פרשת שופטים

[איתן זוסמן‎]

אני קצת מקדים את המאוחר, אבל אולי זה במקום לאור שבוע שעבר...

שאלוני ונשארתי ללא תשובה:
רש"י על תחילת הפרשה (פסוק י"ז) ד"ה לא תכיר פנים:
"אף בשעת הטענות, אזהרה לדיין שלא יהיה רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד
יושב,לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו מסתתמין טענותיו"

מדוע רש"י באמצע מחליף נשוא בלי להודיע?
האם מדובר על הדיין? אבל אז זה מסובך מבחינה לשונית אחרת.

יש למישהו רעיון?

[איתן זוסמן‎]

או-קיי. דיברתי עם החבר שלי שוב והוא עלה על תשובה מעניינת.
וקודם כל התנצלות: מדובר בפסוק י"ט.

דבר ראשון, שלושת המילים הראשונות הם חלק אחד שקשור לד"ה המתחיל הקודם: "לא תטה משפט - כמשמעו". כלומר, יש שלב של המשפט ויש שלב של הטענות - ומכאן שבעל דין שטוען לסכום מסויים לא יכול לקבל יותר גם אם בהמשך מתברר שמהטענה שלו הוא יכל לקבל סכום יותר גדול. (והחבר שלי אומר שזה דברי הש"ך, ומשתמע מרש"י בגמרא בכתובות).

דבר שני, הוא שאת החלק השני יש לקרוא ביחד: רך לזה וקשה לזה ואחד עומד ואחד יושב. כאשר יוצא מכאן על פי ההקבלה שמי שעומד הוא זה שהדיין רך אליו  ומי שיושב הוא מי שהדיין קשה איתו.
ומכאן חבר שלי מסיק שזה ניסיון של הדיין להיות נחמד לאחד מבעלי הדין כדי לעזור לו לטעון ביתר נוחות (אולי מדובר בבן אדם לחוץ), וכדי שלא יהיה אי צדק הוא מנסה לאזן את זה בעזרת העמידה והישיבה.
ובאה התורה ואומרת לא לעשות זאת - ורש"י מסביר שמייד יסתתמו טענותיו. אדם יותר שם לב לכבוד שמי שנגדו מקבל, ולכן אין לנסות לשחק עם האיזון.

נ.ב.
יש להעיר שרוב המצוות פה הם לא מצוות שבין אדם לחבירו. והחבר שלי הוסיף שזה החידוש של התורה - שניתן להטות משפט וכל היתר גם בדין כזה, וצריך להיזהר מכך.
והאומר דבר בשם אומרו: שמו של החבר שלי הוא עזרא קליין.