אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתָן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם.
זה ברכת אליהועַל בַּיִת זֶה וְיושְׁבֵהוּ.אֵלִיָּהוּ בַּעַל הָאות.
תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ:
או לפי המדרש שהוא בא בכל ברית מילהאו כשפגש אותו לראשונהעַל בַּיִת זֶה וְיושְׁבֵהוּ.אולי הכוונה כשנפרד מאלישע
תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ:
אליהו לוין
כמו שכתב זקיה"ק בדגל מחנה אפרים (דרוש לפורים ד"ה וגם): "וגם חרבונה זכור לטוב. איתא בכוונות חרבונה מספר אליהו פינחס ויש לומר רמז לזה ששייך לחרבונה בחינת אליהו פנחס כי ידוע (בזמירות אליהו) הוא שר פקיד על כל בשורות טובות לשון דם מפקד פקיד (כתובות ו.) היינו כל בשורות טובות כנוסים בו וכל מי שמבשר בשורה טובה נתלבש בו אליהו ז"ל ובחינת פינחס היה שקנא קנאת ה' צבאות והנה שני בחינות אלו עשה חרבונה בפעם אחת במה שאמר הנה העץ וגו' ונמצא שנתלבש בו בחינת אליהו פנחס והוא שהאיר עינים האר"י ז"ל כי בשמו הוא מרומז גם כן גימטריא אליהו פנחס וממילא שייך זה לשורשו שהוא שמו כידוע על דרך (בראשית ב יט) נפש חיה הוא שמו והמשכיל יבין".וכן כתב זקיה"ק המאור עינים (פרשת ויצא ד"ה וישא): "והנה אם בא לאדם איזה בשורה טובה גם בשעת לימוד כשמתקשה על איזה דבר קודם שיבוא לו הדעת נכנס בו כמו בשורה שמרגיש במוחו שנכנס בו נקודה אחד וזהו נקרא בחינת אליהו ואחר כך ומלאה הארץ דעה שנתרחבה דעתו ונתמלא חיות ובנקל לו אז ליחד את חלקיו גם בחינת רגליו אל הטוב כי באמת איש המגיד בשורה טובה נתלבשה בו בחינת ניצוץ אליהו ממש כי הוא המבשר כל הבשורות טובות שבעולם רק שמתלבש בהמגיד ההוא כי בחינת אליהו הוא מששת ימי בראשית רק שנתלבשה אחר כך בפנחס כנודע ולכן כשמזדמן להגיד איזה בשורה טובה מתחזק כל אחד ואחד לרוץ ולהגיד כי נשמתו ברגשת בחינת אליהו ורוצה להכניסו בתוכו אף שאין בני אדם מרגישין בזה מכל מקום מזליה חזי ואם היה לו דעת היה יכול להתחיל לעבוד את ה' בבחינת אליהו שנתלבשה בו אז וילך בה ממדריגה למדריגה גדולה וגם האיש שנתבשר הבשורה נכנס בו הניצוץ אליהו בקרבו ונתרחבה דעתו גם כן יוכל לדבק בנקל אל הבורא יתברך חלק הנקרא רגליו גם כן ונקרא אז בא יום ה' הגדול שהכניס בסבה זו את ה' בתוכו".ומעי"ז בספר המידות למוהר"ן מברסלב (ערך בשורה אות א): "מי שהוא רגיל לומר בשורות טובות, הוא נתלבש מבחינת אליהו".וכן פירש הרה"ק רבי שמחה בונים מפרשיסחא: (קול שמחה פרשת וירא אות ה): "במדרש, וירא (רבה פמ"ח טו), נקוד על אי"ו, אתה דורש ששאלו לשרה איו. ודרשו מלת אליו לו איה ולה איו. ונ"ל דהמדרש בא לנו לחדש. דהנה בכל מקום שהאחד מבשר בשורה טובה, אזי בודאי יש באדם הזה בחינת אליהו בעת הזאת, כידוע למבינים. ונמצא כאן היה בשורה טובה לשניהם. והיכן מרומז זה בפסוק, לזה דרש המדרש ששאלו גם לה איו אברהם, ולה איו - הוא אותיות אליהו. ולו, איה שרה, הוא גם כן אותיות אליהו. והוא בחינת אליהו לשניהם. ודו"ק".