Fwd: Rv: מכתב פרידה

[אליעזר וייל‎]

מכתב פרדה של אחד החמפקדים הותיקים אצלינו. גם יקים להזיל דמעה.

הודעה שהועברה
מאת: Eliezer Y Ela Levin <eli...@yahoo.com.mx>
תאריך: 29 במאי 2014 בשעה 00:59
נושא: Rv: מכתב פרידה
אל: אלדד זמיר ‫‎<ecz...@yahoo.com>‎‬, אורית קופמן ‫‎<kofma...@gmail.com>‎‬, Chashi Freedman ‫‎<Cha...@jafi.org>‎‬, לירז פרומן ‫‎<lira...@gmail.com>‎‬, חגית גינת ‫‎<hag...@gmail.com>‎‬, אליעד בן נון ‫‎<eli...@gmail.com>‎‬, אפרים קילשטוך ‫‎<kils...@gmail.com>‎‬, הרב וייל ‫‎<elie...@gmail.com>‎‬, הרב נר נחום ‫‎<nahum...@gmail.com>‎‬, חיים אללשווילי ‫‎<haim....@gmail.com>‎‬, יצק רובינשטיין ‫‎<isadore.r...@mail.huji.ac.il>‎‬, ירון דורני ‫‎<ydo...@gmail.com>‎‬, סמואל שוקרון ‫‎<samy...@gmail.com>‎‬, שלומית סילבר ‫‎<shlom...@gmail.com>‎‬, Eitam Amichay ‫‎<Amic...@jafi.org>‎‬, שי ויצמן ‫‎<shay...@gmail.com>‎‬, rachelo...@gmail.com ‫‎<rachelo...@gmail.com>‎‬, hila...@gmail.com ‫‎<hila...@gmail.com>‎‬

מכתב פרידה שכתב עזריאל. 

זה מחזק...י

דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.

במילים אלו אני בוחר לפתוח, אין נכון יותר מהמשפט הזה במקום בו אני עומד.

3 שנים חייתי פה, פה בסמינרים, פה בכפר עציון , פה במשפחה הכה אהובה.

 

בשנים האלה הסמנירים השתנו למבלי הכר, עברנו ממסלול של שבועיים לשלוש, הוספנו שבתות, סיורים, תפילות, זמני מפקד, עצם השם מפקד ולא משק. סגל, הסגל השתנה כל כך הרבה פעמים שבמצמוץ עין אתה יכול לפספס מישהו. עברתי מלא סגלים בחיי, אם זה סגל אזרחי ואם זה סגל צבאי.

ועדין, דור הולך ודור בא, אך הארץ, הסמינרים, לעולם יהיו.

 

זכיתי,זכינו, שאת השירות הצבאי שלנו אנחנו ממלאים בתפקיד כה קדוש. לעזור לאנשים לברר במה הם מאמינים, ולעזור להם להשקיע למען אותה אמונה. זכינו שאנו מעבירים את החיילים שלנו תהליך כה קשה ונוקב.

זכינו, אך זה לא זכות, זה חובה, משימה שהוטלה עלינו. עלינו, אנשי הסמינרים בעבר בהווה ובעתיד, אנשי הסמינרים סגל אזרחי וסגל צבאי כאחד . אין זאת יד המקרה כי אנשים מופלאים כמותכם יושבים כאן איתי, אין זאת יד המקרה, אם כי אצבע אלוקים. אנשי קודש אנשי אמת.

 

הגדרת התפקיד שלנו הוא להעביר את החיילים תהליך. יש שיקראו לזה תהליך גיור, תהליך שיבה ליהדות,למשפחה, לעם.

אך לא זה מה שאנו עושים. מה שאנו עושים פה זה לעבור יחד עם החיילים תהליך. הבדל זה הוא מהותי, לא נראה לי שישנו אדם אחד בסגל שלא השתנה פה, שלא עבר תהליך כלשהו, תהליך של בירור פנימי ואמיתי, תהליך של שיבה לאותו אחד שהעמדנו למשפט.. הסמינרים הוא מקום של תהליך.

 

השאלה הנוקבת שתמיד שאלתי את עצמי, האם פיספסתי חייל, האם בגלל פספוס שלי, חוסר תשומת לב, אדם אחד לא עבר פה תהליך, בראיה לאחור אני יודע שישנם כאלה, ובכל פעם שאני חושב עליהם כואב לי. כואב לי. כ28 מחזורים עברתי כמפקד ועוד כמה כמלווה/מעופף/מלאך שומר/רספ. מאות חיילים.כמה מאות. כל חייל שהיה אי פעם שלי. אני זוכר. אני זוכר את ולן,מהמחזור הראשון שלי,צוות 4 יצחק היה המחנך, ולן היה שוטר, מתוך כיתה שמנתה בין היתר כ8 מגבנקים ושוטר אחד. ולן מעולם לא ניגש לסמינר ב'. האם פיספסתי? או את דניס, חייל מתחילת שירות,צוות 4, אליעזר היה מחנך, לדניס היו קשיים לימודיים ולא הבין, אך בכיתה שרוב הצוות היו כאלה לא לגמרי הגעתי אליו, דניס סיים סמינר ב' אך מעולם לא ניגש לבית דין. או ודים מהצוות ה5 שלי,(סמינר אחרון של גלילה) או מילינה,נינה,אנה,איון,אלונה ורבים אחרים שלא ניגשו לסמינר ב' או לבית הדין, לו הייתי פועל אחרת, מה היה קורה איתם??

 

או יאנה חיילת מאוד רצינית, אולי בהרכב אחר, מזמן היתה עוברת בית דין,והיום הודיעה לי שהיא מתייאשת ועוברת לגיור האזרחי, או ג'ורג' , הצד"לניק הראשון שהגיע לנתיב, שאחותו כבר התגיירה בתחילת שירות,ובגלל שהוא היה אזרח ונשלח לבית דין אזרחי, מעולם לא עבר. עד שהוא פשוט התייאש.

 

ומצד שני, חיילים שמעולם לא השקיעו בהם, חיילים שפה בכפר עציון היה הפעם הראשונה שבאמת נתנו להם תקווה, אם זה אנדריי, נצרת עלית, הצוות ה5 שלי, מחנכת שלומית, איגלו 1, צד שמאל באמצע, שהגיע לסמינרים לאחר שריצה זמן בכלא והיה בהמתנה לקראת משפט על תקיפת שוטר. בסוף הסמינר ניגש אלי ואמר תודה. תודה על זה שלימדנו אותו להיות בן אדם. או עידו, שלא סיים בית ספר, מעולם לא כתב עמוד, ופה לא ויתרנו לו, וישבנו איתו ולראשונה בחייו כתב עמוד וחצי של עבודה לבית דין, ולאחר הסמינרים הלך לקורס השלמת לימודים במחווה, וגם שם לא ויתרנו לו, וכל פעם שחשב לפרוש התקשר ולכן הוא סיים. או אם זה אלכס, אלכס עזב את סמינר א' כי לאמא שלו חזר הסרטן בפעם השישית, ויש רק אותו בעולם כדי לטפל בה. שמרתי עם אלכס על קשר, ומוצאי שבת אחד הוא התקשר אלי ישר בצאת השבת על מנת להודיע לי כי הוא נשאר לבד בעולם.

וישנם עוד עשרות רבות של חיילים שאנחנו לא מודעים אליהם, חיילים אשר בזכות האנשים המדהימים שיושבים כאן עברו תהליך כלשהו, משהו זז בהם,נגע בהם, הרעיד בהם את אמות הסיפים.

 

קשה להבין את כמות האחריות וההשפעה שיש לנו על החיילים שלנו. או כפי ששגור בפי, בגויים הקדושים.

 

 

 

 

ביום שני בלילה, ישבתי במשרד, ובמוחי עברו כל אותם מאות חיילים, מאות. ואף יותר.

פה בכפר עציון התחלתי ללכת במסע ארוך, והוא לא תם. הוא רק עשה פנייה ושינה את הריצוף.

הדרך שלי בסמינרים מעולם היתה דרך של אהבה,לאהוב ללא תנאי, לאהוב את המקום את הסגל, את החיילים, את האיגלואים המתפוררים, את האכסניה שאני לא מבין איזה סוג של דבק מצליח להחזיק אותה מלהתפורר, והכי חשוב את האוויר, האוויר של הסמינרים.

 

דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.

 

3 שנים של שינויים מאסיביים עברו עלינו, איך לשפר, לייעל, להנגיש

 

כשרק הגעתי לסמינרים מי חשב או דמיין שבסמינר א נלמד תפילת מנחה בשבוע ראשון,שחרית בשני,וערבית בשלישי (או אפילו בשני), מי חשב שלעשות שבת כל סמינר זה משהו שאנשים משתוקקים אליו, ונהנים ממנו, מי חשב על סיורים,על לקחת חיילים לבית מדרש בכדי לעשות עבודות, על ערב שמות, על דיון שקורה כבר ביום השלישי של סמינר א' שבו אנו מתווכחים על מקומו של אלוקים בחיינו,

מי חשב שברור מאליו שחיילים מתחלקים בחדרים לפי צוותים, או שאין יציאות בכלל בסמינר, או שברור שחייל חייב לשמור שבת וכשרות כשהוא מגיע לסמינר ב'?

מי ידע שההשפעה  של המפקדים יגדל בצורה כה גדולה כפי שקורה היום.

 

ובכן, לא ידענו, לא דמיינו שהסמינרים ייתפתחו ברמה כמו של היום, אך האהבה שלנו והדאגה לתהליך של חיילים שלנו הוא שהובילנו .

ונשאה פירות.

 

חברים אהובים

הגיע הזמן שלי לעבור הלאה, לדמיין את חיי מבלי הסמינרים קשה לי. ביום וחצי שעבר מאז שיחרורי אני מרגיש שזהו סך הכל שבוע ארוך ועוד כמה ימים בראשון בבוקר אני חוזר לכפר. אבל אני לא.

 

לי, אין מה לתת לכם, מאז שנעשיתי רספ, דברים נשתנו בעשייה שלכם מול חיילים, אבל דבר אחד לא נשתנה ולעולם לא ייתם. תזכרו תמיד לאהוב את החיילים שלכם ללא תנאי, האהבה הזאת היא זאתי שנוגעת בהם. זה מה שהם צריכים. בין אם זה תהליך גיור או תהליך שיבה ליהדות,למשפחה, לעם. או ביותר , תהליך בשיבה לעצמם.

 

תמיד תחשבו מה ניתן לעשות יותר, אל תפחדו לשנות דברים, ללכת עם ההרגשה הפנימית והאמיתית שלכם. תמיד תנסו לתת ולתת ולעולם לא לוותר, לא לא לפספס שום חייל, לא לפחד לדרוש, לא להתבייש לדבר עם משפחה מארחת, או עם אמא של חייל (כן.. היו לי כמה כאלה...)

 

תזכרו שאתם פה בשליחות, בידיים שלכם העתיד של הגויים הקדושים, בין אם הם ישארו גויים קדושים או יהיו יהודים קדושים. תזכרו שאתם אחראים לעתידה של האומה שלנו. יש שתפקדים להגן על המדינה היהודית ויש שתפקידם להגן שהמדינה תהיה יהודית. ותפקדינו לעזור לאותם אלה שבראי ההיסטוריה היהדות שלהם הלכה לאיבוד.

 

חברים.

 

אני מתנצל, אם אי פעם פגעתי במישהו, בדרך זו או אחרת, אין דבר יותר נורא מאשר לגרום לאחר כאב.

 

אוהב אתכם מכל ליבי..

-- 

בתקווה לאהבה ושלום

 

עזריאל

[צביקי וייל‎]

אבא- מקסים!!

בתאריך 29 במאי 2014 בשעה 08:19, מאת אליעזר וייל <elie...@gmail.com>:

--

---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'משפחתאליעזר ונעמי וייל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל weil-+un...@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.

--

צביקי וייל, עו"ס
מרכז הטיפול הביתי

נייד: 050-6701430
משרד: 04-6757406
פקס: 04-6481505
מייל: zv...@giloz.org.il

בקרו באתר "גיל-עוז"
www.giloz.org.il

--

צביקי וייל, עו"ס
מרכז הטיפול הביתי

נייד: 050-6701430
משרד: 04-6757406
פקס: 04-6481505
מייל: zv...@giloz.org.il

בקרו באתר "גיל-עוז"
www.giloz.org.il

[נעמי וייל‎]

בס"ד

מאד מרגש המכתב העמוק הזה .זוכה עם ישראל שיש לו מפקדים כאלו.

האכפתיות הרגישות ,אהבת האדם ,אהבהת התורה והארץ

הייתי רוצה שמכתב זה יפורסם וידעו כל המלעיזים איזו עבודתצ קדש נעשית מתוך אהבה רבה לחיילים.ושותפות עמוקה להמשך עם ישראל .

נעמי

בתאריך 29 במאי 2014 בשעה 10:08, מאת צביקי וייל <zvi...@gmail.com>:

[Boaz Cohen]

וואו

אודי כהן

בתאריך 29 במאי 2014 10:23, "נעמי וייל" <nomi...@gmail.com> כתב:

[חנה יעקבסון‎]

שמעתי שגם הרב טאו הזיל דמעה...
דוד
אבל באמת מרגש

בתאריך 29 במאי 2014 08:19, "אליעזר וייל" <elie...@gmail.com> כתב:

[חנה יעקבסון‎]

אבא גם אתה מרגיש כך אחרי עשרות סמינרים?מדהים

בתאריך 29 במאי 2014 22:25, "Boaz Cohen" <boa...@gmail.com> כתב: