ועד חיילי בית דוד 770 בית משיח
מתחילים את "ספר הגאולה"
במקום בו מתחילה הגאולה
לוי'ק, אחי היקר!
השבוע התחלנו כאן ב770 ובעצם, בכל העולם כולו, את ספר שמות – "ספר הגאולה" בלשון הרמב"ן, ובמדרש: "ספר ואלה שמות שבו יצאו ישראל מאפלה לאורה".
כך מתואר הספר כולו כבר מתחילתו, למרות שרק בפרשת בא מתחילה גאולתן של ישראל ממצרים בפועל ממש, ובכל הפרשיות שעד אז מתוארים קשיי הגלות והשעבוד שרק גוברים והולכים.
ה'עולם' קורא לזה "ירידה לצורך עלי'" – הירידה למצרים היתה לצורך העלי' שאחר כך ב"רכוש גדול". הרבי שליט"א מלך המשיח בדבר מלכות, קורא ל'ירידה' עצמה – 'עליה'! השעבוד והגלות עצמם מהוים פתיחת הגאולה!
וכך גם בנוגע לגזירות שהוחמרו לאחר "בשורת הגאולה" של משה – "פקד פקדתי" – "ומאז באתי . . לדבר בשמך, הרע לעם הזה"! ואם לא די בכך, בורח משה רבינו למדין למשך שלשה חדשים (ולדעות אחרות הרבה יותר מכך)!
אך בני ישראל לא התייאשו, למדו את 'מגילות הגאולה' שהותיר להם משה רבינו והאמינו שההעלם והסתר הנוכחי הוא עצמו התחלת הגילוי.
ו"כגואל ראשון גואל אחרון – הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם . . אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם" (במדבר-רבה פי"א, ב).
גם במצבנו הנוכחי, כאשר לאחר הגילוי ההיסטורי של מלך המשיח בנסים ונפלאות, לאחר הבשורה והנבואה הברורה שדורנו הוא זה הממשיך בחיים נצחיים ללא הפסק לגאולה האמיתית והשלימה, לאחר העידודים הנמרצים של פרסום זהותו בכל העולם כולו – מתרחש העלם והסתר נוראי הנמשך ונמשך...
וכפי שממשיך המדרש, שבתקופה זו "כל מי שמאמינו והולך אחריו הוא אוכל שרשי רתמים ועלי מלוחים. וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים לאומות העולם, ובסוף אומות העולם הורגין אותו" – עם כל המאמצים להשאר נאמן לנביא, לדבוק באמונה הטהורה, כשהלעג שולח את חיציו מכל כיוון, ו'מהרסיך ומחרבייך' ש'ממך יצאו' עושים ככל שביכולתם להרוס ולהחריב כל ענין של אמונה,
– צמודים אנו לכלל אותו התווה נשיאנו, שהירידה עצמה היא חלק מהעלי' הגדולה העומדת להתרחש ברגעים הקרובים, אז נאכל את פרי עמלנו, ונעמוד בשורה הראשונה ב'שביל' הארוך והמתפתל שייפתח באותם רגעים לקבלת פני הרבי שליט"א משיח צדקנו.
יום ראשון, טו"ב טבת
חסיד שכבר למעלה מעשרים שנה לא ביקר בבית חיינו מסיבות כלכליות, שח באזני בהתרגשות גדולה על הזכרונות הצפים במוחו ב'יום ראשון', היום בו הנהיג הרבי מלך המשיח שליט"א את חלוקת השטרות לצדקה.
פניו מתכווצות כשהוא נזכר בהכנות שערך כאשר רצה לעבור באותו יום מול פני הקודש. והוא מגולל בפני 'ווארט' נחמד ש'האיר' לו כאשר אמר את ה"שיר של יום" ביום ראשון, המזמור אותו אמר שלמה כש"ביקש להכניס את הארון לבית קדשי הקדשים ובאותה שעה דבקו שערים זה בזה":
המזמור שואל "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו", ועונה "נקי כפיים ובר לבב" – רק א' כזה שהכין את עצמו היטב לפני גשתו אל הקודש – "ישא ברכה . . וצדקה"...
אותי "תפס" דוקא המשך המזמור: "זה דור דורשיו מבקשי פניך", המזמור ה'נבואי' ממשיך ומתאר את ה'דור' שלא יזכה לראות את ידו הקדושה בחלוקת השטרות, ו'יסתפק' ב'דרישה' וב'בקשת פניך' – 'מלך הכבוד'! הגלה נא!
יום שני, ח"י טבת
לאחר תפלת שחרית, עורך הר' מישולובין הנחת תפילין לבנו (כפי שראית בתמונה שהתפרסמה במדור זה בשבוע שעבר).
להתוועדות מצטרף ר' זלמן ליבעראוו, שליח כ"ק אד"ש מה"מ בפלטבוש, שחוגג עם ילדיו את יום התחלת הנחת התפילין של בנו הת' אברהם דוד ע"ה שנספה בתאונה לפני כשנתיים.
ר' זלמן לא מתפעל מהגלות הנמשכת, ובבטחון גמור בתחיית בנו בתוך שאר ה'שוכני עפר', הוא רכש עבורו סט תפילין מהודרות – רש"י ור"ת, בתוך נרתיקי קטיפה הנושאים את השם 'אברהם דוד ליבעראוו'. מוכנים לרגע בו הוא יקום ויצטרף ל'התוועדות נצחית' של סעודת שור הבר והלויתן.
שירת ה'יחי' המלווה את כניסתו של הרבי מלך המשיח שליט"א לתפלת ערבית מקבלת את מנגינת המארש של "דידן נצח", ומזכירה לנו את היום הגדול העומד בפתח – י"ט טבת, יום ה'דידן נצח' האישי של הרבי.
סדרת השיעורים היסודיים בעניני גאולה ומשיח שנמסרת בשבועות האחרונים על ידי הת' מוישי עמית, עוברת היום לנושא המרתק "קבלת מלכותו של מלך המשיח" ע"פ ההלכה, מתוך חוברת מיוחדת שהודפסה עבור השיעור, המלקטת מובאות מכל שדרות הפוסקים בענין "המינוי דדוד מלכא משיחא".
לאחר התפילות, מוכרים הגבאים הקדשות בספר התניא שיודפס בהתוועדות המרכזית של כ"ד טבת – מאתיים שנה להסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, והביקוש רב.
ההתוועדות הקבועה הנערכת בימי שני בפינה הצפונית מזרחית מתקשרת ליום הבהיר – י"ט טבת, יום ה'דידן נצח' האישי של הרבי, ומשתתפים בה רבים מאנ"ש תושבי השכונה.
בשעה 12.00 מזכיר א' מאנ"ש את הסיפור שסיפר ר' ניסן מינדל, מזכירו של הרבי מלך המשיח שליט"א, שבליל היום הראשון לשנה הלועזית, בשעה 12.00 בדיוק איחל לו הרבי "Happy new year"! בנמקו זאת בפסוק "הוי' בכתוב עמים יספור".
יום שלישי, י"ט טבת
יום הבהיר – "דידן נצח"
הרבי מציין, שחסידים חגגו את יום ג' בתמוז, היום בו ניצל הרבי הריי"צ מגזר-דין של 'היפך החיים ר"ל', יותר מאשר את י"ב תמוז – היות שזהו יום שנוגע בחיי הרבי עצמו.
כל אירועי ה'דידן נצח' היו מכוונים אמנם כלפי נשיאותו של הרבי עצמו, אך הדיונים בבית המשפט הפדרלי נערכו כנגד הספרים ובנין 770 ותו לא.
ה'דידן נצח' שאירע היום בשנת תש"נ, הי' במשפט שכוון נגד הרבי עצמו, והשמחה ביום זה גדלה שבעתיים.
שירת ה'יחי' בכניסת הרבי לתפילות היום מקבלת את מנגינת ה'מארש' הידוע של 'דידן נצח'.
•
לאחר סדר נגלה מתקיים 'סדר רמב"ם' בארגונם של התמימים מענדי גרשוביץ ויוסי טאניס שי'. המארגנים דאגו לכיבוד עשיר והשולחנות מתמלאים בתמימים שה'סדר' מעניק להם מנוחת הדעת ללימוד הרמב"ם בעיון יתר.
ה'בחינות' בנגלה הנערכים על פי הוראתו של הרבי מלך המשיח שליט"א, החלו היום, כשבכל יום נכנסים שני קבוצות לבחינה בהשתתפות המשגיח ר'יקותיאל מנחם ראפ.
בסיום הסדרים נערכת התוועדות עם אורח מיוחד – ר' נחמי' שמערלינג, שליח הרבי שליט"א מלך המשיח בכפר-יונה, אה"ק.
הסיבה ה'רשמית' שנתנה ההנהלה להתוועדות היא כ' טבת, יום ההילולא של הרמב"ם, אך התמימים חיים עדיין את ה'דידן נצח' של י"ט טבת, ובאוירה זו נערכת ההתוועדות.
הר' שמערלינג נזכר בהתוועדות הפתאומית שערך הרבי מלך המשיח שליט"א ביום זה בשנת ה'קבוצה' שלו – תשמ"ה, כאשר לאחת תפלת מנחה וערבית בשעת לילה חשוכה הודיע הרבי "נאך צוואנציק מינוט פארבריינגען".
בהתוועדות דיבר הרבי שליט"א באריכות על כך שהרמב"ם הי' ה"מורה נבוכים" של דורו, וזהו תפקידו של נשיא דור שבכל דור – שיחה נפלאה על מהותו של נשיא הדור.
הר' שמערלינג מתוועד באריכות על רגעי ה"אנא ומלכא בלחודוהי" להם זוכה תמים בשנת ה'קבוצה' – כדוגמת אותה התוועדות פתאומית בה הורכב הקהל ברובו מתלמידי הקבוצה... ועוד אפיזודות רבות הצפות בזכרונו, כשהוא מדגיש שאירועים כאלו יכולים לקרות ומתרחשים גם בזמננו, כאשר בעיני בשר איננו זוכים לראות את הרבי (ראה במסגרת 'פנינים משולחנות הפארבריינגענס').
יום רביעי, כ' טבת
יום ההילולא דהרמב"ם
"ביום כ"ף טבת, יום ההילולא של הרמב"ם, נמצאים בגלוי "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של הרמב"ם . . מובן מה זה מוסיף בעבודת שבת זו, העבודה לפעול "גאולת ישראל" במצב ד"הבאים מצרימה" בגלות!" (דבר-מלכות ש"פ שמות).
לאחר תפלת מנחה עורכת משפחת וואגעל "אפשערניש" לשני ילדי' התאומים. האב הנרגש לא מסתפק בהגשת 'לחיים' עם 'פארבייסען' במקום התספורת, ותורם גם את הכיבוד המוגש בשיעור 'דבר מלכות' המתקיים בשעה זו על יד ארון הקודש.
בתפלת ערבית (וכן בתפילות המחר) ניגש כשליח ציבור ר' זלמן ליבעראוו, שליח כ"ק אד"ש מה"מ בפלטבוש, עקב היארצייט של בנו שיקויים בו תומ"י היעוד 'הקיצו ורננו'.
•
בשעה 10.25 נפתחת התוועדות 'סיום הרמב"ם' שנדחתה ממוצש"ק ללילה זה, בכדי לקשר אותה עם יום ההילולא של הרמב"ם.
בהכרזת ה'ברוכים הבאים' לכל הנאספים החשובים מזכיר הר' גערליצקי שהשנה מלאו 'חת"ת' שנה להילולת הרמב"ם. מה שמדגיש את הקשר של הרמב"ם לשיעורים היומיים.
'פותחין בדבר מלכות' – מוקראת השיחה הראשונה ב'התוועדות הפתאומית' של כ' טבת תשמ"ה, כאשר בחזרתו של הרבי שליט"א מלך המשיח הודיע על התוועדות שתערך חמש דקות לאחר תפלת ערבית.
השיחה עוסקת בביאור מהותו של נשיא הדור – כמו הרמב"ם שהי' ה'מורה נבוכים' דדורו, והקהל מאזין לה בשקיקה.
הר' גערליצקי מציין שהיום הוא יום הולדתו של הת' אלי' אהרן קאשי מתלמידי הקבוצה, ומאחל לו שנת הצלחה בכל הענינים.
בסיום הל' מלוה ולווה מתכבד הר' יעקב בּאַק, שמוסיף ומתוועד על החידוש שחולל כ"ק אד"ש מה"מ בעולם החבד"י על ידי לימוד הרמב"ם – באמצעותו לומד כל חסיד את כל התורה כולה! בכך מכניס אותנו הרבי למצב של ימות המשיח – ש'יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים'.
כרגיל, מקשר המשגיח ר' יקותיאל מנחם ראפ את הסיום לענינים שהזמ"ג, ומרחיב בחשיבות סיומי והתחלת ההלכות – הלכה אחת שיהודי שומע בחגיגת הסיום מקשרת אותו לכל הרמב"ם, ולימוד הרמב"ם מקשר אותו לרבי שליט"א מלך המשיח.
יום חמישי, כ"א טבת
עקב תקלה טכנית, הקראת הקטע בעניני גאולה ומשיח מתורתו של הרבי מלך המשיח וה'היום יום..' קוימה על גבי בימת קריאת התורה.
לאחר תפלת שחרית עורך ר' ישראלי'ק גרינברג התוועדות חסידית עם תלמידיו לכיתה ז' ב'אור מנחם' – לציון יום היארצייט של (להבחל"ח) חברם לספסל הלימודים, הת' אברהם דוד ליבעראוו ז"ל.
המודעות הצבעוניות המבשרות מידי יום חמישי על השיעור העיוני הקבוע בעניני גאולה ומשיח לא נתלו היום, אך קולו של מוסר השיעור שכבר במשך השבוע מסר את השיעורים ב'דבר מלכות' לאחר תפלת מנחה, יחד עם הכיבוד העשיר שמוגש – מושך קהל רב וכך 'אתווספו כמה ספסלי' לשיעור המסכם את הדבר מלכות השבועי בשפה עשירה ומרתקת.
הזכרת יציאת מצרים ו'ימות המשיח' גם 'בלילות', בחושך הגלות, מוצאת קשר למאורעות המתרחשים בימים אלו: ימי עיון בהשקפה החב"דית באוניברסיטה העברית – מזמינים מרצים המוכרים לנו בעיקר מדפי גליונות 'בית משיח' המדפיסים מפעם לפעם מאמרים שלהם... והדובדבן שבקצפת – נאום 'דיקן האוניברסיטה' הנועל את ימי העיון – עוסק באמונה ברבי כמשיח. בעוד אוניברסיטת בר אילן לפני כמה שנים ערכה סדרת ימי עיון דומה אך נשמעו בהם בעיקר דברי השתלחות ולעג.
או גם הסרט העומד לשידור באחד הערוצים הישראליים ביום ראשון הקרוב, שיעסוק ב'אדם שכל העולם אומרים שהוא משיח'...
ההתוועדות לבוגרי ישיבת חח"ל צפת וסניפי' מתקיימת גם השבוע בפינה הצפונית-מזרחית של ביהמ"ד, ומציינת את ימי ההולדת של התמימים אלי' אהרן קאשי ויעקב גרינבערג.
יום ועש"ק, כ"ב טבת
בחזרתנו ל770 לאחר ה'מבצעים', מקדם את פנינו השלט הענק על ההתוועדות-חסידים המרכזית בקשר עם כ"ד טבת – מאתיים שנה, שבתחתיתו הכרזת הקודש 'יחי אדוננו' בכתב גדול ובולט.
לקבלת שבת שהחלה בשעה 5.05 ניגש הש"צ מ"מ רייצעס.
גם השבת תרם ר' נחום מרקוביץ 'קידוש' עשיר בפתיחת סדר חסידות הארוך הנמשך עד 8.00, כשאת הסיכום הקבוע בדבר מלכות מוסר היום הת' מנחם מענדל ליפש.
ברוח "חיוב הקדימה בלימוד התורה בעינים שהזמן גרמא" המבואר בדבר מלכות השבועי – מתיישבים התמימים ללימוד מעמיק ועיוני של הדבר-מלכות, השיחות ש"הזמן גרמא – ימות המשיח".
שבת קודש, כ"ג טבת
פ' שמות – מבה"ח שבט
בשעה 8.30 ניגש הר' שפילמאן לאמירת התהלים בציבור.
לאחר קריאת התורה חוזר הר' שלמה מאג'עסקי על ה'דבר מלכות' של פרשת וישב, העוסק במהפכת צרפת וחידושו של הדור השביעי על דורו של אדמו"ר הזקן, ונאמר במלאת מאתיים שנה לתחילת המהפכה הצרפתית.
בשעה 1.02 מסתיימת התפילה, ובתוך עשרים ושלש דקות מתארגנים הספסלים להתוועדות-קודש של כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח, במשך חמש דקות שרים 'יחי אדוננו...' עד לשעה 1.30, השעה בה יורד הרבי להתוועדות ומברך על היין.
בתחילת סדר נגלה של מוצ"ש מוכנסת ל770 מכונת הצילום המשוכללת ממנה עומדים לצאת בזה אחר זה דפי התניא המיוחד שמודפס ב770.
המכונה מוצבת על יד מסך הוידאו שפועל ב'לובי' של 770, ואמורה להדפיס את התניא בעת ההתוועדות-חסידים המרכזית. בפועל, הודפסו שני דפים בלבד ואז התגלתה תקלה שדחתה את ההדפסה ליום אחר...
לקראת הכינוס מורכבת ב770 מערכת הגברה משוכללת, ממנה יבקעו צלילי המוזיקה במשך הכינוס.
הכינוס מהוה גם 'סעודת מלוה מלכה' כרגיל מידי מוצאי שבת, ובשעה היעודה נשמעת הכרזתו המוכרת של הר' גערליצקי: "אַ גוטע וואָך, אַ מזל'דיקע וואָך" וכל מיטב האיחולים עד ל"ועוד והוא העיקר: אַ משיח'דיקע וואָך". מיד אחר כך – הכרזת ה'יחי' הפותחת את ה'מלוה מלכה' בכל שבוע.
רבני השכונה, ועוד משפיעים ואורחים נושאים דברים נלהבים בקשר עם ה'עת רצון' המיוחדת של כ"ד טבת – מאתיים שנה (ראה פירוט במדור החדשות).
בסיום התכנית עובר הר' גערליצקי ל"תמידין כסדרן" – סיום הל' טוען ונטען והתחלת הל' נחלות ברמב"ם, ע"י ר' יקותיאל מנחם ראפ שגם מקשר את הסיומים לזמננו.
לאחר ברכת המזון נפתחים התוועדויות ספונטניות ברחבי הזאל של 770.
במרכז הזאל יושב ר' אברהם'קע קוזלינר ומתוועד עם התמימים על המעלה שב'דור השביעי', אשר בעוד בדורות הקודמים 'תפסו' את אדמו"ר הזקן ב'השכלות' אלוקיות, בדורנו כל האורות והגילויים נתפסים בעבודה במעשה בפועל.
הר' קוזלינר משתף את התמימים בשיחה שניהל עם א' מאנ"ש, בה ציין את הוראתו של הרבי ב'שנת הק"ן' – להוסיף בהפצת המעיינות. חברו הגיב: 'זה הי' לפני חמישים שנה, היום צריך כבר לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש'...
ההתוועדות נמשכת ונמשכת. השחר מפציע, ולולי היתה הכותרת 'יום ראשון, כ"ד טבת' שייכת לשבוע הבא, הייתי מציין אותה כאן..
בשלב זה מצטרף להתוועדות הבעל-מנגן הנודע ר' שלום הלוי ברוכשטט שעומד בדבריו על ה'פתקא קדישא' שנחתה משמיא על כך שהתוועדות חסידית יכולה לפעול מה שמלאך מיכאל לא יכול לפעול.
הוא נזכר בשיחה שנשא הרבי ב'כינוס השלוחות העולמי' בשנת תנש"א, בה ביאר הרבי את הפתגם הזה – היות שהשמחה הכי גדולה שיש לאבא, היא כשהוא רואה את בניו באהבה ובאחוה – ומפליג בזכרונותיו לאירועי אותו כינוס, כאשר לאחר אותה שיחה החל הרבי בחלוקת 2 $ לכל א' מהשלוחות, ולאחרי' התחיל את חלוקת השטרות הרגילה המתקיימת מידי יום ראשון – בזאל הגדול. ככל הנראה היתה זו הפעם היחידה שזה קרה.
'סדר חסידות' עומד להתחיל, אבל לפניו... טוב, אשאיר את זה ליומן של השבוע הבא..
לוי'ק,
קראתי את תגובתך על מה שכתבתי בשבוע שעבר, בקשר לאמירתו של ר' וועלוועל מבריסק אודות הוצאת השבת ב'זמן רבינו תם' – "תורה לא מחפשים ברחובות", ו'ראש הישיבה' שלמד מכך לענין 'יעקב אבינו לא מת'.
ציטטת את דברי אדמו"ר הזקן ב'סדר הכנסת שבת' שבסידורו, בו הוא תוקף את דעת ר"ת וסיעתו בכך שהוא 'יחיד' נגד הגאונים הראשונים, "ומה גם כי דעת זו הוא נגד החוש ופליאה נשגבה . . ובעת עליית עמוד השחר נראה בעליל שהרקיע הוא מלא כוכבים . . ועוד יש פליאות עצומות מהחוש על דעת זו". מכך רואים, טענת, שרבינו הזקן סובר ש"תורה כן מחפשים ברחובות"! הנה הוא יוצא לרחוב וסופר את הכוכבים ברקיע!
אך לאמיתו של דבר, "לא מפיהן אנו חיים", וברור ופשוט שלא היתה כוונתי לנהוג כפי הדרכותיו של הר' מבריסק (היפות לכשעצמן – לגבי תלמידיו וההולכים בדרכיו), ואכן – במקומות בהם התורה עצמה תולה את דבריה בראי' החושית, ברור שנחפש זאת ברחוב! ואם התורה קובעת את זמן כניסת השבת לפי הזמן בו נפרש החושך על פני היקום – הרי שעלינו לצאת לרחוב ולבדוק אם הוא חשוך או שלא! ועד כדי כך, שרבינו הזקן מוסיף ומחמיר, שלא לעשות שום מלאכה כבר מה'שקיעה הנראית' – הזמן בו מסתלקת השמש מ'ראשי הבנינים הגבוהים'! כיון שהתורה תלתה זאת בראית עינינו.
ומאותה סיבה עצמה, כאשר התורה מודיעה שטבע העולם הוא בצורה מסויימת, הרי אין זה נוגע לבדיקות והוכחות מדעיות וכו' וכו', ואף לא לדברים הנראים בחוש.
ובמכל שכן וקל וחומר, כאשר התורה מודיעה שעומד להתרחש מצב שבו תסתור ראיית העיניים להבטחת התורה, ואף על פי כן עלינו להמשיך ולהאמין – ש'תורה לא מחפשים ברחובות'! אין זה נוגע מה אומרים ברחוב, 'יעקב אבינו לא מת' מכיון ש'אנא קרא קדריש' ומציאות העולם לא תשנה את הבטחות התורה! אנחנו נמשיך ונדבוק באמונתנו, ובהכרזה שאיננה רק 'משאלה', אלא (גם) הבטחה וקביעת עובדה:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
פנינים משולחנות הפארבריינגענ'ס
"אנא ומלכא בלחודוהי"
מספר ר' נחמי' שמערלינג שי', שליח כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בכפר-יונה, אה"ק:
לפני מספר שנים, אירע אצלי מקרה מצער בבית חב"ד, כאשר יהודי שטיפחתי והשקעתי בו רבות – גם בתמיכה גשמית כשהי' נצרך לכך – כעס עלי בקשר לענין מסויים ולא אבה לדבר עמי יותר.
באותה שנה, הגעתי ל770 לימי החנוכה, כשבלבי עדיין מעיקה אותה עובדה לא נעימה. באחד הלילות, הזמינו אותי לאיזו מסיבת חנוכה, והי' עלי להמתין ב770 לרכב שיבוא לקחת אותי לשם. בזמן ההמתנה, פתחתי את הקונטרס "בית רבינו שבבבל" והתחלתי ללמוד מתוכו.
בית הכנסת הי' ריק "מקיר לקיר", נפש חי' לא נותרה בו בשעות "מבצעים" חמות אלו. הבטתי לכיוון המקום בו יושב הרבי שליט"א בהתוועדויות קדשו, והתעורר בקרבי הרצון "לדבר עם הרבי" ולפתור את כל הבעיות. בעודי מביט, כשכל מציאותי מנותקת מהויות העולם הזה, ניגש אלי המשפיע ר' זושא פוזנר, ואמר שברצונו לספר לי סיפור. רטנתי מעט על ההפרעה, אך היטיתי אוזן לסיפור שבפיו:
בירושלים שלפני עשרות שנים, לא היו "בנקים", והי' יהודי "מאכער" שהי' מקבל כספים מאנשים, ומשקיע אותם בבנקים באירופה. יום אחד, גונבה לאזניו שמועה, שהמניות בצרפת צנחו לאפס, והבנקים שם פשטו רגל. ניגש היהודי אובד עצות ל"פעלטיקער רוב" שהי' אז בירושלים, ושח בפניו את צרתו: כל כספו הי' מושקע באותו בנק שנפל כעת, והוא לא יודע כיצד יראה את פניו בפני היהודים הרבים שהפקידו אצלו את כספם.
יעץ לו רבו: המשך הכל כרגיל – מי שיבקש ממך את כספו, דחה אותו באמתלאות שונות – עד שיסתדר הענין על הצד הטוב ביותר אי"ה. ואכן, כעבור זמן קצר קיבל היהודי ידיעה, אשר המניות בצרפת לא זו בלבד שלא ירדו, אלא שמטפסים ועולים למרומים באופן מוצלח ביותר! השמועה הקודמת אודות ירידת ערכם הגיעה מאדם נוכל שחשק במניות אלו, ורצה לרוכשם ממנו.
חזר היהודי ה"מאכער" ובא לרבו ה"פעלטיקער רוב" כשבידו סכום כסף נכבד – כהודאה על עצתו המועילה. לא אבה הפעלטיקער ליטול את כספו, ותחת זאת מסר לו – אבן קטנה. לפליאתו נוכח הנהגה תמוהה זו, הסביר הפעלטיקער רוב: בנוהג שבעולם, שאדם שנהנה מעצותיך המועילות – ברבות הימים עוד יזרוק עליך אבנים... לכן אני מוסר לך אבן קטנה – שכאשר תזרוק עלי אבן, היא תהיה קטנה...
ר' זושא סיים את סיפורו, וכמובן שכל רטינותי סרו – הוא הי' בדיוק השליח של הרבי לעזרני בשעת מצוקה זו! מיד החלטתי שבהזדמנות הקרובה אצלצל ל"ידידי", ואעניק לו "אבנים קטנות"...
למחרת, עם סיום קיפול התפילין דר"ת, מצלצל הטלפון בכיסי, כשעל הקו... אותו ידיד. בפיו היו דברי התנצלות כחול הים, איחולים לניצול הזמן בשהותי בבית משיח, והבטחה ליישור כל ההדורים כשאחזור לארץ...
התוועדות חסידים המרכזית – מאתיים שנה להסתלקות רבינו הזקן
כבר מערב שבת תולה ברוב פאר והדר השלט הענק המבשר על ההתוועדות-חסידים המרכזית לרגל כ"ד טבת, מאתיים שנה להסתלקות רבינו הזקן. במוצאי שבת הובאה ל770 מערכת הגברה מיוחדת, ממנה יבקעו צלילי המוזיקה המיוחדת שתלווה את הכינוס.
בשעה 8.30 בדיוק נפתח הכינוס במראות קודש מכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א במהותו של יום היארצייט, עם כיתוביות בלה"ק ובאנגלית.
הגבאי ר' מנחם נחום גערליצקי פותח את הכינוס כדרכו בכל מוצאי-שבת, בהכרזת הקודש 'יחי אדוננו..' שהיא מקרבת ומזרזת את הגאולה, והקהל עונה אחריו. אחר כך הוא מקריא את קטעי ה'היום יום' של שלשת הימים הקרובים, כמנהגו הקבוע בסעודות המלוה-מלכה.
'פותחין בדבר מלכות' – הר' מיכאל חנוך גאָלאָמבּ, משפיע בישיבת תות"ל המרכזית בית משיח 770, חוזר מאמר דא"ח שאמר כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בהתוועדות שציינה את שנת הק"ן להסתלקות רבינו הזקן במוצאי שבת דשמות, כ"ג אור לכ"ד טבת תשכ"ג – בו חוזר הרבי על א' ממאמריו הקצרים של רבינו הזקן. הר' גאלאמב מרחיב ומבאר את נקודת החידוש של הרבי במאמר על פני רבינו הזקן – הגימטריא של 'חולה' – מ"ט, מה שמרמז על כך ש'חולה' הוא א' שיש לו את כל המ"ט שערים, רק שחסר לו את שער הנו"ן. נקודה שמבוארת היטב בקונטרס פורים קטן – תשנ"ב, הקונטרס האחרון שחילק הרבי מלך המשיח שליט"א בידו הק' לאנשים, נשים וטף.
הר' אזדאבא. הר' שווי, והר' ברוין חברי הביד"צ ומארי דאתרא ד'כאן ציוה הוי' את הברכה' נושאים דברים בקשר עם שנת המאתיים להתסלקות רבינו הזקן.
בנאומו של הר' אהרן יעקב שווי שליט"א, הוא התעכב על חלומו הידוע של רבינו הזקן בו עבר על גשר צר בנהר זורם בצורה יציבה, היות שענינו הי' עשיית בעלי תשובה. בדברים היוצאים מן הלב קורא הר' שווי ל'עשיית בעלי תשובה' שאין צורך לרדוף אחריהם בשכונות אחרות – גם כאן בשכונה ניתן למצוא צעירים ומבוגרים הזקוקים לכך.
הר' שווי מוסיף ומדבר בנוגע לחינוך הילדים, בפרט בענין 'שלא שינו את לבושם'. הוא מביא בקשר לכך סיפור שסיפר החסיד ר' מנחם זאב הלוי גרינגלאס ע"ה אודות ר' חיים מצאַנז, שא' מחסידיו נכנס אליו בבגדים אופנתיים, בטענה שהוא מסתמך על פי' המלבי"ם בסיפור שאלת יעקב ליוסף 'מי אלה', ותשובתו 'בני אלה אשר נתן לי אלקים בזה' – לפי המלבי"ם, יעקב תמה על כך שבני יוסף לובשים כמלבושי שרי מצרים ולכן שאל 'מי אלה', ועל כך ענה לו יוסף 'בני הם', צדיקים ויראי השם, אבל הם נולדו 'בזה' – 'בזה המקום, והמקום והמצב מחייב זאת'. הצאַנזער השיב, שהוא מפרש את הפסוק אחרת – כידוע, צדיקים לפני ההסתלקות אינם רואים את הגשמיות אלא רק את ה"דבר הוי'" שמחי' אותה. וכשראה יעקב את בני יוסף בגשמיותם, התפלא כיצד הוא רואה את מציאותם הגשמית, ועל כך ענה לו יוסף 'בני הם . . בזה' – אלו הם בנים שניתן להם הכח להפוך את מצרים ולהחדיר בתוכה את הקדושה. במילא מציאותם הגשמית לא מסתירה על אלוקות... וכך כמובן צריך להיות בנוגע ל'בני הם', 'דעם רבינ'ס קינדער'.
הר' יוסף ישעי' ברוין שליט"א פותח בביאורו של אדה"ז על אמירת הפסוק (למנהגים מסויימים) 'אל תירא עבדי יעקב' במוצאי שבת, הזמן בו פורחת הנשמה היתירה וחוזרים למצב של 'יעקב' עבודה עם עניני החול, ועל כך צריך לומר 'אל תירא'. וכך מובנת הסיבה להסתלקותו של אדמו"ר הזקן 'במוצאי שבת דשמות', כדי שנתינת הכח של 'פועל ישועות בקרב הארץ' תהי' יחד עם הנתינת כח שניתנת בכל מוצאי שבת.
בקשר עם 'ענין פרטי', עורך הר' ברוין שליט"א 'סיום' על מסכת תמיד, ומתעכב על הנוסח 'יהי רצון . . שיבנה בית המקדש' שנאמר במשנה אחת לפני האחרונה, במקום להכתב בסיום כל סדר עבודת המקדש – כיון שהמשנה האחרונה מדברת על שירת הלווים, שלעתיד לבוא תהי' בנוסח אחר, ובמילא אי אפשר לומר על כך 'שיבנה . . במהרה בימינו', שאז זה הרי לא יהי' באותו הנוסח.
אמנם, מבהיר הר' ברוין, מי אנו שנאמר רמזים וכו' במספרי השנים, 'המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא' ובמקום כזה רק הרבי יכול לבאר את הרמזים שבדבר. אך כיון שהרבי עצמו רוצה שיעוררו על כך יש לקשר את המספר מאתיים ליעוד 'ואולך אתכם קוממיות' – המכוון ל'שני קומות', 'מאתיים אמה', הכוללות אור ישר ואור חוזר, מעלת הצדיקים ומעלת הבעלי תשובה – שיקויים תיכף ומיד בהתגלותו של הרבי מלך המשיח שליט"א.
כעת מוזמן הר' נחמן שפירא, חבר ה'ועד להפצת שיחות' ומשפיע ראשי בישיבת 'אהלי תורה', לדבר על האגרות האחרונות שכתב רבינו הזקן בשנת ההסתלקות.
'שעת ההסתלקות' – 'כחצות שעה י"א'. בשעה 10.30 בדיוק פוצחת מקהלת החלילים בניצוחו של ר' יצחק הלוי הורוביץ בניגונו של רבינו הזקן 'אבינו מלכנו', לאחריו ניגון ההכנה וניגון 'ארבע בבות'. בדביקות והתרגשות רבה מצטרף הקהל לניגון הקדוש.
חבר מערכת 'אוצר החסידים' ר' אלי' מטוסוב לומד עם הקהל את 'אגרת נפש השפלה' שכתב רבינו הזקן קודם הסתלקותו. בשולחנות מפוזרים דפי צילום האגרת עם הגהות הרבי מלך המשיח שליט"א. בסיום לימוד האגרת עצמה, מרחיב הר' מטוסוב על כך ש'נפש השפלה' היא הכלי המתאים ל'עצמות ומהות כפי שהשכין את עצמו בגוף', לגילוי של מלך המשיח.
בסיום דבריו מציין הר' מטוסוב שכמה מידידיו הודיעו לו שבכוונתם לצפות בנאומו בשידור החי ב-770Live.com, וכיון שהם מבינים יותר טוב את שפת לשון הקודש, הוא ישא דברים בשפה זו – שגם הקהל ב770 מבין אותה היטב. בשפה זו הוא מספר על הסיבה הגשמית להסתלקותו של רבינו הזקן – בריחתו מנפוליאון, מנהיג המהפכה הצרפתית ממנה פחד רבינו הזקן, וכיום היא עצמה הופכת לקדושה.
אורח מיוחד דובר אנגלית – ר' שלום דובער אבצן – מספר על המחלוקת שהיתה רבינו הזקן והמגיד מקאזניץ (או לגירסא אחרת ר' אהרן מקארלין) לגבי מהפכת צרפת, ומקשר זאת להדפסת התניא שהיתה אמורה להתרחש היום.
אחריו מוזמן ר' פיניע קארף, משפיע ראשי בישיבת אהלי תורה. הר' קארף מדבר גם הוא ב'שפת המדינה', וחוזר על ה'דבר מלכות' של השבת דמיני' אזלינן, שיחת ש"פ שמות תשנ"ב.
איך אפשר לנצל את ה'עת רצון' המיוחדת של כ"ד טבת? שאל המנחה, והזמין את הר' שמואל חיים בלומינג לענות על השאלה. הר' בלומינג חוזר על שיחתו של הרבי מלך המשיח שליט"א משנת הק"ן, ומסיים באיחול להתגלותו המידית כשכאן הוא פורץ למול הקהל בשאגה פנימית: 'וכסימן שנה זו – תהא גאולה עכשיו!'
כעת עוברת התכנית ל"תמידין כסדרן" – סעודת המלוה-מלכה הרגילה המתקשרת עם סיום הל' טוען ונטען והתחלת הל' נחלות ברמב"ם. הר' גערליצקי מזמין את המשגיח בישיבת תות"ל המרכזית דבית משיח 770 הר' יקותיאל מנחם ראפ שנוהג לקשר את הסיומים לזמננו, ומציין שהפעם אין צורך ב'חיפוש' רמזים, כיון שמתחילים את הל' נחלות, ובפרשת שמות אומר הקב"ה 'בני בכורי ישראל'.
לאחר ברכת המזון נפתחים התוועדויות ספונטניות ברחבי הזאל של 770, כשאחדות מהן נמשכות עד אור הבוקר.
ההתוועדות נתרמה ע"י הנגיד החסידי ר' שלום דובער דרעיזין, לרגל יום הולדתו לאויוש"ט ולחיים נצחיים.
לתרומות, הקדשות, רעיונות, הארות והערות - ניתן לפנות לכתובת הדואר: vaa...@gmail.com
יחי המלך המשיח!
ועד "חיילי בית דוד"
770 בית משיח