להיות תתרן
אבי בן-זקן
באחת מנסיעותי, אל בירת הפלך שלנו, החלטתי להשלים חוסרים בקרדרובה שלי, באגף הגרביים, והגעתי אל "קניון הנגב". בשער הכניסה, הזדקף מולי מקרר שלאחר מבט קצר התברר כשומר. השומר-מקרר פנה אלי ושאל: "יש לך נשק, אדוני?". קולו ועמידתו העידו עליו שרוחו העפילה כבר לדרגה 8 בסולם השעמום. אלא שניסיוני לא נתן לי ללכת שולל ותשובתי לא אחרה לבוא: "כן, יש לי. אני תתרן!", עניתי נחרצות. "מזה?", הקפיץ המקרר את שאלתו. מבט מהיר לאחור, גילה לי שאני הראשון וגם האחרון בתור הזמני שיצרתי. מצב שאפשר לי להשיב באריכות: "תראה, זה לא באמת נשק. אבל, זה סוג של נשק. כי כשאני רוצה, אני שולף אותו ואז אני מצליח לעבור ואפילו במהירות". לרגע, נדמה היה לי שתא הקפאה חדש נוסף למקרר שעמד מולי. הבחור הזדקף וקומתו גבהה. באותו רגע, נדמתי בעיני כחגב. ואני, הלוא את עצמי אני מכיר שאינני מבין נמוכי-הקומה. שינוי זה, במצב הצבירה של השומר בשער, יצר אצלי, פעולת שרשרת שהחלה והסתיימה כהרף עין: תחילה, רעד קל בגבי, אחריו הופעל פעמון סמוי בעורפי וכמו חיישן במעלית, שלח זה אות נעלם אל גרוגרתי שהחלה לטפס מעלה. שם, במרומי גרוני, היא גרמה לבליעת הרוק שהצטבר בפי היבש וכאילו נענתה להזמנה סמויה מלמטה, פנתה אל מורד הגרון וחזרה למקומה. תגובת המקרר-פלוס לא אחרה לבוא אף היא, ובאיבחת חרב מיומנת, הוא הניף את הגלאי שבידו. פעם אחת מלפני ופעם אחת מאחורי. שתי תנועות שכמעט גרמו לי לשאול אותו, "ולמה לא מצדדי גם כן?". אבל, מיד הבנתי שאין זה השיר הנכון לאותו הרגע וכל מה שעלי לעשות הוא לעמוד איתן ודומם. בגמר התחקיר החשמלי, חזר המקרר אל מקומו והתישב, כמעט באותה דרגת שעמום בה היה לפני שבאתי אל עולמו. או אז, גמרתי אומר שלא להיות אחד מהעו"שים הרואים בו איש שקוף. נגשתי אליו, בעודי מעיף מבט לוודא שאני עדיין הראשון והאחרון בתור שיצרתי, ואמרתי לו: "תתרן, זה אחד שאין לו חוש ריח. נאדה. לא מריח כלום. לא בושם ולא אפטר-שייב. לא זבל ולא חר .... וזה הנשק שלי. כי כשאני עובר במקום שאני יודע שיש בו סירחון, אני מחייך כי אני לא מריח את הסירחון. או למשל, עכשיו אצלנו במערכת הבחירות בירוחם. אנשים משקרים או מלכלכים על מישהו. סתם אומרים דברים. זורקים מילים של זבל על בן-אדם אחר. גם אז אני מחייך ושמח כי אני תתרן ואני יודע שהדברים מסריחים, וגם האנשים שאומרים אותם, אבל אני מתעלם מהם, כי אני לא מריח אותם ממטר. כי אני תתרן".
שרק יהיו לנו ימים עם ריחות טובים.
|
שי בן טל _ Shai Ben-Tal
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח אימייל אל yerucham1+...@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח אימייל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-http://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.