באחד הריאונות עם אבי ז"ל, שאלו אותו את השאלה הבאה:
והוא השיב תשובה שאני יכול לקרוא אותה כל בוקר ולהתרגש מחדש, וכך אמר:
"מרגשים אותי במיוחד המומנטים שנתקלתי בהם בימי חיי, שבהם ראיתי מסירות אנושית. אמרתי את זה פעם ואני חוזר ואומר את זה היום: ליטוף אחד של אחות בבית חולים לילד, או מעשה של חמלה עם אדם שאין לו תקווה ומרפא, יש בהם יותר ממה שגדוד עורכי דין יכול לבצע כל ימי חייו."
ולמה החלטתי לכתוב את זה הבוקר?
כי בהקשר זה רבותיי, שלח לי אחי שמוליק סיפור שקרא בעלון "דרשו" וזה מדהים וזה מחזק אותי, כי רבותיי, המשיח נמצא במקומות החבויים. ואני מצטט:
"אני רוצה לספר לכם סיפור מאוד מעניין:
הגאון ר' משה שפירא זצ"ל, היה יהודי מורם מעם, היה בקי עצום בנגלה ובנסתר והיה גם מעמיק עצום.
פעם אחת הוא הגיע לאיזה מקום וכולם באו לברך אותו בברכת שלום עליכם. היו שם רבנים חשובים ואנשים נכבדים.
כל החשובים באו והגיעו...ובצד, עמד אברך מתמיד בן עליה, והוא לא ניגש אליו. ר' משה שהבחין בכך, ניגש אח"כ אל האברך ואמר לו: "למה אתה לא באת כמו כולם להגיד לי שלום עליכם"?
אמר לו האברך: כולם שם היו אנשים חשובים, ראשי ישיבות, עסקנים גדולים ואנשי עסקים, אבל אני - אברך פשוט...מה יש לי בכלל לגשת...מי אני בכלל שאגש אל הרב..."
אמר לו ר' משה: אני רוצה לומר לך משהו. כשיבוא המשיח - כולם ירוצו לקראתו, והוא ישאל כל אחד על מעשיו, מה אתה, ומי אתה. יגיד אחד - אני ראש ישיבה. ומי אתה? - לי יש ישיבה קטנה. ומי אתה? - אני איש עסקים גדול, וכו'. כולם יבואו. ובסוף אחרי זה - גם אתה תבוא, אין ברירה. המשיח ישאל אותך מי אתה?
תגיד לו בחזרה: מי אני?!...אני הבאתי אותך! אתה נמצא פה בגללי!"