דף קשר מספר 771
לשוחרי הירושלמי היקרים השלום והברכה
מה יותר חשוב בתפילה השבח או הבקשה. בפשטות אם נשאל בני אדם מה יותר חשוב השבח או הבקשה דומה שהתשובה תהיה שהשבח הרבה יתר חשוב מאשר הבקשה.
אישוש לתובנה כזאת אנו מוצאים במפורש בתלמוד הבבלי.
לדעת התלמוד הבבלי אם אדם בימות הגשמים שכח להזכיר גשמים (ולא טל) ולא נזכר עד הא-ל הקדוש צריך לחזור לראש. הרעיון שעומד מאחורי הדברים ששבח הוא דבר כל כך חשוב שאם הוא לא נאמר כתיקונו הוא מצריך חזרה.
ברצוני לטעון שהתלמוד הירושלמי חולק על התפישה הזאת. לדעת הירושלמי עיקר התפילה היא הבקשה ובמילים אחרות הקב"ה כביכול אומר לנו הבקשה שלכם חביבה אצלי הרבה יותר מדברי השבח שאתם מרעיפים עלי.
מקור לדברים הוא הירושלמי שמביא את הדין הידוע שמי ששכח לבקש גשם בברכת השנים יכול לתקן בברכת שומע תפילה. אומר הירושלמי ומה אם שאלה שהיא מדוחק אפשר לתקן בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריווח על אחת כמה וכמה.
פירוש הדברים הוא שאם כבר הייתה סברא שאין אפשרות לתקן הייתי אומר שאי אפשר לתקן את ברכת השנים. אם התרתי לתקן בברכת השנים קל וחומר שאפשר לתקן בשומע תפילה, אם לא הזכרתי טל ולא מטר בתחיית המתים.
ברוך השם זכיתי לפרסם מאמר בערוץ שבע מדור יהדות תחת הכותרת בתוך הרשת (כדאי להציץ).
תורף המאמר הוא שעתים אדם עושה דברים שבמצב מסוים הוא לא היה מעז לעשותם בגלל שהם לא מוסריים, אולם ברגע שהוא כבר נכנס לתוך הרשת כבר קשה לצאת משם. שאול המלך ביקש משריו להרוג את כל תושבי נוב עיר הכהנים בגלל שהם עזרו לדוד. השרים (לדעת הירושלמי סנהדרין י, ב הפקודה הייתה לאבנר שר הצבא ולעמשא) סרבו למלא את הפקודה ואז פנה שאול אל דואג האדומי שיהרוג את כהני נוב ודואג אכן מילא את הפקודה. כאשר הפנה שאול את הפקודה לדואג הרי שבמקום דואג כתוב דויג. ומסביר הירושלמי (סנהדרין י, ב) שדואג האדומי הסתבך כמו דג. דומה שהירושלמי רצה ללמדנו שיתכן מאוד שדואג היה מסרב לעשות את המעשה הבלתי ראוי הזה. דואג היה זה שהלשין לשאול על כך שנוב עיר הכהנים עזרה לדוד, והיות והוא כבר נכנס לתוך הרשת קשה לצאת ממנה – מסתבכים כמו דג.
אתה עומד נדהם באיזה עומק של שחיתות עומדות מערכות הצדק ושמירת הסף. אפשר לנסות ללמד עליהם זכות. יתכן שישנם כאלו שהגיעו לממסדים המשפטיים בגלל שמדובר בתפקידים מכובדים מאוד, אולם ברגע שהם נכנסו לתוך הרשת קשה מאוד לצאת ממנה.
חזקו ואמצו
אברהם בלס
מקורות:
תלמוד ירושלמי ברכות ה, ב
"ר' זעירא בשם ר"ח אם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה ודכוותה אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה אזכרה שהיא מריוח לא כל שכן".
תלמוד ירושלמי סנהדרין י ב
"א"ר שמואל בר רב יצחק אבנר ועמשא היו. אמרו ליה כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרא והדין כלינירין הא טריפין לך. אולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם בכהני ה'. ויאמר המלך לדוייג א"ר יהודה בר פזי לדוייג כתיב אמר לו נתפשתה כדג אתה עבדתה רבתה סוב אתה ופגע בכהני ה'. בויסב דואג האדומי ויפגע בכהנים וגו' ".