סיפור קצר על האי היגיון

[חניאל‎]

 

חשבתי שכדאי לחלוק עימכם סיפור שקראתי מזמן, אבל תמיד רלוונטי, על האי הקטן האי היגיון (מאת אפרים סידון).

זהו תקציר הסיפור, אבל זה עדיין קצת ארוך. למרות זאת שווה להשקיע כמה דקות (ובכלל שווה להשקיע בקריאת הסיפור כולו)

בסוף יש גם מוסר השכל

-----------------------------------------------------------

ובאי הנחמד האי היגיון, היו תושבים קרוב למיליון,

אנשים נחמדים ברובם הגדול, שלצחוק אהבו ולשמוח בקול

הם תלו כביסה במרפסת על חבל, הניפו דגלים הורידו ת'זבל,

ילדיהם – הבנים וגם הבנות – הלכו לצבא ועזרו לזקנות.

כשבגרו התחתנו באולם מפואר, עם תזמורת קטנה ובורקס בשר

ומיד אחר כך הזוג הצעיר, חיפש דירה בכפר או בעיר

נכנס לשיכון, לחובות, הריון – כך חי רוב העם באי הגיון.

 

ולמה רק רוב? ההסבר הוא פשוט:

כי באי הגיון חי גם מיעוט.

קבוצת תושבים לא גדולה במספר, שחיה יחדיו בנפרד מן השאר.

והיתה קצת שונה מהרוב, זאת אומרת – אותו המיעוט התנהג קצת אחרת.

למשל: הם טענו מלאי אמונה, כי מוצא האדם מדחליל הגינה.

לכן כל אדם בלי הבדל מין או גיל, הוא בעצם פשוט בן בנו של דחליל.

וכדי שיזכור זאת תמיד, כל שניה, הם נשאו על גופם ירקות של גינה.

בחורים של האף דחפו בצלצלים, בחורי האוזניים – תרד עלים.

בפה – כאשר לא דיברו – אפונה, ובחור של הטוסיק – צנונית קטנטנה.

....

 

כיוון שאחיו של סבם האהוב, פעם חטף כאב בטן מכרוב, הם לא אכלו כרוב.

אבל בנוסף, הם לא אכלו כלום המתחיל באות "כף" –

לא כריך, כופתאות, כדור של בשר, וגם השימוש בכף לא הותר.

כף או כפית נאסרו לחלוטין, ולכן הם אכלו – גם אם לא נאמין – מרק ולפתן במזלג וסכין.

ותתפלאו גם זה לא הכל...

על כל עמוד של רמזור, תלו שלט גדול לאמר,

"איש המיעוט שמור נא וזכור! לא תשא בטטה, סמרטוט או חמור".

 

היתה מועצה באי הגיון, עשרים נכבדים וזקנים,

שהיו מתכנסים מדי יום ראשון וחוקים חדשים מתקינים.

הכל התנהל שם תמיד כיאות, ותמיד על הצד הטוב.

שלושה היו נציגי המיעוט – כל היתר ייצג את הרוב.

ואז יום אחד קפץ ועמד, נציג המיעוט, איש זקן ונכבד.

קדימה צעד, הניף את היד, ואמר בקול נרעש ונרעד.

"רבותי תושבי האי הגיון, בשם אנשי המיעוט,

הריני עומד לבקש מכם, דבר קטנטן ופשוט.

אנחנו רוצים שלכם פה באי, אנשי הרוב הגדול,

תתחילו כמותנו החל ממחר, מרק במזלג לאכול.

זה הכל. ממש לא עניין גדול – וברור שגם לא מסובך,

ואת כל הכפות אני מבקש תזרקו ממחר אל הפח

 

"מה?" צחקו-צעקו בקול, נציגי הרוב הגדול,

"לאכול בלי כפית באי הגיון? לא בא בחשבון

כנראה יצאתם מדעתכם. איננו רוצים להיות כמותכם!

אנחנו רוצים לחיות את חיינו על פי דרכנו וכטוב בעינינו. וזהו!"

"רגע", אמר נציג המיעוט, "אולי לא הבנתם אותי.

פה מדובר בעניין פעוט, זה עניין, תסלחו לי, שטותי.

אין אנו רוצים שתהיו כמותנו, איך תחיו – זה בכלל לא עניננו.

רק את זה נבקש, אך ורק, אך ורק – איכלו במזלג ליפתן ומרק".

"או קיי" אמרו נציגי הרוב, "עכשיו תצאו מהחדר,

ואנו פה נתייעץ ונחשוב, ואז תחזרו, בסדר?"

 

יצאו נציגי המיעוט לפרוזדור, עד שיגידו להם לחזור,

ואנשי הרוב התיישבו בפינה, והחלו לדון בדרישה המשונה.

"רבותי", אמר הראשון בדיון, "תרשו לי כמה מילים.

אנחנו הרוב חיים פה בטוב, והם המיעוט – אומללים.

אז בואו נראה שלנו איכפת! נפגין הזדהות,

לא הרבה – רק מעט ובאופן חד פעמי באמת,

הבה נכריזה כולנו כעת, בקול גדול רציני וחוגג, מהיום נאכל מרק במזלג!"

"דיברת יפה", אמר השני, "על אותם דברים חשבתי אני.

לו הם דרשו ברוב חוצפתם שנחיה מהיום והלאה כמותם,

הייתי אומר לא נסטה מדרכנו! נגן על זכויות הרוב בגופנו!

אבל אם צריך רק על כף לוותר, הריני אומר, יש על מה לדבר

בדקה הבאה הם קימו הצבעה, וברוב די גדול, כמעט פה אחד

(ורק נציג בודד לא הרים את היד)

הוחלט לאנשי המיעוט לבשר, "הרוב על הכף החליט לוותר".

........

 

תם קיץ חם, הגיע הסתיו, ומועצת האי כנדרש,

שוב התכנסה באולם המליאה לדון בתקציב החדש.

ובעוד הם בודקים כל סעיף וסעיף, ובמה לחסוך השנה,

קם נציג המיעוט ממקומו ובפיו בקשה צנועה.

"שימו באף כמה בצלצלים, בחורי האזניים – תרד עלים,

בפה, כשלא מדברים, אפונה, בחור של הטוסיק – צנונית קטנטנה"

אבל מה הוא ביקש זאת כל כך יפה, ובקול עדין, מתחנן,

עד שמרבית נציגי הרוב, השיבו "בסדר, כן".

.....

 

וכך בכל ישיבת מועצה החל מחדש הסיפור-

נציג המיעוט קם על רגליו ומבקש את רשות הדיבור

"תתחשבו בנו קצת.... ותרו רק מעט,

זה ממש קל מאוד, ועכשיו ותרו עוד

וגם אחר כך. זה לא מסובך..."

ונציגי הרוב אומרים "בבקשה", ומקבלים מיד כל תחינה חדשה,

אך זוכרים להזכיר למיעוט באולם, "אבל לא נהיה כמותכם לעולם!!!"

 

כך שנתיים חלפו ושוב כמנהג התכנסה ישיבת מועצה....

ואז קם נציג של הרוב ושאל בקול קצת חושש.

"סליחה רבותיי נציגי המיעוט אתם כלום לא רוצים לבקש?"

"לא", ענו שלושתם בשלווה, והסבירו כשהם מחייכים,

"זה לא שאנחנו לא רוצים – אנחנו כבר לא צריכים!"

"מממ... מה זאת אומרת לא צריכים?" גמגמו נציגי הרוב נבוכים.

"פשוט מאוד, לא צריכים כבר ודי. כי אם תביטו סביבכם, רבותי,

תגלו תוך שניות דבר חדש: אתם נראים כמונו ממש"

.....

 

וכך, כן סתם כך,

בלי אפילו "סוף טוב", הסתיים הסיפור על מיעוט ועל רוב.

על האי הקטן, האי היגיון

ואנו תקוה שהכל רק דמיון, ורוב טיפש שנכנע למיעוט

לא קיים במציאות. לא קיים במציאות.

וזהו!

------------------------

עד כאן הסיפור המוזר ומלא התימהון על האי הקטן האי הגיון.

 

ושיהיה בהצלחה לישיבת ההסדר ולרב שליו בתפקידם החדש.

כי בינינו, מה זה בשבילנו ללכת עם כמה בצלצלים באף, ולאכול או לשתות מרק בכף?!

 

חניאל

[שלמה אילן‎]

חניאל,

זה שנים אחדות שאני מכיר את הסיפור השנון הנ"ל, ותמה על רמת האנטישמיות ושנאת האדם שהוא מבטא.

תמיד חשבתי, שאפשר לסלוח לזקן נרגן ש"גנבו לו את המדינה" לתפיסתו, ובמחווה של סלחנות אפשר שלו להעמידו לדין על הסתה וקסנופוביה.

אני לא בטוח שאותה סלחנות נכון לגלות גם ביחס לצעירים נבונים שנהנים (כמו רבים מאיתנו) מפרותיו של שינוי חברתי שגם המושמצים הם חלק מהתחוללותו.

במילים אחרות, צר לי על השימוש הנלוז בטקסט האנטישמי בפני עצמו, ונדמה לי שיש מקום לחרטה והתנצלות על האנלוגיה הלא מוצלחת.

שלמה

בתאריך 8 במאי 2014 בשעה 09:46, מאת חניאל <hani...@gmail.com>:

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל yerucham1+...@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח דוא"ל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-http://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.

--

שלמה אילן

 

מעגל הרימון 144

ירוחם 8051348 

 

בית: 08-6595019
נייד: 050-6995019

ila...@gmail.com

[דוד ואביטל מונץ‎]

ואני תוהה למה לא פשוט לכתוב את מה שאתה רוצה לומר.
ככה ידעו באמת למה אתה מתכוון, ואולי אפילו יהיה אפשר לנהל דיון, או שיחה.

או שזאת בכלל לא המטרה?

בתאריך 8 במאי 2014 בשעה 10:00, מאת שלמה אילן <ila...@gmail.com>:

--

דוד מונץ

[Avi Picard]

ואם אפשר להוסיף פה כמה תהיות

מתי ביקשו פה ממישהו "כמונו להיות"?

ומי זה הטוען שגנבו לו את המדינה

ומשמיץ ומלכלך כל פינה

היוכל בנקיון כפיו כאן לרחוץ

וגזר דינם של אחרים לחרוץ?

מי שגר בבית של זכוכית

שיזהר כל חלקה טובה מלהשחית.

וכמו שאמרו כאן לפני ברוב חוכמה

שיגיד מה הוא רוצה ועל מה הוא מקים מהומה

ולמה את הרב שלו הצדיק העמיד כאן על עמוד הקלון

ומי ומה מסתתר מאחורי המשל של אפרים סידון

והייתי מוסיף עוד כמה דברים נלוזים

אבל מתחילים להיגמר לי החרוזים.

אז אולי הגיע הזמן שתיפסק כאן שינאת הזרים?

.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל yerucham1+unsub...@googlegroups.com.

כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח דוא"ל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-http://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.

 

--

שלמה אילן

 

מעגל הרימון 144

ירוחם 8051348 

 

בית: 08-6595019
נייד: 050-6995019

ila...@gmail.com

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google

.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל yerucham1+unsub...@googlegroups.com.

כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח דוא"ל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-http://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.

--

דוד מונץ

--
--
קיבלת הודעה זו כיוון שנרשמת ל קבוצת "בית כנסת בני עקיבא - ירוחם".
כדי לפרסם בקבוצה זו, שלח דוא"ל אל beitk...@googlegroups.com
לאפשרויות נוספות, בקר בקבוצה זו ב http://groups.google.com/group/beitkneset?hl=iw
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'beit.kneset' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל beitkneset+...@googlegroups.com.

[אורה רובין‎]

אבי,

הטקסט שציטט חניאל (זה בהיר וצלול)

פועל כפי שמומלץ במערכון לול.

כל מי שוותיק ובעל פז"מ - כנראה הושמץ על ידי קודמיו,

ולכן זכותו הטבעית הבסיסית,

להשמיץ את הבא אחריו...

סתם כך בלי סיבה הנראית לעין,

בלי נימוק או הגיון

כי ככה זה ב"לול" כמובן

וכה גם בחוסר  או באי הגיון...

אז בוא נחליט שלמרות שחלק מאיתנו כאן יותר מעשרים ושלושים שנה,

לא נמשיך את השרשרת, ולא נשמיץ את מי שחדש בשכונה

ולמי שוותיק מאיתנו נאמר עוד כמה מילים:  

השמצות נועדו לשחרר קיטור ולפרוק תסכולים-

רצון לתקן- זה נפלא, גם ביקורת לפעמים עוזרת

אך כדאי לעשות זאת  בדרך ובמנגינה קצת אחרת!

בתאריך 8 במאי 2014 בשעה 10:36, מאת Avi Picard <Avi.P...@biu.ac.il>:

--

--
כדי לכתוב ל"אפיקים ירוחם", שלח הודעת דואר אלקטרוני אל afi...@googlegroups.com
כתובת האתר המלא של אפיקים: http://groups.google.co.il/group/afikim
 
לביטול הרשמה מקבוצה זו, שלח דוא"ל ל afikim-un...@googlegroups.com
---
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "בית הכנסת אפיקים בנגב - ירוחם" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to afikim+un...@googlegroups.com.
For more options, visit https://groups.google.com/d/optout.

--

אורה רובין
orar...@gmail.com
נייד: 052-7204618
בית: 077-2005988
פקס: 077-2015988

[חני בריגע זרזינסקי‎]

כמה פשוט לכתוב שטות!
כמה נוח להפליץ ולברוח...
כמה עצוב להרגיש עלוב :-(

חני

בתאריך 8 במאי 2014 09:46, "חניאל" <hani...@gmail.com> כתב:

--

‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.

כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל yerucham1+...@googlegroups.com.

[ג'ף גודמן‎]

צ'סלוב מילוש : 

" אני כאן. שתי מילים אלה אוצרות את כל הניתן להיאמר. מהן מתחילים ואליהן חוזרים. כאן - כלומר, על פני כדור ארץ זה, ביבשת זו ולא באחרת, בעיר זו ולא באחרת, בעידן זה שאני מכנהו שלי, במאה זו, בשנה זו. לא ניתנו לי כל מקום וזמן אחרים ואני מתגונן מפני הרגשת החלופיות של גופי באמצעות נגיעה בשולחן."

 - מתוך  "על תוכניתי"  מילוש צ'סלוב,בספר "אחרי מהפכות רבות, מבחר מן השירה הפולנית שאחרי 1945", תרגום דוד וינפלד ורפי וייכרט, כרמל 2000 עמ' 49. מצוטט בספרו של אבי שגיא,  "המסע האנושי למשמעות", הוצאת אוניברסיטת בר אילן, עמ' 51

המסה הקצר הנ"ל של מילוש מסתיים במשפט הבא שתרגומו "הרשמי" לעברית אינו בפני  ועל כן אביאו בתרגום שלי מתוך הנוסח האנגלי שכן נמצא לפניי:

" אני כאן - וכל אחד מאתנו נמצא באיזה שהוא 'כאן' - והדבר היחיד שנוכל לעשות הוא לנסות לתקשר האחד עם השני. "

--

Jeff Goodman

Yerucham, Israel

[חניאל‎]

למרות שזה נוח להפליץ ולברוח, כשאין ברירה אז אין ברירה - צריך להגיב

 

הכי קל והכי פשוט להלביש עליי את דמות שונא הזרים שבאו מבחוץ ולקחו לנו את ירוחם.

זה אפילו קל מאוד להסב את הויכוח על זכויות הנגזרות מפז"מ ירוחמי

אבל זה רחוק מאוד מהמציאות.

 

תאמינו או לא, אינני שונא זרים. ובכלל, למרות שזה נשמע כמו קלישאה, חבריי הטובים ביותר בירוחם, אבל באמת הטובים ביותר, שייכים לקבוצת הזרים שבאו מבחוץ. אני גם בטוח שאני עושה הרבה יותר מרובם המוחלט של המצקצקים בלשונם ובחרוזיהם, כדי לגרום לאותם אנשים לבוא לפה ולהישאר. בינינו, בלי שאף אחד ישמע, לעיתים אני אפילו מעביר מידע לאויב מבחוץ על דירות שוות שמתפנות. ואם אזדמן לתא וידוי, בטח תשמעו אותי מודה שבאופן אישי אני מעריך לא מעט אנשים בוגרי ישיבת ההסדר, ואני שמח על נוכחותם בירוחם.

 

אבל גם אם תכחישו זה לא ישנה את העובדה שיש כאן מגמה – ירוחם עוברת דתיזציה, עם כיוון מאוד מסוים, והכל קורה בחסות מיעוט דתי. בעל השפעה מאוד חזקה, אבל עדיין מיעוט.

כי כבר עכשיו חלק גדול מהחוגים במתנ"ס הם לנשים בלבד, ואירועי התרבות הם או לדוסים או שלא, ומעטים האנשים שאפשר לפגוש אותם גם פה וגם פה, והחינוך הממלכתי פה דועך בעוד החינוך הדתי פורח.

מנקודת מבט אחת, זו יכולה להיות מגודרת כפריחה של ירוחם, אבל יש אנשים שזה עושה להם פריחה, ולאורך השנים עברו לידי לא מעט חברים, בעיקר חילונים אבל לא רק, שפשוט לא מצאו את עצמם פה. לא מבחינה חברתית, לא מבחינה תרבותית, מה עוד שאף אחד גם לא ספר אותם פה לתפקידים כלשהם, כי אין להם קהילה חזקה שעומדת מאחוריהם.

 

אני לא מצפה שאותם דתיים יסכימו איתי. בכל זאת הם בעלי הדעה. אני גם לא חי באיזו תחושת קונספירציה שבכירי הקהילה יושבים בלילות וחורשים מזימות השתלטות על ירוחם. הדרך שבה הם פועלים היא דמוקרטית ולגיטימית. הביקורת שלי היא על הרוב הדומם שיושב ושותק, ועל הנהגה מקומית שמדברת הרבה על קידום כוחות מקומיים קצת אחרים אבל עושה מעט. ולא, סיפור הצלחה פה ושם, שממוחזרים בתקשורת השכם והערב, זו לא מגמה, זה לעג לרש. אבל מי שסותם את האף וסוגר עיניים איפה שנוח לו, שלא יבכה כאשר דתיים מסוג מסויים מלמדים את הבן שלו תנ"ך בבית הספר הממלכתי.

 

ודבר נוסף. אין לי שום דבר אישי נגד הרב שליו. אינני מכיר אותו, מעולם לא דיברתי איתו, ומחוות הדעת ששמעתי פה ושם הוא נראה סך הכל בן אדם חיובי מאוד. הביקורת שלי היא על הנהגה שעושה טעויות ולא עליו.

 

שונא זרים פלצן?! אנטישמי עלוב?! אני?!

הפעם פספסתם, אז לכו תפעילו את הבריונות סותמת הפיות שלכם על מישהו אחר, לא עליי

בתאריך יום חמישי, 8 במאי 2014 11:28:19 UTC+3, מאת ג'ף גודמן:

[חני בריגע זרזינסקי‎]

חניאל,

אני חילונית! אני המיעוט היום בירוחם ולא אלה שכיוונת אליהם.

ואני אתעכב על עניין החינוך דווקא כי הוא קרוב מאד לליבי - אתה צודק! החינוך הממלכתי בירוחם דועך! אבל לפני שאני אאשים את ההנהגה, אני מסתכלת על החלק שלנו בסיפור הזה. וכשאני אומרת החלק שלנו, אני מתכוונת לחילוניים בירוחם. או לא חילוניים - הלא דתיים בירוחם - או שתבחר איך להגדיר אותם.

לא מעט משפחות בירוחם שאינן דתיות, שנוסעות בשבת לים למשל, שולחות את הילדים שלהם אל בית הספר קול יעקב. ואלה הסיבות ששמעתי עד כה:

1. כי החברים שלו הולכים לשם.

2. כי יש שם ערכים.

3. כי הילדים שם טובים יותר.

4. כי בבית אנחנו לא דתיים אז שלפחות יקבל את זה בבית הספר.

אני לא רוצה לפרט כאן מה דעתי על כל "תירוץ" לעיל.

כל הורה לא דתי ששולח את הילד שלו לקול יעקב כאילו דאג לעצמו בלבד והפקיר אחריו מערך חינוך שלם - את כל החינוך הממלכתי! 

כן, יגידו עכשיו חלק מהאנשים - מה היא מפילה עלינו כזו אחריות. ואני אענה - כולנו אחראיים למה שקורה כאן ואיך ירוחם תראה בעתיד.

אם רוצים ירוחם דתית... נמשיך בכיוון הזה. אם רוצים ירוחם מעורבת דתיים וחילוניים - בואו נחזק את שני הסקטורים. 

ולמה החינוך הדתי פורח - כי מפריחים אותו! מטפחים אותו ודואגים לו. משקים אותו ומדשנים אותו. ואני מתכוונת דווקא להורים!

ההורים מאד מעורבים בחינוך של הילדים שלהם. הם דורשים חינוך טוב ופועלים על מנת לקבל חינוך טוב. יותר מזה, הם לא פועלים רק על מנת לקבל, הם יוזמים ומפעילים. 

בחינוך הממלכתי זה קורה הרבה פחות! הורים שולחים את ילדיהם אל בית הספר ומרגע זה ועד שהוא חוזר הביתה זה כבר לא עניינם. המודעות לשותפות הורים בתוך בית הספר היא נמוכה. 

השנה זה התחיל להשתנות - נכנסו למאוחד קבוצה משמעותית של הורים שמעוניינים בשותפות ופועלים על מנת לקיים אותה. זה מתבטא במעורבות של ההורים בתוך בית הספר ומחוצה לו. ההורים האלה לא מסתפקים רק במה שהמערכת נותנת, אלא דורשים מעבר. הם רוצים להיות חלק מבית הספר ועושים מהלכים ופעולות על מנת לקיים את השותפות הזו על הצד הטוב ביותר. 

ולפני שתגיד לי שהמערכת לא מאפשרת תעצור! שום דבר לא צריך לעצור הורים מלקחת חלק. גם לא מערכת עקשנית במיוחד שמנסה לדחוף את ההורים החוצה. בדרך כלל במערכת חינוך ציבורית יש קושי עם מעורבות של הורים. אבל זו אחריות של ההורים לא לוותר ולדעת גם להתפשר איפה שצריך כדי לקיים שיתוף פעולה מיטבי. ההורים גם הם צריכים לחזק את מעמד המורה. לא פעם הייתי עדה להורים שמשפילים מורים ועוד ליד הילדים שלהם. וגם אם המערכת אדישה, לא מפרגנת, לא מזמינה לשותפות - זה בידיים שלנו לעשות את השינוי. 

צריך פרטנרים טובים. ולשמחתנו יש פרטנר מצוין במועצה וקוראים לו שמעון רוזיליו, מנהל אגף החינוך. והקשר שלנו כוועד הורים וכקבוצת שותפות הורים איתו הוא קשר מצוין. שמעון שותף אמיתי! שמעון מדבר על שותפות הורים כחלק מתכנית עבודה כוללת. מבחינתו זה חלק משמעותי במערך החינוך בירוחם. 

אז ההנהגה המקומית יכולה למחזר סיפורים, יכולה לספר מה שבא לה - יש כאן הורים שלא "בולעים" כל סיפור ויודעים בדיוק מה האתגרים העומדים בפנינו. לא תמיד השיח עם ההנהגה הוא מנומס ונעים. אבל מה שבטוח, יש עם מי לדבר! ולפעמים יש גם עם מי לצעוק... - האינטרס הוא משותף.

אז חבל מאד להתעסק בהאשמות לפני שעושים בדק בית אם עשינו מספיק בעצמנו, או לפחות מילאנו את חלקנו. 

חני

בתאריך 8 במאי 2014 בשעה 17:24, מאת חניאל <hani...@gmail.com>:

--

חני בריגע-זרזינסקי, 

050-7563316

[Ohad Thiberger]

אם זו הבעיה שניסית להציג,  למה לא לפתוח דיון נורמלי ומכובד על מצב החינוך הממלכתי בירוחם,

על השירותים שהמתנ"ס מספק או לא מספק (וזה די בסדר שיש חוגים לנשים בלבד, בסה"כ יש גם נשים שאינן חובשות שביס\כיסוי ראש\פאה נכרית על ראשן ומעוניינות בחוג כזה לנשים בלבד)

על הרצון להביא לכאן מורים חילונים שילמדו תנ"ך בביה"ס הממלכתי,

ועוד ועוד.

הלא-בדיוק-דיון שניסית להתחיל לא היה נשמע כך.

הסיום המרנין של הודעתך הראשונה, אם אתה לא זוכר, היה:

שיהיה בהצלחה לישיבת ההסדר ולרב שליו בתפקידם החדש.
כי בינינו, מה זה בשבילנו ללכת עם כמה בצלצלים באף, ולאכול או לשתות מרק בכף?!

זה לא בדיוק נסיון תרבותי לדבר על משהו.

אז אחרי שתוציא את הבצלצלים מהאף, ותחזור לאכול מרק בכף, תוכל לפתוח שרשור חדש על בעיות אובייקטיביות,

ואולי זה יעשה חשק למישהו לקרא, להגיב, ולנסות לשנות דברים.

בהצלחה.

[roni aviram tzoreff]

באמת המתח הזה שבין להיות חדש ולעשות דברים שיהיו לי נוחים במקום שהגעתי אליו לבין לקבל עלי את המקום שהגעתי אליו כפי שהוא מבלי לשנות ולהוסיף הוא מתח אינסופי.

הייתי רוצה לשמוע קצת על המחשבות שלכם, ובעיקר של אנשי "נקודה טובה" - איך אתם מחליטים אילו אירועים להביא לירוחם ואילו אירועים לא להביא? איך אתם מחליטים גם ליצור לעצמכם מקום טוב ונח לגור בו וגם דואגים שלא להפוך סדרי עולם ירוחמיים? 

אני שואלת גם כי לפעמים צורם לי לשמוע על עוד ערב נשים וגם כי אני יודעת שאני בעצמי גורמת לאותה צרימה ולאותו "שינוי סדרי עולם" מהכיוון ההפוך של אירועים מעורבים כאלה ואחרים - ואני שותפה לאותה התלבטות נצחית.

אני רוצה לחשוף אתכם למושג אקדמי שנתקלתי בו לאחרונה שנקרא "ג'נטריפיקציה" והנה הערך באקדמיה שמסביר אותו: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%94

התברר לי שחוקרי גיאוגרפיה עירונית וסוציולגים התעכבו דיי הרבה על התופעה אותה הציונות הדתית (כמובן שלא רק, אבל בהקשר של השרשור הזה) יוצרת מזה 2-3 עשורים. תופעת החדירה אל שכונות מצוקה עיירות פיתוח וכו'. יש לזה שם, יש לזה השלכות חברתיות שנחקרות ומאוד מעניין להיוודע למאמרים בנושא ולמה שלכמה אנשים חכמים יש להגיד על התופעה הזאת ועל איך אפשר לעשות אותה נכון יותר.

רוני.

[Ouri Liberti]

·         רוני, תודה על הדברים.

·         מעניין להצביע על ג'נטריפיקציה כנקודת ייחוס למה שקורה כאן, אבל בוודאי לא לזהות מה שקורה כאן כג'נטריפיקציה במובן המקובל של המילה. כמעט בכל היבט שהוא נמצא הבדלים בין התהליכים המתרחשים בירוחם לבין, נניח, שכונת נווה צדק בתל אביב.

·         טוב שהשתמשת בביטוי לעשות נכון יותר ולא לעשות נכון באופן מוחלט. ברוח המאמר שכתבה לאה, לכל עשייה שהיא ולכל קיום שהוא יש תופעות לוואי שליליות ויש מחירים. גם כשהדברים נעשים מתוך הכוונות הטהורות ביותר, ההשתדלות הרבה ביותר והרגישות הגבוהה ביותר. אין נוסחת פלא שתמנע את איזשהו שובל עכור שילווה כל עשייה.

·         כך שהקונץ הוא להבין שתוצאות שליליות לא שוללות מעצם היותן את הלגיטימציה לעשייה של אנשים (או ברוח מה שכתב ג'ף, את עצם הקיום שלהם). תמיד יהיו מחירים. תמיד יהיו תוצאות שליליות. השאיפה שלנו צריכה להיות לחדד את הרגישות שלנו כל הזמן למחירים לעומת התועלות, ולנסות לחתור לאיזונים אופטימליים עד כמה שאפשר שימזערו את הנזקים ככל האפשר וימקסמו את הטוב.

·         מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...

 

אורי ל.

 

 

From: yeru...@googlegroups.com [mailto:yeru...@googlegroups.com] On Behalf Of roni aviram tzoreff
Sent: Friday, May 09, 2014 11:19 AM
To: yeru...@googlegroups.com
Cc: חניאל
Subject: Re: סיפור קצר על האי היגיון

 

באמת המתח הזה שבין להיות חדש ולעשות דברים שיהיו לי נוחים במקום שהגעתי אליו לבין לקבל עלי את המקום שהגעתי אליו כפי שהוא מבלי לשנות ולהוסיף הוא מתח אינסופי.

--

[יונה‎]

בתחתית הערך בויקיפדיה יש קישור לכמה כתבות מענינות המתארות "ג'נטריפיקציה" (שיקום מי שיכול להגיד ולאיית מילה זו) בסביבות תל אביב וניו יורק. 

אני חושב שיהיה מעניין להשוות בין מה שקורה באיזור תל אביב לבין מה שקורה בירוחם לגבי מעבר של אנשים עם יכולות כלכליות גבוהות. יהיה מעניין גם להשוות בין ירוחם לבין "גרעינים תורניים" בערים אחרים וגם בין כל אלה למעבר של חרדים לערים אלו.

אולי מישהו רוצה לעשות טבלה בנושא?

שבת שלום

יונה קנול

בתאריך 9 במאי 2014 בשעה 11:18, מאת roni aviram tzoreff <avir...@gmail.com>:

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Yerucham1' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל yerucham1+...@googlegroups.com.
כדי לפרסם בקבוצה הזו, שלח דוא"ל אל yeru...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-http://groups.google.com/group/yerucham1.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.

--
כל טוב
יונה

[יונה‎]

באמצע כתיבת במייל אורי כבר עשה סוג של טבלה....

בתאריך 9 במאי 2014 בשעה 12:55, מאת Ouri Liberti <olib...@gmail.com>:

--
כל טוב
יונה

[אבי בן-זקן‎]

שלום לכם, חברי בשרשור!

למותר לציין את העניין הרב שהצלחתם לעורר, אצלי, בעצם העלאת הנושא ומעליו, הדברים החכמים שאתם מעלים.

קורא אתכם בעניין רב ותוך כדי גם "מילל בבכי".

לא, חלילה על התכנים שאתם מעלים אלא, על כך שבכתיבתכם אינכם טורחים להקפיד על עברית נכונה. לא לשון צחה במיוחד אני מבקש בין שורותיכם אלא, כתיב נכון ומניעת השגיאות בין ביחידה ובין ברבים.

לפעמים, חשוב המגש יותר מאשר מה שהונח עליו.

שבת שלום.

להתראות,

בתאריך 9 במאי 2014 בשעה 12:55, מאת יונה <yon...@gmail.com>:

[שמעון אילוז‎]

אבי, חבריי כותבים בשני י ולא כפי שכתבת בשורה הראשונה

 

From: yeru...@googlegroups.com [mailto:yeru...@googlegroups.com] On Behalf Of אבי בן-זקן
Sent: Friday, May 09, 2014 1:12 PM
To: יונה
Cc: roni aviram tzoreff; ירוחם1; חניאל
Subject: Re: סיפור קצר על האי היגיון

 

שלום לכם, חברי בשרשור!

[חני בריגע זרזינסקי‎]

מאד מטריד!

חני

בתאריך 9 במאי 2014 בשעה 16:51, מאת שמעון אילוז <il...@neto.net.il>:

--

חני בריגע-זרזינסקי, 

050-7563316

[שמעון אילוז‎]

עם קצת הומור היית מבינה שזו תגובה להערה של אבי על שגיאות הכתיב של אחרים.

שבת שלום

 

From: חני בריגע זרזינסקי [mailto:han...@gmail.com]
Sent: Friday, May 09, 2014 5:29 PM
To: <il...@neto.net.il>
Cc: אבי בן-זקן; יונה; roni aviram tzoreff; ירוחם1; חניאל
Subject: Re: סיפור קצר על האי היגיון

 

מאד מטריד!

 

חני

בתאריך 9 במאי 2014 בשעה 16:51, מאת שמעון אילוז <il...@neto.net.il>:

אבי, חבריי כותבים בשני י ולא כפי שכתבת בשורה הראשונה

 

From: yeru...@googlegroups.com [mailto:yeru...@googlegroups.com] On Behalf Of אבי בן-זקן
Sent: Friday, May 09, 2014 1:12 PM
To: יונה
Cc: roni aviram tzoreff; ירוחם1; חניאל

Subject: Re: סיפור קצר על האי היגיון

 

שלום לכם, חברי בשרשור!

 

למותר לציין את העניין הרב שהצלחתם לעורר, אצלי, בעצם העלאת הנושא ומעליו, הדברים החכמים שאתם מעלים.

קורא אתכם בעניין רב ותוך כדי גם "מילל בבכי".

לא, חלילה על התכנים שאתם מעלים אלא, על כך שבכתיבתכם אינכם טורחים להקפיד על עברית נכונה. לא לשון צחה במיוחד אני מבקש בין שורותיכם אלא, כתיב נכון ומניעת השגיאות בין ביחידה ובין ברבים.

לפעמים, חשוב המגש יותר מאשר מה שהונח עליו.

שבת שלום.

להתראות,

 

--

חני בריגע-זרזינסקי, 

050-7563316

[חני בריגע זרזינסקי‎]

אני הבנתי...

חני

בתאריך 9 במאי 2014 בשעה 18:18, מאת שמעון אילוז <il...@neto.net.il>:

--

חני בריגע-זרזינסקי, 

050-7563316

[אורה רובין‎]

שלום רוני.

פנית אלינו באופן ממוקד אז אני משתדלת לענות לך (בגוף ראשון אמנם - אך בשם "נקודה טובה"...)

 את כותבת "המתח הזה שבין להיות חדש ולעשות דברים שיהיו לי נוחים במקום שהגעתי אליו לבין לקבל עלי את המקום שהגעתי אליו כפי שהוא מבלי לשנות ולהוסיף הוא מתח אינסופי...

קודם כל תרשי לי לא להסכים איתך עם הכדאיות של אופציה ב' - לקבל עלי את המקום שהגעתי אליו מבלי לשנות ... גם אם הייתי באה לגור ב"עיר הגדולה" - אני מקווה שהייתי משכילה ליצור, לשנות ולהוסיף. כי התפקיד שלהאדם בעיני הוא - לנסות לתת מעצמו ולפעול למען הסביבה שלו שתהיה טובה יותר.

(כל אחד רשאי לפרש את המונח "טובה יותר" לפי השקפתו...)

לגבי הבאת פעילות ע"י נקודה טובה: נקודה טובה לא באה "להפוך סדרי עולם ירוחמיים" היא באה להוסיף טוב, היא צמחה מתוך צורך ורצון שעלה מהשטח ומטרתה ליצור חיבורים. חיבור של האדם אל עצמו, לחבריו הסובבים אותו, לקהילות השונות בירוחם -  חיבורים של זהות יהודית וציונית ועוד. 

נקודה טובה כידוע, איננה מכוונת לנשים בלבד, אלא מקיימת פעלויות מגוונות לכלל חלקי האוכלוסיה. בעשייה של נקודה טובה אנו משתדלים ליצור שיתופי פעולה בין גופים שונים שעובדים כאן - כשהמטרה היא משותפת והדרך יכולה להשתלב...

 שלום רוני.

פנית אלינו באופן ממוקד אז אני משתדלת לענות לך (בגוף ראשון אמנם - אך בשם "נקודה טובה"...)

 את כותבת "המתח הזה שבין להיות חדש ולעשות דברים שיהיו לי נוחים במקום שהגעתי אליו לבין לקבל עלי את המקום שהגעתי אליו כפי שהוא מבלי לשנות ולהוסיף הוא מתח אינסופי...

קודם כל תרשי לי לא להסכים איתך עם הכדאיות של אופציה ב' - לקבל עלי את המקום שהגעתי אליו מבלי לשנות ... גם אם הייתי באה לגור ב"עיר הגדולה" - אני מקווה שהייתי משכילה ליצור, לשנות ולהוסיף. כי התפקיד שלהאדם בעיני הוא - לנסות לתת מעצמו ולפעול למען הסביבה שלו שתהיה טובה יותר.

(כל אחד רשאי לפרש את המונח "טובה יותר" לפי השקפתו...)

לגבי הבאת פעילות ע"י נקודה טובה: נקודה טובה לא באה "להפוך סדרי עולם ירוחמיים" היא באה להוסיף טוב, היא צמחה מתוך צורך ורצון שעלה מהשטח ומטרתה ליצור חיבורים. חיבור של האדם אל עצמו, לחבריו הסובבים אותו, לקהילות השונות בירוחם -  חיבורים של זהות יהודית וציונית ועוד. 

נקודה טובה כידוע, איננה מכוונת לנשים בלבד, אלא מקיימת פעלויות מגוונות לכלל חלקי האוכלוסיה. בעשייה של נקודה טובה אנו משתדלים ליצור שיתופי פעולה בין גופים שונים שעובדים כאן - כשהמטרה היא משותפת והדרך יכולה להשתלב...

לדוגמא: מועדון לנוער בסיכון (שת"פ עם יחידת הנוער), אולפן גיור, הכנה לבר מצווה (שת"פ בעיקר עם בי"ס המאוחד) , הדרכת כלות וחתנים (לכלל הישוב), הדלקת נרות שיוצרת חיבורים בין השכנים , הדלקת נרות בבתי קשישים (שת"פ עם המרכז להתנדבות וחברה אזרחית),  חוגי הורים ובכלל תחום העצמת המשפחה (שת"פ עם התוכנית הלאומית לנוער וילדים בסיכון), פעילות גדולה לקראת החגים, (הקפות שניות, הפנינג יום ירושלים) תיאטרון לציבור מגוון של נשים (שת"פ עם המתנ"ס) ועוד כהנה וכהנה.

באתי לגור בעיר שמכבדת מסורת - בחרתי לבנות בה את ביתי ואינני כופה על אף אחד להיות כמוני.  אני משתדלת להיות קשובה לשטח ולהביא בכל פעם פעילות שתתאים לפלח אחר של הציבור.  

 אני חושבת שכש"במדבר" עורכת סעודה שלישית סביבתית, או כל פעילות אחרת - מן הסתם מטרתה דומה והיא לא חשה שהיא כופה על מישהו משהו. יש כאן הצעה לפעילות והציבור הרחב והמגוון - מחליט בבגרותו איזו פעילות לצרוך. (אגב, כך גם לגבי המתנ"ס-  הוא "עורך את השולחן" מתוך מה שנראה לו מתאים,

ומתוך זיהוי קהלי היעד השונים  אליהם הוא מכוון - והציבור צורך על פי רצונו ).

​סליחה על אריכות הדברים, 

אורה רובין בשם צוות "נקודה טובה".​

בתאריך יום שישי, 9 במאי 2014 11:18:31 UTC+3, מאת roni aviram tzoreff:

[roni aviram tzoreff]

אמנם השרשור כבר התיישן אבל רציתי לשתף אתכם בגיליון של החלקה למעורבות חברתית בבן גוריון, שנקרא "מעורב".

יש בו כתבה על הנושא של הג'נטריפיקציה ועוד דברים מעניינים, תהנו! 

http://www.flipsnack.com/FF75996BDC9/fz1nahcu