הדרך
פתוחה לציבור
אם אנחנו מכירים את ההנחיות או יודעים
לקרוא
את המפה, הדרך תוביל אותנו בכיוון הנכון. אבל אם נתחיל לצעוד בכיוון
ההפוך, אנחנו
עלולים לא להגיע ליעד לעולם.
המטפורה של הדרך אל העיר היא למעשה הצבעה על החשיבות של הדרכה מפי
מישהו שכבר צעד
בה. כשצועדים על הדרך, אומר גוטמה הבודהה, מתחילים לראות ולהבין
באופן ישיר את
התהליכים שמובילים אותנו לסבל, דכאון חרדה, קונפליקט וייסורים;
וכשרואים את זה,
אפשר להתחיל לעשות משהו כדי להשתחרר מזה.
ככה
הבודהה מציג את העניין בטקסט העתיק:
ומה היא אותה דרך עתיקה? זו פשוט הדרך האצילית בעלת שמונת החלקים: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, עשייה נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, היזכרות נכונה ואיסוף נכון של התודעה. (Nagara sutta S.12.65 PTS:S ii 104)
הדרך אם ככה, אינה באמת אחת, אלא מורכבת משמונה חלקים. מבט קצר בחלקים שלה חושף שהיא מתיימרת להיות מקיפה מאוד. היא ודאי אינה רק מדיטציה, או רק שיטה פילוסופית כזו או אחרת. והמטפורה של הדרך מצביעה על עובדה פשוטה נוספת. כדי להגיע לעיר הנפלאה חייבים להתחיל לצעוד, כלומר חייבים להתחיל להיות מעורבים ופעילים במסע. התעוררות זה אמנם לא משהו שאפשר לאלץ מתוך רצון בלבד, אבל הוא גם לא משהו שפשוט נוחת עליך סתם ככה. זו תוצאה של הליכה בכיוון מסוים. וכמו בכל מסע, שילוב של סבלנות והתמדה יעזרו מאוד.
"...
משידעתי באופן ישיר את כל זה, הנחיתי את התלמידים והתלמידות. וככה
דרך התרגול
הרוחני נעשתה פורחת ומשגשגת, שייכת לציבור, מפורסמת וידועה בין בני
אדם ואלים."
יש בזה
מסר דמוקרטי ומעודד: הדרך אינה סודית; היא אינה אזוטרית; והיא לא
מיועדת רק ליחידי
סגולה. היא שייכת לציבור, לכולנו, בדיוק כמו אותה עיר עתיקה שנבנתה
מחדש.
מבחינת התרגום, במקור לרוב הפנייה היא
לגברים (תלמידים, נזירים) אבל אנחנו יודעים מתוך הכתבים
ומהארכיאולוגיה שהיתה סנגהה של נשים. אפילו סנגהה גדולה ומשמעותית.
לקחתי לעצמי חירות, פה ושם, להוסיף את זה לתרגומים בספר אפילו שהטקסט
שהגיע אלינו אינו מציין לרוב פנייה ישירה לנשים. הספר אינו אקדמי,
והציטוטים שבחרתי משרתים את התוכן. אני מתכוון להוציא קובץ נפרד בו
יהיו הדרשות המתורגמות במלואן, עם ביאורים, כדי שמי שרוצים להתעמק
יוכלו. אפשר לבחור את זה כתשורה בעמוד ההדסטארט של הספר.