למי שאין לו פייסבוק מס' 2 - פוסט של 929 לזכר חני וינרוט ז"ל
ג'ף גודמן
עצובים מאוד לשמוע על פטירתה היום של חני וינרוט לאחר מאבק ממושך של 8 שנים במחלת הסרטן. חני כתבה אצלינו באתר 929 פוסטים שהיו ממש כמוה - מלאי תקווה וכוחות לחימה.
אנו מביאים כאן לזכרה מן הדברים שכתבה על תהלים ל, ובין הדמעות, המילים מקבלות משמעות חזקה פי כמה:
״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״ זו לא תחינה גם לא משאלה, ״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״ זה תיאור של עובדה. ככה נברא העולם ואלו הם אחד מחוקי היסוד שבו...
אני סוברת שכותב השורות בתהלים מחדש לנו ש״בערב ילין בכי ולבוקר רינה״ - מתקיים תמיד, ולא רק בהינתן שנעשה את המעשה הנכון, נטפל בבעיה, נלך לפסיכותרפיה ונתקוף את הטראומה או את משבר גיל העמידה או הפרידה, או השד יודע מה.
אני סוברת שכותב השורות מחדש לנו שהבוקר יגיע גם אם לא נפעל פעולות גדולות ודרמטיות, גם אם לא נחפור מערות ונפרק את החושך שלנו ונדוש בו.
הבוקר יגיע. הוא פשוט יגיע. כי זה טבעו של הבוקר, להגיע. רק סבלנות נדרשת מאיתנו, סבלנות לסבול את החושך עם הידיעה שתכף זריחה.
ואם כבר ידיעה - אני מבקשת מעצמי לדעת את הנגזרת של הכלל הזה שאחרי החושך מגיע האור; זוהי נגזרת לוגית שאומרת שאם ככה נכון ואחרי החושך מגיע האור, והחושך הוא עובדה קיימת שלא הולכת לשום מקום, אז אפשר להסיק שאחרי האור מגיע החושך, שלבוקר רינה ולערב ילין בכי.
המשמעות המחדשת של הפסוק הזה בעיניי היא לא רק לזכור את הפסגה כאשר אני מגרדת את התחתית אלא לזכור גם את התחתית כשאני עומדת בפסגה! וכן, לתת לה לחרב לי טיפה את השמחה המושלמת, לתת לידיעה שתכף תשקע השמש ואהיה נתונה בהיעדר אור, לזרוע בי ענווה.
- חני וינרוט - יהי זכרה ברוך.
