תקציר של שני פס"ד הקשורים להגבלת חופש העיסוק שנלמדו בכיתה..לשימושכם.
דבורי אסולין
פס"ד צ'ק פוינט- דן פרומר עבד בחברה שעסקה באבטחת מידע, והתחייב כלפיה בחוזה העבודה האישי לא לעבוד בחברה מתחרה במשך 22 חודשים מסיום עבודתו. באחד מהימים פרומר התפטר מהחברה והחל לעבוד לאחר שבועיים בלבד בחברה מתחרה שגם היא עוסקת באבטחת מידע. המעביד הקודם פנה לביה"ד האזורי לקבלת צו מניעה וזכה. פרומר ערער לעליון וערעורו התקבל מהסיבות הבאות: בית הדין הארצי קבע שלא די בסעיף בחוזה האישי שמגביל את העובד מלעבוד אצל חברה מתחרה בסיום עבודתו, אלא, רק אם ההגבלה הזו סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים ועל הסודות המסחריים של המעסיק הקודם. על המעביד הקודם להוכיח לפחות אחת מהסיבות הבאות: 1) קיומם של "סודות מסחריים" שקיים חשש ממשי שיחשפו בפני המתחרה. 2) הכשרה מיוחדת שניתנה לעובד תמורת התחייבותו לעבוד אצל המעביד תקופה מסוימת ובסיום ההעסקה לא להתחרות בו. 3) תמורה מיוחדת שאותה קיבל העובד עבור התחייבותו שלא להתחרות במעביד.
הכלל המנחה הוא כי הידע והניסיון שצבר העובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו, העובד רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו, והם אינם בגדר "סוד מסחרי" שראוי להגנה. אפילו עובד שיש בידו "סוד מסחרי" אינו מנוע תמיד מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. על המעביד הקודם להוכיח שישנה הסתברות סבירה שהעובד יעשה שימוש בסוד באופן שיפגע באופן ממשי במעסיק הקודם.
בעניינו של פרומר קבע בית הדין כי לא הוכח שיש סיכויים גבוהים שפרומר יפר את התחייבותו לשמור סודות מהמעביד הראשון, הניסיון והידע שרכש אינם "סוד מסחרי" אלא כישורים.
התקדים בפסק דין זה הוא כי ככלל להוראות הגבלת העיסוק ואיסור תחרות בחוזה האישי לא יינתן תוקף-מלבד נסיבות מיוחדות, שבהן ההוראה תחשב לסבירה ומוצדקת.
בחלק נכבד מהמקרים לא ניתן להגביל את חופש העיסוק למרות הפגיעה הממשית במעביד, כמו למשל, כאשר אחד מהשותפים פורש מהפירמה (אי אפשר למנוע מהלקוחות של המעביד הקודם לעבור למשרדו של השותף שפרש). לכן ביה"ד אינו נוטה לאסור על עובד לקיים קשר עסקי מסחרי עם לקוחות של המעביד הקודם ויש אפשרויות שונות למעביד הקודם לתבוע את נזקיו אם נגרמו, אך לא בדרך של הגבלת חופש העיסוק. גם אם ביה"ד יגביל את חופש העיסוק זה יהיה למס' חודשים ספציפיים ולאזור גיאוגרפי ספציפי.
פס"ד משה סער- חברת צ'ק פוינט העניקה לחברת "במברגר רוזנהיים" זיכיון להפצת תוכנה לעיבוד תמלילים "לניר". משה סער היה טכנאי מחשבים אשר הועסק ע"י "במברגר רוזמנהיים" כמתקין של התוכנה. בחוזה ההעסקה של סער התחייב שלא להתחרות בחברת "במברגר רוזנהיים" בנושא של הפצת תוכנת "לניר" וכן חתם על הסכם שמירת סודיות. לימים, פוטר סער מעבודתו. הוא הקים חברה מתחרה, פרסם בעיתון מודעה בה הציע שירותי טכנאות ואחזקה למערכות מחשבים, לרבות "לניר" ואף יצר קשר עם חלק מלקוחות חברת "במברגר רוזנהיים". חברת צ'ק פוינט החלה לעבוד עם משה סער, במקום עם "במברגר רוזנהיים". "במברגר רוזנהיים" הגישה תביעה נגד משה סער לביה"ד המחוזי לעבודה, בגין הפרת חוזה ההעסקה (התחרה בה).
הש' גורן קבע כי משה סער הפר את תנאי החוזה וחייבו בפיצוי ל"במברגר רוזנהיים" בסך של 240,000 ₪. ביה"ד קבע כי בבחינת חוזה ההעסקה עולה סבירות הסעיפים ואינטרס המוגן של המעביד שנפגע. משה סער ערער לעליון, וערעורו התקבל. התקדים הוא שבית המשפט ייתן תוקף להתניה להגבלת חופש העיסוק רק אם היא באה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד, כגון סודות מסחריים ורשימת לקוחות. במידה והתניה זו מגינה על אינטרס אי-תחרות בלבד ללא כל אינטרס לגיטימי בנוסף, אזי היא נוגדת את תקנת הציבור ודינה להתבטל.
מוריס
בתאריך יום שבת, 2 ביוני 2012 17:55:24 UTC+3, מאת דבורי אסולין: