התורה מצווה "על פי התורה אשר יורוך" ו"לא תסור... ימין ושמאל".
אולם, נראה ששני כיוונים עקרוניים לפרשנות עולים מפרשני התורה וממשיכים
עד ימינו אנו.
כיוון אחד הוא להדגיש את הפניה לחכמים בעקבות "דברי ריבות בשעריך", כלומר
בעקבות סכסוך ומריבה. במקרה כזה בית הדין העליון (הסנהדרין) משמשת כמוסד
המברר בין החולקים - בין אם בדיני ממונות שבין אדם לחברו ובין אם בדיני
תורה בין חכמי ישראל. הבירור הסופי נעשה בבית הדין הגבוה שיושב בבית
המקדש.
לפי כיוון זה, כמובן, אין לנו דרך לקיים היום את המצוות האלה במובנן
העיקרי, ואין לנו אלא להצר על חסרון הדרך ליישב מחלוקות בעמנו בין אדם
לחברו ובדיני תורה, ולהשתדל כמיטב יכולתנו לקדם את הבסיס שיאפשר בעזרת ה'
את חידוש הסמיכה ואת חידוש הסנהדרין (בכל זאת, אני כותב מצפת, עירם של
מהר"י בירב, ר' יוסף קארו ור' משה אלשיך, אחרוני הסמוכים...)
אולם, כיוון שני שעבורי הוא מעט מפתיע הוא הדגשת "כי יפלא ממך דבר". לפי
כיוון זה, הפנייה לחכמים היא לשם בירור, אפילו אישי. תפקיד החכמים הוא
להורות את התורה, את דבר ה', וחלק מכך הוא עובדת היות "המקום גורם".
ההוראה היא דבר ה', ולפיכך היא קשורה למקום המקדש ולתפקידם של הכהנים.
כל העמדת "על פי התורה אשר יורוך" על סייעתא דשמיא שמנחה את החכמים
להורות כדין נמצאת לפי זה פתרון שהוא מעבר למשפטי-פורמלי, והוא נושק
לתפקידי הנביא והכהן הגדול נושא האורים והתומים (הפרשה כולה מלאה בנושאי
התפקידים הבכירים בעם - משכ"ן = מלך, שופט, כהן, נביא (בשם ר' שמעון
רפורט).). לפי כיוון זה, גם כיום המחויבות שלנו לשמוע ל'דעת תורה', גם אם
נכנה אותה במילים מקובלות יותר במחוזותינו (?) היא קיום של המצווה הזו,
שעיקרה ביקוש דבר ה' כפתרון שמה שמופלא מאיתנו.
יישר כח לכולם,
חודש טוב ומבורך,
אחיה