אורי,
תודה רבה רבה ששלחת את הסרט הזה. הוא בהחלט מטלטל!
גם היום יש לא מעט דני דביר. אולי לא בתנאים שהוא חי אז, אבל העשירים של אז גם לא היו כמו העשירים היום. עוני הוא יחסי. אז היום יש הרבה דני דביר והם גרים גם כאן בירוחם. ואכן אי אפשר לצפות מילד שחי בתנאים כאלו להצליח אם אף אחד לא מאמין בו. אם הפתרון הוא לשלוח את הילדים האלה לכיתות מיוחדות, או פשוט להתעלם מהם - זו תעודת עניות לנו כחברה, אם יש ילד שהבית שלו לא יכול להעניק לו את כל התנאים האפשריים להצלחתו, אחריות מערכת החינוך כלפיו היא גבוהה יותר.
דני אמר - זה עוני נפשי! והוא כל כך צודק. הוא גם שואל דווקא על ימינו - איפה המוסדות, איפה מערכת החינוך? איך באמת יכול להיות שגם היום יש כל כך הרבה ילדים כמו דני דביר?!
ומה האחריות שלנו כחברה כלפיהם...
אז שוב תודה אורי על השיתוף!
חני