לחזק את הצד הציבורי
אברהם בלס
בס"ד
דף קשר מספר 762
לשוחרי הירושלמי היקרים השלום והברכה
יש יהודים יקרים שלצערנו אינם מבינים את מהותו של ראש השנה. הם מסתכלים על ראש השנה כאיזה יום פרטי של עבודה רוחנית בין האדם לבין קונו. ראשית אומר הירושלמי (ראש השנה א, ג) שעם ישראל כעם תמיד נידון לכף זכות. כך שהעצה בטובה ביותר לאדם הפרטי כדי להינצל מגזר דין לא סימפטי הוא להתחבר כמה שיותר לעם ישראל. שנית תקיעת השופר נקראת בירושלמי דרישת ה' בגלל שמדובר על טקס ציבורי (ראש השנה ד, ח בניגוד לבבלי חגיגה ה, ב שדרישת ה' פירושה לימוד תורה של יחיד). יותר מכך לפי הירושלמי מצוות שופר לו מתכוונת התורה היא לא מה שאנו מקיימים (לפי המאירי מה שאנו תוקעים בשופר זה לפי הירושלמי זה מעין דאורייתא) מצוות שופר מדאורייתא היא רק בבית המקדש.
באותו נושא של הצד הציבורי עוד מקור מעניין. הירושלמי (ראש השנה א, ה) מספר על כך שרבי עקיבא עיכב 40 זוג בלוד שרצו להעיד שראו את המולד. כתגובה נידה אותו (או אמר לו שראוי היה לנדות אותו) רבן גמליאל בטענה שמי שמעכב את הרבים מלעשות מצוה חייב נידוי. ולאחר מכן מובאים דברי רבי יהודה הנחתום שהמעשה לא היה כלל עם רבי עקיבא (וראה מסכת ראש השנה פירושו המופלא של הרב יהושע בוך – אור לישרים. אם המעשה לא היה עם רבי עקיבא מדוע עורך הירושלמי סיפר על רבי עקיבא. דומה שעורך הירושלמי רצה להכניס את רבי עקיבא כדי להראות לנו כמה חשוב הצד הציבורי, עד כדי כך שגם אם היה מדובר ברבי עקיבא הוא היה ראוי להיות מנודה על עיכוב הציבור.
הציבור היקר משוחרי הירושלמי שנמצא מרעננה והאזור מוזמן בשמחה לשיעור שלי ביום ששי ב9.00 בקהילת לכו נרננה. נושא השיעור האם מחלל שבת יכול להיות שליח ציבור.
חזקו ואמצו
אברהם בלס
מקורות:
תלמוד ירושלמי ראש השנה א, ג
"אמר רבי סימון: כתיב: 'כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו' ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה. חד אמר: אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים, יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים
תלמוד ירושלמי ראש השנה ד, ח
א"ר יונה: כתיב: 'ואותי יום יום ידרושון' - זו תקיעה וערבה".
תלמוד ירושלמי ראש השנה ד, א
"על ואמר קומיהון כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחד אומר זכרון תרועה הא כיצד בשעה שהוא חל בחול יום תרועה בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין. מעתה אף במקדש לא ידחה תנא בבאחד לחדש. מעתה אפילו במקום שהן יודעין שהוא באחד לחדש ידחה. תני רשב"י גוהקרבתם במקום שהקרבנות קריבין".
תלמוד ירושלמי ראש השנה א, ה
"מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע בלוד מפני שהן מ' זוג אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו שלח לו ר"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא. לא נמצאת מעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה וכל המעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה צריך נידוי. אמר ר' יהודה הנחתום ח"ו לא נתנדה ר' עקיבה אלא ראש גדר היה. ושלח ר' גמליאל והעבירו מראשיתו".