הודעה שהועברה
מאת: גמליאל חנוך <chan...@herzog.ac.il>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 13:06
נושא: RE: 3 איך ללמד חלוקה להברות?
לא הבנתי את הערתו של הרב דוד כוכב.
כיצד הוא מגדיר הברה? בדרך כלל מקובל להגדיר עיצור+תנועה, וזה מתקיים באופן מעשי כשיש שווא נע.
מי אמר שהם נספחים? מה מוכיח את זה?
עד כמה שידוע לי יש מישהו שעושה דוקטורט באוניברסיטה העברית על הגדרת הברות, והוא מנסה למצוא שיטה אחרת, מבוססת כמובן על ניתוח רצפי דיבור
בכל אופן ההשוואה למוזיקה אינה מענייננו.
ושוב חשוב לציין שהצירוף של שווא נע לתנועה הבא הוא המצאה [מוצלחת?] של מי שהכניס את המשקל הערבי לשירה העברית,
חנוך
שוא נע וחטף אינם הברה לעצמם אלא נספחים להברה הבאה. וכך הם מבוטאים.
גם במוזיקה יש דבר דומה:
תוים רגילים מנוגנים כל אחד באורך זמן של פעימה למשל.
ולפעמים מצורף לפני הצליל, צליל נוסף קצרצר שתפקידו כעין סילסול של קדימון, והוא מסומן בכתב קטן (לרוב עם פס אלכסוני עליו ה"מוחק" אותו) והוא מחובר בקישורית לתו הרגיל שאחריו.
הנה דוגמה מתוך הסונטה הראשונה של מוצרט (הקריאה משמאל לימין. מספר ה"זנבות" מורה על קוצר הצליל).
שלום אוריאל!לענ"ד,האפשרות השנייה..הן משיקול מס' ההברות והן מצד זה שזה יותר קרוב לדיבור הרווח..אורן
ב דצמ׳ 3, 2017 10:38, אוריאל פרנק כתב:בתאריך 3 בדצמבר 2017 בשעה 9:17, מאת גמליאל חנוך <chan...@herzog.ac.il>:אוריאל, שלום
כשאני מלמד חלוקה להברות אני מציג את השווא הנע כתנועה. ואז זו הברה בפני עצמה.
הסיבה לכך היא שבמבטא שלנו שווא נע הוא תנועה, קרוב לסגול, ולכן קל להבין שהוא יוצר הברה.
כמו כן בתעתיק נרשום אותו כתנועה – למשל המילה כתיבה תיכתב בתעתיק ketiva
ובוודאי כשמדובר בחטף, שהוא נהגה כתנועה רגילה לכל דבר.
גם בלאו בספרו תורת ההגה והצורות אומר כך, אם כי בהערה הוא דן באפשרות לצרף את השווא הנע, ונכנס לדיון שהוא קצת מסובך לתלמידים בשלב בסיסי.
הרעיון לצרף שווא לתנועה הבאה הוא המצאה של משוררי ספרד כדי לאפשר יצירת הבחנה בין
תנועה ארוכה כביכול לתנועה קצרה, אך זו המצאה שמנוגדת לכל הדקדוק העברי, כפי שציין כבר ר' יהודה הלוי .
בברכה
חנוך
הודעה שהועברה
מאת: Yuval Shilony <shil...@gmail.com>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 10:24קשה למצוא נפקא מינא בין שני ההסברים.לשני יש יתרון שיש רק שני סוגי הברות ולא שלושה.גם בענין ההסבר של שוא מרחף: לפי הראשון שתי הברות חטופות סמוכות יוצרות תנועה קטנה.לפי השני שני שואים נעים (=חצאי תנועות) סמוכים יוצרים תנועה קטנה. זה אולי הסבר עדיף.2017-12-02 23:54 GMT+02:00 אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:שלום,שאלה לי: כיצד עדיף ללמֵד את נושא החלוקה להברות,ובפרט: האם ללמד ששווא נע (וחטפים) הוא תנועה עצמאית היוצרת הברה בפני עצמה, "הברה חטופה" (כדעת מ' גושן גוטשטיין, הדקדוק העברי השימושי, תשל"ו, עמ' 10)או (כמופיע כאן, למשל) ששווא נע מצרפים אותו להברה הבאה?מה נכון יותר?שבוע טוב,אפ"ר
לאוריאל היקר, שלום רבאני מבין שהנושא כאן הוא דידקטי (כיצד מלמדים את ההברות)אם אנו מלמדים שיש תנועות מלאות (גדולות וקטנות) ושיש חצאי תנועות (שווא נע וחטפים) ויש אפס תנועה (שווא נח), ואנו מלמדים שהברה היא עיצור ותנועה מלאה, הרי שקל יהיה ללמד שחצי תנועה לא יכולה ליצור הברה בפני עצמה. זה הלימוד הבסיסי.ואז שואלים את התלמידים: מה עושים עם חצי התנועה ?אם תלמיד יאמר שיש לצרפה לתנועה מימין, נקשה ונשאל: הרי אמרנו שהברה סגורה נסגרת בעיצור עם אפס תנועה ולא עם חצי ?אם תלמיד אחר יציע: אז נצרף את החצי לתנועה הבאה, נקשה ונשאל: אם כך, נצטרך להגדיר שהברה לא חייבת לפתוח בתנועה שלמה אלא אפשר גם בחצי תנועה, אז יצא - חצי + 1ושוב ישאל תלמיד: אז בואו נצרף את החצי עם התנועה הקודמת ויהיה לנו 1 + חצי .למה לא ? ואז נגדיר שהברה סגורה יכולה להיות 1 + 0 וגם 1 + חצי !!צריכים להחליט !נסביר להם שחכמי הלשון החליטו בימי הביניים שיש לצרף את החצי קדימה. ונאמר להם שאת הסיבות לכך ילמדו מאוחר יותר.כל זה ברמה הדידקטית כדי שילמדו לחלק להברות, ותו לא !! (כי הרי החלוקה להברות סגורות ופתוחות הוא הבסיס לניקוד יחד עם ההטעמה) היום אין אנו מלמדים את התלמידים לנקד (בניגוד לעבר הרחוק).על בסיס מצומצם זה אנו יכולים להראות להם בתורת הפועל, כי הברה פתוחה מנוקדת בתנועה גדולה, והברה סגורה מנוקדת בתנועה קטנה, לדוגמה: הוא כתב - קמץ פתח. הוא בנה - קמץ קמץ. שאר הדברים יבואו אחר כך על בסיס זה.מנסיוני - זה עובד .בידידות רבהדוד
האם יש להביא ראיה מזה שטעם התביר בא אחר דרגא רק אם יש ב׳ הברות ביניהם, ושוא נע או חטף נחשבות לענין זה כתנועה. ??לדוגמא:חטף- אֲשֶׁר יָחֳרַ֛ם (דרגא תחת השין)שוא נע- וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛, דגל מַחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן
בכל המקרא אין לעולם הטעמה על שוא נע או חטף.לכן, כל רוצה להגדירם כהברות צריך לתרץ-להסביר-להתנצל מדוע יגרע חלקם והם הברות נחותות סוג ב'.בג"צ עשוי להתערב...
שלום
כבר כתבתי שבלאו מציע כמו 3, לא כמו גושן גוטשטיין
אם השאלה היא לגבי הוראה, ולא לגבי הקביעה המדעית, שעליה כאמור יש מחקרים רציניים כיום,
נראה לי שראיית השוואים והחטפים כתנועה לכל דבר היא הפשוטה ביותר
עדיין תישאר בעיה בגלל שחלק מהשוואים הנעים נהגים היום כשווא נח, אך לבעיה זו אין פיתרון של ממש
בכל אופן, רוב השוואים הנעים האלה מוצאם מתנועה, וגם זה מחזק את ראייתם כתנועה
בברכה
חנוך