מחשבה מערב יום הזיכרון בירוחם

[Tom Galili]

 

שלום לכולם,

חזרתי אמש, ערב יום הזיכרון, מהטקס היישובי ולאחריו מערב שירי וסיפורי לוחמים – "בעוז רוחם".

צריך לומר שזה היה ערב מושקע ומרגש במיוחד. סיפורי החיים של הנופלים היו משמעותיים ונתנו השראה גדולה. ישר כוח לכל מי שידו היתה בארגון הערב.

הערב הגיע לסיומו והקהל התבקש לעמוד לשירת "התקווה" "ואני מאמין" (בסדר הזה)

כאן הופתעתי. אני רגיל שאירועים ממלכתיים נחתמים בשירת התקווה, ההמנון הלאומי של כולנו. אבל אני פתוח לשינויים.

ואז התחילו כולם לשיר את "אני מאמין". חיפשתי עוד מישהו מסביבי שלא מכיר את המילים להתנחם בו ולא היה כזה.

כשהתאורה שבה, עיניי תרו אחר עוד ראש לא מכוסה בקהל. אמנם הייתי בלי משקפיים אבל בקושי רב מצאתי 3 אנשים (מתנצל מראש אם פספסתי עוד 2-3).

יצאתי החוצה, הסתכלתי בתמונות הנופלים, תהיתי אם המשפחות שלהם יודעות לדקלם את השיר,  או האם השכנים שלי (שאף אחד מהם לא היה), היו מרגישים שהשיר הזה מבטא אותם. ובכלל אם מכלול הגוונים בירוחם מכיר, יודע ומזוהה עם השיר.

תושבי ירוחם יושבים יחד על אותו ספסל ביום הזיכרון על בסיס הרעיון הלאומי שמאחד את כולנו. לא סביב שיר אמוני בביאת המשיח. גם אם חלקם רואים בציונות פועל יוצא של תפיסה דתית.

לסיים ערב ממלכתי חשוב ומשמעותי כערב יום הזיכרון בשיר "אני מאמין" אחרי ההמנון הלאומי זו כמובן אמירה ערכית ולא רק בחירה אקראית. בחירה שלא שואלת איך מרגיש אדם שאינו דתי לאומי באותו הרגע.

אני חושב שבטקס ממלכתי בכלל וביום הזיכרון והעצמאות בפרט, אין מקום להמנון נוסף מלבד "התקווה". לא "אני מאמין" כמו שגם לא "שיר לשלום" שמייצגים רק חלקים בעמנו.

הקהל ההומוגני כל כך והבחירה לסיים באופן טבעי את הערב בשיר הספציפי, הם דבר שראוי להתעכב עליו. באירוע שבהגדרתו ובאופן הפרסום פונה לכולם ולא לקבוצה מוגדרת בתוך הישוב.

תם

 

 

 

 

 

 

 

 

[Yuval Barak]

בהקשר של יום הזכרון, ביאת המשיח לא חייבת להתפרש כרעיון משיחי 'מנותק', אלא כתקווה לבואם של ימי שלום עולמי אמיתי בו לא יהיה עוד צורך בצבא ובחללי קרב כמאמר הנבואות הידועות: " וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה"". "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.  זוּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן."

יובל

בתאריך 1 במאי 2017 בשעה 15:25, מאת Tom Galili <simk...@gmail.com>:

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל yerucham1+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-https://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.

[נירית לשם‎]

אז תשירו את הלוואי של אהוד מנור. נו באמת יובל. איזו תשובה.

בתאריך 1 במאי 2017 בשעה 15:45, מאת Yuval Barak <yuva...@gmail.com>:

[Yuval Barak]

עם כל הכבוד לאהוד מנור, אני מעדיף את הרמב"ם.

בתאריך 1 במאי 2017 בשעה 15:47, מאת נירית לשם <nirit...@gmail.com>:

[משפחת בלומברג‎]

עוד זווית על השיר - אני מאמין - 

(מתוך - http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=524 )

עמית

נוסח בידי הרמב"ם כעיקר ה-12 מתוך י"ג עיקרי האמונה. בארץ נדפס הלחן כנראה לראשונה בליווי תווים ב"רשומות" [סדרה חדשה, כרך 1 (תש"ו), עמ' 220, במדור "שירי עם", תת-מדור "מבין הלהבות"]. בהקדמה לשיר רשום שם כך:

"אני מאמין בביאת המשיח" מי"ג העיקרים נעשה בימי האבדן והכלייה של גולת פולין עיקר-אמונה ושיר-אמונה. "אני מאמין בביאת המשיח ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"... כך שרו אלפים ורבבות בוורשה ובלובלין, בלודז ובביאליסטוק, ובשורה זו יצאה נשמתם. נעימת השיר הגיעה לארצנו ע"י פליטי חרב וכבר הנהיגוה בכמה בתי כנסיות בשירת הציבור בשבת לאחר התפילה.

לפי מקורות אחרים, הלחן חובר בגטו ורשה. כך למשל משה פראגר, "אני מאמין, אני מאמין (הניגון בגיטו)" [הפרדס, יט (ט) (כסלו תש״ו) 2], וכך רשום גם אצל וֶלְוֶל פסטרנק (Velvel Pasternak), ב-Jewish Music Companion [Tara Publications, 2002, p. 167].

על פי אגדה נפוצה בחוגים חסידיים, הלחן חובר בקרון מוות בדרך למחנה השמדה. את תולדות האגדה חקרה בפרוטרוט מיכל שאול, "גלגולו של ניגון 'אני מאמין' המנונם של מקדשי השם", דפים לחקר השואה כ"ו (תשע"ג), עמ' 109 - 133. לפי מיכל שאול, הגרסה הספרותית הראשונה של הסיפור התפרסמה ב-8.11.1947 בעיתון "דער אמריקאנער" בארצות הברית. עורך העיתון ענה לשאלות קוראים בנוגע ללחן. את תשובתו מיהרו לפרסם באותה שנה בארץ בעיתון הדתי הלא מפלגתי "נרות שבת" (גליון ק"ד, תש"ז) [פרט זה דורש ליבון, כי שנת תש"ז הסתיימה לפני 8.11.1947 – זֶמֶרֶשֶׁת]. וכך נכתב שם:

בעיתון יהודי המופיע באמריקה נשאלה שאלה: כידוע שרים עתה בכל מקום את "אני מאמין באמונה שלימה" בניגון עצוב קורע לבבות ששרו קדושינו היהודים בדרכם למשרפות המוות שהוקמו בידי הנאצים ימ"ש. אולי אפשר לדעת מי היה היוצר של אותו ניגון עצוב וכיצד הגיע אלינו?

תשובה: מחבר הניגון היה ר' עזריאל דוד פאסטאג, מחסידי  האדמו"ר ר' שאול שליט"א טויב ממודז'יץ. כשהובילו הנאצים את ר' עזריאל דוד פאסטאג מאוטבוצק למשרפת טרבלינקה, היה שר את "אני מאמין" ברכבת המוות, ורבים שרו אתו. כמה מהיהודים שנסעו אז אתו ניצלו בנס והגיעו לארץ ישראל, והם שלחו את ניגון "אני מאמין" להאדמו"ר ממודז'יץ הנמצא כעת באמריקה. ר' עזריאל היה יוצר ניגונים, ומיד רשם את הניגון ששר ברכבת בכתב תווי נגינה, ואת התווים שלחו היהודים שניצלו להרבי ממודז'יץ, וממנו נפוץ הניגון בכל פינות אמריקה.

הגרסה הספרותית המלאה ביותר ובעלת צביון אגדי מובהק במיוחד היא "הרכבת המתנגנת... (לתולדות הניגון של 'אני מאמין')" מאת פישל פלקסר (חסיד גור ששהה בארץ בעת השואה), בתוך נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה בעריכת מ[שה] ש[מעון] גשורי [הוצאת החברה להפצת החסידות ונגינתה, ירושלים, אלול תשי"ב, עמ' 123 - 1255]. במקור זה הרכבת הייתה בדרכה למיידנק, ושם מחבר הניגון אינו מוזכר. מתוך מקור זה:

ופתאום סופק הוא כף אל כף, במוחו נתבשלה כבר המנגינה המופלאה "אני מאמין", מנגינת המוות [...] ברגע של התרוממות הנפש ענה ואמר מחבר המנגינה המודזיצי: את חלקי בעולם הבא אני מוסר למי שיציל את חייו ויביא תווי מנגינת "אני מאמין" להרבי ממודזיץ. הושלך הס בקרון. מיד הגיחו ממחבואם שני צעירים והבטיחו לו להעביר את תווי הנגינה להרבי ממודזיץ בכל מחיר. עלה אחד על כתפי השני ובפצירה שהייתה שמורה אצלו עשה חור בסיפון הקרון, הציץ הראשון דרך החור החוצה ואמר: רואה אני שמים כחולים נמתחים מעל ראשינו וכוכבים מנצנצים וירח בעל פרצוף אבהי מסתכל בי. ומה אתה שומע? שאל השני. החוויר הראשון כולו כסיד ואמר: אני שומע את מנגינת ה"אני מאמין" המושרת על ידי מלאכי השרת והדה עובר בכל שבעת הרקיעים. מיד יצאה בת קול מן השמים: ואמרה אוי להם למחריבי עולמי ואוי להם לרוצחי בניי! [...] ומאותם שני היהודים ששמו נפשם בכפם בכדי להציל את תווי המנגינה של ה"אני מאמין", אחד נהרג בקופצו מהקרון, והשני ניצל והביא במו ידיו את תווי המנגינה להרבי ממודזיץ שמצא את מקלטו באמריקה.

(הסיפור השלם מצוטט באתר הזמנה לפיוט, ולפיו נכתב שירו של יהודה דים "אני מאמין [טרבלינקה]". 

הסיפור כולו נראה בלתי מהימן ובעל מגמה פולמוסית: בגרסת פלקסר שזורים רכיבים על טבעיים אגדיים; שֵם מחנה ההשמדה השתנה בין הגרסאות; חסר שם הניצול שכביכול העביר את הניגון אל הרבי ממודזיץ; והסיפור אינו מתיישב עם תפוצתו הרחבה של הלחן לפי העדות המהימנה יותר ב"רשומות", הסותרת את נסיבות חיבורו כמתואר באגדה. יצוין כי בצמוד לגרסה הישנה מאת פלקסר הובא הלחן (עמ' 122) עם כותרת משנה "שיר הגטו", שאף היא אינה מתאימה לסיפור.

מיכל שאול מביאה גם עדות של בן ציון שנקר על האדמו"ר ממודז'יץ ששמע את הלחן ב-1945 וזיהה את המלחין כעזריאל דוד פסטג. עדות זו פורסמה לראשונה ביידיש ב-1975, ותורגמה בידי מירי פאר, "המנון האמונה מגיא ההריגה", [ערב שבת, כ' בתמוז תשמ"ז, 17.7.1987]. העדות המודפסת כללה את סיפור חיבור הניגון ברכבת, אך בן ציון שנקר בשיחה למיכל שאול שלל את מהימנותם.

השיר מצוטט בסוף הפואמה "כוכב התקומה" מאת ש. שלום.

(איסוף החומר ועריכתו: ד"ר יוסי גולדנברג)

בתאריך 1 במאי 2017 בשעה 8:50, מאת Yuval Barak <yuva...@gmail.com>:

[Shimrit]

אתם מפספסים את הנקודה.

יש עוד הרבה שירים שיכולים להביע תקווה לימי שלום עולמי או לבטא כמיהה לארץ ישראל.

הבחירה ב"אני מאמין" לא שרירותית אלא מנהג ידוע במוסדות דתיים למינהם (מניחה שלא חידשתי פה להרבה אנשים).

מסכימה עם תם שלא ראוי לחתום טקס יישובי ממלכתי בשיר שמזוהה רק עם חלק מהתושבים בירוחם.

שמרית.

[קמיל קרואני‎]

גם לי צרם ה"אני מאמין" בסוף הערב, על אף שאני מאמינה....

בתאריך 1 במאי 2017 15:25,‏ "Tom Galili" <simk...@gmail.com> כתב:

--

[אבי בן-זקן‎]

שלום לכולם.

אני מציע שנניח לויכוח הזה, עד מוצאי חג העצמאות.

לפנינו עוד שעות מעטות ביום הזכרון ואחריו, שמחה גדולה על מה שהם תרמו בשביל שאנחנו נוכל, בין היתר, גם להתווכח.

להתראות, כאן, ביום רביעי.

חג עצמאות שמח.

בתאריך 1 במאי 2017 בשעה 16:27, מאת Shimrit <shimri...@gmail.com>:

[זאביק ואביטל לוין‎]

מסכים ומזדהה עם דבריו של תם.

אני סבור שגם בטקס המתקיים במסגרת דתית יש לחתום אך ורק עם ההמנון הלאומי. כך הנהגתי גם במסגרת המסעות שלי עם תלמידי לפולין- שירת אני מאמין תהיה כחלק מהטקס אך החתימה תמיד תהיה כמו לכלל המשלחות- שירת התקווה, והיא בלבד. הגיוון והייחודיות של כל קבוצה ראוי שיבוא לידי ביטוי במהלך הטקס אך הצביון הלאומי הכללי של הטקס- "ונסיים בשירת התקווה " ראוי שלא יפגע.  

הדברים נכונים על אחת כמה וכמה בטקס ממלכתי כללי.

תודה רבה על הערב המקסים!

זאביק

בתאריך יום שני, 1 במאי 2017 בשעה 15:25:42 UTC+3, מאת simkatef:

[Eliezer Baumgarten]

 א) משהו אישי בנוגע ל'אני מאמין'. סרטון שבן-דוד שלי הכין בזמנו לזכרו של דוד שלי. https://vimeo.com/45960428 

ב) אם אנשים אומרים 'אנחנו לא מרגישים חלק ממשהו', כנראה שהם לא מרגישים ממנו חלק. ואפשר להאמין להם (כלומר: זו לא שאלה של תיאולוגיה, אלא של סוציולוגיה). 

--

[שרה ויזנר‎]

אז אני גם הייתי אתמול בערב במעמד ואני מבינה את תחושת התסכול מהסוף אבל לשם דיוק הדברים- הקהל התבקש לעמוד לשירת "התקווה" ולא צויין שום דבר על שירת "אני מאמין".
בתור דתייה אני רגילה שטקסים נגמרים בשני שירים אלה ובדיוק לקראת סוף שירת "התקווה" חשבתי לעצמי שקטע שאני אוטומטית מחברת את "אני מאמין" אבל בטח פה זה לא יקרה.. ופתאום התחילו לאט לאט לשיר, כנראה מספר דתיים התחילו כי חשבו שזה מתאים ואז כל הקהל הצטרף. יכול להיות שהחלטה זו של הקהל לא הייתה נכונה אך לדעתי יש להפריד מיוזמת הקהל שהגיע לבקשת המארגנים.

בתאריך 1 במאי 2017 בשעה 16:32, מאת אבי בן-זקן <abz2...@gmail.com>:

[מרגלית חלמיש‎]

ועוד משהו שכתב הרב אמנון בזק בעניין

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10158642935155646&id=785570645

מרגלית 

בתאריך 1 במאי 2017 16:52,‏ "שרה ויזנר" <saris...@gmail.com> כתב:

[חניאל‎]

יותר משמטרידה שירת "אני מאמין", מטרידה העובדה שתם לא מצא אנשים שאינם חובשי כיפות וכיסויי ראש בין הנוכחים.

ארועים שבעבר היו נחלתם של כלל הציבור, הולכים ומקבלים גוון אחד, כאשר משנה לשנה ציבורים אחרים פשוט מדירים רגליהם מארועים אלו.

ובצדק מדירים. מי רוצה להשתתף בארוע שבו הוא יוצא דופן, וגם אופי הארוע כבר לא לוקח אותו בחשבון?

ולפני שתתחילו שוב, אין לי פה טענות לדתיים שכן באים וצורכים את התרבות,

הטענה שוב היא לאלו שמפקירים את המרחב הציבורי, ומאפשרים לו לתת מענה רק לציבור אחד.

דוגמא טובה לכך היא התפילה "היישובית" החגיגית בערב יום העצמאות.

שנים הקפדתי לקחת חלק בתפילה הזו, שהיתה באמת חגיגית ובאמת יישובית. לפני כשלוש שנים פקדתי כהרגלי את התפילה היישובית, אבל אז גיליתי שאני אחד הבודדים שאינם מקהילת ישיבת ההסדר שהגיע לתפילה. הסתובבתי והלכתי. השנה זו כבר היתה נקודה טובה שהזמינה לתפילה היישובית (עאלק).

אני מאמין בביאת המשיח, אבל אני כבר לא מאמין שההנהגה המקומית הצבועה באמת רוצה לשנות את המצב הקיים.

ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה נמשיך לכתוב ולצעוק. אולי הוא עוד יבוא. המשיח.

בתאריך יום שני, 1 במאי 2017 בשעה 16:57:56 UTC+3, מאת מרגלית חלמיש:

[ג'ף גודמן‎]

"משיח לא בא. משיח גם לא מצלצל"

- שלום חנוך

"משיח שבא הוא משיח שקר"

- י. ליבוביץ

אני מאמין ב"סמיכות פרשיות". לפני שראיתי את הפוסט שלך חניאל צפיתי בפייסבוק בשיחה - אם אפשר לקרוא לזה כך - מונולוג יותר נכון- של מישהו בשם ניסן שור. באתר מאקו. אני רוצה לשים את דבריו של הבחור הזה כאן לצד דבריך חניאל. אתה אמנם רחוק כמרחק מזרח ממערב מדברי ההבל והבלע, הבוז השנאה העצמית והיוהרה שבדברים של שור. כמוך קהילת בני עקיבא, אפיקים, הצעירים וכלל ירוחם, קהילת ירוחם -כן יש דבר כזה - רחוקה מהדברים שלו. ואשרינו שכך.

אני יודע שכדי להבין את מה שאני כותב כאן צריך לראות ולהקשיב לדברים של שור. מישהו יותר מיומן ממני (טכנית) - ואולי אפילו אני יותר מאוחר - מתבקש לשים  את הדברים של שור כאן כהשלמה המתבקשת והנדרשת להבנת התייחסותי לדבריך חניאל. ערב שבת פרשת אחרי מות -קדושים. ואולי אלו דברים לשבת זו. המשך יבוא.

[ג'ף גודמן‎]

"משיח לא בא. משיח גם למצלצל"

- שלום חנוך

"משיח שבא הוא משיח שקר"

- י. ליבוביץ

אני מאמין ב"סמיכות פרשיות". לפני שראיתי את הפוסט שלך חניאל צפיתי בפייסבוק בשיחה - אם אפשר לקרוא לזה כך - מונולוג - של מישהו בשם ניסן שור. באתר מאקו. אני רוצה לשים את דבריו של הבחור הזה כאן לצד דבריך חניאל. אתה אמנם רחוק כמרחק מזרח ממערב מדברי ההבל והבלע, הבוז השנאה העצמית והיוהרה שבדברים של שור. כמוך קהילת בני עקיבא אפיקים הצעירים וכלל ירוחם, קהילת ירוחם רחוקה מהדברים שלו. ואשרינו שכך.

אני יודע שכדי להבין את מה שאני כותב כאן צריך לראות ולהקשיב לדברים של שור. מישהו יותר מיומן ממני ואולי אפילו אני יותר מאוחר אשים את הדברים כאן. ערב שבת פרשת אחרי מות -קדושים. ואולי אלו דברים לשבת זו. המשך יבוא.

​הנה בינתיים הלינק לשור

​http://www.mako.co.il/video-blogs-specials/Article-1df0fab85eecb51006.htm

On May 4, 2017 20:18, "חניאל" <hani...@gmail.com> wrote:

[Avi Picard]

חניאל אומר שאין לו טענה כלפי מי הציבור הדתי שבא לטקס, אבל אחר כך הוא מלא טענות אליו. תום גלילי אומר שהטקס [למעט שירת אני מאמין בסוף] היה כדבריו "ערב מושקע ומרגש במיוחד. סיפורי החיים של הנופלים היו משמעותיים ונתנו השראה גדולה". למרות זאת הוא טוען [הבנתי מאשתי שזה לא ממש מדוייק, לצערי לא הייתי] שהוא בקושי מצא 3 אנשים ללא כיסוי ראש. האם הסיבה שכל הללו לא באו בגלל שהם ידעו שיהיה שירת אני מאמין בסוף והדבר צרם להם? אני בטוח שתום לא חושב כך. חניאל מוסיף שהתפילה היישובית כבר לא יישובית ונותנת מענה לציבור אחד - למרות שזו בדיוק אותה תפילה, בדיוק באותו סגנון, כמו לפני שלש שנים - התפילות בהם חניאל השתתף ואותם תיאר שהיו חגיגיות וישוביות [אני אגלה לו סוד - הקהל אז והיום הוא בדיוק אותו קהל]. התפילה הזו ממש לא מותאמת לציבור "ישיבת ההסדר" אלא ההיפך - ציבור ישיבת ההסדר בשם האחדות היישובית מתאים את עצמו. 

התפילה הישובית התקיימה בעבר בית הכנסת הכיפה בכל שנה, ועד כמה שאני זוכר, למעט מתפללי בית כנסת הכיפה, מרבית אלו שבאו והצטרפו לתפילה וביטלו את התפילה בבית הכנסת שלהם היו תלמידי ישיבת ההסדר ומתפללי בני עקיבא. הם היו שם יחד עם מתפלי הכיפה, אולם לצערי, רבים ממתפללי ירוחם לא הצטרפו. בשנים האחרונות הוחלט שעל מנת שהתפילה תהפוך ליישובית באמת, אין לקיימה בבית הכנסת הכיפה אלא לעשות סבב בין בתי הכנסת [שנה שעברה היה בבית הכנסת של הקהילה ההודית והשנה בבית הכנסת הצעירים]. לצערי הרב, חניאל צודק. למעט מתפללי אותו בית הכנסת, היחידים שמצטרפים לתפילה הם מתפללי בני עקיבא [השנה ישיבת ההסדר לא הצטרפה, אבל עדיין חניאל לא הגיע]. אז על מי צריך להתלונן, על מי שבא או על מי שמדיר את רגליו? אותו דבר לגבי הטקס בעוז רוחם, אלה שהדירו את רגליהם, חובשי כיפת שמיים, הם המוקד לטרונייתו של תום ולא אלה שבאו. הטקס הזה והתפילה הזו בשום פנים אינם "מותאמות לציבור של ישיבת ההסדר". הם כלליות בכוונה. צר לי על הרבים והטובים שאינם טורחים להגיע לשם.

נקודה אחרונה ולא נעימה אבל חייבת להיאמר. בכל פעם שחניאל מתלונן על ההנהגה המקומית הקלוקלת אני תוהה האם הוא חושב שאנחנו יותר מטומטמים או יותר שכחניים. האם רק אני זוכר ולא ממש מתגעגע להנהגה המשובחת שהייתה כאן בין 2003 ל-2005? זה לא יפה מה שאני עושה אבל זה קצת נמאס שמי שיש לו כל כך הרבה חמאה על הראש שוב ושוב יוצא לשמש הקופחת.

אגב, חניאל טועה [ואולי מטעה?]. ההזמנה לתפילה החגיגית לא הייתה של נקודה טובה אלא של רב היישוב ושל בית הכנסת המארח.

אבי פיקאר

---

מאת: ‏‏yeru...@googlegroups.com <yeru...@googlegroups.com> בשם ג'ף גודמן <goo...@gmail.com>
‏‏נשלח: יום חמישי 04 מאי 2017 20:51
‏‏אל: חניאל
עותק: נירית לשם; yuva...@gmail.com; saris...@gmail.com; simk...@gmail.com; Yerucham1; משפחת בלומברג; shimri...@gmail.com; אבי בן-זקן
‏‏נושא: Re: מחשבה מערב יום הזיכרון בירוחם

 

"משיח לא בא. משיח גם למצלצל"

- שלום חנוך

"משיח שבא הוא משיח שקר"

- י. ליבוביץ

אני מאמין ב"סמיכות פרשיות". לפני שראיתי את הפוסט שלך חניאל צפיתי בפייסבוק בשיחה - אם אפשר לקרוא לזה כך - מונולוג - של מישהו בשם ניסן שור. באתר מאקו. אני רוצה לשים את דבריו של הבחור הזה כאן לצד דבריך חניאל. אתה אמנם רחוק כמרחק מזרח ממערב מדברי ההבל והבלע, הבוז השנאה העצמית והיוהרה שבדברים של שור. כמוך קהילת בני עקיבא אפיקים הצעירים וכלל ירוחם, קהילת ירוחם רחוקה מהדברים שלו. ואשרינו שכך.

אני יודע שכדי להבין את מה שאני כותב כאן צריך לראות ולהקשיב לדברים של שור. מישהו יותר מיומן ממני ואולי אפילו אני יותר מאוחר אשים את הדברים כאן. ערב שבת פרשת אחרי מות -קדושים. ואולי אלו דברים לשבת זו. המשך יבוא.

הנה בינתיים הלינק לשור

http://www.mako.co.il/video-blogs-specials/Article-1df0fab85eecb51006.htm

אף אחד לא רוצה לחיות בישראל | ניסן שור www.mako.co.il החברים הכי טובים שלי עזבו מזמן את ישראל. איתם עזבו עוד אלפים מהדור שלי. אנשים צעירים לא רואים בישראל את הבית שלהם. הם לא מאמינים שהעסק הזה יחזיק מעמד עוד הרבה זמן

כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל yerucham1+...@googlegroups.com.

[אבי בן-זקן‎]

​ערב טוב.

פסחתי לכאן ולכאן ונעתי בין כן לבין לא. 

לפני רגע החלטתי שכן​.

מספרים על ישראלי אחד שנעצר, ע"י מוכס, כשהתחיל לצעוד ב"מסלול הירוק", בנתב"ג. 

המוכס: "יש לך מה להצהיר?"

הישראלי: "לא. ממש כלום".

המוכס: "ומה יש לך בשני השקים הגדולים האלה?".

הישראלי: "אוכל לציפורים".

המוכס פותח את אחד השקים ורואה שהוא מלא בקפה. פותח את השק השני. גם הוא מלא קפה.

המוכס: "זה אוכל לציפורים? זה קפה!"

הישראלי: "ירצו יואכלו. לא ירצו, לא יואכלו  .....".

זאת תגובתי לדיון המתנהל כאן. מי שהיה שם, כמוני, בלי כיפה, היה רשאי להחליט אם להיות ציפור ולאכול את הקפה או להשאר מי שהוא ובמה שהוא מאמין/לא מאמין ולא לשיר את "אני מאמין".

שבת שלום.

להתראות,

בתאריך 4 במאי 2017 בשעה 21:39, מאת Avi Picard <Avi.P...@biu.ac.il>:

[חניאל‎]

אם אתה לא מבין למה אנשים לא באים למקום שכולם בו נראים ומתנהגים אותו דבר, אז אין לנו באמת בסיס לדיון.

ועם כל החמאה שיש לי על הראש, אני עדיין יכול לטעון נגד השינוי הלא מבורך (לדעתי) שעובר על ירוחם, שהופכת ליותר ויותר דתית.

ולהנהגה יש חלק נכבד בשינוי הזה.

התגובות שלך כחבר קהילת בני עקיבא די צפויות.

אז אני לא יודע אם זו חמאה על הראש שלך, אבל אובייקטיביות זה בטוח לא.

אז תחסוך ממני הטפות.

והנה ההזמנה: https://groups.google.com/forum/#!topic/yerucham1/ABKyL-zXEJ4

למקרה שבא לך ללכת

בתאריך יום חמישי, 4 במאי 2017 בשעה 21:40:01 UTC+3, מאת Avi Picard:

[שי בן טל _ Shai Ben-Tal‎]

אני הייתי בערב זה . אני לא חובש כיפה . היה ברור לי שזה ערב שנקודה טובה הם מהמארגנים שלו והתרשמתי מכך ששירת נשים הייתה בערב הזה כמוטיב מוביל . אמרתי לעצמי במקומות אחרים שיש בהם ציונות דתית זה  נושא במחלוקת.. ובני עקיבא גם חלוקים בסוגיה זו והנה בירוחם בשם שלום הציבור זו בכלל לא סוגיה לדיון. אין לי מושג למה מי שלא בא לא בא הערב מבחינת התוכן והשירים היה ישראלי על כל רבדי האוכלוסייה החיה בישראל . זה היה ערב איכותי ועשויי היטב ..גם לי היה ממש מוזר למצוא את אני מאמין כשיר מסיים של הערב . הסבירו לי שזה לא יוצא דופן בציונות הדתית .. נו .. טוב ...אבל מעבר לכול צריך לומר ישר כוח לעושים במלאכה על ערב  איכותי ומכובד שהנוער לקח בו חלק מרכזי ... הנוער על כל גווניו לא רק כיפות סרוגות . שי 

[Tom Galili]

כתבתי שאני לא חושב ששירת "אני מאמין" צריכה לחתום טקסים ממלכתיים בימי עצמאות וזיכרון ואם יש עוד טקסים ממלכתיים של היישוב אז גם באלו.

רק לדייק בעובדות, הקהל התבקש לעמוד ולשיר את "התקווה" "ואני מאמין" במיקרופון ע"י מי ממארגני הערב. ולא כמו שנכתב כאן קודם שזו היתה יזמה ספונטנית של הקהל (שגם זה בעיניי לא צריך להיות).

אני חושב שזה בעייתי. לא בגלל האמונות הפרטיות שלי. הן לא רלוונטיות כאן. ולכן גם לא רלוונטי להביא פרשנויות שונות לשיר כמו שעשו בתחילת התכתובת. בעייתי כי לא לוקחים שיר שמזוהה עם קבוצה וחותמים איתו את הטקס.

לעניין הקהל שלטענתך המספרים היו שונים. אולי פספסתי כמה בודדים (גם כתבתי את זה). אבל אני לא חושב שאתה בא לומר שבעצם היתה נציגות סבירה של תושבים מחוץ למגזר. כך או כך זה היה בטל בשישים.

כתבתי כדי לשתף בהרגשה של זרות שהיתה לי בסוף הטקס שהיה כשלעצמו מעולה. לא כדי לתקוף ובטח לא כדי להתחיל מלחמת ביצורים וחפירות. אפשר להרפות מהמגננה. אין צורך להסביר לי שלא הבנתי את כל רובדי השיר, או שזה בכלל לא היה חלק מתוכנן בטקס, או שפספסתי קצת קצת יותר מ 2-3. זה לא נוגע במהות העניין.

אבי אני חושב שטקס יום הזיכרון בירוחם אמור לאחד ולייצג את מגוון התושבים. ושהבחירה הזו פוגעת בזה. זו עיקר הטענה שלי. אם אתה או אחרים חושבים שאף על פי כן צריך לשיר את "אני מאמין" בתום הטקס, אני אשמח להבין למה ולדבר על זה כשכנים (לא שיתפת בעמדתך לגבי זה כך שאין לי מושג).

גם אם נישאר עם אי הסכמה עקרונית, כל אחד פה שואף שכולם יגיעו לטקס יישובי ושכל תושב ירגיש בו בנוח (אני מרגיש צורך להזכיר את זה לאור ההתכתבויות האחרונות) מהמקום הזה יכול להתקיים פה שיח בונה.

תם

2017-05-04 22:13 GMT+03:00 חניאל <hani...@gmail.com>:

[Leah Shakdiel]

מסכימה עם חניאל. הוספת אני מאמין לטקס היא דוגמה קלסית של הדתת הציונות הקלאסית. השתלטות נקודה טובה על המתנ"ס. מה שעוזר כמובן זה פולחן השואה, כל התיכוניסטים שלומדים שכדי לשרת בצה"ל צריך לעבור דרך אושויץ וקברות צדיקים בפולין ושירת אני מאמין.

לאה ש

 

מאת: yeru...@googlegroups.com [mailto:yeru...@googlegroups.com] בשם ?????
נשלח: יום ה 04 מאי 2017 22:13
אל: Yerucham1
עותק: goo...@gmail.com; hani...@gmail.com; nirit...@gmail.com; yuva...@gmail.com; saris...@gmail.com; simk...@gmail.com; amit...@gmail.com; shimri...@gmail.com; abz2...@gmail.com

נושא: Re: מחשבה מערב יום הזיכרון בירוחם

 

 

 

אם אתה לא מבין למה אנשים לא באים למקום שכולם בו נראים ומתנהגים אותו דבר, אז אין לנו באמת בסיס לדיון.

 

ועם כל החמאה שיש לי על הראש, אני עדיין יכול לטעון נגד השינוי הלא מבורך (לדעתי) שעובר על ירוחם, שהופכת ליותר ויותר דתית.

ולהנהגה יש חלק נכבד בשינוי הזה.

 

התגובות שלך כחבר קהילת בני עקיבא די צפויות.

אז אני לא יודע אם זו חמאה על הראש שלך, אבל אובייקטיביות זה בטוח לא.

אז תחסוך ממני הטפות.

 

והנה ההזמנה: https://groups.google.com/forum/#!topic/yerucham1/ABKyL-zXEJ4

למקרה שבא לך ללכת

 

בתאריך יום חמישי, 4 במאי 2017 בשעה 21:40:01 UTC+3, מאת Avi Picard:

חניאל אומר שאין לו טענה כלפי מי הציבור הדתי שבא לטקס, אבל אחר כך הוא מלא טענות אליו. תום גלילי אומר שהטקס [למעט שירת אני מאמין בסוף] היה כדבריו "ערב מושקע ומרגש במיוחד. סיפורי החיים של הנופלים היו משמעותיים ונתנו השראה גדולה". למרות זאת הוא טוען [הבנתי מאשתי שזה לא ממש מדוייק, לצערי לא הייתי] שהוא בקושי מצא 3 אנשים ללא כיסוי ראש. האם הסיבה שכל הללו לא באו בגלל שהם ידעו שיהיה שירת אני מאמין בסוף והדבר צרם להם? אני בטוח שתום לא חושב כך. חניאל מוסיף שהתפילה היישובית כבר לא יישובית ונותנת מענה לציבור אחד - למרות שזו בדיוק אותה תפילה, בדיוק באותו סגנון, כמו לפני שלש שנים - התפילות בהם חניאל השתתף ואותם תיאר שהיו חגיגיות וישוביות [אני אגלה לו סוד - הקהל אז והיום הוא בדיוק אותו קהל]. התפילה הזו ממש לא מותאמת לציבור "ישיבת ההסדר" אלא ההיפך - ציבור ישיבת ההסדר בשם האחדות היישובית מתאים את עצמו. 

התפילה הישובית התקיימה בעבר בית הכנסת הכיפה בכל שנה, ועד כמה שאני זוכר, למעט מתפללי בית כנסת הכיפה, מרבית אלו שבאו והצטרפו לתפילה וביטלו את התפילה בבית הכנסת שלהם היו תלמידי ישיבת ההסדר ומתפללי בני עקיבא. הם היו שם יחד עם מתפלי הכיפה, אולם לצערי, רבים ממתפללי ירוחם לא הצטרפו. בשנים האחרונות הוחלט שעל מנת שהתפילה תהפוך ליישובית באמת, אין לקיימה בבית הכנסת הכיפה אלא לעשות סבב בין בתי הכנסת [שנה שעברה היה בבית הכנסת של הקהילה ההודית והשנה בבית הכנסת הצעירים]. לצערי הרב, חניאל צודק. למעט מתפללי אותו בית הכנסת, היחידים שמצטרפים לתפילה הם מתפללי בני עקיבא [השנה ישיבת ההסדר לא הצטרפה, אבל עדיין חניאל לא הגיע]. אז על מי צריך להתלונן, על מי שבא או על מי שמדיר את רגליו? אותו דבר לגבי הטקס בעוז רוחם, אלה שהדירו את רגליהם, חובשי כיפת שמיים, הם המוקד לטרונייתו של תום ולא אלה שבאו. הטקס הזה והתפילה הזו בשום פנים אינם "מותאמות לציבור של ישיבת ההסדר". הם כלליות בכוונה. צר לי על הרבים והטובים שאינם טורחים להגיע לשם.

נקודה אחרונה ולא נעימה אבל חייבת להיאמר. בכל פעם שחניאל מתלונן על ההנהגה המקומית הקלוקלת אני תוהה האם הוא חושב שאנחנו יותר מטומטמים או יותר שכחניים. האם רק אני זוכר ולא ממש מתגעגע להנהגה המשובחת שהייתה כאן בין 2003 ל-2005? זה לא יפה מה שאני עושה אבל זה קצת נמאס שמי שיש לו כל כך הרבה חמאה על הראש שוב ושוב יוצא לשמש הקופחת.

אגב, חניאל טועה [ואולי מטעה?]. ההזמנה לתפילה החגיגית לא הייתה של נקודה טובה אלא של רב היישוב ושל בית הכנסת המארח.

אבי פיקאר

 

---

מאת: ‏‏yeru...@googlegroups.com <yeru...@googlegroups.com> בשם ג'ף גודמן <goo...@gmail.com>
‏‏נשלח: יום חמישי 04 מאי 2017 20:51
‏‏אל: חניאל
עותק: נירית לשם; yuva...@gmail.com; saris...@gmail.com; simk...@gmail.com; Yerucham1; משפחת בלומברג; shimri...@gmail.com; אבי בן-זקן
‏‏נושא: Re: מחשבה מערב יום הזיכרון בירוחם

 

"משיח לא בא. משיח גם למצלצל"

- שלום חנוך

"משיח שבא הוא משיח שקר"

- י. ליבוביץ

אני מאמין ב"סמיכות פרשיות". לפני שראיתי את הפוסט שלך חניאל צפיתי בפייסבוק בשיחה - אם אפשר לקרוא לזה כך - מונולוג - של מישהו בשם ניסן שור. באתר מאקו. אני רוצה לשים את דבריו של הבחור הזה כאן לצד דבריך חניאל. אתה אמנם רחוק כמרחק מזרח ממערב מדברי ההבל והבלע, הבוז השנאה העצמית והיוהרה שבדברים של שור. כמוך קהילת בני עקיבא אפיקים הצעירים וכלל ירוחם, קהילת ירוחם רחוקה מהדברים שלו. ואשרינו שכך.

אני יודע שכדי להבין את מה שאני כותב כאן צריך לראות ולהקשיב לדברים של שור. מישהו יותר מיומן ממני ואולי אפילו אני יותר מאוחר אשים את הדברים כאן. ערב שבת פרשת אחרי מות -קדושים. ואולי אלו דברים לשבת זו. המשך יבוא.

הנה בינתיים הלינק לשור

http://www.mako.co.il/video-blogs-specials/Article-1df0fab85eecb51006.htm

כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל yerucham1+...@googlegroups.com.

כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-https://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל yerucham1+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-https://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.

כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל yerucham1+...@googlegroups.com.

[Meni Adler]

שאלו חסידים את רבי מנדל מקוסוב: מפני מה אין משיח בא?

ענה: "מדוע לא בא בן-ישי גם תמול גם היום" - מפני שהננו היום כמו שהיינו אתמול.

2017-05-05 11:25 GMT+03:00 Leah Shakdiel <mosh...@netvision.net.il>:

מסכימה עם חניאל. הוספת אני מאמין לטקס היא דוגמה קלסית של הדתת הציונות הקלאסית. השתלטות נקודה טובה על המתנ"ס. מה שעוזר כמובן זה פולחן השואה, כל התיכוניסטים שלומדים שכדי לשרת בצה"ל צריך לעבור דרך אושויץ וקברות צדיקים בפולין ושירת אני מאמין.

לאה ש

 

מאת: yeru...@googlegroups.com [mailto:yerucham1@googlegroups.com] בשם ?????

[חיים ונועה וולפסון‎]

נחזור ונוסיף בשולי הדיון טענה לגבי תפילות יום העצמאות. אבי פיקאר חזר והדגיש את העובדה שהקהילה היחידה בירוחם שעוזבת את בית הכנסת והולכת כקהילה להתפלל יחד עם הישוב בכל בית כנסת היא קהילת בני עקיבא והישיבה. בשנה שעברה בתפילה מרגשת ועצמתית במיוחד יחד עם בני הקהילה ההודית דברו נציגי הקהילה בדמעות והודו על התפילה המשותפת. בין השאר אמרו שם בדברי הפתיחה ( ציטוט לא מדויק) ששנים הם כאן ומעולם לא באו אליהם לבית הכנסת, ואנחנו בתפילה זו, הראשונים לבא אליהם. מה לזה ולהשמצות כאן? חבל שחניאל אותו אני לא מכיר לצערי לא היה שם. חבל שלא ניצל את ההזדמנות לאחד ובחר להמשיך לפלג.

בתאריך 5 במאי 2017 11:40,‏ "Meni Adler" <meni....@gmail.com> כתב:

...

[חניאל‎]

למה שאני אבוא לתפילה לא לי?

זה בערך כמו שאני אגיד שאחרי חצות היה רק ציבור אחד שהמשיך וחגג את יום העצמאות ברחוב הראשי בבארים והמסעדות השונות. כי לא ראיתי שם איש מאנשי קהילת בני עקיבא.

הטענה שלי לאורך כל הדרך היא על השינויים הקטנים שנוספים לכל מיני דברים יישוביים, שמשנה לשנה גורמים לאנשים נוספים להדיר את רגליהם מאותם ארועים.

מרגיש לי מפלג יותר מכמה פוסטים.

ובכלל, תפסיקו להתעסק בי. לא אני הסיפור (למרות שנוח לחלק מהאנשים להתעסק בי ולא בטענות). 

יש פה סיפור על שינוי קיצוני והיר שעובר על אופי היישוב בו אנו חיים, שינוי שנעשה באופן אקטיבי על ידי קהילה ביישוב, ועל רצון לשנות את המגמה הזו.

נראה לי מאבק פוליטי-חברתי לגיטימי.

או שתמשיכו לכנות אותי בכל מיני כינויי גנאי, לערב את אבא שלי בטענות שלכם או סתם למרוח לי חמאה על הראש.

זה כנראה יותר קל.

שבת של שלום,

בתאריך יום שישי, 5 במאי 2017 בשעה 14:20:44 UTC+3, מאת חיים ונועה וולפסון:

[Ouri Liberti]

חניאל,  אז מה אתה מציע לעשות? 

אורי ל.

[נשלח מהנייד שלי]

בתאריך 5 במאי 2017 17:43,‏ "חניאל" <hani...@gmail.com> כתב:

...

[ayeletcohe]

כל הכבוד תם,

אין מקום לשירת אני מאמין בסיום אירוע ישובי. 

בטח לא ביום כמו יום הזיכרון.

אם זה נאמר במיקרופון יש לכך תוקף של המארגנים ולא ספונטניות... תמוהה מאוד הסלחנות לנושא וחוסר ראיית האדם שממש לא מעוניין בכפיית השירה הזו. 

איילת

[חני בריגע‎]

אורי, נראה לי שהפתרון הוא לא בידיים של חניאל ודווקא בידיים של מי שמאמינים כאן שזה לגיטימי לשיר את אני מאמין בסוף טקס ממלכתי.

קראתי את המייל של תם וכל כך הסכמתי עם הדברים. אני לא יודעת כמה זמן תם נמצא בירוחם ואני לא מכירה אותו אישית. אבל כמי שנמצאת כאן כבר כמה שנים אני חייבת להודות שרואים מאד בבירור את התהליך שירוחם עוברת וכמו שאומרים "מתחזקת". חילונית כמוני זה מדאיג. זה משפיע בסופו של דבר על כל החיים שלנו כאן. 

מה שלחלוטין ברור לי שזה תהליך שהתחיל מכל הכוונות הטובות אבל התוצאה מאד בעייתית.

מדי שבוע אני מוציאה עדכון על אירועים בירוחם. אי אפשר שלא לראות את אופי האירועים. רובם אירועים בעלי גוון דתי. אפילו כאלה שאין צורך שיהיה בהם גוון דתי.

חלק מהפתרון לדעתי הוא שדווקא הקהילה הדתית בירוחם תתחיל קצת לשחרר. אולי אפילו לעשות פחות. נשמע בטח מוזר נכון? אבל אני מתכוונת לזה ממש ברצינות. 

אני חושבת שרוב חברי קהילת בני עקיבא בסופו של דבר הגיעו לירוחם בגלל המגוון שיש בה. אילו רצו לגור ביישוב דתי, יש מספיק כאלה והיו הולכים לשם. "ההתחזקות" של ירוחם צריכה להדאיג את חברי הקהילה לא פחות מאשר חילונית כמוני. 

לדוגמה - התפרסמו זמני הבריכה העירונית. יש אחר צהריים אחד בלבד של שחייה מעורבת. יש כמובן גם את יום שבת לאורך כל היום. לעומת זאת שאר ימי החול בהפרדה וגם יום שישי הוא עבור גברים. שעות הבוקר לא רלוונטיות לרוב האנשים בין אם הם דתיים או חילוניים כי רובנו עובדים. אז יוצא שמשפחה חילונית שרוצה לבלות אחר צהריים עם הילדים שלה בבריכה העירונית יכולה לעשות את זה יום אחד בשבוע! מצד אחד אפשר להגיד שהביקוש גדול יותר מקרב הקהילה הדתית. אבל אם נמשיך לצמצם את המרחב הציבורי מבחינת האפשרויות לציבור החילוני, חילוניים רבים לא יראו בירוחם אלטרנטיבה ואלה שגרים בה לא ירחק היום שבו הם יבינו שפשוט אין להם הרבה מה לחפש כאן. (אנחנו רואים את זה כבר בכל מה שקשור לחינוך החילוני. גן חילוני נוסף ייסגר בשנה הבאה והמספרים בבתי הספר הממלכתיים עדיין במגמת ירידה). בעניין הבריכה ,פנינו קבוצה של משפחות חילוניות למועצה ואפילו הצענו פתרון הוגן מאד. אנחנו מקווים שנענה בחיוב.

טקסים ממלכתיים צריכים להישאר ממלכתיים וזה לא משנה בכלל מי הציבור שפוקד אותם. בין אם זה רוב דתי או חילוני. שירת אני מאמין בסוף הטקס יכולה לגרום לאי נוחות כמו כל שיר אחר שהוא אינו התקווה. עצם זה שהרגישו בנוח לשיר את השיר הזה בסוף הטקס מעיד על התהליך שקורה כאן ביישוב. לטקס לא הגעתי, אבל אני יכולה להבין בדיוק על מה תם מדבר. 

למשל בטקסי הרמת כוסית שמתקיימים פעמיים בשנה אי אפשר שלא לראות איך ירוחם נראית. כל אושיה דתית ביישוב יושבת בשולחן הכבוד. פרט ליו"ר ועד מנהל המתנ"ס אין שם שום נציגות לא דתית. אמנם מדובר בחגים יהודיים זה נכון, אבל למה כל השולחן מלא בגברים דתיים? (ואני לא אכנס בכלל לעניין הפמיניסטי שהוא דיון בפני עצמו). למה צריך לשבת בשולחן רב היישוב? למה הרב בלומנצווייג או הרב וולף צריכים גם הם לשבת שם? אם בגלל שהם עומדים בראש ארגון אז אנא הזמינו גם את דבי גולן שעומדת בראש עמותה גדולה, את ליאור בר שעומד בראש עמותה גדולה וכו'. למה שולחן הכבוד צריך להראות כמו שולחן הכבוד של אלעד ולא של יישוב מגוון כמו שירוחם באמת?

אני מאד שמחה על הדיון הזה ומקווה מאד שהוא יצא מהגרופ. אני בהחלט חושבת שגם החילוניים בירוחם צריכים לעשות משהו בעניין ולשמחתי זה קורה בצעדים קטנים. אני בטוחה שדווקא בגלל שהחילוניים הם לא קהילה זה יהיה יותר איטי ויזכה פחות לתשומת לב מבחינת הנהגת היישוב כי אלקטורלית אנחנו "לא שווים הרבה" (זה לא שאנחנו מיעוט, אנחנו פשוט לא גוש. לא קבוצה שיכולה להשפיע באופן משמעותי על תוצאות הבחירות). לכן אני מצפה מאד דווקא מקהילת בני עקיבא, לעצור קצת את הסוסים. להניח קצת את המושכות. להבין שיש לדומיננטיות שלהם (החיובית ומכל הכוונות הטובות) מחיר לא פשוט שישפיע מאד על איך ירוחם תראה בעוד... אפילו 5 שנים. וזה לא רחוק.

תודה תם על פתיחת הדיון החשוב הזה.

חני

בתאריך 6 במאי 2017 בשעה 20:37, מאת Ouri Liberti <olib...@gmail.com>:

--

חני בריגע, ירוחם

050-7563316

[Mirit Du-nour]

רק רוצה להוסיף לדיון המורכב ממילא, שיש אוכלוסייה לא קטנה בירוחם שלא מזהה את עצמה בשיח הדיכוטומי דתי-חילוני... ברור שהרבה יותר קל לדבר בקטגוריות מובחנות ומובהקות אבל המציאות בפועל היא יותר מורכבת...

בתאריך יום שבת, 6 במאי 2017 בשעה 23:56:29 UTC+3, מאת חני בריגע:

[roni aviram tzoreff]

בקשר למה שחני אמרה על צמצום פעילות,
יכול להיות שזה בהחלט פיתרון, אבל בכל מקרה אפשר גם לעשות מאמץ ולהיות קשובים לעוד קולות ולנסות להכיל מגוון רחב יותר.
אנשים רבים מדברים על האופי האחד שירוחם מקבלת ויש לא מעט אנשים שבוחרים לעזוב את ירוחם מהסיבות האלה, וחבל.
אני יכולה להעיד שאני נמצאת בקשר עם אחד הפרויקטים של נקודה טובה בנסיון למשוך דרכו שיעורים וסדנאות שנראים לי מרתקים. פעם אחר פעם אני נענית בתשובה שלילית בטענה שההצעות שלי לא מתאימות לקהל רחב ויכולות ליצור אנטגוניזם כלפי הפרויקט כולו.
ובכן, ייתכן, אבל בהינתן כל שרשורי המיילים האלה כנראה שכדאי לבחון שוב את סוג הדברים ולראות איך יוצרים פה משהו שמדבר בעוד קולות. וכמובן שהקול הפמיניסטי שנותן מקום ראוי לנשים ולצרכים שלהן שמתקיימים מעבר לענייני בייתיות ומשפחתיות, מאוד מאוד חסרים בפרוייקטים של נקודה טובה, וזאת רק דוגמא.

[ג'ף גודמן‎]

בעקבות המייל של רוני

אי אפשר למצות את הדיון בנושאים השונים והחשובים העולים כאן  - ברמה של ירוחם וברמה מעבר - במיילים.

לזה צריך לדבר פנים אל פנים. וגם אז לא יהיה מיצוי אבל הדיון יהיה יותר מועיל

ג'ף

--
‏קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'Yerucham1' בקבוצות Google.

כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל yerucham1+unsubscribe@googlegroups.com.

כדי לפרסם הודעות בקבוצה זו, שלח אימייל ל-yeru...@googlegroups.com.
בקר קבוצה זו ב-https://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות היכנס ל-https://groups.google.com/d/optout.

--

Jeff Goodman

Yerucham, Israel

[roni aviram Tzoref]

אני מנסה פנים אל פנים ולא הולך לי, מניחה שגם רבים אחרים ניסו. אז המייל הוא פלטפורמה הכרחית אך לא מספקת והלוואי ותהיה פלטפורמה ראויה יותר לדיונים ציבוריים בירוחם, כדוגמת עיתון או משהו בסגנון.

בתאריך 7 במאי 2017 11:17,‏ "ג'ף גודמן" <goo...@gmail.com> כתב:

[Ouri Liberti]

בדיון הזה השתתפו באופן פעיל עד כה 25 אנשים. אני מעריך שעל כל אדם שהתבטא כאן, יש לפחות עוד 9 קוראים שעוקבים בעניין אחר השיח וחלק לא מבוטל מהם גם מביאים אותו אל ביתם/מפגשי-חברים/חצר-בית-הכנסת שלהם וכ'. כך שיש לפחות 250 איש שותפים בשיח הזה.

ברור שאם היינו מצליחים לאסוף את כל ה-250 הללו ולקיים שיח פנים אל פנים זה היה יופי. אבל צריך להיות ריאלים. זה לא יקרה. ולכן דיון ציבורי בפלטפורמה מיילית כפי שמתבצע כאן הוא נכון וראוי. על גביו ניתן לבצע מפגשי פנים אל פנים מתוכננים או ספונטניים, שכמות המשתתפים בהם מטבע הדברים תהיה קטנה הרבה יותר.

אורי ל.

בתאריך 7 במאי 2017 בשעה 11:19, מאת roni aviram Tzoref <avir...@gmail.com>:

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.

כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל yerucham1+unsubscribe@googlegroups.com.

[ג'ף גודמן‎]

לא השתכנעתי אורי. הדיון כאן ככל שהוא נכון וראוי הוא גם חלקי,לוקה בחסר ומוגבל. אשמח להרחיב על כך כשנדבר ואולי אף כאן בכתב כשיהיה לי יותר זמן.

ג'ף