למי שאין לו פייסבוק מס' 50 - פוסט של הרב דוד מנחם
ג'ף גודמן
הרב יוסף קאפח זכר צדיק לברכה,
מאור גדול שראינו בילדותינו. רמבמיסט אמיתי, לא רק בחריפות הדעת אלא גם בשלמות המידות. עודני זוכר את פניו המאירות והליכתו הצנועה. הליכתו הליכת חכם הייתה מעידה על שלוות נפשו ושלמותה. זכורני שהיה צוחק מעט כשהייתי מנשק כפות ידיו. כמעט ואין יום שאיני הוגה בספרים שתרגם וההדיר ומנשקם.
היום יח תמוז 16 שנים לפטירתו. הנה לכםן כמה מדבריו וסיפורים נפלאים שהעתקתים מנכדתו הגברת עינת קאפח Einat Kapach נתחיל בסיפורים:
נהג מונית אחד לקח את סבא. הנהג שהיה מוסלמי מלמל את הפרק הראשון של הקוראן, סורת אל פאתחה. הוא חזר על הפרק שוב ושוב. סבא שאל אותו: "למה אתה אומר רק את הפרק הזה?" וענה הנהג שהוא לא יודע יותר חלקים מהקוראן. אז סבא המשיך בעל פה את הפרקים הבאים מהקוראן בשטף. ואמר לנהג שפער את פיו: "אני אלמד אותך".
מאז ביקש אותו הנהג לקחת תמיד את סבא.
***
פעם הגיעו אליו אב ובנו בן השלוש עשרה. הבן סבל מהקושי להגות את האות ר' ואמר במקומה ל', מה שגרם לו להיות בחשש מפני הסביבה שלעגה לו. מועד בר המצווה של הילד התקרב והם חששו מפני המעמד. אז סבא הרגיע אותו וחיבר לו דרשה שלמה בלי האות ר'.
***
נער ממשפחה קשת יום למד באחד מבתי הספר בירושלים. כשהגיע לגיל 13, בירר המחנך שלו האם מישהו מכין אותו לבר מצוה. הנער אמר שאף אחד. המחנך אמר לו בוא אקח אותך למישהו שיכין אותך לבר מצוה. הלך הנער ולמד עם רב זקן שלימד אותו כל מה שצריך ללמוד במאור פנים ובסבלנות. הוא לא הכיר אותו. לימים הבין הנער שהרב שפינה לו מזמנו ונתן לו הרגשה שללמוד איתו היה הדבר החשוב ביותר בעולם, היה הרב קאפח, דיין בבית הדין הגדול שרבבות משחרים לפתחו ושהתייחס אליו כאלו הוא הנער היחיד בעולם.
***
על לימודי חול:
"אמור מעתה אותם לימודים הנקראים משום מה "לימודי חול" לגמרי אינם חול, ושלא כדברי ההוזים הרואים בלימודים הללו "איבוד עת". כי ממה נפשך, אם לומדים מדעים הללו לשם פרנסה, כדי להתפרנס בהוראתן או בשימושן- הרי הם מצווה, בכלל לימוד מלאכה ומקצוע. ואם אינן לשם מקצוע אלא לרקחות ולטבחות ללמודי ידיעת ה' כפי שכתב הרמב"ם הרי הם קודש... הרי אברהם אבינו לא הכיר את ה' כי אם דרך האסטרונומיה כפי שמסרו חז"ל. ואיוב הכיר את ה' דרך הביולוגיה כאומרו "ומבשרי אחזה אלוה" (כתבים א 104).
***
אמונת חכמים:
"יש להעמיק את האמונה באמיתת תורת ישראל המקובלת איש מפי איש עד משה רבנו, ולהחדיר נאמנות מעתיקי השמועה עד חכמי ישראל שבימינו. אך יש להיזהר ממה שקוראים "פולחן האישיות" עד כדי האלהת בשר ודם כפי שמקובל בחוגים מסויימים, כי בכך מתטשטש צלם אלוהים של הפרט". (שם 105).
זכותו יגן עלינו!