מה לומדים מהאור החזק של מנורות שמחת בית השואבה
אברהם בלס
בס"ד
דף קשר מספר 776
לשוחרי הירושלמי היקרים השלום והברכה
ראשית חכמה מזמין את השוחרים להיכנס גם למאמרים שאני זוכה בסייעתא דשמיא לפרסם בערוץ שבע. מנסה להציף דברים אקטואליים בדרך כלל מתוך מקורות הירושלמי (וגם בדרך כלל נגיעה בפרשת השבוע). שווה להציץ.
ידוע ומפורסם הכלל שאסור להשתמש לאורם של נרות החנוכה. כולנו שרים הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם (האמת היא שהביטוי קודש הם לא מופיע במקורות קודמים ולא רק זאת אלא הגמרא בבבלי טוענת שאין בנרות קדושה ולהשתמש בהם אסור משום שלא יהיו המצוות בזויות עליו – שבת כב, א)
על כל פנים הנוסח העממי – קודש הם מביא אותנו לשאלה חשובה. האם לא ניתן להנות מהקודש. והדברים שייכים כמובן לנושא האור.
המשנה במסכת סוכה פרק ה מתארת שנשים יכלו לברור חיטים בחצרות שבירושלים לאור האור החזק של המנורות שהיו בשמחת בית השואבה. התלמוד הירושלמי (סוכה ה, ג) בסוגיה זאת שואל האם בברירת החיטים אין משום מעילה. ועונה הירושלמי שבכל מה שקשור למראה, קול וריח אין בהם משום מעילה.
בתלמוד הבבלי (סוכה נג, א) מביאים את הגמרא (בבלי פסחים כו, א) שם משמע שאמנם אין מעילה בקול, מראה וריח, אבל ישנו איסור להנות מהם. התו"ס שם (במסכת סוכה) שואל כיצד נשים בררו אם כך חיטים ועונה שלא מתכוונים לכך שהן בררו ממש, אלא שהיו יכולות לברור.
על כל פנים ישנה כאן מחלוקת עקרונית בין התלמודים לגבי הנאה מהקדש (בדף קשר הבא ניתן מספר דוגמאות נוספות לעקרון הזה). ברור שישנו מושג שנקרא קודש וצריך להיזהר שלא לזלזל בקודש, אולם הקודש בסופו של דבר לא מנותק מהחול. ההיפך. הקודש צריך להשפיע על החול. נרות חנוכה מסמלים את הצד הרוחני הצד של הקודש שתפקידו להכניס נשמה למדינה. וזה מסביר את דברי הרמב"ן שמקורן בירושלמי (הוריות ג, ב) שלכוהנים אסור לשמש כמלכים. צריכים להיות באומה אנשי רוח שלא מתעסקים בדברים מעשיים, כדי שהאור הטהור שלהם ישפיע על המדינה ויכניס בה עומק, כיוון ומשמעות.
עסקנו רבות בכך והראינו איך שבט לוי תפקידו לדחוף את עם ישראל קדימה לקראת מטרותיו (שבט לוי רודף אחרי בני ישראל שחזרו למצרים אחרי מות אהרן ומחזירם – ירושלמי יומא א, א) ולהזכיר לעם ישראל את חשיבות מפעלו המעשי (פנחס לפני מעשה זמרי -ירושלמי (סנהדרין י, ב)
חזקו ואמצו וחנוכה מאיר
אברהם בלס
מקורת:
תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ה הלכה ג
"תני לא היה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה. תני יכולה אשה לבור חיטיה לאור המערכה. ולא היו מועלות. לאו. דאמר רבי יהושע בן לוי הריח והמראה והקול אין בהן מעילה".
רמב"ן בראשית מט, י
"וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול... ".
ירושלמי הוריות ג, ב "אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא: על שם: 'לא יסור שבט מיהודה' ".
הוספה של בני הרב נוחם:
גליוני הש"ס באורים וכללים בירושלמי
מועד אות כ
בעניין קול ומראה וריח אין בו משום מעילה ואשה הית' בוררת חטים לאור בית השואבה,
ע"ע ירושלמי יומא פ"ג ה"ו וסבב את המזבח שבע פעמים ע"ש דנהנה
מחום אש המערכה לייבש בה מים שבבגדו