נעצום עיניים – נראה יותר \\ י.ג.
אנו עסוקים בצילומים, בתיעודים, ובינתיים יכולנו להציל "את החיים"!
רואים אותם נחנקים, זועקים, דוממים...
אבל הכול דרך מסכים!
אנחנו באמת כואבים,
הפעם זה נגע בנו בבנים/בקרובים...
אבל לא היינו איתם כשהם צורחים!!
גם סרטונים ברורים
אפילו בהילוך איטי
לא יחזירו אותם לחיים...
אבל אותנו הם אט אט מנתקים, מכבים,
ומשאירים אותנו עם כמויות של תכנים.
אך ריקים מפנימיותם של דברים.
אם רק היינו זוכרים
מה היא משמעות החיים, כמה הם שווים..!
בלי מסכים, בלי ריחוקים,
פשוט מוחשיים ואמיתיים.
היינו רצים! מתחברים, ומנסים להציל כל בדיל של חיים.
הפסדנו, הפסדנו אותם מלאכים טהורים, שהיו בינינו, והילכו לאיטם, אל מותם מתוך תמימותם.
אנחנו נחנקים, כואבים וחסרי אונים. מבלי יכולת לזוז, לבטא, להגיב.
נסתכל שוב על סרטון חיינו, ונחשוב, איפה טעינו? מה יכולנו יותר ולא עשינו?!
הדמעות הן שלנו וגם הכאב... כי להם לא כואב, גם לא דומע... להם לא חסר, זה רק אנחנו שבמשבר...!!
אבל משהו הם השאירו לנו גם אחרי "שנתרגל"!! המיקום, הגיל, הגיוון ובמיוחד המידות והקדושה שאפפה כל אחד מבני החבורה.
לנו לא נותר אלא לעצום את העיניים, להביט אל עצמינו אל תוך תוכינו, ולומר:
"ככה אני נראה..."
אולי הפעם נקח משהו קצת יותר פנימה.
נכתב בכאב בלילה לזכרם.
ת.נ.צ.ב.ה. 🕯