אלו דברים לשבת שובה - פרשת וילך תשפ"ו

[ג'ף גודמן‎]

היום 721 ימים למלחמה

ביום השני לראש השנה קראתי ראיון עם גדעון ליבנסון*, ראיון שהתפרסם תחת הכותרת "כולנו שייכים לקהילה של אודרדקים^". הראיון מופיע בספר בעריכת נתן אופק שנקרא : "שיחות על קפקא ועוד". מצאתי בראיון עם ליבנסון, להפתעתי , דברים רלוונטיים מאד לימינו אנו, באופן כללי (השנים האחרונות) ולימים הנוראים בפרט.

באשר לרלוונטיות של הדברים לימינו, אביא קטע מתוך הפתיחה לראיון:

"אפשר להתבונן בעולם במשקפיים סוציו־פוליטיים במובן הרחב של המילה, אבל משקפיים כאלה מעצם הגדרתם מגבילים את שדה הראייה. בגלל משקפיים כבדי מסגרת כאלה אנחנו כלואים בהגדרות, בהשתייכויות ובסיווגים שלעולם אינם רלוונטיים באמת: שמאלני, ימני, מתנחל, דתי, חילוני. נכון, מפעם לפעם אנחנו נזקקים לסוציולוגיה המסווגת כדי לנווט את דרכנו, אבל דיסציפלינה זו השתלטה על עומק מערכות החשיבה שלנו, וגרוע מכך - גם על התכנים. חשוב להתריע על כך ולהיות ערים לסכנות." ( ההדגשות הן של הח"מ - ואינם במקור - ג.ג )

באשר לרלוונטיות של הדברים לימים הנוראים, אתמקד בדברי לבינסון על הקשר בין יצירתו של קפקא לבין "אמינות". אני מבקש לתת לדברים הכותרת הבאה ( הלקוחה מתוך הטקסט להלן ) "להיות נטו זו עבודה לא קלה".

בדונו ב"הססנותו של קפקא" מלהזדהות עם תנועות למיניהן כגון הציונות או הקומוניזם אומר ליבנסון:

"...מתברר שהסיבה להססנות... היא דחייה עמוקה של כל זיוף. הדרישה הטוטלית לאמינות באה לידי ביטוי חד וחריף אצל קפקא, שכן היא נובעת מן התחושה שכתיבתו הייתה צורך קיומי. זו לא הייתה פרנסה, קריירה או הבטחת מעמד חברתי. במובן מסוים זו תפילתו, והוא אינו מוכן לסבול אי־אמינות בתפילה. מדובר פה ברגישות שמעבר לכישרון הספרותי; מדובר פה בתופעה שבלי להזדקק למטפיזיקה אי אפשר להתמודד אתה ברצינות."

לבינסון נזקק שוב למונח "אמינות" לקראת סוף הראיון במענה לשאלת המראיין, הפעם בהקשר לעצמו:

שואל אותו אופק:

"יש שאלה תאולוגית שהטרידה את קפקא מאוד ומטרידה רבים. ר' נחמן אומר שאפילו אצל האדם המרושע ביותר יש ניצוץ אלוקי. תפקידו של הצדיק לאסוף את הניצוצות ולהרכיב מהם ניגון. קפקא התמודד עם שאלת הרשע. באיזה אופן לדעתך אתה בעבודתך או קפקא בעבודתו עושים משהו בגילוי הרשע ובהפיכתו לניגון, בלשון אחרת מקרבים את הגאולה."

משיב לבינסון:

"יש לי חשש שאם אדבר על הדברים באופן כזה ואשתמש במונחים כאלה, תיווצר בעיה של אמינות, כי כדי לדבר על קירוב הגאולה בן־אדם צריך להבין את עומק הגלות, לחשוק מספיק בגאולה ולהיות מוכן מספיק להתפשט מכל המטענים הבלתי נחוצים. כי כאשר נגאלים נגאלים נטו, לא נגאלים עם מזוודות ומטענים חורגים. להיות נטו זו עבודה לא קלה. לכן אני מהסס מלדבר על זה בפורום הזה. העבודה היצירתית חייבת להיות אמינה, וכדי שתהיה אמינה היא צריכה לשאוף לאותה נקודת נטו, ואם בן־אדם עובד כדי להגיע למצב של נטו, אין ספק שהוא קרוב יותר לנקודה שבה הוא יכול לחשוק בגאולה ולהיות ראוי לה. הרֶשע הוא תוצאה של גאווה, כוח, כבוד, תאוות ממון, כל אותם דברים שנערמים בערמות גבוהות ומכבידות מעל הנטו ומעלימים אותו, משתקים אותו, מכחישים אותו."

בתום הראיון אומר ליבסון:

"למעשה, חידדת לי בשיחה את התחושה שקפקא הכיר במוגבלות של תפיסה דיסציפלינרית פרטנית. הוא שאף לאיזו אחדות שאינה סובלת חלוקה מלאכותית למגמות."*^

להבנתי, לבינסון, קורא את קפקא כמי שביקש להגשים דברים שאדם אינו מסוגל להגשים אותם. על אף שליבוביץ לא נזכר בראיון, הד יש כאן לתובנה של ליבוביץ כי המצוות הן דרישות שלא בטוח שאדם יכול לעמוד בהן, בכולן או במקצתן, באופן מלא או באופן חלקי - ואף על פי כן - כדברי רבי טרפון - לא עליך המלאכה לגמור וכו'

לעילוי נשמת סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים,

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שבת שלום

ג'ף

*^ המובאות מהראיון הן מ - גדעון לינסון, "כולנו שייכים לקהילה של אודרדקים", ב"שיחות על קפקא ועוד", של נתן אופק, בעריכת לאה צבעוני, צבעונים הוצאה לאור בע"מ, עמ' 141, 149, 150

*על פי ויקיפדיה: גדעון ליבנסון (נולד ב-13 בדצמבר 1954) הוא מלחין, מנצח, מוזיקאי, צ'לן ונגן קונטרבס ישראלי המשמש כיום כפרופסור וראש התוכנית לקומפוזיציה במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן.

עוד מויקידפיה :

בשנת 2002 יצא אלבומו Odradek בהוצאת ECM, והיה למלחין הישראלי הראשון שנבחר על ידי חברה זו להפקת פרופיל מוזיקלי. היצירה המרכזית באלבום היא רביעיית מיתרים "אודראדק" שחוברה ב-1999, על שם דמות חידתית בסיפור של פרנץ קפקא.

^על אודרדק

הסיפור של קפקא בו מופיעה דמותו של אודרדק נקרא "דאגתו של אבי המשפחה" והוא מופיע בקובץ סיפורים של קפקא שנקרא "רופא כפרי". מדובר בסיפור קצר מאד. שווה לעיין בו.

אלו

--

Jeff Goodman

Yerucham, Israel