תקבולת: ״מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק / מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם.״
בשירתו ״יעקב״ ו״ישראל״ מופיעים בשתי צלעות שונות כמו:
״לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב / וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל״
״מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב / מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל״
״כִּ֤י לֹא־נַ֨חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב / וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל״
שכן המילה ״ישראל״ היא מקבילתה של ״יעקב״.
אך במשפט הבא:
״כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל / מַה־פָּ֖עַל אֵֽל:״
״יעקב״ ו״ישראל״ מופיעות באותו צד של המשוואה.
מדוע שתי מלים מקבילות באותה צלע?
מבנה תקבולת המתבקש הוא:
״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב / וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל:״
וכן גם:
״הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם / וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א״.
״ארי״ במקרא״ הוא מקבילו של ״לביא״, ולכן כל אחד מהם הוא בצלע אחרת בתקבולת.
כמו גם במקומות אחרים במקרא:
״שִׁנָּיו֙ שִׁנֵּ֣י אַרְיֵ֔ה / וּֽמְתַלְּע֥וֹת לָבִ֖יא לֽוֹ״ (יואל א:ו)
וגם
״שְׁאָגָ֥ה ל֖וֹ כַּלָּבִ֑יא / יִשְׁאַ֨ג כַּכְּפִירִ֤ים״ (ישיעהו ה:כט)
אולם:
״כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא / מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ״
הייתי מצפה לעקביות, ושהתקבולת תהיה:
״כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י / וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ״
כי מה הטעם לציין שני עצמים זהים באותה צלע?
ואכן תרגום ירושלמי מתרגם כתקבולת:
״כְּאַרְיָא שַׁרְיָן , וּכְאַרְיוּתָא מִתְגַבְּרִין״
שבוע טוב,
אהרן