חייבים להסתכל על המציאות מתוך מבט רחב וציפייה לגאולה

[אברהם בלס‎]

בס"ד

דף קשר מספר 775

 

לשוחרי הירושלמי היקרים השלום והברכה

 

ראשית חכמה מזמין את השוחרים להיכנס גם למאמרים שאני זוכה בסייעתא דשמיא לכתוב בערוץ שבע (כמו למשל באמצע שבוע זה). מנסה להציף דברים אקטואליים בדרך כלל מתוך מקורות הירושלמי (וגם בדרך כלל נגיעה בפרשת השבוע). שווה להציץ.

ברוך השם נכנסים לפרשות השבוע המרתקות של יעקב ובניו. ומתקרבים לחג החנוכה. אמנם יש הרבה מה לומר על פרשות וישב – ויחי ועל חנוכה. ובשבוע הבא נעלה נקודה שקשורה לחנוכה.

בדף הזה נתייחס עוד למאבק בין יעקב ועשיו.

אם עוקבים אחרי פרשות יעקב ועשיו. אנו מגלים שעשו הוא איש של הרגע. הוא מגיע מהשדה והוא עייף. לא יכול להתאפק מעט ועוד אומר הנה אני הולך למות. ברור למה עשיו לא נבחר להמשיך את עם ישראל בגלל שהוא הטיפוס של כאן ועכשיו – אכול ושתה כי מחר נמות (הרמב"ם קורא לתפיסה זאת של אכול ושתה כי מחר נמות באיגרת קידוש השם – חילול השם).

לעומת זאת יעקב אבינו מסמל - את הראיה המקיפה את ההתנהלות קימעא, קימעא (המודל האהוב של הירושלמי – גאולה טבעית והדרגתית)

לא כאן ועכשיו אלא הבנה שישנו תהליך ויש גם אופק – עד כי אבא אל אדוני שעירה.

לא בכדי כאשר עם ישראל מתמודד עם עמלק ממשיכיו של עשיו תמיד הוא דוחה את המערכה למחר. כך משה רבינו במלחמתו בעמלק, וכך אסתר במאבקה מול המן הרשע.

אולם אין לנו מאמר שממחיש את הגישה של יעקב אבינו הגישה ההפוכה לגישת הכאן ועכשיו יותר ממאמר הירושלמי ביחס לדבריו של יעקב לעשיו – עד כי אבא אל אדוני שעירה (ירושלמי עבודה זרה ב, א). לכאורה אומר יעקב לעשיו שהוא בהמשך יגיע לשעיר ויעקב עצמו בחייו לא הגיע לשעיר, אם כך מדובר בשקר. התלמוד הירושלמי מסביר שיעקב בסופו של דבר כן הגיע לשעיר, אמנם לו הוא אלא זרעו לעתיד לבוא: 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו' (חשוב לציין שהתלמוד הירושלמי בכלל לא מתייחס לתנ"ך כספר היסטוריה, אלא מנסה לראות מאורעות כשיקוף של מציאות). אולם יותר חשוב מאשר נושא השקר הוא ההסתכלות העתידית. זאת דרך חינוכית שאינה חותכת דברים, אלא מסתכלת על המציאות במבט רחב יותר. רק במבט כזה של צפייה עמוקה לגאולה אפשר בראש ובראשונה לשרוד, ואחרי זה להקים מדינה לתפארת

ועוד רעיון קצר למאבק בין יעקב ועשיו בניגוד למקובל לגבי מות עשיו, הרי שהתלמוד הירושלמי אומר לנו  (כתובות א, ה) שיהודה הוא זה שהרג את עשיו. הרעיון כאן הוא שבסופו של דבר שמשפיע בעולם הוא כוח המלכות. יהודה מסמל את המלכות ומלכות ישראל היא זאת שתגבר בסוף על מלכות אדום.

                        חזקו ואמצו וחנוכה שמח

                                              אברהם בלס

 

מקורות

ירושלמי עבודה זרה ב, א

 "אמר רבי הונא: לא מצינו שהלך יעקב אבינו לשעיר! אמר רבי יודן בריה דרבי: לעתיד לבוא אמר ליה-  'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו' "

 

ירושלמי כתובות א, ה

"בראשונה גזרו שמד ביהודה שכן מסורת להם מאבותם שיהודה הרג את עשו דכתיב (בראשית מט) ידך בעורף אויביך".