סרטן כתהליך ביולוגי אדפטיבי

[Zvi Noy]

סרטן כתהליך ביולוגי אדפטיבי
מטבוליזם, מיקרו־סביבה, דלקת ותודעה – סקירה מערכתית מבוססת מחקר

הבהרה מתודולוגית
מאמר זה מציג סקירה מדעית־עיונית של מחלת הסרטן מנקודת מבט מערכתית והיסטורית.
הוא אינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחנה או המלצה טיפולית, ואינו בא במקום טיפול רפואי קונבנציונלי.
מטרתו להרחיב את הפרדיגמה המדעית ולהעמיק את הדיון בגורמי המחלה.

---

1. מבוא: כשל הפרדיגמה הדומיננטית

מאז הכרזת ה־War on Cancer בשנת 1971 הושקעו משאבים עצומים במחקר אונקולוגי, בטכנולוגיות הדמיה מתקדמות ובפיתוח תרופות ממוקדות. חרף זאת, שיעורי התחלואה בסרטן ממשיכים לעלות במדינות מתועשות, והסרטן נותר גורם תמותה מרכזי.

מציאות זו מעוררת שאלה מדעית יסודית:
האם הסרטן הוא תקלה אקראית של מערכת ביולוגית תקינה – או תגובה אדפטיבית של אורגניזם לתנאים סביבתיים קיצוניים?

יותר ויותר חוקרים מציעים כי יש לבחון את הסרטן לא רק כבעיה גנטית־לוקאלית, אלא כתהליך מערכתי התלוי במטבוליזם, במיקרו־סביבה, בדלקת ובוויסות חיסוני.

---

2. התא והסביבה: שורשי החשיבה המערכתית 2.1 רודולף וירכו – התא אינו פועל בוואקום

הרופא והפתולוג רודולף וירכו, מאבות הרפואה המודרנית, קבע כבר במאה ה־19:

“כל מחלה נובעת מהפרעה בתנאי החיים של התא.”

גישה זו מדגישה כי התנהגות התא מוכתבת על ידי סביבתו: זמינות חמצן, pH, נוטריאנטים, עומס רעלים ואותות דלקתיים.
מכאן, הסרטן עשוי לייצג פנוטיפ קיצוני של הסתגלות תאית ולא “ישות זרה”.

2.2 האדם ולא רק המחלה

גם הרופא הקנדי ויליאם אוסלר הדגיש:

“אין מחלות – יש חולים.”

אמירה זו מאתגרת את הגישה הרדוקציוניסטית, המתמקדת בגידול מנותק מהאדם ומהקשר חייו.

---

3. המטבוליזם הסרטני – אפקט וורבורג 3.1 התגלית ההיסטורית

בשנות ה־20 של המאה ה־20 גילה הביוכימאי אוטו וורבורג כי תאים סרטניים מפיקים אנרגיה בעיקר באמצעות גליקוליזה, גם בנוכחות חמצן – תופעה המכונה Warburg Effect.

במקום זרחון חמצוני מיטוכונדריאלי יעיל (~36 ATP), התא הסרטני “מסתפק” בגליקוליזה (~2 ATP), אך מרוויח:

• עצמאות יחסית מחמצן

• תוצרי ביניים לבניית ממברנות, חלבונים ו־DNA

• הסתגלות לסביבה דלקתית וחומצית

וורבורג הסיק כי פגיעה בנשימה התאית היא אירוע מוקדם ומכונן בהתפתחות סרטן¹.

3.2 אישוש מודרני

כיום מוכר Reprogramming of Energy Metabolism כאחד מ־Hallmarks of Cancer².
מחקרים מראים כי:

• היפוקסיה מפעילה HIF-1α ומעודדת אונקוגנזה³

• שיבוש מיטוכונדריאלי עשוי להקדים שינויים גנטיים

• עודף גלוקוז ואינסולין תומך באיתותים פרוליפרטיביים⁴

מכאן שהסרטן הוא, לפחות בחלקו, מחלה מטבולית מערכתית.

---

4. pH, חמצון והמיקרו־סביבה הגידולית 4.1 חומציות כסביבה מאפשרת

הרופא הגרמני קרל רייש טען כי חומציות הרקמה היא תנאי מפתח לשרידות סרטן.
ואכן, מחקרים מצביעים על כך שה־pH החוץ־תאי בגידולים נע סביב 6.5–6.9⁵.

לחומציות זו השפעות ישירות:

• דיכוי פעילות תאי T ו־NK

• עמידות לתרופות

• עידוד פלישה גרורתית

• הגברת אנגיוגנזה⁶

4.2 לקטט ודלקת

הגליקוליזה יוצרת עודפי לקטט, המחמיצים את הסביבה ויוצרים לולאת משוב:
גליקוליזה → לקטט → חומציות → דיכוי חיסוני → המשך הישרדות הגידול⁷.
מכאן שהחומציות היא גורם פעיל, לא תוצר לוואי.

---

5. גנטיקה מול סביבה – מבט אפידמיולוגי

למרות השיח הגנטי, מחקרי תאומים מצביעים על כך שרק כ־5–10% ממקרי הסרטן הם תורשתיים מובהקים.
הרופא והאפידמיולוג סמואל אפשטיין כתב:

“רוב מקרי הסרטן הם תוצאה של חשיפה סביבתית הניתנת למניעה.”

גם WHO מעריך כי 30–50% ממקרי הסרטן קשורים לגורמי סביבה ואורח חיים.

---

6. תזונה, דלקת והציר המטבולי־הורמונלי 6.1 דלקת כרונית

דלקת כרונית מוכרת כבסיס משותף למחלות כרוניות רבות, כולל סרטן⁸.
תזונה מערבית עתירת סוכר, קמח לבן ושומנים מעובדים קשורה ל:

• היפראינסולינמיה

• הפעלת mTOR

• עמידות לאינסולין

• פרוליפרציה תאית⁹

פרופ’ וולטר ווילט מדגיש כי דפוסי תזונה אנטי־דלקתיים מפחיתים סיכון למחלות כרוניות¹⁰.

6.2 אינסולין ו־IGF-1

אינסולין ו־IGF-1 הם גורמי גדילה. רמות גבוהות שלהם:

• מעודדות חלוקה תאית

• מדכאות אפופטוזיס

• קשורות לפרוגנוזה גרועה יותר בגידולים מסוימים¹¹

---

7. המיקרוביום והאקולוגיה הביולוגית 7.1 המיקרוביום כווסת חיסוני

המיקרוביום משפיע על:

• הבשלת מערכת החיסון

• דלקת

• תגובה לטיפולים אונקולוגיים¹²

דיסביוזיס נמצא קשור לדלקת מערכתית ולשינוי המיקרו־סביבה הגידולית¹³.

7.2 פתוגנים וזיהומים כרוניים

למרות שהקשר בין פרזיטים לסרטן אינו קונצנזוס, ידוע שזיהומים כרוניים (כגון H. pylori) מעלים סיכון לסרטן¹⁴.
המסקנה: אי אפשר לנתק סרטן מהאקולוגיה הביולוגית של הגוף.

---

8. תודעה, סטרס והמערכת הפסיכו־נוירו־אימונולוגית 8.1 סטרס כרוני

תחום ה־PNI מראה כי סטרס כרוני:

• מעלה קורטיזול

• מדכא פעילות NK

• מגביר ציטוקינים דלקתיים¹⁵

8.2 משמעות כמשתנה ביולוגי

הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פרנקל כתב:

“מי שיש לו למה לחיות – יוכל לשאת כמעט כל איך.”

מחקרים מראים קשר בין משמעות, תקווה והיענות טובה יותר לטיפול¹⁶.

---

9. סיכום ומסקנות

הידע המדעי המצטבר מצביע על כך שסרטן אינו ניתן להבנה מלאה כבעיה גנטית־לוקאלית בלבד.
זהו תהליך מערכתי, התלוי במטבוליזם, במיקרו־סביבה, בדלקת, באקולוגיה הביולוגית ובתודעה.

המשמעות אינה שלילת הרפואה הקונבנציונלית, אלא הרחבתה.
השאלה המדעית הבשלה כיום אינה:
“איך להשמיד תאים סרטניים?”
אלא:
“אילו תנאים ביולוגיים מאפשרים או מונעים את הופעתם?”

---

הערות שוליים – מקורות מדעיים

1. Warburg O. Science, 1956. PMID: 13351639

2. Hanahan D, Weinberg RA. Cell, 2011. DOI: 10.1016/j.cell.2011.02.013

3. Semenza GL. Nat Rev Cancer, 2012

4. Pollak M. Nat Rev Cancer, 2008

5. Gillies RJ et al. Cancer Metastasis Rev, 2008

6. Estrella V et al. Cancer Res, 2013

7. Colegio OR et al. Nature, 2014

8. Coussens LM, Werb Z. Nature, 2002

9. DeBerardinis RJ. Cell Metab, 2008

10. Willett WC et al. Lancet, 2019

11. Renehan AG et al. Lancet, 2004

12. Routy B et al. Science, 2018

13. Zitvogel L et al. Nat Rev Immunol, 2017

14. Plummer M et al. Lancet Oncol, 2016

15. Antoni MH et al. Nat Rev Cancer, 2006

16. Alschuler L et al. CA Cancer J Clin, 2017