סיפור הרשו לי לספר
הוא לא כמו כל אחד אחר
מה דעתכם על אגדה קסומה
גדולה ונפלאה?
פתאום פקחתי את עיניי
והוא חלף לו על פניי
צבוע בלבן, כן, זה ארנב
ארוץ בעקבותיו...
תיק-תק, תיק-תק! אם לא אמהר, אני עוד אאחר!
אה, תיק-תק, תיק-תק! למה לא אוכל להיות רק מדויק?
ראו, תיק-תק, תיק-תק! אין לי זמן, ושוב איני מוכן!
השעון עוד מתקתק, וגורלי לא מתקתק!
הי, מהי הסיבה שבגללה אתה כה ממהר?
האם ישנה פגישה כעת, אך במקום אחר?
כן! והיא מחמירה יותר על כל תקתוק שרק עובר!
זאת האמת? לאמיתה!
בגלל שהיא הוד מעלתה!
כן, לא, שחור, לבן, תיק-תק! ועכשיו כבר מאוחר!
אז אם יש לך משהו לומר, חזרי לכאן מחר!
חכה, יש לי דבר אחד לשאול אותך:
מדוע, גם כשאוזל לו זמנך
אתה עוד שר בקול ובנימת שמחה?
זו ארץ מוסיקה! מוסיקה?
ארץ המוסיקה! והפלאות!
זו ארץ המוסיקה, לכן זה כך!
וכעת עלי לנוס, אז אומר ללא היסוס
נתראה ונשתמע!
רגע...!
אה, ההגיון אינו נראה
איזה עולם מוזר הוא זה
ובהמשך, כעת אתהה
אילו דברים עוד אראה?
גברת צעירה! אה?
גברת צעירה! מי, אני?
כן, גברת צעירה! מה איתי?
מהו שמך, ילדה? לי קוראים לרוב בשם א...
קוראים לך "שם" וזה הכל?
רק רגע, לא אמרת לי מי אתה!
מי אני? את עצמי כעת אשאל
למה?
מי אני? ובכן, איני בטוח כלל
מי אתה? הי, כיצד אינך יודע?
מי אני? כי הכל קצת מעורפל
וכל מה שאני יודע, הוא שכל כך אשתגע
אם לא אשיר לי מנגינה עליזה
מוסיקה היא רגש, ובך הוא נוגע
לכן כשאשיר לי, אגלה התשובה
אין עוד מקום, אני יודע
בו אוכל להתמקצע
אחרי הכל אני בלבד
גם אני כאן, תהיה נחמד
עם הקול הכי יפה בעולם!
מדוע אני מרגישה, קצב מוזר קרב ובא
היכן, מתי ומי, אותו ישמע?
אם לי יורשה לומר, הוא לא מוזר ודי מוכר
הקצב הוא שלי, אז בואי ותשבי!
בתה את חפצה? בתה את חפצה?
נוכל יחדיו לרקוד, אם רק תקחי לגימה!
בתה את חפצה? קחי, טעמו הוא נפלא!
אה, איזה מן תה זה, טעמו נורא!
טעמים רגילים, יותר מדי חדגוניים
עליהם אנחנו מוותרים, ואז הכל נראה טעים!
כי דברים יומיומיים, תמיד הופכים משעממים
וכל אחד שאת בישוליי טרף, הפך בסוף למטורף! אז...
בתה את חפצה? מהר, בתה את חפצה?
גם את וודאי טרופה, אז שתי בגאווה!
בתה את חפצה? קחי, טעמו הוא נפלא!
אה, לא נתקלתי במסיבת תה כל כך מוזרה!
היער, עמוק הוא, אני אבודה
כי עקבתי אחר קול, שאותי פיתה
מהדהד לו, סביב, ב-ענן ערפל
הגד לי לאן, כי השביל מתפצל
קדימה? אחורה? או אולי כאן למעלה?
את כה הססנית, גברת צעירה!
כמוני כמוך, כי לפי מקומי
המילים "הנה" או "שמה" ישתנו בשבילי
אה, ארצה רק לשיר לי
על אהבתי, שמחתי, וכאבי
אך אם אתכנן את רצונותיי
ואקבע לי מראש מה עדיף או כדאי
אשכח עם הזמן את עצמי, ורצוני
לא ישקף, באמת את מי שאני
כשהשביל ייגמר, כל מה שישאר
מסתוריים, שקופים, וללא מילים
שברים של אותם שירים
חסרי אישיות וצבעים
אך התוכלי להחשיב אותם כ"אומנות"?
איש אינו יידע בוודאות...
אפילו אם, בתוך ראשי, חוגגת ערבוביה
מצב שקוף לפעמים, זה לא כזה נורא
אך על דרכי כבר החלטתי:
השביל שאבחר הוא השביל שלי!
גורל או רק מזל רע?
מדוע זה קרה לה?
כך או כך היא בדרכה
לעבר המלכה!
השתחוו בפני... הוד מעלתה!
כן, זו עובדה, אני היא המלכה!
נכון שעם זה אין שום בעיה?!
כשאני פוצחת בשירה
אין אחד שאת קולי ייקטע!
הילתי, לי תעניק על כולם שליטה
אז את בעצם הוד מעלתה?
נכון, זכרי שאני המיטב!
יפה הקול שמגרונך בקע
זה לא ברור מאליו?!
כעת, אני פוקדת:
חברי כל התזמורת
נגנו לי עוד מוסיקה!
בפסנתר! בס מעץ! תופים! וכלי נשיפה!
רק לי יקשיבו, ויצייתו!
רק למעני ישירו, וינגנו!
רק אני שולטת על כל הממלכה!
כי אני מעל כולם, אני היא המלכה!
ר-גע א-חד! אינך לבד, מוסיקה, היא שיתוף של פעולה!
מי שדעתו טרופה, או מחשבתו סבוכה, או שמא כל הזמן במנוסה
כל אחד יכול להרגיש שמחה
לכל אדם יש את דרכו שלו
ניצור הרמוניה, כל אחד וייחודו
מסיבה פשוטה ומופלאה
אוהבים אנו מוסיקה!
סיפור הרשו לי לספר
הוא לא כמו כל אחד אחר
מה דעתכם על אגדה קסומה
גדולה ונפלאה?
והסיפור כעת נגמר
מוסר השכל לו נהדר:
לכל אחד בלב ישנה פינה קטנה
ארץ המוסיקה!
אליס בארץ המוסיקה
כיצד לשם עוד מגיעים?
על ראש גבעה או באדמה?
מעבר לעצים?
העננים שטים
הרחק מעבר למרומים
היכן אותו מקום נסתר?
זאת לא אוכל לומר
הכוכבים נסו
גם הירח הכסוף
הם וודאי קרבו
אל אור השמש השטוף
אליס בארץ המוסיקה
היכן השביל שלשם מוביל?
קרוב, רחוק, או על גבעה?
עודני כאן תוהה...
כעת התשובה ברורה:
כשאנו, נהנים ממוסיקה
נהיה לעד, בארץ המוסיקה!