למי שאין פייסבוק - פוסט של הרב בני לאו
ג'ף גודמן
את הפוסט הזה אני מקדיש לאיש שרובכם לא מכירים, לא שמעתם את שמו, לא תמצאו אותו בחיפוש בגוגל. לאיש קראו חנן פינקלשטיין והשבוע ליווינו אותו למנוחת עולמים באדמת קיבוץ סעד. עבורי הוא היה סוג של מופת.
כשהגעתי לקיבוץ (אמצע שנות השמונים) הוא היה בסבב תפקידים של הקרוסלה המוכרת בקרב אנשים מוכשרים בתנועה הקיבוצית: מזכיר פנים, מרכז משק, מזכ"ל הקיבוץ הדתי וכדו'. לא היה נושא שחנן לא היה שותף בו. זו הייתה תקופת דמדומים של השותפות ההרמטית ותחילת ניצני השינויים של ההפרטה. לא היה שיעור שחנן החמיץ, לא היתה תפילה שהוא נעדר. סוג של משמעת ברזל מהזן הנדיר של אנשי "תורה ועבודה".
בבסיסו היה חנן איש אידיאולוגי מאד של השותפות הקיבוצית וממתנגדי השינויים. אבל בעומק הוא היה איש סקרן וכשהצלחת להבקיע את השריון הקשה יכולת לגלות את סוד הלימוד שלו שהוביל באופן מופלא להנהגה מחודשת ומתחדשת. חוויה אחת קטנה שחוויתי איתו תדגים את זה. קצת לפני המילניום ביקשו ממני להקים (לראשונה בקיבוץ) ועדה שתעסוק בשינויים החברתיים המתבקשים. עצם הקמת הועדה עוררה סערה גדולה. התניתי את הסכמתי בכך שחנן יהיה חבר בוועדה. זה היה נראה כמו בדיחה לא מצחיקה במיוחד בהינתן העובדה שהוא היה ראש החץ של המתנגדים לכל שינוי. לאחר הרבה שיחות הוא נאות להשתתף ועברנו תקופה מרתקת של עבודת לימוד עומק של האתגרים, של היכולות, של הסכנות, של הסיכויים. החיכוך בין חברי הוועדה הוליד חברות מיוחדת ולאחר שנת עבודה הגשנו לאסיפת החברים הצעה הקושרת בין העבודה של החבר לבין הפרנסה. כן, זה היה חידוש עצום שיש קשר בין השניים. נושא ארוך לדון עליו במקום אחר. ההצעה לא עברה באסיפה וחלק מחברי הוועדה עזבו את הקיבוץ, במקצבים שונים. חנן נשאר על משמרתו עד יומו האחרון. המשיך להוביל בכוח הנהגה ייחודי שיש בו יציבות של בטון וקשב עמוק שמוליד אלסטיות מחשבתית ומעשית.
כל זה רק מבוא לדבר עצמו.
כשהכרתי אותו (לפני למעלה משלשים שנה) הוא היה באמצע שנות החמישים ובשיא כוחו. איש שהגיע למיצוי הפוטנציאל שלו בהנהגה מקומית של תנועת הקיבוץ הדתי. כולם דיברו עליו כאיש שיהיה נציג הציונות הדתית העובדת בזירה הפוליטית הארצית. הוא היה שייך לליגה הזו של אנשים הרואים ראיית מאקרו ומסוגלים להנהיג ברמה לאומית.
אבל אז אשתו רותי חלתה והפכה להיות יותר ויותר מרותקת לבית.
וחנן הפך להיות עזר כנגדה. כל המשימות הגדולות התגמדו מול הנוכחות שלו לידה בכל שעה שהיה צריך. ידו לא משה מידה ועולמו הגדול הפך להיות זירה של ארבע אמות סביב חייה של אשתו האהובה.
הוא המשיך לייעץ למנהיגי הציבור, לתת כתף במשימות המקומיות של הקיבוץ הדתי אבל תשומת הלב התמקדה בעיקר – רותי.
התבוננתי בה בזמן הלוויה. מביטה בעיניים עמוקות בגוף המכוסה בטלית ומבטה חודר את הכיסוי ונוגע בלוז החיים.
בגיל 88 השיב חנן את נשמתו לבורא.
מה שאלו אותו בשערי העולם העליון ההוא?
נשאת ונתת באמונה?
קבעת עיתים לתורה?
עסקת בפריה ורביה?
ציפית לישועה?
אולי את הקדנציה הפוליטית לא מימשת אבל את צלם האלוהים שלך נתת בכל תפארתו.
ימתקו לך רגבי אדמת סעד האהובה וייפתחו לך שערי גן העדן שיתמלא בריח טוב מנשמתך הזכה.
(את התמונה עם המספור של האנשים מצאתי באתר סרוגים לפני כשנה ותודה ליהודה לוינגר). בתמונה צולמו הקומונרים של בני עקיבא סניף תל אביב. שמות מיוחדים כמו הרב דרוקמן (מספר 7), הרב צפניה דרורי (10), צבי הכהן וינגרטן (5 התמונה צולמה בחתונתו), יצחק ערמוני (1), גרשון גרמן (2), אברהם שטרן (3), יוסקה שפירא (הבן של האדמור החלוץ) (6), שמעון הקשר (13), הרב צוקרמן (14)
חנן פינקלשטיין מספר 8)
