דיווח 13

[יחיעברי‎]

הי כולם, שבוע טוב.
אז היה לנו סופ"ש ארוך ומהנה והרי החדשות מקול רואנדה...
לפני שבת אחת המשפחות כאן-זו שהיינו אצלה בערב מהנה שבוע שעבר הזמינה
אותנו לטוע עץ משוף לסמל את הפריחה יחד ואת זה שתמיד שכשהם יצאו מהבית הם
יזכרו אותנו , את החוויות והכיף ומי יתן וכשנבוא שוב נשב בצל העץ ונאכל
יחד מפרותיו..אמן..
היה ממש יום טקסי..ולאחר הטקס במיכלי המים ונטיעת העץ חשבנו שזהו..אך
טעינו..
לפני שבת עוד הספקנו לבקר בקנטינה המקומית. החבר'ה בכפר החליטו שהם רוצים
לתפעל שקם משל עצמם ,הקימו ועדה שישבה וחשבה על הכול והעסק קם לתחיה אז
הלכנו לתמוך..מה שיש שם זה משחות שיניים,קצת שתיה קלה, ממתקים ועטים וכל
הרווחים הולכים להרחבת העסק..
הכנסנו שבת בקבלת שבת הפעם בנוסח עדות המזרח בשביל האיזון, וגם הפעם
הצלחנו לארגן מניין.
החוויה של תפילה יחד במקום רחוק תחת כיפת השמים מוסיפה נופך לתפילה ללא
ספק. כשאמרנו" בואי בשלום" וראינו את השמש המרהיבה שוקעת הרגשנו שהשבת
מתקדשת אולי לא עם הבגדים הכי יפים והתפילה המאורגנת אבל בעיקר כן עם הלב
והכוונה..
לאחר התפילה עשינו קידוש והמוציא יחד עם המתנדבים ועלינו לפגישה של כל
הכפר. רגע לפני העליה סימה חילקה לנו מתנה בשמה- קופסא רואנדית קטנה יחד
עם תליון לב כשגרגר אורז עם שמנו מופיע בו.
בפגישה של כל הכפר שוב התחשבו בנו ולא הפעילו מערכת הגברה ולא צילמו
למרות חשיבות המפגש.
במפגש הזה בעצם נפרדו מאיתנו רסמית, העניקו לכל ילד מתנה- צמיד גומי של
הכפר יחד עם נשיקות וחיבוקים והמון מילות תודה, אנחנו נתנו מתנה לכל בית-
ברכת הבית שנעשתה ע"י חוג האומנות של הפנימייה ובנוסף הבנות שרו לכולם
"טוב להודות לה'". לאחר מכן עלתה לדבר אן היימן מייסדת הכפר והאמא של
כולם כאן וסיפרה כמה טוב להיות בבית וחילקה לכל משפחה דיסק של שירים
שילדי הכפר הקליטו, היא לקחה את זה לניו יורק וערכו שם באופן מקצועי
ועכשיו זה נמכר באמזון ב16$ אז תתחילו להזמין כי הרווחים הולכים לכפר.
לאחר מכן חזרנו לסעודת שבת המעולה של צמד השפיות ציפי וריקי והופתענו
לגלות שכל היהודים בכפר הגיעו...כנראה הריחות של המרק והגפילטע פיש העלו
געגועים..אז מעולם לא אמר האדם צר לי המקום והוספנו בכיף כסאות ושולחנות
מאולתרים וישבנו יחד לאכול. לקראת הסוף היו נאומים נוספים ומילות תודה
וחלוקת מתנות לניר מנהל הכפר, שמעון סגנו ולילי המתנדבת שארגנה יחד איתי
ועם סימה את כל הביקור.
לאחר הארוחה פרשנו לנוח...
הבוקר קמנו בכיף, התפללנו יחד הבנים ללא מנין לצערינו..והתחלנו לארגן את
סעודת השבת. החמין הפליא הפעם במיוחד בטעמו והיה ממש כיף לשבת לשיר
זמירות שבת ולראות שכולם מרגישים טוב..בטחעם כזה אוכל נפלא..
אמרתי דבר תורה שהעלה את הנקודה שאנחנו לקראת סיום בכמה מעגלים- של השנה,
של הכניסה לארץ (דור המדבר) ושל המשלחת שלנו..וכל סוף הוא הזזדמנות לעשות
סיכום וחשבון מה עשינו ובעיקר לאן פנינו מועדות. אמרתי לילדים שההצלחה
המסחררת שהשגנו כאן תיבדק בעתיד כיצד נכניס את הערכים שכולנו קיבלנו כאן
הלאה אל תוך חיינו כל אחד ודרכו.
לאחר מכן הוספתי כי מבחינתי ההצלחה שלנו נבעה בעיקר מהרגישות של כל אחד
לשני, של הבנת המורכבות בהוצאת משלחת דתית לחו"ל , והיכולת של הכפר לקבל
את זה ולפעול למען. ובכלל כל הרגישות של אנשים כאן אחד לשני הובילה אותנו
לקו הסיום כמעט בצוה טובה עם מינימום חיכוכים ואי נעימויות.
לאחר מכן יצאנו לנוח , לקרוא ולשחק. כמה מהבנים עלו איתי למשפחה אחת לשבת
ולדבר, הבאנו ממתקים שנחטפו במהירות ושמענו עד כמה הם שמחים שאנחנו כאן
ומתחילים כבר להצטער שזה נגמר.
לאחר מכן ישבנו כל המשלחת לשמוע שיחה משמעון האחראי על החינוך בכפר.
שמעון בא מאורגן עם קלסר ההדרכה שלו וריתק אותנו במשך שעה על התהליך
החינוכי שנעשה בכפר, ההתייחסות הרצינית לכל אירוע והטיפול המסור בילדים.
הוא הביא דוגמאות כיצד הם מטפלים בבעיות משמעת שכמעט ואין- ע"י דיבור,
משא ומתן והסכם ללא עונש,,הילדים שלנו התלהבו והפנו אלינו מבט אך מייד
הוחזר להם מבט חזרה עם אמירה- תהיו ממושמעים ומנומסים כמו כאן וגם אנחנו
לא נעניש...
לאחר מכן סיפר על הדרישות כאן ממדריך ומאם בית שיהיו הכל למען הילדים ,
וסיפר כי כאן לא מכירים את המושג הדרכה ומדריך והם עובדים מאוד קשה על
הכנסת הצוות להבנה מה זו קרבה ומסירות.
לבסוף סיפר על ביקורי הבית שהם עושים על אף הקושי להגיע לכל אחד והעלות
הכספית אך אמר שבראייה כללית אם לא יגיעו לבתים במידה ויש כמובן של
הילדים, לא יוכלו לראות את המבט הכללי ולעזור באמת לילדים. מדהים...
לאחר מכן הכנו סעודה שלישית, וישבנו לשיר בחושך במשך כשעה את רפרטואר
שירי הנשמה..היה מרגש ומרומם, ממש רעווא דרעווין. לא רצינו לקום ולהוציא
את השבת...
לאחר הבדלה שמחה הפעם בסגנון החדש (עותניאל?) הלכנו לערב מפתיע ביותר
שארגנו כאן:
הכפר בשנה האחרונה הכין ובנה אמפיתיאטרון עם נוף משגע לכיוון האגם.
והערב הייתה מאורגנת הפתיחה שלו , שאליה הוזמנו מכובדי המקום, אן היימן
ואנחנו יחד ע כל ילדי ההכפר.
הבנו לפני שיהיו הצגות ומופעים של הילדים אך לא שיערנו למה שיהיה באמת...
הערב התחיל ב19 ונגמר ...ב23....נו ..זמן רואנדה..הכל עובד לאט לאט לאט
בשעה הראשונה המנחה (שלבשה שמלה של אחת מהבנות שלנו מסתבר..) הקריאה את
הלוז של הערב. טעות מס' 1- לא מקריאים לוזל 4 שעות! אתה כבר מתייאש
מההתחלה.. לאחר מכן עלה מנהל ביה"ס שהתעסק בלהקים ולהושיב את כל האורחים
שהצטרפו לחגיגה כולל אותנו..עוגה עוגה עוגה לשבת ולקום...
כמובן שכמו בארויזיון כל משפט תורגם לאנגלית ולכן את מבינים את אריכות
הערב..
ואז התחילו ההופעות.
הראשונה הייתה מהממת- ריקודים מסורתיים רואנדים יחד עם שירת המקהלה
המקומית, הרגשנו בקיסריה..
ואז אמרו שתהיה הצגה שתלווה את הערב כשבין כמה מערכות ימשיכו ההופעות
והנאומים.
חשבנו לתומנו שתהיה הצגה מצחיקה או משהו על חיי הכפר..חטפנו לפנים...
מסתבר שזו הצגה שכתב מנהל ביה"ס המבוססת על סיפור אמיתי של אחיינית שלו.
המערכה נפתחה בסיפור הגנוסייד מ94 שראו איך שחקן משבט ההוטו רוצח משפחה
משבט הטוטסי והבת בורחת ומסתתרת עם אביה באיזה ביוב לאחר שהתחננה לדוד
שלה שיסתיר אותה אצלו והוא סירב..שתבינו שהתפאורה כללה מנצ'טה אמיתית
מגואלת בצבע אדום...
לאחר מכן באו כמה משבט הוטו ומצאו את המחבוא תפסו את האב ואת הבת והכריחו
את האב לראות כיצד אחד מהם אונס את הבת..מזעזע. המזל שאת סצנת האונס הם
עשו מאחורי הקלעים, אבל היה ברור מה הולך שם. לאחר מכן חזרו ורצחו את
האב..
קשה לי לכתוב את זה כמה שעות לאחר ההצגה אבל נשבע לכם שכך זה היה..החבר'ה
שלנו היו לבנים תרתי משמע ללא רוק בפה, ובהלם גמור. המזל הוא שההצגה
הייתה בשפה המקומית ורק היו כתוביות בצד ע איזה מסך מאולתר כך שלפחות היה
ערפול מסויים על התכנים..
היינו בהלם וכל הזמן רק חיפשתי לראות את התגובה של ילדי הכפר..מסתבר שככה
זה כאן מראים הכל ומדברים על זה כחלק מהרצון להמשיך הלאה ולשכוח..תארו
לעצמכם הצגה על פיגוע אצלינו בערב חגיגי של פתיחת איזה אולם גדול..לא
נתפס..תוך כדי התקדמות העלילה דיברתי עם כמה מהמדריכים המקומיים
והמתנדבים והם אמרו שככה זה כאן למרות שהייתה נימת ביקורת מסוייימת. גם
לדעתם היה מוגזם אבל ככה הם מביעים את עצמם ומוציאים החוצה. לא כ"כ הרגיע
אותי כי בסופו של דבר מעניים איך ילד שכנראה הוריו נרצחו משחק בהצגה את
התפקיד של ההוטו הרוצח...
והכי הפתיע אותי שעל אף התוכן הקשה , היות והילדים עצמם הציגו אז גם היה
מצחיק והקהל נקרע מצחוק..
העלילה המשיכה בכך שהילדה הגיע לידי הצבא המשחרר של רואנדה והתחתנה עם
המפקד שנהג להשתכר עם חייליו..תוך כדי זה התנהל מולה בקשיחות ודרש ממנה
להיות אשה כנועה..ולבסוף התאבד. האשימו אותה ברצח שלו ולקחו ממנה את
הילדים אחר קירת משטרה.. ואז הגיע לאיזה מקום וסיפרה את הסיפור העצוב
שלה.
מוזר אבל זה מה שהיה..
תוך כדי המערכות עלו והופיעו להקת הברייק דאנס והראפ שהקפיצו את הקהל
לשמים.
רק לשם המחשה להקת הראפ צרחה במשך 10 דקות מילים לא ברורות וכו'..
לאחר מכן הגיעה תצוגת האופנה..בנות בשמלות צבעוניות שהוכנו בכפר ע"י
הבנות ובנים בחליפות צעדו על המסלול כמו באיזה ערוץ אופנה..הקהל היה
בשמים ואני הייתי עסוק בלעצום למקפידים שביננו את העיניים.חחח...
הערב המשיך והמשיך והמשיך בנאומים ובתרגומים, בנוסף העלו את הבנאים
המקומיים לבמה ולקול תשואות הקהל הוענקו להם תעודות..הציניים שביננו דברו
על כך שבטח הם לא יודעים מה כתוב ושבבית הבוץ אין איפה לתלות את
התעודה...
בכלל מוזמנים לאירוע התלבשו בבגדים שנראים לנו כשטיח ממוצע בביתילי..אך
מסתבר שזה הכי מכובד שיש כאן וחייבים לדפוק ככה הופעה..
לבסוף עלתה אן היימן ודיברה על החלום שהתגשם ועל כך שיש מקום לילדים
להביע את עצמם ולראות רחוק ולהגיע רחוק..אכן כך.
לאחר מכן הקהל הוזמן לכיבוד קל..אנחנ פרשנו לנו לחדרים להתארגן לקראת
מחר.
המחר הזה מגיע עוד 4 שעות..
ב4 בבוקר יגיעו לכאן 5 ג'יפים ויקחו אותנו לשמורת האקגרה- הספארי המקומי.
אמרוים להיות שם תנינים,פילים,זברות גירפות וכדו'..והרבה קופים
ואיליים ..נקווה שנראה משהו...
לכל מי שהלעיז עלי בריקוד הגשם ביום שישי- אכן הגשם הגיע!!ממש עכשיו בעת
שאני כותב לכם התחיל מבול..כנראה שקול השופר עשה את שלו..תיכף יתחילו
להגיע אלי עם בקשות נוספות אז כנראה אשאר כאן ואהיה הגורו המוקומי...
בינתיים אומר לילה טוב..
מחר בערב לאחר שנחזור המשפחה שנטענו את העץ אצלה וכו' אמרה שתארגן מסיבה
גדולה אז אנחנו מתכוננים.
לילה טוב ושבוע טוב..
עוד קצת יותר מיומיים בבית!! הנחיתה היא בעז"ה בשלישי לפנות בוקר ב3 ככה
ביי
יחיעם
נ.ב.
מצטער על הנימה הצינית בדיווח הזה, לפעמים פשוט אחרי הערב הזה עם ההצגה
הזו צריך לפרוק קצת ולעכל..

[shani libby]

היי יחיעם!

נשמע שהפערים והניגודים שאתם חווים שם זה פשוט בלתי יאומן, זה כמו התעמלות לנפש לעבור משיא לתחתית- משיא של לכבוש הר געש גבוה ושבת כמעט מיסטית בנופים פראיים לתחתית של ההבנה של מה עברו שם האזרחים ובמיוחד הילדים בכפר שכל כך התחברתם איתם.  ההצגה במיוחד נשמעה חוויה מטלטלת רצח\ אונס לעומת ריקודי ברקדנס.....  מה שבטוח שהילדים שלכם ברי מזל שהם לומדים להכיר את כל הדקויות ולהיות רגישים לכך...

כל הכבוד על העבודה המדהימה שאתם עושים שם!!!

נשמע שיש שם חומר לאיזה 10 תזות .....

שיהיה מסע בטוח ומהנה חזרה.

שני. 

בתאריך 29 באוגוסט 2010 01:16, מאת יחיעברי <yehi...@gmail.com>: