בס"ד
המאמר השבועי מאת הרב בן ציון אלגאזי – ראש מכון צורבא מרבנן
סירוס בע"ח
עד כה עסקנו בענייני בניית משפחה ע"פ ההלכה.
עתה נדון בעניין אשר עוסקים בו בימים אלה, על סירוס בעלי חיים באופן בכלל וכאלה המהווים מפגע סביבתי בפרט.
מובא במסכת שבת (דף קי עמוד ב) תניא: "מניין לסירוס באדם שהוא אסור - תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו - בכם לא תעשו". הרמב"ם ונושאי כליו הביאו את דין סירוס בבע"ח, וכך פסק הרמב"ם בפרק ט"ז מהלכות איסורי ביאה: "אסור להפסיד איברי זרע בין באדם בין בבהמה חיה ועוף אחד טמאים ואחד טהורים בין בארץ בין בחוץ לארץ אף על פי שנאמר ובארצכם לא תעשו מפי השמועה למדו שדבר זה נוהג בכל מקום וענין הכתוב לא יעשו זאת בישראל בין בגופן בין בגוף אחרים וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום".
וכתב הרב המגיד: "אסור להפסיד איברי הזרע, אין לי אלא בהמה חיה ועוף מנין תלמוד לומר בארצכם אין לי אלא בארץ בחוץ לארץ מנין ת"ל בארצכם לא תעשו בכל מקום שאתם שם ומנין אף באדם ת"ל בכם".
וכך פסק השולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה (סימן ה סעיף יב): "המשקה כוס של עיקרין לאדם או לשאר בעלי חיים כדי לסרסו, הרי זה אסור, ואין לוקין עליו. ואשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד שלא תלד". הרמ"א חידש : "אבל מותר ליטול כרבלתו של תרנגול, אף על גב דמסתרס ע"י זה, וכל כיוצא בזה, דלא עביד כלום באברי הזרע".
חידושו של הרמ"א יצר דיון בפוסקים האם סירוס שאינו ישיר באברי ההולדה אלא בגורמים צדדים גם אסור. המנחת חינוך (מצוה רצ"א) רצה לחדש, שסירוס בגרמא יהיה מותר. עוד כתב הר"מ בהלכה י"ב "הרי שכפה את האדם ושיסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כ"ש או שהושיבו במים או בשלג עד שבטל ממנו איברי תשמיש אינו לוקה עד שיסרס בידו וראוי להכותו מכות מרדות".
ולגבי משקה כוס של עיקרין כתב: "המשקה לאדם או לשאר מינים אסור ואין לוקין וכאן גבי גרמא כתב הרי שכפה את האדם כו' ולא כתב או שאר מינים ובאמת לגבי סירוס אין חילוק בין אדם או שאר מינים כמבואר". והקשה המנ"ח: "גוף הדין צ"ע, שאוסר גרמא בסירוס, הלא מבואר בשבת גבי מחיקת השם דכתיב לא תעשו עשי' הוא דאסור גרמא שרי, וכ"פ הר"מ פ"ו מהלכות יסוה"ת, וכן גבי שבת פסק הר"מ בהלכות שבת דגרם כיבוי שרי דכתיב לא תעשו ואם כן מנין להרמב"ם והרהמ"ח ובאה"ע סי' ה' שנמשכו אחריו דגבי סירוס יהיה אסור גרמא כיון דכתיב לשון עשיה. ואפשר שמטעם זה אסר הר"מ דוקא באדם דאסור מטעם מזיק וחובל וזה ודאי אסור בגרמא וחייב בד"ש אבל שאר בריות דאין האיסור אלא מחמת סירוס ל"ש למיסר גרמא גדולי הפוסקים נטו להתיר לסרס אם אין נגיעה באברי ההולדה אלא סירוס באופן צדדי".
בשו"ת אגרות משה אבן העזר (חלק א סימן ס): "ומה שהקשת ובגמ' הא אפשר לפרש כהגר"א ס"ק ל"א דהוא משום דאינו מסרסו כלל אלא מונעו מתשמיש וכן משמע שהוא גם טעם הב"ש שאינו כטעם הרמ"א ואפשר שגם פליגי על הרמ"א שאסרי סרוס אף באינו במעשה באברי הזרע ונמצא שטעם הרמ"א הוא חדוש גדול לדינא שליכא זה בגמ'. אבל בשה"ג איתא זה כמו שציין שם".
וכן בשו"ת הר צבי יורה דעה סימן כג : "אלא כל שעושה מעשה בגוף זה ומסרסו, זה חשיב בידיים ממש, וגם רמ"א לא נתכוין לומר דהיכא דלא נוגע באברי הזרע לאו מסרס הוא, אלא ר"ל דלא עביד בהם שום שינוי, ולא שום קלקול, אלא מסיבה צדדית כמו בנטילת הכרבלתא וכיו"ב".
חודש טוב ושבת שלום!
________________________________________________________________________________
|
