רואנדה רואנדה סוף

[יחיעברי‎]

בס"ד
אז זהו הגיע הרגע להגיד שלום ולכתוב את הדיווח האחרון..
מה נעשה מחר אתם בוודאי שואלים ללא איזה דיווח מטורף/מדהים/מרגש וסוחף?
גם אני שואל את אותה שאלה , אבל לשמחתי שעתיים אחרי הנסיעה כבר קמים
להשכים את הילדים לקראת תחילת שנת הלימודים כך שאין זמן ללכת לאיבוד...
בכל מקרה לסיכומים נחזור בסוף ונחזור לעלילה...
אז את הדיווח המיוחד מנובוטל שלחתי לאחר ארוחת הבוקר הנחמדה שכללה לחם
טרי ריבה וחמאה לצד מזנון שהציע בשר חזיר לא פחות ולא יותר..
לאחר מכן עטינו חלוקים על עצמנו וירדנו לבריכה לשחיית הבוקר..במקביל
הפעלנו את מגרש הטניס, הפינג פונג והכדור נוצה.
הבנות הלכו ברובן לעשות פדיקור/מניקור ואלו שהגדילו לעשות הזמינו מסאז'
מקומי..(סוג חדש- מסאז' רואנדי-עם מנצ'טה...)
באיזה שהוא שלב הגענו גם לאיזור חדר הכושר והסאונה יבשה /רטובה..
לא קל להיתקע עוד יום ברואנדה...
בערך ב11 כשאחת מאיתנו הלכה לברר מה לגבי ארוחת הצהרים במלון פתאום
קיבלנו טלפון בהול שאיך אנחנו עוד במלון והטיסה יוצאת עוד שעה!!!
מהשאנטי באנטי המוחלטת קפצנו אחוזי קרב אלי המיניבוס ועפנו לשדה
התעופה..אפילו אלו שהיו באמצע טיפול מפנק יצאו בהולים..ממש חתן מחדרו
וכלה מחופתה...
אגב חתן וכלה , כולם כאן מתוקים להפליא בנסיונות הניחומים על כך שאני
מפסיד את החתונה של גיסי היקר יחד עם בחירת ליבו היקרה, ואפילו הבדיחות
הציניות היססו מלהגיע..
כאקט של שותפות בכל זאת הכנתי בעזרת הילדים כתובת מזל טוב מפרחים על מגרש
החימר של הטניס...ואת התמונה אביא בעז"ה לחתן ולכה כשניפגש.
אם כן כשעלינו על המיניבוס לא יענו האם להיפרד סופית או שתהיה שוב הרגשה
של דה ז'ה וו..
נכנסנו לשדה, עברנו שוב את הבדיקות וחיכינו..יצאו כמה טיסות לפנינו ,
כשכל פעם שמוכרזת טיסה יוצאת כולנו קופצים כי קבלנו תדרוך שיש עומס וכל
הודם זוכה..אז המשפחה שלנו יותר חזקים כדברי משה אורנג'דה ז"ל...אז ברגע
האמת קפצנו והצלחנו לקבל את המקומות הטובים...
כמו בסרט של פעם רצנו בין המטוסים בשדה עצמו על מנת לטפס למטוס שלנו
כשבדרך כל אחד היה צריך עוד לזהות את המזוודה שלו ולהעלות אותה
לטרקטור...הזוי..
בנסיעה הבנו שהיעד הוא לא ישירות לאדיס אבבה אלא עובר בטנזניה בחניית
ביניים למשך כשעה.נו לא מתווכחים העיקר שיוצאים מרואנדה יקירתנו
ואהובתנו.
לאחר כשעה נחתנו בשדה התעופה קלימינג'רו בטנזניה השוכן למרגלות הר
הקלימינג'רו, הגבוה שבהרי אפריקה מעל 7000 מטר גובהו. הר עצום ומרהיב,
זכינו לראות אותו מלמטה ובייחוד מלמעלה לאחר ההמראה לכיוון אתיופיה.
מטורף לראות איך ההר הזה מגיע לגבהים עצומים , הרבה מעל העננים , והפסגה
שלו מושלגת ומרהיבה ובערך בגובה של הטיסה..אז זכינו להיות גם בטנזניה...
לאחר עוד שעתיים טיסה נחתנו באתיופיה, קיבלנו כרטיסים לטיסה לת"א ויצאנו
חדורים אלי קרב להסתערות על חנויות הדיוטיפרי של אתיופיה לכלות את מה
שנשאר מכספינו...
הרבה בשמים/שוקולדים/קפה ושאר בדגים ססגוניים נחתו בשקיות הניילון
והצטרפו למטען הכבד גם ככה שיצאנו מרואנדה.
ב22 קיבלנו קריאה והתייצבנו לבורדינג בדרך לארץ..
אתה כבר לא מאמין עד שזה קורה , כשבדרך שומעים על ישראלים שכבר קיבלו
הודעה כי לא יוכלו לעלות על המטוס כי הוא באוובר בוקינג ולכן נוסעים
למלון לאדיס..
לא ידענו אם לצחוק או לבכות, החבר'ה שהיו במצב רוח מעולה כבר התחילו
להסתלבט שהבנות האתיופיות שלנו יסעו לביקור קרובים וחבל על החדרים
במלון...ישר לבתי הבוץ...
ישבנו עוד כחצי שעה ואז הגיע הרגע שכה ציפינו לו- הקריאה לעלות על
המטוס...
פרצנו כמעט בבכי מתוך התרגשות ועלינו בזריזות.
בשונה מהטיסה מרואנדה לאתיופיה שהייתה תוססת ורעשנית כאן כל אחד החל
להצטנף עם עצמו- לישון, לקרוא וקצת קצת לעכל את העובדה שאוטוטו נוחתים
והחיים ממשיכים..
בדרך דיברתי עם הכתבת שליוותה אותנו מ-YNET (שלומית) על כך שהרבה מהילדים
עשו תהליך במשך השבועיים ומשו הללו, וכל אחד לפי רמתו ויכולתו מיצה את מה
שיכל ועשה את ה100% שלו.
לקראת הנחיתה מתחילים לעלות התמונות של הילדים,עריה, והחניכים המחכים
בבית הילדים למשלחת.
לא קל גם לנו המבוגרים (יחסית) להתנתק לכזו תקופה מיקירנו , אך העובדה כי
לאורך כל הדרך קיבלנו תמיכה וחיזוקים עזרה במעט למתק את הפרידה ולעזור
בעיקר להתמקד בעשייה שם ולסמוך במאת האחוזים על כך שהכל נעשה בארץ כמו
שצריך.
זהו נחתנו בשלום ב3:40, אנחנו בארץ המובטחת, כה התגעגענו.
לקחנו מזוודות, מקלות ואת המטען שהושאר בארץ ועברנו בחשש קל במכס...
הרבה ליקרים וויסקים ובעיקר אננסים ופפיות עברו ..........בשלום.
יהודה המנהל חיכה לנו יחד עם חלק מהמשפחות, עבריה כמובן הגיע ועשתה הפתעה
יחד עם מעיין והייתי אחוז התרגשות..בקושי זיהיתי את מעיין כמה היא
גדלה...
כמו בתכנון לאחר הנחיתה נערך טקס- יהודה המנהל דיבר ,כולם היו בהתרגשות
ושרנו כמ ביציאה לרואנדה- אני מאמין והתקווה
המון אנשים התאספו סביב לראות במה מדובר שכן עשינו את האסיפה איפה שמחכים
לבאים מחו"ל...
נשיקות חיבוקים והמון אהבה וכיף ו... פיזור לבתים
מתוכננת פגישת משלחת בעוד כחודש ועד אז כל אחד יוצא לדרכו..
וגם כאן, באוטונומיה הקטנה שלנו..
מגיע הרגע ממש להיפרד, רק לפני מילות הסיום תודות-
תודה לריבונו של עולם שהוציאנו והחזירנו בשלום.
תודה למארגנים של המשלחת,
תודה לשותפיי לנסיעה וללקיחת האחריות- ריקי ציפי ענת וסימה
תודה לרעות המדריכה שעזרה ונשאה בנטל
תודה לאנשי הכפר אגהוזו שלום ולילדים של שקיבלו אותנו בחום
תודה לכם קוראיי היקרים שהייתם חלק ממני ושניסית להעביר ולו במעט את
הקורות אותנו שם
ובעיקר בעיקר תודה ל13 המופלאים שהוכיחו מעל לכל דמיון שהמציאות חזקה
מהכל, ושבסופו של דבר שהנתינה באה ממקום כל כך אמיתי ומכל הלב, אתם
ענקיים, ואני מלא גאווה ואהבה אליכם.

איך באמת אסיים?
כל מילה תגמד את התחושות שעלו שם.
עוד המון ייכתב ויאמר(ואקווה שהתיזה תהייה חלק מכך),
אבל בסופו של דבר כמו שפתחתי את הדיווחים במאמר של הרב דסלר על כח הנתינה
וכח הקבלה,
אסיים ואומר כי ללא צל של ספק הנתינה מחזקת ומרוממת ודוחפת להמשך עשייה
והענקה לאחר.
רב תודות,
יחיעם.
נ.ב.
הפעם כן הבאתי דאודורנט למי שהיה בטראומה מהנסיעה הקודמת...
נ.ב.2
לינק לפיקאסה ישלח בקרוב..אני בדיוק הגעתי להשכמה לשלוח את הילדים
לבי"הס..מזל שאין שביתה, כך יהיה לי בוקר רגוע בבית עם הילדים שלי..
אפשר לשלוח הודעת סיום כל אחד!!!

[lika topaz]

ברוכים השבים:)

אפילו סוף ההרפתקה הוא סיפור מהסרטים:)

מרגש ומקסים ותודה לך על כך שחלקת אף את הפרטים הקטנים, הם החשובים באמת

 

ליקה

2010/9/1 יחיעברי <yehi...@gmail.com>

[adi willinger]

קראתי את העדכונים בשתי מדינות... יותר מזה? (-:

2010/9/1 יחיעברי <yehi...@gmail.com>

[Dalia-Ofersport]

 

קריאת הדיווחים הייתה מרגשת, מרוממת וממלאת השראה,

 

עברתם חוויה של פעם בחיים.

 

תודה ששיתפתם,

 

דליה

 

---

[Dalia-Ofersport]

קריאת הדיווחים הייתה מרגשת, מרוממת וממלאת השראה,



עברתם חוויה של פעם בחיים.



תודה ששיתפתם,



דליה

-----Original Message-----
From: yoman2...@googlegroups.com [mailto:yoman2...@googlegroups.com]