בס"ד
המאמר השבועי מאת הרב בן ציון אלגאזי – ראש מכון צורבא מרבנן
נישואין וזכר לחורבן ירושלים
מנהג ישראל שתחת החופה אנו זוכרים את חורבן ירושלים, בד"כ ע"י שבירת הכוס ע"י החתן, אך במקור בדברי חז"ל הדין הוא לשים אפר מקלה בראש חתנים, כמבואר בגמ' בגיטין דף ז עמוד א: "דתנן: בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. א"ל רב חסדא, קרא כתיב: כה אמר ה' אלהים הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל, וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה? אלא לומר לך: בזמן שמצנפת בראש כהן גדול - עטרה בראש כל אדם, נסתלקה מצנפת מראש כ"ג - נסתלקה עטרה מראש כל אדם".
וכך מביא הערוך השולחן (אבן העזר סימן סה) את הדין הלכה למעשה, וההבדל שהיה בין העדות בזה: "כתיב 'תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי', וזכרון הוא מעשה בפועל, לכן צריכין לעשות איזה דבר זכר לאבילות ירושלים ואמרו חז"ל זה אפר מקלה שבראש חתנים ומנח ליה במקום תפילין דכתיב לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר" [ספ"ג דב"ב] ולכן נהגו באשכנז ליתן על ראש החתן אפר קודם החופה ומסלקין מיד ובספרד נוהגין ליתן בראשו עטרה עשויה מעלה זית לפי שהזית מר זכר לאבילות ירושלים [טור] ויש מקומות שנהגו לשבר כוס אחר שבעה ברכות וזהו מנהג שנוהגין במדינות אלו שהחתן שובר הכלי שמברכין עליו ברכת אירוסין ונהרא נהרא ופשטיה ואין בזה משום בל תשחית כיון שעושין זה מפני זכירת ירושלים והש"י יזכינו לראות בבניינה אמן ואמן".
יש שנהגו לשים אפר בראש חתנים, אך נהגו רובם ככולם לשבר את הכוס, ונשאלת השאלה: מדוע דווקא שבירת כוס היא הסימן לחורבן ירושלים? חשבתי, שאולי שבירת הכוס מצד אחד מסמלת את זכר לחורבן ירושלים, אך מאידך גיסא, בבוא העת - גם את בנין ירושלים. זאת ע"פ הסיפור המובא בגמ' במסכת גיטין (נח ע"א), באגדה האחרונה על החורבן: "אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו? מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה. פעם אחת הוצרך (רבו) ללות, אמר לו: שגר אשתך אצלי ואלוונה, שיגר אשתו אצלו, שהה עמה שלשה ימים. קדם ובא אצלו, אמר לו: 'אשתי ששיגרתי לך היכן היא'? אמר לו: 'אני פטרתיה לאלתר, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך'. אמר לו: 'מה אעשה'? אמר לו: 'אם אתה שומע לעצתי גרשה'. אמר לו: 'כתובתה מרובה', אמר לו: 'אני אלווך ותן לה כתובתה'. עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה. כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו: 'בא ועשה עמי בחובך'. והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל אותה שעה נתחתם גזר דין".
חורבן ירושלים נחתם על משבר קשה בזוגיות, עד שהיו דמעותיו של הבעל הנעשק והנבגד זולגות לתוך הכוס. כוס מורה על כלי מאד אישי בסעודה, לעומת צלחת המורה על כלי יותר כללי ומרכזי. בסעודה, כל אחד וכוסו שלו. על כן, רגע קט בטרם נכנסים בני הזוג לביתם, לבנות חיים משותפים, מורים להם חכמינו לשבור את הכוס - את האגואיזם והאנוכיות, ובזה לא יהיה להם חורבן הבית הפרטי, כשם שארע בחורבן הבית הכללי לאומה. רק מתוך שבירת המידות ניתן יהיה לבנות בנין עדי עד. מעניין, שמנהג האשכנזים לשבר צלחת באירוסין, ולפי הנ"ל ניתן לבאר זאת, שבשלב זה עדיין בני הזוג לא נכנסים לדור בכפיפה אחת, אך בנישואין משברים את הכוס, ובזה גורמים לקידום בנין ירושלים, שכן ככל שכל אחד ישבר את מידותיו הקלוקלות בין אדם לחברו הנובעות מאנוכיות - הרי שבזה קידם את בנין ירושלים, שתיבנה רק על עבודת המידות. ייתן ה' ובמהרה נזכה לתיקון המידות,
וממילא יבנה הבית בתפארה. |
