נקודה טובה הוא פרוייקט נהדר. אבל הפעם, ספוילר: לא פעולה נייטרלית מבחינה פוליטית.
ההתנתקות, היינו גירוש המתנחלים מעזה, היה מהלך טראומטי לחברה הישראלית, זה נכון. אני ממליצה בחום על מוזיאון ההתנתקות בירושלים כי הוא מביא מידע היסטורי מדוייק ולא מתלהם. אבל זה המובן מאליו. מה שלא מובן מאליו זה הקושי של החברה הישראלית לחשוב על הסבל של העזתים הפלסטינים, עד כדי כך ששני ראשי רשויות מקומיות, של שדרות ושל באר שבע, הזדרזו לאסור הקרנת סרט תיעודי על הטראומה של צוק איתן בעזה בלי שראו בכלל את הסרט, פגיעה חמורה וגסה בחופש הביטוי בישראל, אבל יותר מכן, מהלך פאשיסטי, היינו, מהלך של בעלי שררה לאסור ראיית האוייב כיצור אנושי שנברא בצלם. המילה פאשיזם אינה סתם קללה לאלה שאני שונאת (אינני שונאת אלא נאבקת בהם פוליטית בכל מאודי), אלא מילה שמציינת משטר פוליטי מאד ספציפי, משטר שדוגל בכוחנות מיליטריסטית ובדיכוי כל אלה שלא מסכימים איתי, בין אם אלה בני עמי (מה שקרה בספרד של פרנקו) ובין אם אלה בני עמים אחרים.
אז נקודה טובה הוא בין היתר פרוייקט לחינוך פוליטי של הירוחמים. מתי נזכה לחינוך פוליטי מסוג אחר, שבונה על אמפתיה לאחר, לזר ולגר, כולל "בנפול אוייבך אל תשמח"? שדוגל בצבא הגנה לישראל בלבד ולא בצבא נקמה? שדוגל בצבא שמתהדר בהקפדה על הימנעות מכל פגיעה מכוונת באזרחים, כלומר לא יורה על מנת להרוג בזורק אבנים שנמצא במנוסה לאחר זריקת האבן, לא משליך טיל שני על חוף הים אחרי שברור מהצילום אחרי הטיל הראשון כי יש שם בסך הכל ילדים שנמלטים אחרי ירי הטיל הראשון, לא מחסל חצי רפיח בידיעה ברורה שהרג והרס זה לא יפגעו בשום מנהרה ולא יצילו שום חייל חטוף ושום גופת חייל חטופה?
אני מוחה נמרצות על הבריחה מהצורך בימי בין המיצרים לעסוק בחשבון נפש לאומי, איך אנחנו פוגעים בעצמנו בהתנהגויות לא מוסריות שלנו, ובמקום זה לעסוק שוב ושוב אך ורק בשאלה איך הערבים פוגעים בנו. במובן הזה אני תלמידה נאמנה של ישעיהו לייבוביץ (לא בעניינים תיאולוגיים, כאן אני רמבמיסטית אבל לא לייבוביצ'יאנית).
ואשר לטיעון הרווח, "עניי עירך קודמים", "מבשרך לא תתעלם" – בבקשה לא לצטט אותו באופן שגוי. פירוש העיקרון הזה הוא כי כאשר המצוקה היא שווה גם לקרובים וגם לרחוקים, ואין לי אפשרות להגיש עזרה לכולם, יש להעדיף את הקרובים. אך כאשר המצוקה בעליל היא בלתי שווה, כאן מזהירה התורה מפני אונאת הגר, דווקא האדם הרחוק מאיתנו. כמו שאנו דורשים שתל אביבים יתייחסו למצוקת אבטלה בפריפריה יותר משהם מתייחסים למצוקת החנייה בשדרות רוטשילד ליד הבית שלהם, כך עלינו לדרוש לראות את הטראומות שלנו בפרופורציות מתאימות לעומת הטראומות של אחרים. "הם הביאו את זה על עצמם" זה לא טיעון מספיק, האינטרס העליון שלנו הוא שיהיו לנו שכנים שטוב להם מספיק כדי להפסיק לפגוע בנו, ולכן הם אויבים, היינו במצב זמני של איבה, עד שהאיבה תפסיק. אנחנו מתגוננים בודאי, וברוך השם בהצלחה, אבל זה הכל. לאסור השתתפות בצערם על ידי איסור על הקרנת סרט עליהם זה מהלך פסול מוסרית ופסול במדינה דמורקטית, אבל גם מהלך טפשי שיחזור אלינו כמו בומרנג, כמו המהלך שאוסר כניסת ספינות של הזדהות בינלאומית וסיוע הומניטרי לעזה. תבדקו בטחונית, ותתנו להמשיך לשם, כדי להדגיש דווקא שפנינו לשלום וכל הכוח הצבאי שלנו מטרתו אך ורק להגן על המדינה ועל אזרחיה.
אשמח גם לשמוע מאנשי "במידבר" אם החפירות בירושלים יוצגו כאן מטעם עמותת אלעד שאיננה נייטרלית ולא ממלכתית, או מטעם ארכיאולוגים אחרים.
לאה ש
מאת: yeru...@googlegroups.com [mailto:yeru...@googlegroups.com] בשם ????? ????
נשלח: יום ב 13 יולי 2015 14:03
אל: בית כנסת בני עקיבא גרופ; אפיקים גרופ; Yerucham1
נושא: ערב לציון 10 שנים להתנתקות
הציבור מוזמן להקרנת הסרט זוהר הרקיע .
לאחר הסרט יתקיים דיון.
ההקרנה תתקיים ביום רביעי בתאריך ו' אב (22.7.15) בשעה 20:30 באולם המתנ"ס.
מצ"ב פירסום הסרט.
זוהר הרקיע הינו סרט עלילתי ראשון מסוגו המגולל את סיפורו של אדם, טייס מצטיין,
אשר נלקח מקורס הטייס רגע לפני קבלת הכנפיים,
היישר אל מבוכי ההכנה המנטאלית- האימון הפסיכולוגי שקדם לתכנית ההתנתקות,
שכונה בצבא מבצע "זוהר הרקיע". אדם מיטלטל בתוך הדילמות הגדולות של ההתנתקות עוד לפני שבכלל החלה, עוד בשלב "החזרות" שעשו הכוחות המפנים לקראת הביצוע עצמו, מה שמביא אותו להכרעה בלתי אפשרית בין הנאמנות לחלום חייו לבין האמת הפנימית שלו.
--
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח אימייל אל yerucham1+...@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-http://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.
אין כאן שום רצון סמוי או גלוי לחנך אלא לציין עשור להתנתקות. יבוא מי שהדבר נראה בעיניו נכון ומי שאינו מעוניין לצפות- יכול להמנע מלבוא.
והאמת והשלום אהבו
(והפעם בדרך הדרש: אמת ושלום לעתים נתונות לפרשנות שונה אצל כל אחד- אבל בכל מקרה: אהבו! )
--
--
כדי לכתוב ל"אפיקים ירוחם", שלח הודעת דואר אלקטרוני אל afi...@googlegroups.com
כתובת האתר המלא של אפיקים: http://groups.google.co.il/group/afikim
לביטול הרשמה מקבוצה זו, שלח דוא"ל ל afikim-un...@googlegroups.com
---
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "בית הכנסת אפיקים בנגב - ירוחם" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to afikim+un...@googlegroups.com.
For more options, visit https://groups.google.com/d/optout.
1. הבעיה עם עמותת אלעד זה לא הופעת האיסלאם הרבה אחרי חורבן הבית הראשון אלא מה בדיוק עושות החפירות של יהודים בירושלים למוסלמים הערבים שחיים שם היום, ולא בדרך אגב אלא בכוונת מכוון מלכתחילה. בסוסיא אכן נחפר בית כנסת עתיק, אבל גירוש כפר סוסיא ממקום מושבו על התל העתיק לצורך החפירות המתוקשרות הללו, מוכחש עד כדי כך שכל צדיקי סוסיא היהודית, שאיננה מהקיצוניות בהתנחלויות, תומכים כמובן בגירוש מוחלט שלהם מהאיזור בכלל, אפילו ממקום מושבם הנוכחי בין סוסיא היהודית לבין התל המתוקשר, והמשך ההתעמרות בהם, שחס וחלילה לא יהיה להם לא מים זורמים לא חשמל ולא בית ספר, ואין שום סכנה בטחונית מהם זה כבר יודע על האזור עשרות שנים.
2. כשם שאני נגד העמדת הפנים שהחפירות בעיר דוד, או החפירות של קמ"ט ארכיאולוגיה יו"ש בתל רומיידה או בטוואני בדרום הר חברון, נייטרליות, ככה אני נגד העמדת הפנים שהבאת הסרט זוהר הרקיע היא איזו פעולה בקונצנזוס כמו נניח טיול נשים לנחל חווארים. עכשיו שהבהרתי זאת, אני בודקת הבאת הסרט רעד בעזה לירוחם והקרנתו במתנ"ס שהרי המתנ"ס לא יוכל להגיד לי לא ומי שלא רוצה לא יבוא לראות. אשמח שמתנגדיי הפוליטיים יואילו להזדהות כימין, היינו כשנויים במחלוקת פוליטית, כשם שאני מזדהה בכל הזדמנות כשמאלנית, היינו כשנוייה במחלוקת פוליטית, במקום להתהדר בנוצות של נייטרליות מזוייפת ולהאשים אותי ב"קיצוניות מעצבנת".
3. הבהרה ארכיאולוגית. יש כבר מספיק מחקרים היסטוריים שמראים איך שום דבר בחיים לא נייטרלי וגם לא ארכיאולוגיה, וגם מדינת ישראל טרום 1967 השתמשה בזה לצרכיה. אבל במשך השנים חל שיפור ויש היום יותר אמינות לארכיאולוגיה בישראל, לא פוחדים ב"ה לדבר על פלישתים וכנענים ולהטיל ספק בממצאים שיוחסו לדוד המלך וכיוצא בזה. אבל מצד שני מעמידים את מפעל ההתנחלות הבעייתי של אלעד בעיר דוד על ראש שמחתנו וחינוך חיילינו וכו', בתירוץ המפוקפק שיש שם עבר יהודי מרכזי. סליחה, אין שום דבר מרכזי בעברה היהודי של עיר דוד, יש משהו מרכזי בעברו היהודי של הר הבית ולכן זו סוגייה אחרת לגמרי.
4. חוזרת על הטענה שהעמדת תשעה באב על ההתנתקות זה מהלך בעייתי מאד של הציונות הדתית שאני מתריעה עליו. קודם מתמגזרים, ואחר כך במהלך נפתלי-בנטי טיפוסי נאבקים על הפיכת המיתוס והאתוס המגזרי לממלכתיות כבייכול, היינו לפוסט ציונות של הימין היום, גם זו לא קללה אצלי אלא ביטוי מדוייק לגמרי על בסיס הגדרת הציונות כשובו של העם היהודי להיסטוריה של המתוקנים שבאומות העולם היום (ממליצה על המאמרים של דימיטרי שומסקי למשל). זה כמו בריחה מיום השנה להתנקשות ברבין (דווקא אני מקפידה שזה לא רצח באופן כללי אלא התנקשות ולכן לא מבינה את ההתנפלות על הסרט על יגאל עמיר) על ידי חיבור להתנקשות ברחבעם זאבי או במאיר כהנא או ביום רחל אימנו.
לאה ש
מאת: דוד ואביטל מונץ [mailto:d2bs...@gmail.com]
נשלח: יום ג 14 יולי 2015 23:24
אל: נקודה טובה
עותק: חיים שטרסלר; אפיקים גרופ; Yerucham1; Leah Shakdiel
נושא: Re: מה יותר חשוב הסרט "זוהר הרקיע" או הסרט התיעודי "רעד בעזה"
גילוי נאות וכרגע אחרון מבחינתי (בלי נדר :)
כמביאת הסרט- לא ברור לי שאני מסכימה עם כל תכניו,
אך לאחר עשור- מניחה שמותר לגעת קצת בנקודות כואבות יותר ולא להשאר ברמת ה''פוליטקלי קורקט" ולחשוש. מכיוון שהסרט מזמין ומציע דיון, אני חושבת שיש כאן אנשים בוגרים שיעשו את ההחלטה אם דיון כזה מעניין אותם.
ועוד משהו- נקודה טובה עוסקת במגוון תחומים ולא רק בטיולים מגבשים בנחל חווארים (שאני שמחה שזכורים כחוויה טובה)
--
--
סליחה שלא הזדהיתי. אורה רובין. :)
המשך יום טוב!

1. הבעיה עם עמותת אלעד זה לא הופעת האיסלאם הרבה אחרי חורבן הבית הראשון אלא מה בדיוק עושות החפירות של יהודים בירושלים למוסלמים הערבים שחיים שם היום, ולא בדרך אגב אלא בכוונת מכוון מלכתחילה. בסוסיא אכן נחפר בית כנסת עתיק, אבל גירוש כפר סוסיא ממקום מושבו על התל העתיק לצורך החפירות המתוקשרות הללו, מוכחש עד כדי כך שכל צדיקי סוסיא היהודית, שאיננה מהקיצוניות בהתנחלויות, תומכים כמובן בגירוש מוחלט שלהם מהאיזור בכלל, אפילו ממקום מושבם הנוכחי בין סוסיא היהודית לבין התל המתוקשר, והמשך ההתעמרות בהם, שחס וחלילה לא יהיה להם לא מים זורמים לא חשמל ולא בית ספר, ואין שום סכנה בטחונית מהם זה כבר יודע על האזור עשרות שנים.
--
ממקום אחר לגמרי.
יואל
אולי ההבדל בינינו הוא במה שאנחנו מגדירים "קונצנזוס".
להבנתי המושג הזה מתייחס לדברים שמוסכמים על רוב האנשים, הזרם המרכזי, המובן מאליו, ההגמוניה שלא צריכה להצהיר על עצמה כי היא כל כך בטוחה שהיא בעצם "הכל" ו"כולם מסכימים".
זה שונה לגמרי ממושג הרבה יותר רחב – גבולות חופש הביטוי בדמוקרטיה. כאן צריך לצמצם ככל האפשר את הקביעה שמשהו הוא מחוץ לקווים האדומים, מפני שהוא מהווה סכנה ודאית וקרובה לפגיעה ממשית היינו פגיעה פיסית בביטחון של אנשים.
אני מתעקשת על כך שחובה עלינו להקפיד על ההבחנה הברורה בין שני הדברים הללו.
יש דברים שאתה ואני עושים שהם באמת בקונצנזוס. למשל היום אני מצטרפת לטיול לפארק חיריה. כאשר ד"ר מרטין וייל עם קרן ברכה התחילו בפרוייקט הזה, זה ממש לא היה בקונצנזוס והיה כרוך במאבק ציבורי ופוליטי. היום זה בקונצנזוס. יפה מאד.
יש דברים שאתה ואני עושים שהם לא בקונצנזוס אבל בהחלט בתוך גבולות חופש הביטוי. יש כאן משנה סדורה ומפותחת ביותר במדינה דמוקרטית למשל בישראל בפרסומי המכון היהודי לדמוקרטיה. לצערי הרב, אי אפשר לסמוך על משרד החינוך שלנו שיציג משנה סדורה זו כי המשרד מלא מינויים פוליטיים החל מהשר התורן, וחלק גדול מהשרים (כולל שי פירון לצערי) ממש לא מבינים מהחיים שלהם מהי האחריות של שר חינוך למערכת חינוך במדינה דמוקרטית.
אתה למשל יכול לארגן פעילות נגד סרבנות גיוס לצה"ל. כמו שמישהו אחר (לא אני אגב, אני נגד סרבנות כוללת אבל מאד בעד סירוב פקודות בלתי חוקיות בעליל למשל פקודות ירי על אזרחים) יכול לארגן פעילות בעד סרבנות גיוס לצה"ל. מצטערת זה בתוך הקווים האדומים של דמוקרטיה ולא מחוץ להם. כי אין שום הוכחה שפעילות זו מהווה סכנה פיסית מיידית למישהו. הטענה היא שזה גורם לירידה במוכנים להתגייס (אגב צה"ל ממילא לא זקוק לכל חייבי/ות הגיוס), שזה גורם לאי שוויון בנטל, וכן הלאה. אין בזה שום סיכון, כמו שאין שום סיכון במשט ישראלי או בינלאומי לעזה כפעולה אזרחית נגד המצור. הסיכון הבטחוני מחייב כמובן את צה"ל לבדוק את הספינה ואנשיה. אחרי שמוודאים שאין שם כלום, אי אפשר לפגוע בהם. זוהי התנגדות אזרחית מותרת לגמרי בדמוקרטיה, וכל פעולה שינקוט השלטון נגדה תוסיף נקודות לצד השני – דיון מתלהם בכנסת, הסתה נגד חברי כנסת ערבים שמשתתפים במשט, כליאה של שאנשים, החרמת הספינה, שילוחם חזרה לנמל המוצא כפי שעשו הבריטים (דמוקרטיה שנתקלה בספינות מעפילים שהתנגדו למצור....) לספינות המעפילים... ככה זה בדמוקרטיה.
אני מתקוממת פה כל פעם שמציגים משהו ששייך ל"מותר בתוך הקווים האדומים, מי שרוצה יבוא" בתור "קונצנזוס". עשיתי זאת כשפולארד הוצג כאן כ"אסיר ציון" שכל יהודי צריך לפעול לשחרורו (הוא מרגל שסיכן את יחסינו עם המעצמה שבזכותה אנחנו בכלל קיימים היום בלי הכסף שלה לא יהיה בכלל שום צה"ל, וזאת כמובן בניצול ציני של ממשלת ישראל), ואני עושה זאת עכשיו כאשר הסרט "זוהר ברקיע" מוצג כאילו הוא "קונצנזוס".
כאשר אני פועלת בירוחם בתור "מה שמותר" למרות שאינו "קונצנזוס", אני מקפידה ביותר על כך, מצד אחד נאבקת נגד מי שמנסה לזרוק את זה מחוץ לקווים האדומים, ומצד שני מקפידה ביותר להציג את הנושא ביושר כהתארגנות אזרחית בנושא שנוי במחלוקת. כך לגבי קבוצת הנשים שלנו, כך לגבי מרקם אזרחי והבדואים, ועוד ועוד.
"נקודה טובה" אינו המקרה הראשון בהיסטוריה שבו נשים מצליחות להיות יותר אינקלוסיביות מגברים מבחינה חברתית וקהילתית, יש על זה הרבה מחקרים. נראה לי שהן מכוונות ל"קונצנזוס" בלבד, ולכן בכל פעם שנכנס לסיפור איזה רעיון מגזרי, נופלים באותו פח. על כך אני מתריעה. לא הטפתי לביטול הקרנת הסרט. הטפתי למחיקת המעטפת ה"קונצנזואלית" שלו כי זו אחיזת עיניים. אף אחד כאן לא רימה בכוונה חלילה אבל זו עדיין אחיזת עיניים. דווקא משום שאני פועלת להעצמה פוליטית של נשים (בין היתר) אני חושבת שגם הן צריכות לפעול לקידום האג'נדה הפוליטית שלהן, במודע ובמכוון. לא נראה לי שהפלטפורמה לזה היא "נקודה טובה". גם לא בני עקיבא. למה שלא יהיה בירוחם סניף של הבית היהודי? יש דברים שמתאימים באמת לשם. והם מתאימים גם למתנ"ס אשר לפי תפיסתי הדמוקרטית מחוייב לתת שירותים להתארגנויות אזרחים בתו הקו האדום בין אם ראש המועצה או מנהל המתנ"ס אוהבים את ההתארגנות ובין אם לא. אבל בבקשה להצהיר על כך.
לאה ש
מאת: yeru...@googlegroups.com [mailto:yeru...@googlegroups.com] בשם ????
נשלח: יום ד 15 יולי 2015 03:49
אל: Yoel Rubin tbh n
עותק: נירית לשם; לאה שקדיאל; אפיקים גרופ; דוד ואביטל מונץ; Yerucham1; חיים שטרסלר

נקודה טובה ירוחם
לפניות ובירורים: אורה 052-7204618
--
ואולי אני גבר דתי שלא תומך בבית היהודי. ואולי אני מסוגל לארגן סרט כמו 'זוהר הרקיע' ועדיין להיות מאוד דמוקרטי…,
ואולי כשאני מחליט מיהו הוא ירוחמי וכשאני קורא/ת לכל כותב מייל לחשוף את פרצופו האמיתי- אולי קשה לי להכיל חברה שמורכבת מקהילות שונות ופרטים שונים שבאופן פלאי בחברה הישראלית חיים בטוב ולא רבים כל היום, אולי אני לא ירוחמי באמת…
בהצלחה לכולנו
יואל
למה לזלזל בשמו המקורי של האתר, חיריה, שפירושו בערבית "טוב", כמו סבח אל חיר = בוקר טוב? זה שמו של הכפר שהיה שם ושמה של מעברה גדולה שהיתה שם ושמו של הר האשפה שהוקם שם וגם שמו של החלק של פארק שרון בו ביקרנו אתמול ובו למדנו הרבה על טיפול באשפה. ליודעי ערבית אני מפנה את השאלה, נדמה לי שהמדובר בשני שורשים שונים, אחד עם ח והשני עם ח', האם אני צודקת?
לגבי האירוניה של "פארק שרון", אכן.... לאיש הזה גם היו כמה זכויות. אזכיר כי בהיותו שר השיכון הוא שהקפיץ את ירוחם קדימה בשנות השמונים, עם אישור סיום כביש הנפט (עד אז נסעו לב"ש דרך דימונה), העברת פארק האגם לרשות ירוחם, העברת מנהלת הפוספטים לירוחם, ועוד ועוד. ברוך אלמקייס ראש המועצה דאז איש מפלגת העבודה רצה להעניק לשרון אזרחות כבוד של ירוחם – זו היתה תקופה שכל הנגב היה חייב לו הרבה, גם הקיבוצים הודו בכך – אבל הסגן שלו מהליכוד, מורדי פרץ, היה איש מחנה לוי, התנה זאת במתן אזרחות כבוד גם ללוי. ברוך התנגד בטענה שלוי לא עשה כלום לטובת ירוחם או עיירות הפיתוח באופן כללי ולכן הסיר הצעתו בעניין שרון.
מאת: afi...@googlegroups.com [mailto:afi...@googlegroups.com] בשם Ohad Thiberger
נשלח: יום ה 16 יולי 2015 05:27
אל: Leah Shakdiel
עותק: נקודה טובה; Yoel Rubin; נירית לשם; אפיקים גרופ; דוד ואביטל מונץ; Yerucham1; חיים שטרסלר