ברוכים הבאים לכולם וערב טוב
אחיה בן פזי
אלקנה ומאיה שרלו
נעה
מוזמן להגיב מסברה מעיון ממחשבה מהרהור
וכן ניתן להעלות נושאים נוספים לדיון.
בהצלחה
אחיה בן פזי
בוקר טוב,
אפרש שיחתי מאתמול:
לפנינו בגמרא שתי דרשות שלומדות את הפסול של לולב הגזול מפסוקים, ובאופן מיוחד שתי הדרשות הן של רבי יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי. הדבר מעורר את השאלה מה מחדשת כל אחת מהדרשות.
בשאלה זו עסקו גם אחרונים, ובכל זאת גם אנחנו יכולים לחשוב עליה.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד ב – דף ל עמוד א
א. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. שנאמר +מלאכי א+ והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דמיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא - אף גזול לית ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש. בשלמא לפני יאוש - +ויקרא א+ אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא, ולאו דידיה הוא. אלא לאחר יאוש - הא קנייה ביאוש! אלא לאו - משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.
ב. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב +ישעיהו סא+ כי ה' אהב משפט שונא גזל בעולה. משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים. אמרו לו: והלא כל המכס כולו שלך הוא! אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקדוש ברוך הוא אמר: אני ה' שנא גזל בעולה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל.
קראו את הדרשות, וחשבו מה יש באחת שאין בשנייה; האם גם אתם מבינים כך את הפסוק; באיזה הקשר נאמר הפסוק;
שאלה מעניינת נוספת מתעוררת בעקבות השוואת המשל שבדרשה השנייה של רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי לדרשות דומות בירושלמי ובמדרש רבה:
א. בבלי (סוכה ל.) - משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים. אמרו לו: והלא כל המכס כולו שלך הוא! אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקדוש ברוך הוא אמר: אני ה' שנא גזל בעולה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל.
ב. ירושלמי (סוכה ג א) - אמר רבי לוי זה שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומ' לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד ונמצא משלו אמרו אי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.
ג. מדרש רבה (ויקרא ל ו) - א"ר לוי מי שלוקח לולב גזול למה הדבר דומה ללסטים שיושב בפרשת דרכים ומקפח לעוברים ושבים חד זמן עבר עלוי חד לגיון למגבי דמוסיא דההיא מדינתא קם קדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה בידיה בתר יומין אצתייד ההוא ליסטא ואתחבש בפילקי שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה וא"ל הב לי מה דקפחתני ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא א"ל מן כל מה דקפחית ומן כל מה דנסבית לית ליה לההוא גברא כלום אלא הדין טפיטא דתחותי והוא מן דידך א"ל הב יתה לי ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא א"ל נסביה א"ל תהוי ידע דאת עליל למחר קדם מלכא לדינא והוא שאיל ואמר לך אית לך בר נש מליף עליך זכו ואת א"ל אית לגיון פלן מוליף עלי זכו והוא משלח וקרי לי ואנא אתי למילף עלך זכו קדמוי למחר אוקימתיה קדם מלכא בדינא שאל ליה מלכא א"ל אית לך בר נש מליף עליך זכו א"ל אית לגיון פלוני מליף עלי זכו שלח מלכא וקריא ליה א"ל חכם את על הדין גברא זכו א"ל חכם אנא כד שלחתני למגבי דמוסיא דההוא מדינתא קם קדמי וקפח ונסב כל מה דהוה עמי והדין טפיטא דהוא מן דידי מסהיד עלוי כל העם צווחין ואומרין אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו כך אדם לוקח לולב לזכות בו ואם היה גזול צווח לפני הקב"ה ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.
קרא את המשלים. האם יש ביניהם מכנה משותף; מה ההבדלים ביניהם; מה תכלית נטילת הלולב לפי כל אחד מהם; מדוע לולב הגזול פסול (האם זה קשור לשאלה האם זהו דין בחפצא או דין בגברא)?
האם המשל של רבי לוי בירושלמי הוא תמצות של המשל שלו במדרש רבה, או שאלו משלים שונים? איך ניתן להוכיח זאת?
אין צורך בידע מוקדם, כולם מוזמנים להגיב.
יגעת ומצאת - תאמין
איתן זוסמן
ברור שהראשון מתמקד במישור בין אדם לחבירו.
זה נמצא הן בפסוק (תוכחות על עוולות חברתיות),
והן בלימוד שמגיע מעולם הממונות.
הלימוד השני מביא משל, שם ההתייחסות היא לקב"ה:
הבעייה הלולב גזול היא שזה מביא לידי גזל אחר, ואת זה ה' לא אוהב.
מכאן יוצא שלכאורה במצווה עצמה אין בעייה לגזול,
הבעייה היא הדוגמא האישית.
אפשר לשים לב שבלימוד הראשון הנוטל הוא הגזלן,
ובלימוד השני דווקא הנגזל הוא ה"גזלן".
המוכסים, שגוזלים מהם, הם דמות שלילית ידועה לשימצה (יחסית)
שמואשמת פעמים רבות בגזל.
אפשר לומר שזה רק כדי להדגיש עד כמה אין לגזול,
ואולי זה גם לומר שבעצם מדובר כו-לא בלולב,
ומי שלא נותן להוריד ענף אומלל מהדקל שלו בשביל מצווה הוא לא דמות ראוייה להערצה.
לגבי הפסוק השני, מדובר בנבואות הנחמה של ישעיהו,
ישר בין שתי הפטרות שקראנו לא מזמן ("קומי אורי" ו"שוש אשיש").
דעת מקרא מפרש שה' אוהב משפט ושונא גזל בעולה
("עולה" מלשון עול, לפי הסברו)
ולכן הוא יגאל את עם ישראל שהגויים מענים וגוזלים אותו.
אומנם זה יותר קשור למישור של בין האדם למקום,
ואולי לאור מה שאמרנו על המוכסים זה טיפה יותר מובן בהקשר,
אבל אני עדיין מרגיש שחסר לי משהו.