הפיזיקה הקוונטית שינתה את הדרך שבה אנו מבינים את העולם. היא הציגה מציאות שבה חלקיקים יכולים להיות בכמה מצבים בו־זמנית, שבה מדידה משנה את תוצאת הניסוי, ושבה קשרים עמוקים בין חלקיקים מתקיימים מעבר למרחב עצמו.
אבל האם העיקרון הזה — "המדידה משנה את המציאות" — נכון רק בעולמות זעירים של אטומים ואלקטרונים?
האם ייתכן שגם ברפואה, כאשר אנחנו מבצעים CT, MRI, ממוגרפיה או בדיקות גידול — עצם פעולת המדידה משנה מה אנו מוצאים?
האם המדידה היא פעולה ניטרלית, או חלק מן המציאות שהיא מודדת?
במאמר זה נצא למסע כפול: אל עולם הפיזיקה הקוונטית, ואל עולם הרפואה המודרנית — ונראה שהמרחק בין השניים קטן בהרבה משנדמה.
הפיזיקה הקלאסית מניחה שהעולם קיים באופן מוחלט: אבן נמצאת במקום מסוים, כוכב נע במהירות מסוימת, והמדידה רק מגלה את מה שכבר שם.
מכניקת הקוונטים אומרת אחרת:
1. החלקיק אינו במקום אחד לפני המדידההוא מתואר על ידי “פונקציית גל” — אוסף של כל האפשרויות.
2. המדידה אינה פסיביתכאשר מודדים, פונקציית הגל קורסת ואפשרות אחת מתממשת.
המדידה היא אירוע פיזיקלי שמשנה את המערכת.
חלקיקים יכולים להיות במצבים מרובים בו־זמנית, או קשורים זה לזה מרחוק כך שמדידה על אחד משנה את תוצאת השני.
4. ניסוי שני החריציםהדוגמה המובהקת:
כאשר לא מודדים את מסלול החלקיק — הוא מתנהג כגל.
כאשר מודדים — הוא מתנהג כחלקיק.
הדרך שבה "שואלים את השאלה" משנה את מה שנראה.
במילים אחרות:
בעולם הקוונטי, המדידה אינה רק חשיפת המציאות — אלא חלק מהאופן שבו היא נוצרת.
רפואה אינה נחשבת "קוונטית", אך היא בנויה כולה על מדידה:
שיקוף, הקרנה, תהודה מגנטית, בדיקות דם, ביופסיות, סמנים מטבוליים — כולן פעולות מדידה.
ועדיין, ברפואה קיימת הנחה שקטה: המדידה רק מגלה את מה שקיים.
אבל מה קורה כשמסתכלים לעומק?
כמו בפיזיקה — גם כאן, המדידה איננה ניטרלית.
היא משפיעה על:
מה יתגלה
מה לא יתגלה
איך הגוף מגיב
מה המשמעות של הממצא
ואפילו על מה שמוגדר כ"בעיה רפואית"
נבחן זאת.
בדיקת CT מודדת ספיגת קרני X ברקמות שונות.
אבל:
פרמטרים כמו עובי החיתוך, עוצמת הקרינה, זוית הצילום והאלגוריתם משפיעים ישירות על צורת הממצא.
גידול קטן יכול להיראות ככתם לא ברור — או לא להיראות כלל.
שינוי קל בהגדרות משנה את ה"מציאות" שהסורק מחזיר.
הגידול עצמו אולי קיים — אבל הצורה שבה הוא מופיע תלויה באופן המדידה.
במילים אחרות:
המדידה אינה רק חלון למציאות; היא המנגנון שמעניק למציאות צורה.
MRI אינו מצלם “צילום” אלא מודד תגובה של אטומי מימן לשדות מגנטיים.
שינוי קטן בבחירת רצף הבדיקה (T1, T2, FLAIR, DWI וכו') משנה לחלוטין את מה שנראה:
מים יראו בהירים או כהים
שומן ייעלם או יבלוט
דימום ייראה טרי או ישן
גבול הגידול יהיה ברור או מטושטש
המציאות שמוצגת למתבונן נובעת ישירות מסוג המדידה, לא רק ממה שקיים בגוף.
גם כאן — המדידה יוצרת את תמונת המציאות.
גידול סרטני בשלב מוקדם עשוי להיות:
זעיר מדי למדידה
בעל פעילות מטבולית חלשה מדי לזיהוי
בעל מראה דומה לרקמה תקינה
מוסתר על ידי זווית צילום
לא מזוהה כי הרופא פירש אחרת
המדידה לא רק מגלה — אלא גם מציירת את המציאות הרפואית.
הרפואה המודרנית מגדירה ממצא על פי:
סוג המדידה
מגבלות הטכנולוגיה
רמת הרעש בתמונה
ספי החלטה סטטיסטיים
ניסיון המפענח
ממצא שלא חוצה את סף הרגישות — נחשב כאילו אינו קיים.
אבל האם הוא באמת “לא קיים”?
או שזו תוצאה של הגבול שבו בחרנו למדוד?
הדבר קיים בכמה רמות:
🔹 1. ביופסיהדקירה של רקמה יוצרת תגובה דלקתית, משנה מבנה תאים, ולעיתים משנה את סביבת הגידול.
🔹 2. הקרנהבדיקת CT חוזרת יוצרת נזק מצטבר ל-DNA.
זו מדידה שמשנה את הנמדד.
עצם הידיעה על ממצא משנה:
את רמת הסטרס
את מערכת החיסון
את קצב דלקתיות רקמות
את התנהגות המטופל
כל אלה משפיעים על התהליך הביולוגי.
🔹 4. תוצאות תלויות־תודעהמחקרים רבים מצביעים על כך שידע רפואי, ציפיות וחרדה משפיעים על קצב התפתחות מחלות (אפקט נוֹצֶבּוּ / פלצבו הפוך).
בפיזיקה זה נשמע קיצוני, אבל ברפואה זה מתועד היטב.
לא מדובר במכניקה קוונטית ישירה, אלא בעקרון פילוסופי־מדעי משותף:
4.1 – בעולם הקוונטי:המדידה משנה את מצב המערכת עצמו — פונקציית הגל קורסת.
4.2 – בעולם הרפואי:המדידה:
משנה מה רואים
משנה מה נחשב “קיים”
משנה איך מפרשים
משנה את המטופל
משנה לעיתים את הרקמה
משנה את תהליך קבלת ההחלטות
הבדיקה אינה עומדת מחוץ למציאות — היא חלק מהתהליך המעצב אותה.
כך, שתי המערכות מצייתות לאותה אמת עמוקה:
אין מציאות “טהורה” ללא מדידה.
יש רק מציאות כפי שהיא מתגלה, מתעצבת ומוגדרת דרך פעולת המדידה.
המדע המודרני מגלה שהפרדה בין “העולם כפי שהוא” לבין “העולם כפי שאנחנו מודדים אותו”
אינה פשוטה כפי שנדמה.
בפיזיקה הקוונטית — זהו חוק טבע.
ברפואה — זהו שילוב של מגבלות טכנולוגיה, פרשנות אנושית והשפעה פיזית של הבדיקה.
שני העולמות מובילים לאותה מסקנה:
✔ המדידה אינה שקופה ✔ המדידה אינה אובייקטיבית לחלוטין ✔ המדידה יוצרת את מסגרת המציאות שבה אנו פועליםולכן:
המציאות שאנו רואים — לעולם אינה נבדלת מהדרך שבה בחרנו למדוד אותה.
הכוונה אינה למכשירים שמנצלים ישירות סופרפוזיציה ושזירה (למרות שיש מחקר כזה),
אלא לתפיסה חדשה:
הרפואה הבאה תכיר בכך:
שגילוי תלוי בשיטה
שפרשנות תלויה בתודעה
שגוף ונפש מגיבים למדידה
שהבדיקה עצמה משנה תהליכים ביולוגיים
שאין “אמת מוחלטת” אלא מערכת של נקודות מבט מדודות
זהו חיבור מרתק בין פיזיקה, פילוסופיה, ביולוגיה ורפואה.
הפיזיקה הקוונטית הראתה לנו שמדידה משנה את המציאות ברמה העמוקה ביותר.
הרפואה המודרנית מגלה לנו שהמדידה משנה את המציאות גם ברמה המעשית, הביולוגית והאנושית.
המדידה אינה רק פעולה טכנית.
היא חלק מהמפגש בין האדם לבין המציאות — מפגש שמעצם טבעו יוצר את מה שנראה.
בין אם מדובר באלקטרון שעובר דרך שני חריצים, ובין אם מדובר בגידול זעיר שמתגלה או לא מתגלה ב-CT —
העיקרון נשאר זהה:
העולם שאנו רואים אינו מנותק מהדרך שבה בחרנו לראות אותו.