שלג על אצבעותיי נפל, לא יכול הוא להפשיר בכלל
"גם הלב וודאי עשוי מפח", מישהו, איפשהו, עלי לעג
כל הנוף, שמשתקף, דרכי, הוא מעוות
בשתי ידיי, בשתי ידיי, אני פשוט לא יכולה
את פניך ו-לחייך רק לחוש טיפה
ואם זה כך, ואם זה כך, מה אעשה למענך?
כדי להציל, את החיוך שלך?
אהבה, אהבה, אהבה, כן, אהבה
אהבה, אהבה, אהבה... אני רק רוצה... אה~
אם אני דבר לא יכולה, לעשות שלא יפגע בך
אז את כל מי שאותך שונאים, אני צריכה פשוט לקרוע לגזרים
זו וודאי, המטרה שלי, סיבת הולדתי
עם שתיי ידיי, עם שתיי ידיי, הברחתי ממני את כולם
לא נשאר אדם, אף לא אחד, שלי ילעג
אז למה אני, אז למה אני, מצאתי עצמי כה לבדי?
האם זה גורלי, אלוהים שלי?
נלחמתי לי, נלחמתי לי, על החיוך שלך להגן
באמונה, נלחמתי לי, במלחמה, אבל בכל זאת...
לה לה לה...
פתאום משהו חם, עדין וקטן, תחושה שהייתה לי כה זרה
בשתיי ידיי יכולתי להרגיש אותה
תחושת החולשה, אותה הרגשה, בעצם הגיעה מתוכי
יותר באיש אני לא אפגע
בשתי ידיי, בשתי ידיי, אני עכשיו כבר יכולה
את פניך ו-לחייך רק לחוש טיפה
אם רק נוכל, אם רק נוכל, ביום אחד להפגש שוב
אהבה, אהבה, אהבה, כן, אהבה
אהבה, אהבה, אהבה... אני יכולה... אה~
--------------------
הצעות ותיקונים יתקבלו בברכה.
נא לבקש לפני שימוש, תודה :)