|
בס"ד
המ ברכת המזון
ברכת המזון חובה לברכה מן התורה ולכן יש להקפיד מאד באמירתה וכך כתב השולחן ערוך אורח חיים סימן קפה סעיף ב: "צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו; ואם לא השמיע לאזניו יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו".
וכן יש לאומרה כלשון המחבר יש מי שאומר דבעל הבית עם בניו ואשתו, צריך לברך (ג) בקול רם, כדי שיצאו בברכתו.
המשנה ברורה סימן קפה כתב על הזהירות היתרה באופן אמירתה ואף הוסיף את לשון ספר החינוך שיש באמירתה בקול רם מתוך הסידור סגולה לפרנסה בשפע
"כתב בספר החינוך כל הזהיר בבהמ"ז מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד. והמדקדק יזהר לברך לכתחלה תוך הספר ולא בע"פ. כתב בספר חסידים מעשה באחד שמת ונתגלה בחלום לאחר מקרוביו וא"ל בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך כל הברכות בכונת הלב "
והוסיף המשנה ברורה סימן קפה:
"ויש שכתבו דטוב לעולם לברך בקול רם כי הקול מעורר הכונה ובפרט אם הוא שבת או ר"ח לא ישכח עי"ז להזכיר מעין המאורע".
ומובא ספר הזוהר הקדוש שיש לברך ברהמ"ז בכוונה ובשמחת הלב, וכסיום דברי הזוה"ק "וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא, הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא וכו' וכד סליק מהאי עלמא אתר אתתקנא ליה גו רזין עלאין בהיכלין קדישין", ומובא בשם האר"י ז"ל (בשעה"מ פ' עקב) "כל כמה שמברך בעין טובה ושמחה יתירה כך נותנים לו מזונותיו בשמחה ועין טובה".
ומתוך כך יש לחנך את הקטנים לאמר ברכת המזון כדבי וכתב השו"ע: קטן חייב (בברכת המזון) מדרבנן כדי לחנכו, ואפילו לא אכל רק כזית ג"כ חייב מדרבנן לחנכו (- מ"ב סק"ד). וגיל החינוך לענין ברכת המזון הוא מגיל שש או שבע לפי חריפות הילד כשכבר מבין קצת ענין הברכות ולמי מברכים, וחיוב חינוך זה הוא גם לבנים וגם לבנות.
וכתבו הפוסקים כיון שמצוי מאד אצל ילדים שקשה להם לברך כל נוסח ברכת המזון, לכן אפשר לחנכם לברך נוסח ברכת המזון הקצר שהותקן עפ"י הקדמונים עד שיגדלו מעט ויוכלו לומר הברכת המזון הרגיל, כל אחד עפ"י כישוריו וסבלנותו.
והא לך נוסח ברכת המזון הקצר, כפי המובא בב"ח והמג"א (בהקדמה לסי' קצ"ב): "ברכה ראשונה כולה כתיקונה, ואח"כ יאמר "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ונתת לנו ברית ותורה ולחם לשובע, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון, רחם ה' אלקינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מלכות בית דוד משיחך, (ושמחנו ביום השבת הזה - וזכרנו לטובה ביום ר"ח הזה (ביום חג פלוני הזה), ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים אמן, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הא - ל אבינו מלכנו המלך הטוב והמטיב לכולנו, הוא הטיב הוא מטיב הוא יטיב לנו הוא גומלינו הוא יגמלנו לעד בחן בחסד וברחמים, ויזכינו לימות המשיח, עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".
ברכה רביעית בברכת המזון מסיימת
ב'לעולם אל יחסרנו', או וכל טוב לספרדים ובקשות ההרחמן שאומרים אח"כ הרי זה הוספות תחינות ובקשות שניתוספו ע"י הקדמונים בזמן הראשונים וקודם לכן,
ובמרוצת הדורות הוסיפו עוד כהנה וכהנה בנוסחאות ספרד ואשכנז, וכן יש רשות לכל אדם להוסיף עוד בקשת צרכיו הפרטיים וכדו' כי השולחן מזבח כפרה הוא ועת רצון הוא לבקש מהשי"ת שימלא משאלות לבו (כשאוכל כהוגן ומברך כהלכה), אך בשבת קודש אל יוסיף בקשות פרטיות כי אם נוסח ההרחמן שנתקבל בכל ישראל כטופס ברכה וברכת האורח ותו לא.
וכבר כתבנו (בסי' קפ"ג אות ט"ז י"ח) עפ"י הפוסקים, שמכל מקום אסור להפסיק בשיחת חולין עד שיגמור נוסח הרחמן, וכשמברכים על הכוס אין להפסיק בדיבור עד שיגמור המזמן לשתות מהכוס, וכן צריך לישב במקומו, אך אם ממהר לאיזה ענין רשאי לקום ממקומו לאחר 'אל יחסרנו', אם מחמת לחץ של זמן או אונס אחר ואפילו מחמת סיבת אונס קצת וניתן להשמיט נוסח ההרחמן, ויאמר (לאחר אל יחסרנו) "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".
אמר השבועי מאת הרב בן ציון אלגאזי – ראש מכון צורבא מרבנן
שמיני של פסח
השנה זכינו שחג הפסח אינו מסתיים מיד בשביעי של פסח, שמיד אחריו מגיעה שבת קודש. חוץ מהדין הקבוע שיש להכין ערוב תבשילין בערב יו"ט, דהיינו ביום חמישי, כדי שיהיה ניתן לבשל מיו"ט לשבת, רבים שואלים האם יהיה מותר לבשל בישולים בשביעי של פסח באוכלים בהם נוהגים חומרות בפסח, כגון קטניות וכן בישול וטיגון מצה שרויה.
דיון זה סובב סביב דברי הרמ"א בהלכות עירוב תבשילין (או"ח סימן תקכז סעיף כ) שכתב: "מי שמתענה בי"ט אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום, דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים (מהרי"ו).
והמשנה ברורה (סימן תקכז ס"ק ס"ה) כתב על דבריו שרבים מהאחרונים מפקפקים על עיקר דינו של הרמ"א וכתבו – כיון ששייך עדיין לומר הסברא דהואיל ומקלעי אורחים וחזי להם התבשילים גם ביום טוב, ממילא מותר לבשל אף לעצמו לצורך שבת. יש שכתבו שאף הרמ"א לא אסר אלא במי שמתענה, שאין לו כלל היתר אפייה ובישול לצורך עצמו, אבל אם רק במיני מאכלים מסוימים אין לו היתר אכילה, מותר לו לבשלם לצורך אחרים, ולעצמו לצורך שבת, כיון שבאופן כללי מותר לו לבשל. וזאת כי ממילא הותר הבישול גם בפרטים אלו האסורים עליו באכילה, כי שייך לומר הסברא דהואיל ומקלעי ליה אורחים שמותר להם אכילת דברים אלו האסורים עליו.
אם כן, כיון ששייך עדיין לומר הסברא דהואיל ומקלעי אורחים (שמא יבואו אורחים) וחזי להם התבשילים גם ביום טוב, וממילא מותר לבשל אף לעצמו לצורך שבת. לפי זה יש הלומדים להלכה, בשביעי של פסח שחל בערב שבת, להתיר לבשל לצורך שבת מיני קטניות או פירות יבשים כצימוקים וכדו' (שמנהג כל בני אשכנז עפ"י הרמ"א סי' תנ"ג סעי' א' ותס"ז סעי' ח' שלא לאוכלם בפסח), כיון שמצוי חולה שאין בו סכנה או קטנים שמותר להם לאכול דברים אלו כשצריכים לכך, או ספרדים שיתארחו בביתו ולהם מותר לו לבשלם. ואם כן שוב שייך לומר סברת "הואיל", דהיינו שמא יבואו לו אורחים ועירוב התבשילין מתיר גם דברים אלו בבישול ואפיה, וכל שכן בזמננו, שמצוי בכל אתר ואתר בני ספרד הנוהגים היתר באכילת קטניות ופירות יבשים.
בכל אופן, ציין הפסקי תשובות שרוב הפוסקים חולקים על המתירים הנ"ל, וכותבים כי למעשה יש לאסור לבשל קטניות ופירות יבשים בשביעי של פסח לצורך שבת, אף כי מצויים בינינו רבים הנוהגים לאכול דברים אלו. ג' טעמים עיקריים נאמרו בטעם האיסור: א. כיון שהמנהג לאסור אכילתן הוא מדינא עפ"י הראשונים, לא אמרינן "הואיל" אף כי יש אנשים האוכלים זאת. ב. כיון שלנוהגים איסור, אסור הדבר מדינא ולא מחמת חומרא בעלמא, חל על מאכלים אלו איסור מוקצה. ג. יש לחשוש שמא יבואו לאכול מהם אגב העיסוק בהם. למרות כל זאת, למקילים בזה יש על מה לסמוך.
וכל זה אמור בקטניות וכדו', האסורים מדינא, אבל מצה שרויה או מצה שאינה שמורה שדינם אינו אלא חומרא בעלמא, ואף בין האשכנזים יש הנוהגים לאוכלם בפסח – מותר לכו"ע לבשל ולהכין מהם תבשילים בשביעי של פסח לצורך שבת - אחרון של פסח. ואף שלמבשל אינו ראוי לאכילה בו ביום, מ"מ הואיל וראוי לאורחים אם יבואו אליו, וכן ראוי לקטנים וחולים – הדבר מותר.
וכן לאלו שאצרו בביתם חמץ ומכרוהו במכירת חמץ ומעוניינים להשתמש בו בשבת, למרות שסוברים שהמכירה פקעה בשבת והחמץ הותר, בכל אופן אל להם להשתמש בחמץ כל שהוא עד למוצאי שבת כיוון שהוא מוקצה.
חג כשר ושמח
|
|
|
