו הרי זה נדר. לכן יש שאומרים בלי נדר.

אולם מעיקר הדין אין צורך לומר בלי נדר. וכתב בשו”ת מנחת שלמה (ח”א סי’ צא אות כ’) על הגמ’ בנדרים “הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל”. ומסקנת הגמ’ שם שרק אם הוא זוכר בשעת הנדר זה מועיל.

ויחד עם זה הוסיף שם: “ברם נלע”ד דלענין זה דנקטינן שכל האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל, והוא הדין במי שאומר לעשות חסד עם חבירו ושאר מצוות דאפי’ לא אמר ממש בלשון נדר והתחייבות אפי”ה דינו כנדר משום דרשא דבפיך זו צדקה, וה”ה לשאר מצוות עיין בר”ן נדרים דף ח’ ע”א ובריטב”א, – מסתבר דשפיר מהני מה שרגילים להתנות בערב ר”ה וביוהכ”פ דאינו רוצה כלל שיהי’ נדר, דכיון שהוא עצמו הרי אין כוונתו כלל לנדר או שבועה ורק התורה עשאתו כנדר, ולכן בכה”ג שגילה דעתו מקודם והתנה בפירוש דאינו רוצה כלל שיהי’ נדר מהיכ”ת נימא שאף בכגון דא ה”ז נעשה נדר גם נגד תנאי מפורש שהתנה בריש שתא דאינו רוצה שיהא נדר, ולכן נלע”ד דכל שהוא אומר סתם ולא בלשון נדר הרי זה חשיב כאומר בפירוש בלי נדר”.

3.  אמירת "הדרן עלך" בסיום מסכת - ישיבת כסא רחמים 

הרב גיא מור

הפירוש הנכון הוא ההדר (הפאר והכבוד) שלך עלינו (עיין דניאל ד, כה) שזכינו ללמוד ולחדש על מסכת זו, וההדר שלנו עליך שעוד אדם למד מסכת זו, כידוע בסיפור על מסכת חגיגה שהובא בספר מנורת המאור (פרק חמישי) וזה לשונו: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְיַחֵד בְּמָקוֹם אֶחָד וְהָיָה לָמֵד בּוֹ בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה. וְהָיָה מְהַפֵּךְ בָּהּ וּמְהַדְרָהּ כַּמָּה פְעָמִים, עַד שֶׁלָּמַד אוֹתָהּ הֵיטֵב וְהָיְתָה שְׁגוּרָה בְּפִיו וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַסֶּכְתָּא אַחֶרֶת מִן הַתַּלְמוּד וְהָיָה שׁוֹגֶה בָהּ כָּל יָמָיו. כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר מִן הָעוֹלָם, הָיָה בְּבֵיתוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא הָיָה שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ פְּטִירָתוֹ. בָּאָה דְּמוּת אִשָּׁה אַחַת וְעָמְדָה לְפָנָיו וְהֵרִימָה קוֹלָהּ בִּבְכִי וּמִסְפֵּד וַתַּרְבֶּה אַנְחָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ, עַד אֲשֶׁר נִתְקַבְּצוּ הֶהָמוֹן וַתֹּאמֶר לָהֶם: סִפְדּוּ לֶחָסִיד הַזֶּה וְקִבְרוּהוּ וְכַבְּדוּ אֶת אֲרוֹנוֹ וְתִזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁזֶּה כִּבְּדַנִי כָּל יָמָיו וְלֹא הָיִיתִי עֲזוּבָה וְלֹא שְׁכוּחָה. מִיָּד נִתְקַבְּצוּ כָּל הַנָּשִׁים וְיָשְׁבוּ עִמָּהּ וְעָשׂוּ עָלָיו מִסְפֵּד גָּדוֹל וְעָצוּם וְהָאֲנָשִׁים הִתְעַסְּקוּ בְּתַכְרִיכָיו וְכָל צָרְכֵי קְבוּרָתוֹ וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל. וְאוֹתָהּ אִשָּׁה בּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת. אָמְרוּ לָהּ: מַה שְּׁמֵךְ: אָמְרָה לָהֶם: חֲגִיגָה שְׁמִי. כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּר אוֹתוֹ חָסִיד נֶעֶלְמָה אוֹתָהּ הָאִשָּׁה מִן הָעַיִן. מִיָּד יָדְעוּ שֶׁמַּסֶּכֶת חֲגִיגָה הָיְתָה, שֶׁנִּרְאֵית לָהֶם בְּצוּרַת אִשָּׁה וּבָאָה בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ לִסְפֹּד לוֹ וְלִבְכּוֹתוֹ וּלְקָבְרוֹ בְּכָבוֹד, עַל שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה אוֹתָהּ תָּמִיד וְשׁוֹקֵד לִלְמֹד בָּהּ. עד כאן.
ולפי הבנת כבוד תורתו שהוא לשון חזרה מאי "הדרך עלן", וכי המסכת תחזור ותלמד אותנו?! ולכן אין כל טעם באמירת "בלי נדר".

 

עכ"ל. 

 

מפליא אותי שכל המשיבים התעלמו מהניתוח הפשוט של "הדרן" = חזרנו, שהוא הפירוש הראשון המובא בערך סיום מסכת – ויקיפדיה: 

 

טקסט ההדרן השתנה עם השנים, אך כיום הנוסח המופיע בסופם של רוב ספרי הקודש הוא כדלהלן (בתור דוגמה, ננקטה מסכת ברכות). הטקסט מנוקד, ולאחר כל קטע טקסט ניתן הסבר למקורו ומשמעותו.

"הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְהֲדַרַך עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי". חוזרים על טקסט זה 3 פעמים.

ההסבר הנפוץ לקטע זה הוא תרגום מילולי, ללא התחשבות במשחקי מילים אפשריים:

חזרנו עלייך מסכת ברכות וחזרת עלינו. דעתנו עלייך מסכת ברכות ודעתך עלינו. לא נשכח ממך מסכת ברכות ולא תשכחי מאיתנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

 

כל מי שלמד פרק בדקדוק הלשון הארמי יודע ש"צורות הפֹּעַל הארמיות בזמן עתיד – כמו המקבילות להן בעברית – נוצרות על ידי הוספת תחיליות בכל הצורות... אותיות אית"ן (מתוך המדריך למשתמש בסִיַּיעְתָּא לְתַלְמוּדָא, עמ' 13), לכן העדר אות תחילית לציון זמן עתיד ("אותיות אית"ן+ל") בפועל "הדרן" מלמד שאין זה עתיד.

ואכן כך הוא בארמית של התלמוד הבבלי כמופיע למשל בספר הדקדוק של אמו"ר "דיקא נמי" (עמ' 63 ואילך).

 

על מה, אם כן, הסתמכו המשיבים הנ"ל, שהבינו שאם "הדרן" הוא פועַל, זמנו הוא בעתיד? 

הפירוש "נחזור" מיוחס לרבי חיים בן בצלאל מפרידברג בערך הנ"ל סיום מסכת – ויקיפדיה:  

 

פירוש נוסף נתן רבי חיים בן בצלאל מפרידברג^[5], שפירש את הקטע בהסתמך על דו-המשמעותיות של חלק מהמילים, ובעיקר ההבדל בין השורש ה-ד-ר בארמית בבלית שמשמעותו חזרה ובין אותו השורש בעברית:

נחזור עלייך מסכת ברכות, והדרך יהיה שרוי עלינו. דעתינו תהיה נתונה לך מסכת ברכות, והשגחתך תהא שרוייה עלינו. לא נשכח אותך מסכת ברכות, ולא תשכחי אותנו, כזוג אוהבים.

 

גם במהדורת התלמוד של הר"ע שטיינזלץ יוחס פירוש זה לנ"ל:

 

התפלאתי איך ייתכן שבקי בלשון (מחבר ספר הדקדוק "עץ חיים") יטעה בדבר כה פשוט? 

ואכן כשפתחתי את ספרו, שמחתי למצוא שהוא כתב דברים אחרים מאלה שיוחסו לו. 

הנה הקטע שמצאתי בספר החיים, ואם טעיתי, אודה למי שיאיר עיניי.

 

 

מי שדן באופן מעמיק ומדוקדק בנושא זה הוא פרופ' מירון לרנר במאמר זה.

ראו בעמודים 168 - 169, ובמיוחד בהערה 30 עד תומה:

 

נראה שהדרך היחידה להסביר זאת כעתיד זה אם נפרש ש"הדרן" היא צורת בינוני (בדיקא נמי עמ' 64 מובאת הצורה "הדרן" כבינוני לרבות, אך לרבים הוא בבבלי עם יו"ד: הדרי/הדרין).

אך אפשרות זו בהערות 39, 56 במאמר הנ"ל נדחית, ומסקנתו היא שהמשמע המקורי של "הדרן" פירושו "חזרנו".

 

 

אגב, בהערה 34 במאמר זה מובא אישוש וביסוס למסורת הקריאה של המילה "מר" - "מור": 

כט"ס, 

אפ"ר

 

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'לשון על קצה הלשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל lashon-al-kze-hal...@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל lashon-al-k...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-https://groups.google.com/group/lashon-al-kze-halashon.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

ראו הקובץ המצ"ב על פירוש "הדרן [עלך]".

בעמוד 11 הוספתי עתה הצעה ש"הדרן" הוא ציווי, בו מבקשים מהמסכת שתחזר אותנו עליה (מעין "השיבנו ה' אליך").

כוח"ט, 

בתפילת "השיבנו ה' אליך ונשובה",

אפ"ר

[אוריאל פרנק‎]

מאת: אוריאל פרנק <in...@maanelashon.org>

‪Date: יום ה׳, 3 בספט׳ 2020 ב-15:33‬ 

שלום ר' דוד,  

לגבי שאלותיך, 

הנה קישור לערך "תיקו" במילון של אמו"ר: 

http://daf-yomi.com/BookFiles.aspx?type=1&id=15&page=317&male=0

לגבי "סתם" ר' יוחנן -- הוא אמורא בדור הראשון, אך ראה דיונים אלה:

  1.  רש"י מסכת תמיד דף כו עמוד א ד"ה בא וישב

יוחנן חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין ומתרץ כי תניא ההיא בשורה ואם איתא דר' יוחנן נמי תנא הוא כי היכי דתריץ אליבא דרב רב תנא הוא ופליג היה לו לתרץ אליבא דר' יוחנן ר' יוחנן תנא הוא ופליג אלא ודאי לאו תנא הוא אי נמי אין להוכיח מכאן דאיכא למימר אותו חציה בחול לא היתה הכיפה שוה לקרקע הר הבית וקי"ל בפסחים (דף פה:) דגגין ועליות לא נתקדשו ל"ש גגי עזרה ול"ש גגי ירושלים בקדושת

  2.  תוספות מסכת פסחים דף צב עמוד א ד"ה ואמר רבי

ואמר רבי יוחנן דבר תורה אפילו עשה אין בו - ר' יוחנן לא פליג אברייתא דלאו תנא הוא כדמוכח בפ"ק דכתובות (דף ח.) גבי אין אבלים מן המנין דלא משני אר' יוחנן רבי יוחנן תנא הוא ופליג כדמשני ארב אלא פרושי מפרש לה 

  3.  חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף קיד עמוד ב ד"ה והא דאמר

והא דאמר ר' יוחנן לעבור עליו בעשה ולא תעשה. פירשו המפרשים דפליג ר' יוחנן אברייתא וס"ל כאידך דתניא כוותיה, וא"כ הוה ליה למימר ר' יוחנן סבר לה כי הא דתניא, ואיכא למימר ר' יוחנן תנא הוא ופליג, ומיהו כיוצא בזה יש במקומות אחרים ואע"פ שאינו מביא ברייתא אחרת...

כוח"ט,

אפ"ר

ביום חמישי, 3 בספטמבר 2020, 

שלום אוריאל  

 רציתי לשאול שתי ספיקות שיש לי

 האם ר' יוחנן הוא תנא או אמורא 

וכן מה פירוש המילה תיקו? 

הדעה הרווחת שפרושה נעמוד

 אשמח לשמוע את דעתך תודה רבה 

דוד כהן

[אוריאל פרנק‎]

בס"ד 

בהמשך לקובץ המצ"ב (ששלחתי בעבר), ניסחתי עתה את תמצית הדברים לקמן.

אשמח לקבל משוב.

מועדים לשמחה לגאולה שלמה, 

אוריאל פרנק

 

לאחר כל פרק של התלמוד מופיעות המילים "הדרן עלך", ובסיום לימוד מסכת נהוג לומר את נוסח ה"הדרן" המודפס בסיום המסכת[1].

משמעות המילה "הדרן" מעורפלת מעט.

ר' אליהו בחור במילון התלמודי "התשבי" (נדפס באיזנא שבגרמניה בשנת ש"א) הציע ש"הדרן" מלשון חזרה, ושני דרכים להסביר זאת:

א. יתכן ש"הדרן" הוא שֵם בצירוף כינוי: "חֲזָרָתֵנוּ" (= הַחֲזָרָה שלנו), כדברי רבי יעקב עמדין בהגהתו שם.

ב. יתכן שהוא הפועַל הארמי "הֲדַרַן", ופרושו: "חָזַרְנוּ", והסיומת "-ן" מציינת גוף ראשון, "מדברים" בזמן עבר[2]. בדומה לכך ניתן להציע שפירושו "הקפנו, סיימנו ללמוד מתחלה ועד סוף", או "חזרנו, התאמצנו ללמוד"[3].

 

יובל שנים מאוחר יותר הוצע כיוון אחר על ידי אחי המהר"ל מפראג, רבי חיים בן בצלאל מפרידברג, מחבר ספר הדקדוק "עץ חיים", בספרו "ספר החיים" (נדפס בקראקא, בשנת שנ"ג), ש"הֲדָרַן" הוא שם עצם בצירוף כינוי: "הֲדָרֵנוּ" (= הֶהָדָר שלנו)[4].

 

בדור האחרון מתפשט מנהג חדש: יש מוסיפים את המילים "בלי נדר" לפני "הדרן עלך"[5]. נראה שמי שמחמיר לומר כך אינו מפרש כנ"ל, אלא מפרש פירוש רביעי ל"הדרן": "הדרן" היא צורת בינוני, ופירושה: "אנו חוזרים", כלומר: "נחזור" בעתיד.

פירוש זה הוצע לראשונה כתרגום ל"הדרן" לפני כתשעים שנה בלבד[6], ואין הוא עולה בקנה אחד עם מבנה השפה הארמית. כל מי שלמד פרק בדקדוק הלשון הארמי יודע שצורות הפועל הארמיות בזמן עתיד – כמו המקבילות להן בעברית – נוצרות על ידי הוספת תחיליות בכל הצורות: אותיות אית"ן[7]. הפועַל למדברים בעתיד הוא "נהדר", ולא "הדרן"[8]. לכן העדר אות תחילית לציון זמן עתיד ("אותיות אית"ן+ל") בפועַל "הדרן" מלמד שאין זה לשון עתיד.

בשם הגר"ח קנייבסקי מובא שאין חשש שאמירת "הדרן עלך" תיחשב נדר, כי "הדרן" אינו בלשון עתיד אלא הוא לשון בקשה ותפילה[9], שנזכה לחזור על המסכת. כדי ליישב פירוש זה שזוהי תפילה ניתן להסביר ש"הדרן" הוא צורת ציווי בבניין פַּעֵל (עם כינוי מושא למדברים), בו מבקשים מהמסכת שהיא תְּחַזֵּר אותנו עליה (מעין תפילת "השיבנו ה' אליך")[10].

הדרן עלך סוגיית הדרן!

 

---

[1] כיוצא בדבר, יש נוהגים לומר בסיום קריאת התורה בשמחת תורה נוסח "הדרן עלך אוריתא קדישתא" (א' יערי, תולדות חג שמחת תורה, עמ' 150).

[2] ערוך השלם, ערך הדר³, וכן פירש הרב ע"צ מלמד במהדורות התלמוד שפירש.

[3] השווה ללשון חז"ל בכתבות סז, סע"א "לחזור על הפתחים"; ואולי הוא מבניין פַּעֵל.

[4] ספר החיים, ירושלים תרצ"ט, עמ' ה'. להרחבה, ראה: הרב פרופ' דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, א, עמ' קכט–קלד; הרב עמיהוד יצחק מאיר לוין, אוריתא - כ (סיום מסכת וסיום ש"ס), נתניה תשס"ו, עמ' עו ואילך.

[5] בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה סי' קע"ג ירושלים תשנ"ו, עמ' קה), לצד לימוד זכות על מנהג העולם, כותב הרב שמאי קהת גרוס: "ושמעתי שנוהגין לומר כשאומרין הדרן עלך דמוסיפין לומר בלי נדר, ונכון הוא". בשו"ת רבבות אפרים ח"ד סי' מ"ד אות ס"א (ממפיס, תשס"ו) הביא הרב אפרים גרינבלט הצעת חומרה זו בשם ידידו הרה"ג ר' חנוך הענך קרלנשטיין "נראה דצריך לומר בלי נדר".

[6] במהדורת התלמוד של הרב עדין שטיינזלץ יוחס פירוש זה לרבי חיים בן בצלאל מפרידברג, אך המעיין בדבריו בספר החיים יראה שהוא מפרש באופן אחר, כמובא לעיל. מי שדן באופן מעמיק ומדוקדק בנושא זה הוא פרופ' מירון לרנר במאמר בקישור זה. ראו בעמודים 168–169. בסוף הערה 30 כותב שהראשון שתירגם "נחזור" הוא ר' יוסף משאש, שו"ת מים חיים, פאס, תרצ"ד. בהערות 39, 56 במאמרו דוחה לרנר את האפשרות ש"הדרן" היא צורת בינוני המכוונת לעתיד, ומסקנתו היא שהמשמע המקורי של "הדרן" פירושו "חזרנו". יצוין כי בדיקא נמי עמ' 64 מובאת הצורה "הדרן" כבינוני לרבות, אך לרבים הוא בבבלי עם יו"ד: הדרי/הדרין.

[7] ראה: המדריך למשתמש בסִיַּיעְתָּא לְתַלְמוּדָא, עמ' 13.

[8] ראה בספר הדקדוק של אמו"ר "דיקא נמי" (עמ' 63–65), וכ"כ ר"י רצאבי "שלחן ערוך המקוצר" ד, יו"ד א, עמ' קס"ח.

[9] הרב עי"מ לוין במאמר הנ"ל, עמ' עז–עח, וע"ע: הרב מרדכי זיסקינד הגר, "שמחת מרדכי", תשפ"א, עמ' שעג.

[10] אמנם קצת דחוק שמופיעה כאן מילת היחס ממין זכר "עלך" (ולא "עליך") כלפי המסכת אשר מינה נקבה. לפי הצעה זו, יש דגש חזק באות ד' והשווא – נע (בדומה למסורת תימן המוזכרת בדברי הרב רצהבי, המדגישה את הד', אמנם בדגש קל, לפי עדותו).

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

הוספתי עתה סיום בצבע אדום.

מועדים לשמחה לגאולה שלמה,

שבת שלום,

אפ"ר 

‫בתאריך יום ו׳, 19 במאי 2023 ב-2:08 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

בס"ד 

בהמשך לקובץ המצ"ב (ששלחתי בעבר), ניסחתי עתה את תמצית הדברים לקמן.

אשמח לקבל משוב.

מועדים לשמחה לגאולה שלמה, 

אוריאל פרנק

 

לאחר כל פרק של התלמוד מופיעות המילים "הדרן עלך", ובסיום לימוד מסכת נהוג לומר את נוסח ה"הדרן" המודפס בסיום המסכת[1].

משמעות המילה "הדרן" מעורפלת מעט.

ר' אליהו בחור במילון התלמודי "התשבי" (נדפס באיזנא שבגרמניה בשנת ש"א) הציע ש"הדרן" מלשון חזרה, ושני דרכים להסביר זאת:

א. יתכן ש"הדרן" הוא שֵם בצירוף כינוי: "חֲזָרָתֵנוּ" (= הַחֲזָרָה שלנו), כדברי רבי יעקב עמדין בהגהתו שם.

ב. יתכן שהוא הפועַל הארמי "הֲדַרַן", ופרושו: "חָזַרְנוּ", והסיומת "-ן" מציינת גוף ראשון, "מדברים" בזמן עבר[2]. בדומה לכך ניתן להציע שפירושו "הקפנו, סיימנו ללמוד מתחלה ועד סוף", או "חזרנו, התאמצנו ללמוד"[3].

 

יובל שנים מאוחר יותר הוצע כיוון אחר על ידי אחי המהר"ל מפראג, רבי חיים בן בצלאל מפרידברג, מחבר ספר הדקדוק "עץ חיים", בספרו "ספר החיים" (נדפס בקראקא, בשנת שנ"ג), ש"הֲדָרַן" הוא שם עצם בצירוף כינוי: "הֲדָרֵנוּ" (= הֶהָדָר שלנו)[4].

 

בדור האחרון מתפשט מנהג חדש: יש מוסיפים את המילים "בלי נדר" לפני "הדרן עלך"[5]. נראה שמי שמחמיר לומר כך אינו מפרש כנ"ל, אלא מפרש פירוש רביעי ל"הדרן": "הדרן" היא צורת בינוני, ופירושה: "אנו חוזרים", כלומר: "נחזור" בעתיד.

פירוש זה הוצע לראשונה כתרגום ל"הדרן" לפני כתשעים שנה בלבד[6], ואין הוא עולה בקנה אחד עם מבנה השפה הארמית. כל מי שלמד פרק בדקדוק הלשון הארמי יודע שצורות הפועל הארמיות בזמן עתיד – כמו המקבילות להן בעברית – נוצרות על ידי הוספת תחיליות בכל הצורות: אותיות אית"ן[7]. הפועַל למדברים בעתיד הוא "נהדר", ולא "הדרן"[8]. לכן העדר אות תחילית לציון זמן עתיד ("אותיות אית"ן+ל") בפועַל "הדרן" מלמד שאין זה לשון עתיד.

בשם הגר"ח קנייבסקי מובא שאין חשש שאמירת "הדרן עלך" תיחשב נדר, כי "הדרן" אינו בלשון עתיד אלא הוא לשון בקשה ותפילה[9], שנזכה לחזור על המסכת. כדי ליישב פירוש זה שזוהי תפילה ניתן להסביר ש"הדרן" הוא צורת ציווי בבניין פַּעֵל (עם כינוי מושא למדברים), בו מבקשים מהמסכת שהיא תְּחַזֵּר אותנו עליה (מעין תפילת "השיבנו ה' אליך")[10].

לסיכום: לפירוש "אנו חוזרים" או "נחזור" למילה "הדרן" במשמעות של הצהרה או הבטחה לעתיד לא מצאנו ביסוס דקדוקי. מי שלמרות זאת חושש למשמעות של נדר ומוסיף "בלי נדר" עושה כן כנראה בגלל צירוף של שני גורמים: המעטה בחשיבותם של כללי הלשון וההיגיון הדקדוקי יחד עם "הידור" והרחקה מופלגים במצוַת "לא יחל דברו". לעומת זאת, מי שאינו מוסיף "בלי נדר", ממשיך את מנהג אבותינו, ויכול לבחור ממגוון הפירושים הנ"ל שיש להם הסבר דקדוקי: "חֲזָרָתֵנוּ" (= הַחֲזָרָה שלנו), "חָזַרְנוּ", "הֲדָרֵנוּ" (= הֶהָדָר שלנו) או "חַזֵּר אותנו".

יעשה כל אדם כמנהג אבותיו או כפי שיורוהו רבותיו, ובלבד שירבו סיומים בישראל, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.  

[אוריאל פרנק‎]

בתחילת הערה 10 - אמנם קצת דחוק שמופיעה כאן מילת היחס ממין זכר "עלך" (ולא "עליך") כלפי המסכת אשר מינה נקבה. 

- זה נכון לכאורה לגבי כל הפירושים

[אוריאל פרנק‎]

בס"ד 

חודש טוב,

יישר כח לכל המגיבים,

 ובזכותם מצ"ב מהדורה מעודכנת.

אשמח לקבל משוב בטרם פירסום.
 אוריאל פרנק

[אוריאל פרנק‎]

מ"ח בעומר

מצ"ב המאמר המעודכן להיום.

חג שמח

אוריאל פרנק