5 איך ללמד חלוקה להברות?

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

המשך הדיון מלפני שנה וחצי, שבו התברר שיש מחלוקת בין המורים ללשון כיצד ראוי ללמד:

רציתי להוסיף שיש גם אפשרות שלישית ללמֵד את נושא החלוקה להברות (נוספה עתה באדום):

1. ללמד ששווא נע (וחטפים) הוא תנועה עצמאית היוצרת הברה בפני עצמה, "הברה חטופה" (כדעת מ' גושן גוטשטיין, הדקדוק העברי השימושי, תשל"ו, עמ' 10) 

2. (כמופיע כאן, למשל) ששווא נע מצרפים אותו להברה הבאה

3. כמו 1, ששווא נע (וחטפים) הוא תנועה עצמאית היוצרת הברה בפני עצמה, ולא להגדיר זאת כסוג שלישי של הברה, אלא "פתוחה".

להשתמע, 

כל טוב, 

אפ"ר 

---------- Forwarded message ---------
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
‪Date: יום ב׳, 4 בדצמ׳ 2017 ב-1:03‬
‪Subject: 4 איך ללמד חלוקה להברות?‬
To:

בשתי השיטות יש חסרונות (כמו אי התאמה עם לשון הדיבור): 

למשל, בשיטה שיותר מקובלת היום, ששווא נע וחטף מצטרפים להברה הבאה, תלמיד שיודע שכל שווא נע בראש מילה יש להניעו, לא יבין למה יש הבדל במספר ההברות של המילים "שֵׁ-מות" ו"שְׁמות".

כל שיטה תצטרך להתמודד עם העובדה שבלשון הדיבור איננו מבחינים בין תנועות E (סגול וצירי) לבין תנועות E החטופות (שווא נע וחטף סגול).

באותם שוואים נעים שמונָעים גם בלשון הדיבור, מתאימה ללשון הדיבור השיטה שיש "הברה חטופה", ולכן החלוקה להברות במקרים אלה היא המשך לאשר מלמדים בכיתה א', לפי לשון הדיבור, כגון: 

"יְ-ל-דים" - שלוש הברות.

אך  בשוואים נעים שמונָחים בלשון הדיבור - זה מסובך:

בתחילה נלמֵד שב"כְב-שׂים", יש רק שתי הברות (כי בלשון הדיבור מבטאים כאן שווא נח בראש מילה).

וכן נבדיל בין עץ בְרוש - הברה אחת, לבין בְ-ראש - שתי הברות.

אך, בשלב הבא, נלמדם כללי שוואים נעים, ואז יבינו שגם בְרוש וגם בְראש - בנות שתי הברות, ומספר ההברות במילה "כְ-ב-שׂים" זהה למספרן ב"יְ-ל-דים".

כ"ט,

אפ"ר

 

הודעה שהועברה
מאת: דוד כוכב <da...@darga.org.il>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 15:21
נושא: Re: 3 איך ללמד חלוקה להברות? 

נכון שהגדרת הברה הבסיסית היא עיצור+תנועה.

אבל שוא אינו תנועה, כאמור בסעיף ג' בקישור זה:
www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20568&st=&pgnum=19

פירוט, החל מעמוד זה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20568&st=&pgnum=22

ובעמוד זה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20568&st=&pgnum=23

מוזכר ששוא נע שייך להברה שאחריו.

אלו המבטאים כיום חלק מהשואים הנעים כתנועה שלימה, יש בכך שיבוש. השוא הוא חטוף.

הודעה שהועברה
מאת: גמליאל חנוך <chan...@herzog.ac.il>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 13:06
נושא: RE: 3 איך ללמד חלוקה להברות?

 

לא הבנתי את הערתו של הרב דוד כוכב.

כיצד הוא מגדיר הברה? בדרך כלל מקובל להגדיר עיצור+תנועה, וזה מתקיים באופן מעשי כשיש שווא נע.

מי אמר שהם נספחים? מה מוכיח את זה?

עד כמה שידוע לי יש מישהו שעושה דוקטורט באוניברסיטה העברית על הגדרת הברות, והוא מנסה למצוא שיטה אחרת, מבוססת כמובן על ניתוח רצפי דיבור

בכל אופן ההשוואה למוזיקה אינה מענייננו.

ושוב חשוב לציין שהצירוף של שווא נע לתנועה הבא הוא המצאה [מוצלחת?] של מי שהכניס את המשקל הערבי לשירה העברית, 

חנוך

הודעה שהועברה
מאת: דוד כוכב <da...@darga.org.il>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 11:40

 

שוא נע וחטף אינם הברה לעצמם אלא נספחים להברה הבאה. וכך הם מבוטאים.

גם במוזיקה יש דבר דומה:

תוים רגילים מנוגנים כל אחד באורך זמן של פעימה למשל.

ולפעמים מצורף לפני הצליל, צליל נוסף קצרצר שתפקידו כעין סילסול של קדימון, והוא מסומן בכתב קטן (לרוב עם פס אלכסוני עליו ה"מוחק" אותו) והוא מחובר בקישורית לתו הרגיל שאחריו.

הנה דוגמה מתוך הסונטה הראשונה של מוצרט (הקריאה משמאל לימין. מספר ה"זנבות" מורה על קוצר הצליל).

 

‫בתאריך יום א׳, 3 בדצמ׳ 2017 ב-12:21 מאת אורן גמליאל <‪oren...@walla.co.il‬‏>:‬

שלום אוריאל!

לענ"ד,האפשרות השנייה..הן משיקול מס' ההברות והן מצד זה שזה יותר קרוב לדיבור הרווח..

 

אורן

ב דצמ׳ 3, 2017 10:38, אוריאל פרנק כתב:

בתאריך 3 בדצמבר 2017 בשעה 9:17, מאת גמליאל חנוך <chan...@herzog.ac.il>:

אוריאל, שלום

 כשאני מלמד חלוקה להברות אני מציג את השווא הנע כתנועה. ואז זו הברה בפני עצמה.

 הסיבה לכך היא שבמבטא שלנו שווא נע הוא תנועה, קרוב לסגול, ולכן קל להבין שהוא יוצר  הברה.

 כמו כן בתעתיק נרשום אותו כתנועה – למשל המילה כתיבה תיכתב בתעתיק ketiva

 ובוודאי כשמדובר בחטף, שהוא נהגה כתנועה רגילה לכל דבר.

 גם בלאו בספרו תורת ההגה והצורות אומר כך, אם כי בהערה הוא דן באפשרות לצרף את השווא הנע, ונכנס לדיון שהוא קצת מסובך לתלמידים בשלב בסיסי.

 הרעיון לצרף שווא לתנועה הבאה הוא המצאה של משוררי ספרד כדי לאפשר יצירת הבחנה בין

 תנועה ארוכה כביכול לתנועה קצרה, אך זו המצאה שמנוגדת לכל הדקדוק העברי, כפי שציין כבר ר' יהודה הלוי .

 

בברכה

חנוך

 

הודעה שהועברה
מאת: Yuval Shilony <shil...@gmail.com>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 10:24 

קשה למצוא נפקא מינא בין שני ההסברים.

לשני יש יתרון שיש רק שני סוגי הברות ולא שלושה.

גם  בענין ההסבר של שוא מרחף: לפי הראשון שתי הברות חטופות סמוכות יוצרות תנועה קטנה.

לפי השני שני שואים נעים (=חצאי תנועות) סמוכים יוצרים תנועה קטנה. זה אולי הסבר עדיף.

 

2017-12-02 23:54 GMT+02:00 אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

שלום, 

שאלה לי: כיצד עדיף ללמֵד את נושא החלוקה להברות, 

ובפרט: האם ללמד ששווא נע (וחטפים) הוא תנועה עצמאית היוצרת הברה בפני עצמה, "הברה חטופה" (כדעת מ' גושן גוטשטיין, הדקדוק העברי השימושי, תשל"ו, עמ' 10) 

או (כמופיע כאן, למשל) ששווא נע מצרפים אותו להברה הבאה? 

מה נכון יותר?

 

שבוע טוב, 

אפ"ר 

[אוריאל פרנק‎]

‫בתאריך יום ה׳, 23 במאי 2019 ב-8:39 מאת ‪David Louck‬‏ <‪david...@hotmail.com‬‏>:‬

לאוריאל היקר, שלום רב

אני מבין שהנושא כאן הוא דידקטי (כיצד מלמדים את ההברות) 

אם אנו מלמדים שיש תנועות מלאות (גדולות וקטנות) ושיש חצאי תנועות (שווא נע וחטפים) ויש אפס תנועה (שווא נח), ואנו מלמדים שהברה היא עיצור ותנועה מלאה, הרי שקל יהיה ללמד שחצי תנועה לא יכולה ליצור הברה בפני עצמה. זה הלימוד הבסיסי.

ואז שואלים את התלמידים:  מה עושים עם חצי התנועה ?

אם תלמיד יאמר שיש לצרפה לתנועה מימין, נקשה ונשאל: הרי אמרנו שהברה סגורה נסגרת בעיצור עם אפס תנועה ולא עם חצי ?

אם תלמיד אחר יציע: אז נצרף את החצי לתנועה הבאה, נקשה ונשאל: אם כך, נצטרך להגדיר שהברה לא חייבת לפתוח בתנועה שלמה אלא אפשר גם בחצי תנועה, אז יצא - חצי + 1

ושוב ישאל תלמיד: אז בואו נצרף את החצי עם התנועה הקודמת ויהיה לנו 1 + חצי .למה לא ? ואז נגדיר שהברה סגורה יכולה להיות 1 + 0  וגם 1 + חצי !!

צריכים להחליט !

נסביר להם שחכמי הלשון החליטו בימי הביניים שיש לצרף את החצי קדימה. ונאמר להם שאת הסיבות לכך ילמדו מאוחר יותר.

כל זה ברמה הדידקטית כדי שילמדו לחלק להברות, ותו לא !! (כי הרי החלוקה להברות סגורות ופתוחות הוא הבסיס לניקוד יחד עם ההטעמה)  היום אין אנו מלמדים את התלמידים לנקד (בניגוד לעבר הרחוק). 

על בסיס מצומצם זה אנו יכולים להראות להם בתורת הפועל, כי הברה פתוחה מנוקדת בתנועה גדולה, והברה סגורה מנוקדת בתנועה קטנה, לדוגמה: הוא כתב - קמץ  פתח. הוא בנה - קמץ קמץ. שאר הדברים יבואו אחר כך על בסיס זה.

מנסיוני - זה עובד .

בידידות רבה

דוד 

‫בתאריך יום ה׳, 23 במאי 2019 ב-3:35 מאת <‪sheim...@gmail.com‬‏>:‬

האם יש להביא ראיה מזה שטעם התביר בא אחר דרגא רק אם יש ב׳ הברות ביניהם, ושוא נע או חטף נחשבות לענין זה כתנועה. ??

לדוגמא:

חטף-  אֲשֶׁר יָחֳרַ֛ם (דרגא תחת השין) 

שוא נע-  וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛, דגל מַחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן

שמעון באכנער טורונטו  

 

‫בתאריך יום ה׳, 23 במאי 2019 ב-10:27 מאת ‪Yuval Shilony‬‏ <‪shil...@gmail.com‬‏>:‬

בכל המקרא אין לעולם הטעמה על שוא נע או חטף.

לכן, כל רוצה להגדירם כהברות צריך לתרץ-להסביר-להתנצל מדוע יגרע חלקם והם הברות נחותות סוג ב'.

בג"צ עשוי להתערב...

---------- Forwarded message ---------
מאת: גמליאל חנוך <chan...@herzog.ac.il>
‪Date: יום ה׳, 23 במאי 2019 ב-8:05‬
‪Subject: RE: 5 איך ללמד חלוקה להברות?‬ 

שלום

כבר כתבתי שבלאו מציע כמו 3, לא כמו גושן גוטשטיין

אם השאלה היא לגבי הוראה, ולא לגבי הקביעה המדעית, שעליה כאמור יש מחקרים רציניים כיום,

נראה לי שראיית השוואים והחטפים כתנועה לכל דבר היא הפשוטה ביותר

עדיין תישאר בעיה בגלל שחלק מהשוואים הנעים נהגים היום כשווא נח, אך לבעיה זו אין פיתרון של ממש

בכל אופן, רוב השוואים הנעים האלה מוצאם מתנועה, וגם זה מחזק את ראייתם כתנועה

בברכה

חנוך

---

מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
‏‏נשלח: יום חמישי 23 מאי 2019 01:52:06
‏‏נושא: 5 איך ללמד חלוקה להברות?