דיווח 9

[יחיעברי‎]

הי לכולם,
אז לאחר החגיגות אמש של הצוות קמנו הבוקר ויצאנו לטיול מרתק לכיוון האגם
הנשקף מהכפר- המוגסרה.
האגם ענקי אך מזוהם להפליא וזה לא סותר שבני המקום ימלאו ממנו את
הג'ריקנים שלהם ויעשו את המקלחת החודשית שם. בכל מקרה יצאנו לדרך שמחים
ומאושרים, בדרך כמובן כל ילדי הכפר התאגדו סביבנו ובעצם עשינו שירות
בייבי סיטר מטורף לכל הורי הכפר שהיו בכנסיות.
גם בכפר 95% מהילדים בערך נוצרים המחולקים לאיזה 7 כתות..
(אשכנזים,ספרדים,מרוקאים וכו'..)
ו5% נוספים מוסלמים. אז כך יוצא שרוב הילדים היו בכנסיות בחוץ וזה היה
זמן טוב לצאת לטיול.
מס' ילדים מהכפר הצטרפו אלינו כך שהייתה שוב הזדמנות לשמוע אותם ולהעביר
יחד חוויות.
ככלל ככל שהזמן עובר יותר ויותר קשרים נוצרים בין הילדים שלנו לשלהם
והצחוקים של אתמול הופכים לשיחות עומק היום. כך יצא שבחור בשם נפו סיפר
כי בגיל שנתיים כשהרוצחים באו אימו בהבזק של התעלות דחפה אותו לידי השכן
ובכך הצילה את חייו. היא ושאר אחיו נרצחו...הוא התגלגל עד שהגיע לכפר.
אחרי סיפור כזה שמסופר מבחור בן 18 אתה לא יודע כיצד להגיב..
אנחנו רגילים לשמוע סיפורים כאלו מניצולי שואה בני 80 ככה ואז זה נראה
אחרת...
כששומעים את זה חי, מפי בחור שקטן ממך ב12 שנים מתחילים לקבל פרופורציות
מה הלך כאן ואיך יש לחבר'ה הללו את האומץ לבוא ולספר ואת העוצמה להמשיך
לחיות ולדאוג לעתיד טוב יותר.
בדרך עשינו המון צחוק עם הילדים...המון שירי ילדות, הופ לקטנטנים, שיי
מולדת , תסתסחים לקול מארש צהל ומבחר אמירות מסרטי הבורקס לשנו...על הדרך
גם נפגשנו עם עיזים,פרות ציפורים וחזירים...כולם בצבע שחור...
לאחר כשעתיים הגענו לאגם מלא בבלהרציה..וזכינו לראות ישבנים שחורים קטנים
חשופים שעשו מקלחת בצהלה רבה...
הילדים כאן כל הזמן נוגעים ומשפשפים את עורנו הלבן במטרה לבדוק האם הוא
אמיתי או שיש שחור מתחת...
רקדנו הרבה ושרנו שירים ישראלי ורואנדים, ולאחר מנוחה קצרה התחלנו בעליה
חזרה לכפר.
בדרך הסבה את תשומת ליבנו אחת הנשים המקומיות ואמרה שנבוא רגע לראות
משהו..מסתבר שהיא לקחה אותנו לביתה ושם היה תא כמו כלוב עם קוף זהב בפנים
מסוג קפוצינו..ורצתה למכור לנו אותו.
האמת שהקוף היה מסכן..קשור ברגלו ומאוד נבהל מההמולה.
חלק מאיתנו ישר שלף את השטרות במטרה לשחרר את וילי ...לא היה פשוט והיה
צריך אישור ממנהל הכפר אך לבסוף הקוף הגיע לכפר ומחכה לבדיקת וטרינר..
כשהקוף טוב הכל טוב...
לאחר החזרה טסנו לאכול צהרים, שבפעם הראשונה הייתה די מאכזבת ..כנראה הם
זורקים בסופש..אין להם את תבלין השבת...לאחר מכן הלכנו לסדנת האופניים
ושם נפרשה סדנה מטורפת של 9 עמדות הרכבה , כשלכל קבוצה אחד מילדנו מוביל,
מארגן ומנהל את העבודה יחד עם מס ילדים מהכפר.
זו הייתה אחת ממטרות המשלחת ובמשך 4 שעות החבר'ה הרימו עבודה שכולם כאן
היו בהלם מהקצב, מהאווירה ומהחוויה.
אף אחד לא התלונן כמעט כולם עבדו ללא הפסקה, כשללקראת 5 החבר'ה מהכפר לא
התאפקו ובטרם הספיק הבצק לטפוח ..חטפו את האופניים והתחילו לרכב כמו
משוגעים בכפר.
חלק מהם פשוט לא זכה להיות בעל אופניים בחייו..
החבר'ה שלנו היו נרגשים לראות כיצד הם כה מתלהבים עד כדי סיכון ..נסעו
ללא ידיעה איך עוצרים ואיך מעבירים הילוכים..אבל העיקר לסוע..
היה תענוג לראות את האושר של החבר'ה שלנו שסוף סוף הרגישו מה זה להפוך
ממקבלים לנותנים.
זו גם הייתה המטרה העיקרית בפרוייקט הזה- שהילדים שלנו רכשו את הידע והם
במו ידיהם עשו את העבודה ללא התערבות שלנו..
היו קטעים מצחיקים למשל בהכנסת הנוזל נגד הפנצ'רים לקח לנו הרבה זמן
וכולנו היינו מלאים בנוזל בטרם הצלחנו להרכיב את המשאבה נכון, חלקנו
התהפך בעפר עקב רצון להרשים מול כולם..ורצון להרכיב רכמה אנשים על זוג
אופניים אחד...
ניר מנהל הכפר היה המום מההספק ומהאווירה שהייתה והיה עם עיניים בורקות
כשראה עד כמה החברה שלו מתלהבים ומרגישים כאילו זכו בפיס.. מסתבר שהם עוד
נסעו שעה ארוכה עד לחשיכה בטרם החזירו את הזוגות וכבר המדריכים כאן אמרו
לנו שחלק מהם מתכנן לקחת אותם הבייתה..עוד נקודה ישראלית...
בכלל הדמיון ביננו לבינם עולה ככל שהזמן עובר מעבר כמובן להתייחסות אל
השואה ואל רצח העם...
לאחר ארוחת הערב החלטנו לצ'פר את החבר'ה על העבודה הקשה - לא זזו 4 שעות
מהשמש ומאופניים!
ויצאנו לרובונה לפאב מקומי לשתות קולה /פנטה קרה...היה כיף בייחוד לשבת
עם פועלי הכפר שחזרו מיום עבודה מתיש וישבו על הבירה היומית שלהם.
חזרנו לכפר עשינו סיכום יום והכנה לקראת המשך העבודה מחר באופניים.
מחר יום מרגש..החבר'ה שלנו יוזמנו לקטס חניכת מבנה האופניים כתורמים!עד
היום היו בצד שמקבל את התורמים..והיום הפכו לנותנים..
זו הרגשה כה ממלאת ומספקת וממש מגשימה את החלום שהתחיל אי שם לפני חצי
שנה..

חוצמזה יום מיוחד מחר - כולם מוזמנים להתקשר לאחל לאמא שלי יומולדת!!!

אז אמא- יומולדת שמח מרואנדה..שתזכי להרבה נחת מאיתנו, הילדים והנכדים,

זהו להיום..יושבים עד שנרדם לשיר/לשחק ולדבר..
ביי יחי