דיווח 7 שבת שלום רואנדה
יחיעברי
דיווח 7:
צהריים טובים,
אחרי היום העמוס אמש, היום היה לא פחות, וגם בו היה המשך למעבר מהעצב אל
הכיף והצחוק.
לאחר השכמה קצת יותר מוקדמת חלק מהבנות הלכו להכין חלות לשבת , הכינו
עיסה והפרישו חלה, ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו אל עבר עיר הבירה קיגלי.
בקיגלי נסענו לראשונה למוזיאון לזכר הג'נוסייד, ותדרכנו את הילדים להיכנס
למוד של יד ושם.
במוזיאון שורר שקט מצמרר, מדברים בלחש, ולא מצלמים (חוץ מהישראלים..).
המוזאון מחולק ל3. קומה א' לזכר הנרצחים מרואנדה, ובקומה שנייה חלק א שבו
יש חדר המוקדש לכל רצח עם גדול אשר היה בהיסטוריה המודרנית, וחלק שני
המוקדש כולו לילדים הנרצחים.
המקום כולו הוקם בסגנון של יד ושם והבנתי שב2004 כשבאו להקימו התייעצו עם
גורמים ביד ושם.
מחוץ למוזיאון ישנו גן גדול ובתוכו משטחי בטון שתחתיהם קבורים רבע מליון
מהנרצחים!!בקברי אחים.
התחלקנו לקבוצות קטנות על מנת שנוכל להפיק יותר תועלת ושלא ניצור רעש
והמולה והתקדמנו אט אט עם המסלול המוביל מהרקע ההסטורי של החלוקה בין
השבטים ועד למעשי הרצח עצמו.
על הקירות ישנם מסכים המשדרים כל הזמן עדויות של בחורים ובחורות צעירים
אשר היו עדים למתרחש, והם מדברים ומספרים בפרוטרוט על הרצח ון על מקרי
אונס שקרו מל עיניהם למשפחתם.
לאורך המסלול ישנם משפטים על הקירות ואחד מהם בחדר המדבר על העזרה שבקושי
הוגשה לנרצחים כתוב באנגלית משפט מהגמרא- "כל המציל נפש אחת כאילו הציל
עולם מלא"!
למדנו שם על משפטי השדה- הגצ'אצ'ה שנערכו ועדיין נערכים לרוצחים הרוצים
לחזור בתשובה..
אחת הבעיות העיקריות המוצגות שם והנוגעות אלינו היא העובדה שנותרו כחצי
מליון יתומים מהג'נוסייד ולהם טרם נמצא פתרון הולם. התשובה של הכפר
אגהוזו שלום היא בבחינת טיפה בים. אבל טיפה יפה!
הילדים שלנו התנהגו בבגרות ראויה, שאלו שאלות והורגש העצב הרב על הפנים
בייחוד לאחר ששמעו אתמול את הסיפור של פרוספר.
בחלק השני ישנם חדרים המוקדשים לעם הסרבי שנרצח בקוסובו, לקמבודים
לארמנים לסנגלים ולבסוף 2 חדרים המוקדשים לנו לעם היהודי לזכר
השואה...קיבלנו 2 חדרים – הרגשנו גאווה גדולה לראות שגם כאן ברואנדה
מתייחסים ברצינות תהומית לשואה שלנו ועוד היות והיא הקשה מכולם אזי היחס
בהתאם.
ארגנו טקס קטן לכבוד הנרצחים דיברתי על היות האדם נברא בצלם ושראוי לזכור
את כל הנרצחים באומות השונות ובמיוחד את 6 המליונים שלנו. לאחר מכן שרנו
"התקווה" ו"אני מאמין".
כמה תיירים שעברנו לידנו לא הבינו במה מדובר, אך החבר'ה שלנו הרגישו
גאווה עצומה בשירה.
בחלק השלישי והקשה נפשית מכולם , מוצגים תמונות של כ10 ילדים ותחת התמונה
מס' נתונים על הילד- מה אהב לאכול / לשחק/ תכונת אופי/ גיל / משפט אחרון
שאמר והכי מזעזע- כיצד נהרג!
בתוך כל זה הכי מזעזע זו תמונה של הרברט הקטן בן 9 ההחודשים אשר בקושי
אמר את מילותיו הראשונות והן הפכו לאחרונות כאשר נערף ראשו ע"י מנצ'טה
כשהוחזק בידי אימו...
שורה לנשום.
לחלק מהילדים כבר היה קשה ויצאו החוצה להרגע ואלו שרצו עוד עברו לחדרים
שבהם הוצגו תמונות של הנרצחים ומתברר כי כל משפחה מגיעה לכאן ותולה את
התמונות של יקיריה כשלפעמים זו התמונה היחידה שיש להם והכל על מנת להנציח
אותם. הלאה משם ישנו חדר מלא גולגלות ועצמות אדם ובגדים וממש נזכרתי
במחנות ההשמדה בפולין המציגות את אותו הדבר.
ישנם כמה משפטים על הקירות אשר הצגנו לילדים על מנת שיזכרו-
רצח עם נוצר לא מכח מתפרץ ומספונטניות של אזרחים, הוא מתוכנן מראש ע"י
ראשי העם.
או- ממשלות הנאבקות על שליטה וכוח יוצרות ג'נוסייד.
ושילחנו תפילה כלפי מעלה שהדור הבא של המנהיגים יהיה כזה אשר ימנע בכל
כוחו התנהגות מחפירה שכזו.
משפטים נוספים אשר משכו את ליבי-
"גם התמימים נהרגו".
"אני עד היום מחפש את אחי כשאני נכנס לקניון הומה אדם"...
יצאנו מהמוזיאון להתאושש קמעה, וסוף סוף זכינו לטעום קצת בשרי..אל חשש לא
קנינו שווארמה מקומית אלא אכלנו סנדוויצ'ים עם נקניק מעושן שהובא
מהארץ...
מהמוזיאון יצאנו לשוק הגדול בקיגלי.
השוק מדהים, ענקי ומחולק למדורים לפי סדר כשהמעברים צרים צרים.
השוק לא מיועד לתיירים אלא שוק מקומי לרואנדים ועל כן די בלטנו בצבענו...
לא נהוג לצלם בשוק (חוץ מישראלים כמובן..) ולא לצעוק (כנ"ל) אך להתמקח
בוודאי.
החברה שלנו הראו יכולות מבריקות ולא יצאו פראיירים.
כל אחד קיבל סכום של בערך 18 דולר ויצא לפשוט ולבזוז..
לאחר שעה וחצי יצאו כולם מרוצים ומאובזרים עם שלל סכינים/מוצרי עץ/חיות/
תופים ומקלות סבא.
חזרנו לכפר והתחלנו להתארגן לשבת..
מקלחות תגלחת, אוכל ניקיון כביסה ובגדים יפים.
בחמש וחצי אנחנו מתכננים קבלת שבת ננסה להשיג מנין (נגייר כמה ) ונצא
למפגש של כל הכפר.
לאחר מכן מתוכננת סעודת שבת ו...סוף סוף מנוחה אמיתית.
שתהיה שבת שלום ומנוחה לכולכם,
הזמן עושה את שלו ועובר אך הגעגוע נשאר
תמשיכו להגיב!
יחי
