בסוף ברכת גאולה שחרית: מוֹצִיא אֲסִירִים, וּפוֹדֶה עֲנָוִים, וְעוֹזֵר דַּלִּים...
מה פירוש התואר {המועצם} "עֲנָוִים" בהקשר זה?
האם זה ממין הענין להזכיר כאן שישראל היו צנוּעים ולא גאוותנים?!