דיווח 14
יחיעברי
הי לכולם,
לאחר שעתיים שינה שלי בערך, קמנו ב4 ,התארגנו ויצאנו לעבר שמורת האקגרה.
בכפר חיכו לנו 4 ג'יפים גדולים ומרווחים, והתחלנו בנסיעה מזרחה.
לאחר כשעה של נסיעה בחושך הגענו לשמורה היפה בדיוק לאחר הזריחה.
התפללנו, אכלנו ארוחת בוקר קלה והתייצבנו לתדריך.
בתדריך הוסבר לנו כי השמורה בעצם הוקמה מ1934, והיא מחולקת ל2 לדרומי
ולצפוני כשהחלק המזרחי לכל האורך הוא אגם והחלק המערבי הם גבעות הסוואנה.
הוסבר לנו כי אנו נכנסים בכניסה הדרומית ונצא בצפונית לאחר שנעבור כ80
ק"מ בתוך השמורה.
אמרו לנו כי החיות הצפויות לנו הם- פילים/ג'ירפות/קופים/אנטילופות
לסוגיהן/זברות /היפו והמון המון סוגי ציפורים.
התחלנו את הנסיעה בשמורה, ועל ההתחלה ראינו מלא בבונים רצים על השביל.
כמו בבונים אחד היה בתוך ישבנו של השני, פלו כינים וכו'..
לאחר מכן המשכנו לכיוון האגם ושם ראינו היפו אחד ששיחק איתנו מחבואים
בתוך המים.
ליד האגם היו מס' ציפורים מהממות, איזה שקנאי וציפורים כחולות אדומות
וצהובות.
לאחר מכן המשכנו הלאה ראינו פילים מרחוק ולצערינו זה היה המקסימום מבחינת
הפילים.
הסבירו לנו כי העונה היבשה שאנו נמצאים בסופה נתנה את אותותיה וכי רוב
בעלי החיים נטשו לכיוון טנזניה השכנה.
באגם שוכן אי שמי ששט אליו זוכה לראות תנינים..נבצר מאיתנו..
לאחר נסיעה יפה בשטח ראינו פתאום את פומבה ממלך האריות ואת חבריו רצים
לאורך הדרך...
ואז הגיע איזה קטע יבש של איזה חצי שעה של נסיעה בשטח.
בזמן הזה הספקנו להסתלבט על כל דבר שזז ויצרנו קשר עם ג'רמי הנהג.
טענו בלהט כי הם מחביאים את החיות השוות ורק אם נוציא $$$ הם יביאו אותנו
אליהם..
ג'רמי הגיב בצחוק רם..ואמר כי לא יזיקו לו דולרים , אך הוא לא מחביא שום
חיה.
לאחר חצי שעה הגענו לאיזור ההררי הירוק , התחיל טפטוף נעים (כמובן מאז
אמש קוראים לי חוני המעגל ואת השופר דורשים שאוציא בכל עת)... עצרנו
לפק"ל קפה וממתקים והמשכנו בנסיעה.
לפתע ראינו שובל של סופת טייפון כמו בסרטים ממש קרובה אלינו וההתרגשות
הייתה רבה..ממש מערבולת מהשמים ועד הארץ במרחק לא רב מאיתנו..
מכאן ואילך החלו החיות לצוץ- המון סוגים של אנטילופות, צבאים, זברות
וקופים.
תרנו אחרי הג'ירפה כשלבסוף ראינו אחת ממש גבוהה מקרוב.
המשכנו בנסיעה הררית קשה כשהרכב נסע בקושי במעברים, מסתבר כי ג'רמי נהג
צעיר וחדש ונתקע מס' פעמים לקול צהלות הגיחוך של חבריו...
המשכנו בנסיעה מטלטלת וראינו המון אנטילופות, ובופאלו אחד ענקי.
הגענו למנוחת הצהרים בבקתות המיועדות לחנייה, שלפנו ארוחה כיד המלך ולאחר
קינוח באננס ובכדור נוסף נגד מלריה המשכנו לעבר מקום שאמרו לנו כי להקת
ג'ירפות מחכה שם.
ואכן הגענו לשדה פתוח ובו הייתה להקת ג'ירפות המונות כ10 פריטים..
הצתלמנו לרוב, עשינו חיקויים של איך ג'ירפה רצה...ממש גוף מתפרק..והמשכנו
בנסיעה..
בדרך היו קקטוסים ענקיים מרהיבים ותחת אחד מהם ראינו גולגולת מטורפת של
באפולו...
משם המשכנו בנסיעה לקראת היציאה מהשמורה כשבדרך רואים עוד המון זברות,
ציפורים ופרות עם קרניים ענקיות...
ג'רמי סיפר כי בזמן הג'נוסייד גם כאן היה בלגן, המון חיות ניצודו כי לא
היה מה לאכול והשאר ברחו לעבר טנזניה ולקח להם זמן לחזור ולתת אמון בצד
הרואנדי.
כמו כן כל הזמן הם מתמודדים עם בעיות מצד ציידים לא חוקיים וישנם סיורים
כל היום וכל הלילה.
בכלל בשמורה הם מאוד אדיבים ומאוד שמחים להראות את היופי של רואנדה
לתיירים, וכן מאד מקפידים על השקט על הניקיון ועל רווחת החיות.
יצאנו בערך ב15 לקראת נסיעה מהממת לכפר חזרה, עצרנו ליד אגם המואזי
להתרעננות קלה והמשכנו חזרה לכפר.
בכפר התארגנו לקראת היציאה מחר, ארוחת ערב אחרונה...נפרדים לשלום
מהאורז , מתפוחי האדמה ומהרוטב המאלף...נתגעגע אליהם...
ב20 הלכנו לפרידה מהמשפחה שהשקיעה בנו רבות – המדריך פרוספר ואם הבית
פלורידה.
היו הצגות ושירים ודברי פרידה לרוב. דיברנו שם על הרגישות שהייתה בין
הילדים ועל האחדות שנוצרה. אחלנו עתיד טוב לרואנדה וישראל והחלפנו דגלים
כמחווה הדדית.
היה קשה להיפרד, הרבה הזילו אפילו דמעה בסתר, והשיא היה בשיר ש4 בנים
חיברו למעננו באופן מיוחד שכלל בעיקר את המילים קשה להיפרד ושאנחנו חברים
לנצח. היה מרגש ומדהים לשמוע אותם ככה מצליחים להביע רגש מול כולם באופן
כזה ללא שום מחיצה. אין לי הסבר טוב יותר מאשר תמימות מוחלטת המאפשרת
להתבטא ללא שום חסימה ועטיפה כמו שאנחנו מכירים אצלנו ובעיקר בחדרי
הטיפולים...
כנראה היכולת לעמוד ולחשוף היא התרופה הטובה ביותר עבור ילדים מסכנים אלו
שחוו את הנורא מכל.
לאחר מכן הצטלמנו לרוב, כל אחד רוצה תמונה עם כל אחד ואז כמובן רוצה
לראות מה יצא..הוחלפו כתובות מיילים וכו' ונפרדנו...
קטע לא נעים היה שאחת הבנות קראה לי לצלם אותה עם קבוצת בנות שהתחברה
אליהם ואז לאחר סט הצילומים הם פשוט עטפו אותי מכל כיוון והכריחו אותי
להצטלם...לשמע הסיפור הזה כל בנות המשלחת שלנו החילוניות שיודעות שאפילו
בציפורן לא מתקרבות אלי היו אכולות קנאה ודרשו גם..כמובן שהאכזבה הייתה
רבה..
עד מאוחר עוד היו דיבורים ופרידות וזהו הולכים לישון לילה אחרון ברואנדה.
מחר קמים מתארגנים משאירים נקי ומסודר, עושים סיכום ארוך ומעמיק ובעז"ה
נצא ב12 לשדה התעופה.
ב16 הטיסה לאתיופיה, לאחר 4 שעות המתנה נעלה לישראל ב23 ובעז"ה לקראת 4
AM ננחת בארץ
נ.ב.
בקשר לתגובות מההצגה של אתמול – החבר'ה שלנו היו המומים מכך שהם הציגו את
הרצח והאונס בכזו צורה, והיה להם קשה להבין את זה. הם אמרו שאצלנו לא היו
מעיזים אחרי 16 שנה להעלות הצגה על השואה ולצחוק ממנה...
כאקט של הומור שחור בכל זאת (מסתבר שלנו זה מותר..) עשינו סצנות של סרט
בורקס על רצח העם ברואנדה..היה מצחיק עד דמעות...נקווה שהצילומים לא
יגיעו לYNET....
הולכים לישון עייפים אך מרוצים מהיום המהמם השה בספארי, עוד הגשמת חלום
שלי לאחר הטיפוס להר הגעש, וזהו חוזרים הביתה מחר.
החבר'ה ואנחנו הצוות כבר באוובר..מתים להגיע לישראל ולהתחבר חזרה
למשפחות..
רוב הילדים שלנו בעצם סיימו את דרכם בפנימייה ומתחילים שירות לאומי
ומכינות.
הם לא מפסיקים להמם אותנו במסירות ובנתינה כאן בכפר ואני בטוח כי הם
יתחילו את השנה החדשה שלהם במסגרות השונות כמו שיצאו מלוע של תותח..
תחשבו איך זה להתחיל שירות לאומי לאחר שבועיים וחצי כאן..מנתינה לנתינה,
ואיך זה להתחיל מכינה קד"צ לאחר שהבסיס של נתינה מצוי אצלך.
מס' ילדים יתחילו את השנה יחד איתי ועם שאר הצוות כבר ביום שלישי
בפנימייה, ולהם כמו לנו בטח יהיה לא קל לנחות חזרה להתחיל שגרה.
בנוסף לצערי לא מרגישים את הימים הנוראים המתקרבים אלינו לטובה, אך
ההרגשה כי עשינו תיקון עולם משפרת את מצב הרוח ונותנת דחיפה לקראת יום
הדין.
מחר אשתדל לתת דיווח משדה התעופה ברואנדה , ואז הדיווח האחרון יהיה בעז"ה
מהבית מנתניה...
דש ותודה על שיתוף הפעולה...
יחיעם
נפתלי פוקס
תמשיכו להנות ממה שנשאר