Fwd: דבר תורה – פרשת יהודה ותמר בתוך סיפור יוסף

[צבי שביט‎]

---------- Forwarded message ---------
מאת: יהונתן נוימן <yn0527...@gmail.com>

מאמר שכתב ידיד שלי. נראה לי שווה פרסום

---------- Forwarded message ---------
מאת: Moshe Kahana <moshe...@gmail.com>

באמצע הסיפור הגדול של יוסף ואחיו, התורה לפתע קוטעת את העלילה ומספרת סיפור ארוך על יהודה: כיצד ירד מאחיו, התחבר לאיש כנעני, לקח אישה כנענית, הוליד בנים, ושני בניו מתו, וכל פרשת תמר. זה אינו סגנון רגיל של התורה, ולכן עולה השאלה: מה הסיבה שהתורה מכניסה את הסיפור הזה דווקא כאן? מה התכלית שלו בתוך סיפור מכירת יוסף?

לדעתי, כל הפרשה הזו היא משל חי והקדמה אל השאלה הגדולה: מדוע עם ישראל מוכרח להיות בגלות לפני שיוכל להתבסס בארץ ישראל כעם גדול?

שכן, קשה מאוד שלא להיטמע בין עמי כנען כשאתה מיעוט קטן, ללא תורה, בין עמים גדולים וחזקים. הסכנה של אובדן זהות, של השפעה תרבותית חזקה, של התדרדרות מוסרית — גדולה מאוד.

והסיפור של יהודה מוכיח זאת בעוצמה.

יהודה נפרד מאחיו לכמה שנים. גם אם בסופו של דבר הוא לא באמת עזב לצמיתות — שהרי חזר ליעקב — בכל זאת, לכאורה הוא מתרחק, מתיישב בעיר אחרת, ומתחבר לחבר כנעני. הוא נכנס לתוך חברה זרה. ומה קורה מיד? הוא לוקח אישה כנענית, והבנים הנולדים לו אינם מתנהגים כהוגן. התורה אומרת בפירוש שה’ שנא את מעשיהם. יש כאן השפעה של התרבות הכנענית, מוסר שנפגם, התנהגות שאינה ראויה.

זהו פרומו של מה שיכול לקרות לעם ישראל כולו אם יישאר בארץ כשהוא קטן ולא מבוסס. יש כאן ירידה, התערבבות, אובדן גבולות — סכנה של התאבדות רוחנית.

ואפילו המעשה של יהודה עם תמר — שהוא הולך ומבקש זונה — מראה עד כמה אדם יכול ליפול בתוך אווירה זרה. זו ירידה. זה בלבול. זו החלשה של הזהות. כל הסיפור זועק: מסוכן להיות בחברה כנענית לפני שהעם עומד על רגליו.

אולם אפשר גם לראות בסיפור סוף טוב.

תמר, לפי המדרש, לא הייתה כנענית אלא מבנות שם — ולכן התורה מזכירה את שמה, תמר, בניגוד לאשתו הראשונה של יהודה שנקראה רק “בת שוע”, בלי שם פרטי, כנראה מפני שהייתה כנענית. תמר, בעלת ייחוס שמי, הייתה מתאימה ליהודה באמת. ולכן גם הסיפור מסתיים בתיקון: יהודה מודה על האמת, ופרץ וזרח נולדים — בצורה שמזכירה את הסיפור של יעקב ועשיו — וכך רומזת התורה שמכאן עתידה לצאת מלכות בית דוד.

אבל כל זה — הסוף הטוב — אינו העיקר.

בעיניי, הכוונה המרכזית של התורה היא להראות את הסכנה הגדולה שאורבת לישראל בתחילת הפרשה: איך שיהודה נפל בירידה רוחנית וחברתית, שם, בתוך הסביבה הכנענית. ולכן היה צורך להיות גרים בארץ מצרים, ורק שם — תחת הגלות — לגדול, להתגבש, ולהפוך לעם שלם שיוכל לחזור לארץ בעוצמה.

רגע לפני שיוסף יורד למצרים ומתחיל תהליך הגלות — התורה מסבירה לנו למה הגלות הייתה הכרחית.