אלו דברים לכיפור תשפ"ו ( חלק א )
ג'ף גודמן
"...' הוא רוצה שאנה תביא לו את ארוחת הבוקר,' מהחדר הסמוך נשמע צחקוק שמצלילו לא היה אפשר לקבוע בוודאות אם רק אדם אחד מצחקק שם או יותר. אף שהצחקוק הזה לא יכול ללמד את האיש הזר שום דבר שלא ידע קודם לכן, הוא אמר עכשיו לק' בנימה של הודעה: 'אי אפשר'. 'באמת ? איזה חידוש !' אמר ק' וקפץ מהמיטה ולבש בזריזות את מכנסיו. ' ובכל זאת אני רוצה לדעת איזה מין אנשים נמצאים שם בחדר ומה יש לגברת גרוּבּך לומר לי כדי להצדיק את ההפרעה הזאת.' אמנם מיד תפס שלא היה צריך לומר זאת בקול רם שכן ככה הכיר במידת־מה בזכותו של הזר לפקח עליו, אבל הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה עכשיו. על כל פנים גם הזר הבין זאת כך ושאל אותו : 'האם לא תעדיף להישאר פה ?' 'אינני רוצה להישאר פה וגם אינני רוצה שתפנה אליי בדברים כל עוד אינך מציג את עצמך לפניי.' 'כוונתי היתה טובה,' אמר הזר ופתח עכשיו את הדלת מרצונו. לק', שנכנס לחדר לאט יותר מאשר התכוון, נראה החדר במבט ראשון כמעט כמו שנראה בערב הקודם. זה היה חדר האורחים של הגברת גרוּבּך, אולי היום היה בו קצת יותר מהרגיל בחדר הזה הגדוש רהיטים שמיכות כלי חרסינה ותצלומים, לא מיד היה אפשר לקבוע זאת, מה גם שהשינוי העיקרי היה נוכחותו של איש שישב על יד החלון הפתוח עם ספר ועכשיו הרים ממנו את עיניו."
פרנץ קפקא, המשפט, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, עמ' 10