חזרנו ובגדול

[יחיעברי‎]

בס"ד
הי כולם..
סיכום יום שלישי 24 אוגוסט 2010:
בבוקר קמנו מוקדם על מנת להתארגן , אכלנו ויצאנו קצת אחרי 8 בבוקר, כשכל
אחד ארוז עם תיק גב אחד וסנדוויץ' לדרך..העמסנו אוכל, מים ויצאנו..חשבנו
שדרך תארך כ3 שעות..מסתבר שחשבנו לא נכון והדרך לקחה 5 שעות והגענו בערך
ב13. בדרך היו הרבה צחוקים וחוויות בעיקר מכישורי הנהיגה של הנהג שלנו
שעוצם עין אחת וער עם השנייה, לוקח סיבובים כאילו הוא ברכבת הרים וגם הוא
כנראה חדש ברואנדה כי כל הזמן הסתכל על הנוף. במשך הנסיעה הרגשנו כאילו
ראינו את כל אוכלוסיית רואנדה..פשוט כולם הולכים כל הזמן..ולא לחינם אלא
עם משהו בדר"כ על הראש. מצב הכבישים מזעזע ורק בקטעים מסוימים לא היו
בורות בכביש..
בכל מקרה הנוף עוצר נשימה..ירוק, מים לאורך כל הדרך, הרים בצורות שונות
והעיקר- האנשים שבדרך.
הגענו למלון המקסים שנקרא- פרדייס וכשמו כן הוא – גן עדן. מדובר במקום
טבעי –אפריקאי ..ממש לא פאר והדר..חדרים פשוטים עם ריהוט מבמבוק..לובי
מעוצב כאילו אתה במערה עם אח באמצע והמון המון לטאות מכל מיני צבעים
שנכנסים חופשי לחדרים.... הילדים התרפקו על הדשא וקצת שכשכו במים, ובעיקר
אספו צדפים ושאר מיני נוצצים מהחוף המקסים. ארגנו שייט באגם המטורף הזה,
עלינו בקבוצות של עשרה והפלגנו לעבר אי קטן ומקסים ולאחר מכן למקום שיש
בו מעיינות חמים טבעיים היוצאים מן האדמה. כמובן התאספו כל ילדי הכפר
ועשינו הרבה צחוק יחד, שרנו שירים והפעלנו אותם כהרגלנו בקודש, חלוקת
מסטיקים רק למי ששר יפה..לאחר מכן חלק חזרו עם הסירה ואני והבנים המשכנו
רגלית לחזור חזרה למלון. הליכה של שעה מאוד נחמדה , עברנו בין הבתים בכפר
ובעיקר צילמנו ודיברנו עם המקומיים. הם כה אוהבים שפונים אליהם אפילו רק
ב"שלום" המקומי ומאוד נהנים לענות חזרה- תתאמנו- אתה שואל :"אמקורו" והוא
עונה "נימזה"....כשקלטנו שיש לנו ליווי רציני החבר'ה התחילו בהצגות רחוב,
ובמורל ועל כל צעקה של אחד מאיתנו ענו איזה 200 ילדים.. הרגשנו כמו
בתהלוכה בעיר של חב"ד...
קנינו בדרך כל מיני שטויות מהחנויות המקומיות , אחד הבטיח שיכין לנו דיסק
ונבוא תיכף לקחת..צחקנו שאמרנו שבטח כשנצא חזרה זה עוד לא יהיה מוכן..אחד
בירר על תספורת וכשרצה להתווכח אמרנו לו שלא כדאי כי הספר עוד עלול
להוריד לו עם מנצ'טה איזה אוזן על ההתמקחות..
חזרנו למלון.
כשהגענו לקחנו החלטה שאת ארוחת הערב נעשה במלון והכנסנו את ציפי
לפעולה..קנינו דגים ותפו"א, וציפי נכנסה למטבח יחד עם העובדים המקומיים
והתחילו בהנהגתה להכין דגים על האש וצ'יפס וסלט.
היה תענוג..ממש ללקק את האצבעות...דגים על האש עם לימון בפנים...תענוג
ואז הגיעה ההפתעה...
מסתבר שציפי תוך כדי הארגונים במטבח התיידדה עם הטבחים ותוך כדי הבישולים
הם רקדו ושרו..היא שאלה אותם אם יש להם בגדים מסורתיים של רואנדה ותופים
וכו' ואז בשלו לנו בנוסף לאוכל גם הפתעה-
תוך כדי הארוחה כמו בסרט פרצו ללובי 2 לוחמים עם חרבות ושיער מקש
וחצאיות, צבועים בפנים כמו 2 לוחמים משבט אפריקאי ויחד איתם מתופפת
וזמרת!!
תארו לעצמכם אץ הסרט הזה.. היינו המומים...
מייד אחד מהבנים נכנס לזה והתחיל לרקוד איתם, עשו אתת ריקוד הגשם ועוד
כמה שירים מסורתיים.. החבר'ה היו בשמים כי סוף סוף אתה פוגש את
ה-"אפריקה" שתמיד הכרת מהסרטים...
אני מייד רצתי ולחדר והבאתי את השופר ויחד עם התוף הצטרפתי לחגיגה..קצת
לקדש את המעמד..
לאחר הארוחה נתנו תדרוך כי על כולם ללכת לישון מוקדם!
מחר השכמה ב4!!!!!בבוקר כי צריך לאכול ולהגיע להרי הגעש מספיק מוקדם בכדי
שנוכל לעלות ולהספיק הכול...אני נשארתי עד מאוחר בלובי לכתוב לכם וגם
להמשיך ולסכם את התצפיות שאני עושה על החבר'ה לאורך כל המסע הזה, כדי
לארגן חומרים לעבודת התזה..
כיף להסתובב ולראות את כולם חורפים ונוחרים..שקט בחוץ רק ציפורים
וצרצרים...
החבר'ה בגדול מאושרים עד הגג, הרוב אמרו לנו היום שסוף סוף מרגישים את
חו"ל...כנראה העבודה הקשה שחקה אותם והחופש הזה בא בזמן..
לילה טוב...קמים עוד מעט..

יום רביעי 25 אוגוסט 2010:
אז כן..קמנו ב4 AM והתחלנו להתארגן לקראת היציאה לשמורת הוולקנו. ברבע
לחמש ארוחת בוקר זריזה –קפה/תה, טוסט וריבה עם חמאה והופה לדרך. נסענו
במשך כשעה שהתחילה בחושך ונגמרה בזריחה יפה, והגענו לשמורת הוולקנו.
מדובר במקום הכי יוקרתי ברואנדה..המון לבנים שבאים לחזות בנפלאות הבורא-
הרי הגעש, הקופים הזהובים וההה-גורילות.
לראות גורילות התענוג יעלה כ500$ אם אתה לא רואנדי (35$) ואת זה נשאיר
לבעלי ההון..אנחנו נלך לספארי בר"ג..לקופים הזהובים הלכו הילדים הצעירים
ואנחנו הפייטרים – לטרק הקשה והארוך אל עבר לועו של הר הגעש "הביסוקי"
הנמצא בגובה 3711 מטר...
פצחנו בתפילה טרם התחלנו להתארגן למסלול , וכמובן עשרות התאגדו סביבנו
לצפות בפרימיטיביים הללו שכורכים חוטים משונים שחורים ועוטים על עצמם בגד
מוזר...הכי קורע היה כשהם נחרדו לקול השופר ..באמת אתה תוהה מי כאן באמת
האדם הקדום..אבל הבדיחה שהפילה אותנו הייתה בברכת השחר כשלקול הצופים
התמוהים ברכנו- "בן שהוא בן ברית ובן שאינו בן ברית"...
לאחר מכן עלינו ב3 קבוצות על דיפנדרים ונסענו 45 דקות להתחלת המסלול.
בדרך עוברים בין כפרים שהולכים ונהיים דלים ודלים ככל שמתקרבים להרי
הגעש. יש לציין כי הרי הגעש ברואנדה אינם פעילים..אז לא לדאוג..
בדרך כל הילדים רדפו אחרי הג'יפ והתחננו לכסף. די עצוב העניין שכשרואים
לבן ישר מבקשים כסף.זרקנו להם מסטיקים והם התנפלו על זה כמוצא שלל רב
והבדיחה השחורה הייתה שיכול היה להתפתח רצח עם נוסף אם נזרוק כסף...
לילד המצטיין שרדף אחרי הג'יפ רבע שעה ללא ייאוש בעליה נתנו דולר...והוא
היה מבסוט עד הגג אז גם עשינו תיקון עולם..
כשהגענו לחנייה של תחילת המסלול התארגנו בקבוצה קיבלנו מקלות הליכה
והתחלנו לצעוד.
לא ידענו מה מצפה לנו...
די מהר נפתחו פערים בין 6 הבנים ובת אחת מצטיינת לבין שאר הקבוצה. בשלב
זה החלטנו להתפצל והסיירת עפה קדימה והשאר התנהלו לאיטם.
מסע מחרוק למבינים, קטן על מה שהיה שם..3 שעות של עליה קשה בתוך ג'ונגל
מטורף עם הרבה רגעי שבר וזעקה למה ???ועד מתי???...כשבשלב כל שהוא הבנות
מאחור הסתובבו וחזרו לצערם כי ראו שלא יצליחו להעפיל לפסגה.
אנחנו צעדנו יחד עם מס' מדריכים מקומיים שקיפצו להם עם חליפות ומגפיים!!!
ללא כל קושי וללא מים ואילו אנחנו , יוצאי יחידו קרביות ג'יעג'ענו לאיטנו
וכל רגע רצינו הפסקה..
במהלך העלייה היה כל כך יפה לראות את העצים המרהיבים והקולות של החיות
שלא ראינו למעט סנאי וכנראה קוף זהוב אחד..העצים עתיקים ללא מגע יד אדם.
הלכנו כשאנו והצוות המקומי מפלסים את דרכנו בשביל צר ומתפתל,. בקיצור
חלום שהתגשם.
רציתי תמיד להגיע לג'ונגל והנה הגעתי.
לאחר 3 שעות של עלייה באמת קשה הגענו לפסגה.
טרוף חושים מוחלט קטן על מה שהלך שם..
שאגות שמחה והשתוללות רבתית כשדגל ישראל שהבאנו מונף אל על שוב ושוב,
ולקול תקיעות השופר שהבאתי עשו אווירה מושלמת של כיבוש האוורסט...חלק
אמרו שזה כמו התקיעה של האב גורן בהר הבית..יחי ההבדל..
הבנים והבת היו בשמים תרתי משמע.. כל כך היה יפה לראות איך רואים את
התוצאה של ההשקעה הקשה, ואפילו החיילים המשוחררים הודו שקשה כל כך לא היה
בשום מסע..אפילו מעלה גולני לא היה כה קשה..
לאחר שנרגענו מההגעה ולאחר המון תמונות טרפנו את מה שהבאנו בתיקים,
משוקולד וופלים וקבנוסים, וקינחנו בפק"ל קפה ותה.
היה קפוא למעלה בגובה 3711 מטר..לא חשבנו על זה והשתייה החמה הייתה
במקום..
מה שרואים למעלה- כמובן שכחתי לציין-
לוע של הר געש לא פעיל כשבמקום הלבה נוצר אגם מקסים בראשיתי לחלוטין
ברמות מטורפות. ממש עוצר נשימה..
לאחר כשעה התחלנו את הירידה מטה כשעשינו תחרות מי לא נופל ומחליק בכלל..
היה קשה גם לרדת כי הירידה כה תלולה כך שהברכיים נשחקות...
בדרך למטה לא האמנו מה עלינו, וכל אחד ציין את המקום בו חשב שהוא הולך
להישבר בדרך למעלה..היה יפה לשמוע את הבנים מדברים עד כמה היה קשה ואף
אחד לא שמר בבטן..תרתי משמע..חח
הכול (הקול) יצא החוצה..
לאחר הירידה הודינו למדריכים שהיו לנו לעזר, לצחוק ולחברה ואז באופן
ספונטאני הילדים הציעו לתת להם טיפ על העזרה והתמיכה. זה היה מרגש לראות
איך כל אחד מוציא מדמי הכיס שלו והולך ומוקיר תודה למדריך שעזר לו.
הרגשתי גאווה מסוימת לראות שהכסף לא חשוב בעיניהם כמו הכרת התודה ושגם
יודעים לחלוק מהמעט שיש להם גם לאחרים..
לאח מכן נסענו חזרה למלון כשבדרך היו דיונים מעמיקים ב2 נושאים-
הראשון- איך יכול להיות שכל מי שאנחנו רואים בחוץ היה שותף לרצח.איך הם
הסכימו להשתתף ..
העלינו את העניין שהאדם הוא יצור חברותי ועדרי והרבה ניסויים בפסיכולוגיה
הראו שאנשים מוכנים להכאיב לאחרים בשם הציות להוראות עד כדי הכאבה
לאחרים...(שריף ושות'..)
השני- האם התקשורת שמלווה אותנו מתארת את הילדים בצורה שמראה אותם באור
חיובי או שזה שכותבים שהם ילדים בסיכון זה מפריע ומוציא אותם רע.
היה מעניין לשמוע איך הם מגיבים על כך שהם מרגישים שהם לא בסיכון כיום
ואולי זה שהם לא גרים בבית זה נכון אבל מצבם טוב. חלק טענו כי הם לא
מוכנים שיתארו כלל במילה סיכון ובקשו נוסחאות אחרות כגון- ממקבלים
לנותנים...הרגשי טוב עם הפתיחות והמודעות העצמית של הילדים ועל כך שהם
מרגישים שעשו שינוי בחייהם מסיכון לסיכוי...
תוך כדי הנסיעה עלתה גם סוגיית האמונה והחוזק הדתי של חברי המשלחת וכל
אחד סיפר על עצמו ועל ההתלבטויות שנמצא בהן. כיף לראות איך הילדים מודעים
לעצמם ויודעים למשל שהם בתהליך של בחירה והתלבטות ואנחנו המבוגרים מציגים
להם את העולם שלנו המגוון..
יום עמוס עבר עלינו כמו שאתם מבינים..
הגענו למלון חזרה קרועים מעייפות ומרעב ועד לארוחת ערב של ריקי וציפי
שכשכנו באגם להנאתנו.
לאחר האוכל –פסטה מעולה ופתיתים טעימים חלק פרשו לישון וחלק ניסו את
כוחם בערב קריוקי..
מחר התכנון לקום באיזי לשחות ולצאת חזרה לכפר להמשך עבודה תוך כדי עצירה
לקניות.
לילה טוב...

יום חמישי 26 אוגוסט 2010:
קמנו כל אחד בזמנו ..עד 8 וחצי כולם קמו..חלק נכנסו למים וחלק סתם שכבו
על שפת האגם וקראו/אספו צדפים או סתם דיברו...ב9 וחצי הוגשה ארוחת הבוקר,
כמו אתמול...ריבה חמאה טוסט וקפה/תה, העניין הם הכלים מהעץ המדהימים והכה
פשוטים..רק בשביל הדוגמא מדוע רואנדה לא יוצאת מהמצב הקשה שלה ביקשנו
מהאחראי למכור לנו סטים של כלים מעץ, והוא במקום לתת לנו ישר מהמטבח אמר
בנימוס שזה לא נהוג ואין לו במחסן עוד..אני רק מדמיין מה היה קורה
אצלינו..מייד הארחאי היה מקפיץ מחיר ומוכר את הצלחת שלו מהבית...
לאחר האוכל נכנסנו עוד פעם למים ועוד אננס וכו' והתחלנו להתארגן ליציאה..
בדרך עצרנו בגיסני בחנות הבובות וקנינו כל דבר שהיה על המדף...
הנסיעה אחרי זה הייתה נוראית שפוט נוסעים במהירות 40 קמ"ש כל הדרך המקרה
הטוב..
לא פלא שהחבר'ה רצו עצירה לשירותים כל פעם, רק שברגע שאתה עוצר לשירותים
ליד העץ כל רואנדה מגיעה לראות..
ארוחת הצהריים הוגשה במהלך הנסיעה- לחם רוטב 1000 האיים וקבנוס...
בשלב הכפית התחילו החבר'ה לזרוק שטויות ובדיחות והיה מצחיק.
ב16 ככה הגענו לשוק בקיגלי להמשך קניות...
החבר'ה כבר הגיעו יותר מנוסים והורידו את המוכרים שם לרצפה..
לאחר שחזרנו עמוסים מכל טוב התחלנו להתארגן לשינה וסידורים.
מחר עבודה בכפר פעם אחרונה והכנות לשבת
החבר'ה שלנו כה שמחו לחזור, היו חיבוקים ונשיקות והעברת חוויות.
הילדים והמדריכים בכפר כה התגעגעו ורצו לשמוע איך היה.
הם תרגשו לשמוע שסיפרנו להם שהארץ שלהם מההממת ושמאוד נהננו.
ביי!!!!