דיווח 15

[יחיעברי‎]

הי כולם..החלטתי לחלק את הדיווח האחרון ל2..
אז אתמול בלילה הלכנו לישון מאוחר לאחר שוידאנו שכל הילדים במיטות לאחר
שישבו עד מאוחר עם הילדים מהכפר שסרבו להיפרד..היו צחוקים , דמעות פרידה
והמון חיבוקים ונשיקות.
הבוקר קמנו ב7.30 ארוחת בוקר של שאריות מכל השבועיים הללו, והתחלנו לנקות
ולארוז.
אני לאחר מכן הלכתי לישיבת צוות של המדריכים ואמהות הבית ושם ערכו לי
כנציג של המשלחת טקס פרידה, אמרו שהם הרגישו כי החיבור בין הילדים שלנו
לשלהם היה מעוה והם כה שמחים על מה שהענקנו לילדי הכפר.
אני אמרתי שאנחנו מאוד מודים להם על הושטת היד והרמת הכפפה הזו ועל
הרגישות שהמשלחת שלנו נדרשה לה, וכן העל החיבור הבלתי אמצעי שנעשה כ"כ
טוב בין ילדינו לילדי הכפר.
לאחר מכן הם העניקו לי מכתב חתום ע"י כל אמהות הבית והמדריכים והמנהלים
השונים בתוך מסגרת קש שהכינו הילדים באחד החוגים.
לאחר מכן עד השעה 11, נפרדנו מהאנשים השונים בכפר, אני הלכתי לגנן
ולעובדי המטבח ונתתי להם את חבילות המסטיקים והמרקים האחרונים יחד עם
המון חיבוקים נשיקות וברכות הדדיות.
הם באמת האנשים שהשקיעו בנו רבות.
ב11 ארגנו מפגש מסכם של המשלחת. העליתי מול הילדים את הדרישה לפתוח את
הלב ולעמוד ל2 דקות קצת חשופים ולנסות לבטא משהו שהם הרגישו /לקחו
מהחוויה כאן. בקשתי כמו כן שלא יגידו רק דברי תודה חיצוניים אלא משהו
מהלב.
היה מאלף כל אחד מהילדים ומהמבוגרים אמר דברים מעומק הלב על הקשיים שהיו,
על רגשות שנחוו ובעיקר על היכולת להעניק לאחר ולקבל מתוך כך כוח חזרה.
חלק מהילדים ממש דיברו על הקושי שהיה להם עם הגעגוע ועם האנגלית ואיך עם
הזמן התרגלו והרגישו הרבה יותר טוב. ניר מנהל הכפר סיפר להם כי הייחודיות
של המשלחת הזו בעיניו הייתה ההדדיות וההסתכלות מאותו שלב ומעמד ללא
הבדלים כי כולם ילדים וכולם מג'עג'עים באנגלית. הוא איחל למי שירצה
להמשיך ולתקן עולם ומי שממש רוצה שינסה להגיע לכאן בעתיד.
אני אמרתי שאמנם בשדה תעופה מותר לקחת 30 ק"ג אך רק הלב שלי שוקל
יותר..המון רגשות שחוויתי באופן אישי ובעיקר מתוך הילדים שהרי זו הייתה
עיקר משימתי להיות עם ובשביל הילדים.
בנוסף אמרתי להם שהמטרות שהושגו כאן באו בעיקר בזכות היכולת האישית
הגבוהה שלהם ואנו שמחים שקלענו בול בכל אחד שנבחר ,ומתוך אמונה שלנו בכל
אחד ואחד מהם שיעשה את הטוב ביותר שיוכל.
לבסוף ציטטתי את הרבה מקוצק שאדם צריך להתהלך עם 2 פתקים האחד בשבילי
נברא העולם והשני ואנוכי עפר ואפר- אנחנו עשינו כאן משהו ענק שהביא כל
אחד להרגיש מיוחד ונותן אך יחד עם זה נשלב צניעות ונקודת מבט הרואה את
העולם ממקום נמוך קצת בכדי להמשיך ולהעניק ושלא תעלה הרגשת גאווה
כשנחזור. מי שיקח את הערכים שהמשלחת הזו חינכה אליהם וישלב אותם בהמשך
דרכו הוא הנותן האמיתי.
לאחר מכן הגיעה ההסעה וכשבאנו להעלות את התיקים גילינו שהמשאית לא
הגיעה..אז העמסנו כמה שאפשר על רכב של הכפר וכל השאר נדחס יחד איתנו
במיניבוס..היה צפוף אבל מגבש..
הגענו לשדה, מרנו את המזוודות וכרגע אנחנו יושבים בדיוטיפרי , מכלים את
שארית הכסף הרואנדי ומחכים לטיסה ב16.
שוב, אנחנו אמורים להגיע לאתיופיה ב19 וב23 לעלות לטיסה לישראל. הגעה
משוערת בין 3 ל4 לפנות בוקר.
אנחנו מנסים לארגן כרגע את ההמשכיות של המשלחת קודם כל בארגון חומר שהושג
כאן לכולם- בעיקר תמונות ודיסקים והעתקים של יומן המסע שכל אחד כתב דיווח
על יום אחד מהמשלחת, ושנית לארגן מפגש בעוד כחודש..
החבר'ה שלנו עייפים מתגעגעים אך מרוצים חלקם שיתפו אותי בקושי שלהם
להיפרד ומהחשש לנפילת מתח...
רובם מתרגשים כמו כן מההתחלות החדשות הניצבות בפניהם..
כולי התרגשות מהדם הצעיר הזורם בעורקם ועל היכולת להתנער מהעפר ללבוש
בגדי תפארת ולהמשיך ולהתקדם.
דיווח הבא בעז"ה מהבית!!!!!!!!!!
ביי
יחיעם