"מישהו העליל כנראה איזו עלילה על יוזף ק', שכן אף על פי שלא עשה שום דבר רע, בוקר אחד עצרו אותו. המבשלת של גברת גרוּבּך, בעלת הבית שלו, שהייתה מביאה לו את ארוחת הבוקר יום־יום בשעה שמונה בערך, לא באה הפעם. דבר כזה לא קרה מעולם. ק' חיכה עוד קצת, הביט מעל הכרית שלו וראה את הזקנה שגרה מול וצפתה בו עכשיו בסקרנות שלא הייתה אופיינית לה כלל, ואז, גם מפני שהתפלא וגם מפני שהיה רעב, צלצל בפעמון. מיד נשמעה נקישה על הדלת ונכנס איש שק' עדיין לא ראה מעולם בדירה הזאת. האיש היה דק גזרה ועם זאת בעל מבנה גוף מוצק. הוא היה לבוש נגד שחור הדוק שבדומה לחליפות מסע היה מצויד בכל מיני קפלים וכיסים ואבזמים ולגורה, ולכן אף על פי שלא היה ברור לְמה הוא משמש, נראה שימושי ביותר. 'מי אתה ?' שאל ק' ומיד הזדקף במיטתו לישיבה. אבל האיש התעלם מהשאלה, אילו יש להשלים עם הופעתו, ורק שאל: 'צלצלת בפעמון ?' 'אנה אמורה להביא לי את ארוחת הבוקר,' אמר ק' וניסה תחילה להתרכז ולחכוך בדעתו בשתיקה מי האיש הזה, בעצם. אבל הלה לא הניח לו שהות רבה להתבונן בו אלא פנה אל הדלת ופתח אותה מעט כדי לומר למישהו שככל הנראה עמד מאחוריה: ' הוא רוצה שאנה תביא לו את ארוחת הבוקר,' מהחדר הסמוך נשמע צחקוק שמצלילו לא היה אפשר לקבוע בוודאות אם רק אדם אחד מצחקק שם או יותר."
פרנץ קפקא, המשפט, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, עמ' 9