זירת התקשורת

[Avi Frank]

בהמשך להחלטת הועידה שבני עקיבא צריכה להתנהל גם בזירת התקשורת (אני חושב שזה היה משהו בסגנון הקווים האלה), אשמח אם נגיב לעניין הבא:

שוב עיוותו השנה בynet את הריקודגלים, שהוא ברובו עשרות אלפי אנשים שמגיעים לרקוד ולשמוח בירושלים, על ידי כותרת ראשית "עשרה פעילים נעצרו"

ו"צפו: קריאות 'מוחמד מת' בעיר העתיקה"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4077257,00.html

עכשיו בחפירה של האתר ynet כדי למצוא את הקישור ל'עשרה פעילים נעצרו' מצאתי את 

"הבירה חוגגת: רבבות במצעד ריקודגלים"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4077047,00.html

שמציג בצורה קצת יותר טובה את הנעשה.

לצורך העניין, אם מישהו מוכן לכתוב איזהשהו כתבה נורמלית ולשלוח את זה לynet הם ישמחו לפרסם.

כמאמר שולי, שאם הכתבה ברמה מספיק גבוהה, הם אפילו לא משנים את זה בכלל אלא ישר מכניסים את זה לאתר. 

אני חשבתי על משהו בקו של "עיוות תקשורתי" חגיגת איחוד העיר, גאים בעיר הבירה, חלק מתהליך הגאולה, צר לנו שרק הציבור הדתי מגיע לזה, מחזקים את הבירה, מחכים לבית המקדש. וכדומה וכדומה.

יישר כח.

[ברק גבלינגר‎]

אני ממש ממש אשמח לכתוב משהו אבל אין לי זמן בכלל.. במקרה שכן, איך שולחים לynet??

בתאריך 2 ביוני 2011 13:21, מאת Avi Frank <aviz...@gmail.com>:

[אברהם מיזל‎]

יש להם מייל אדום

2011/6/2 ברק גבלינגר <bara...@gmail.com>

[אריאל דיטשר‎]

אבי,

בדרך כלל אני מאוד מזדהה עם ההתנגדות לתקשורת שמקצינה, מחפשת את הרוע והמאבק. כמו שבמבי שלג אמרה אז בכנס, רוב כלי התקשורת מנסים בעיקר למכור, וסיפור של חיבור ותמימות דעים לא מוכרת. לכן הרבה פעמים נמצא בתקשורת את הדעות הקיצוניות, "השוליים" כמו שאוהבים לכנות אותם.

אבל הפעם אני דווקא מזדהה עם הפרסום "הרע" של הריקודגלים, משתי סיבות.

הראשונה שבהן, היא שקריאות "מוחמד מת", "שיישרף לכם הכפר" ו"מוות לערבים" הן באמת נפוצות בתהלוכה. בכל שנה מחדש אני שומע איזה צעקה אלימה משמאלי בדרך לשער שכם או ניפוץ חלונות מימיני בשוק ברובע. אני יודע שמה שהניע את החניכים שלי בפנימייה (כיתה י"א) לצאת לריקודגלים היא "להחזיר לערבים", ולא דיברו רק על אלימות מילולית (למרות שהם פחדנים מכדי באמת לעשות משהו לדעתי). אפשר לתמוך, אפשר להתנגד, אבל הצעקות האלה באות מגרונם של הרבה מאוד אנשים ב"ציבור שלנו". וזה מתחבר לנקודה הבאה.

כתבת "צר לנו שרק התיבור הדתי מגיע לזה". האם באמת צר לנו?  אם היה צר לנו, היינו מתכננים אירוע שבאמת מתאים לעם ישראל כולו. זה מתחיל בתוכן. לא כולם אוהבים לרקוד, בטח לא לשירים חסידיים של אברהם פריד או חיים דוד. מי מדבר בסיום האירוע? רק רבנים. אין אנשי ציבור אחרים. וכל זה למה? כי זה נוח לנו. לא נעים לנו לראות את כל עם ישראל, כי הוא מאד מאד רחוק מאיתנו. ואנחנו ממנו. ולכן הריקודגלים מקבל כזה פרסום רע. כי עם ישראל באמת לא מחובר לרוח הזו. את האחד זה מפחיד, את השני מקומם והשלישי לא מבין מה הקשר של שועפט ל"ולירושלים עירך ברחמים תשוב".

בסופו של דבר, הריקודגלים מבטא את הריחוק שלנו כציבור מעם ישראל כולו. ביום ירושלים בבוקר, כשכולנו שרנו הלל, קראתי במעריב שישה (!) מאמרי דעה שמסבירים את הקושי והקונפליקט שיש לעם ישראל עם אופייה הנוכחי של ירושלים. איזה פער אדיר! בואו נחשוב עליו, נעמיק בו ונשתדל כמה שיותר לחבר בין לבבות ולא רק לצפות שיתקרבו (כמאמר סיסמתה של מחוז דן).

דיטשר 

[נתנאל אשרי‎]

מסכים עם דיטשר בכל פה ובכל לשון. 

מחנכים ואנשי שם עוברים לסדר היום על קריאות גזעניות ושנאה, ממתיקים חיוך ומפטירים איזה "זה הגיל. כולם ככה בגיל הזה. הם יתעדנו" (ברוב המקרים, כך אני מקווה). מעולם לא שמעתי ביטויים כאלה רפים על מילים גסות, על צפייה בפורנוגרפיה, על חילול שבת או כל כיו"ב. 

ביום ירושלים לעניין האישי-פנימי של "כי בצלם אלהים ברא את האדם" שמטעמו הקריאות הללו לא לגיטימיות כלל ועיקר, מתוסף הענין החמור של חילול ד'. כולם יודעים שזה מה שיהיה, והתקשורת היא פשוט 'המוציאה לפועל' של חילול ד' שאנחנו גורמים. במו ידינו. פעם הבאה שמישהו שר לידכם "ואנקמה נקם אחת מפלשתין" תדעו לאן זה מתגלגל. 

בעניין החיבור לעם ישראל- ריקוד הדגלים משיג בדיוק את ההיפך ממטרתו. במובנים מסויימים הוא מזכיר לי את הססמה"כולנו מתחברים" או את "היה לא תהיה" - ססמאות שהיו נפוצות לפני ההינתקות. אנחנו משכנעים את עצמנו, ביוהרה רבה, שאנחנו העם, שאנחנו אוחזים הבלעדיים בדבר הזה שנקרא ציונות או יהדות. זו טעות פתאלית. בערב יום ירושלים הרב דרוקמן דיבר בישיבת אור עציון על "הקשר של עם ישראל עם ירושלים" ועל העובדה שאי אפשר לחלק אותה בגלל הקשר הזה. זה רעיון יפה תיאורטית, אבל קשר זה דבר שצריך לתחזק והיום הקשר לא נראה כזה שבגללו לא ניתן יהיה לחלק. 

אנחנו נמשיך לשמוח על ירושלים, ולאט לאט, אם זה לא מאוחר מדי כבר עכשיו, יהפוך הסמל היהודי הזה לסמל דתי בלבד. למזוהה עם הציבור הדתי בלבד. בדיוק כמו שעשינו בטיפשותנו להתנחלויות או לאחיזה בעיה ימנית פוליטית. המגזריות והפרובינציאליות הזו בעכרינו, ומעכבות את הערכים בשמם אנחנו באים. 

בפועל, אין מה לחגוג ביום ירושלים אם העם לא חש ככה. להיפך, יום ירושלים במידה רבה מעציב אותי, כי הוא חושף בפני באופן שאינו משתמע לשתי פנים את הניכור בין הציבור הציוני דתי האליטיסטי, לבין הציבור הכללי. כשאדם בא לאדם אחר ואומר ש"האמת אצלי" "אני הכי טוב" ו"אני גם יודע מה טוב בשבילך" התגובה המיידית של האדם שעומד לפניו היא הסתגרות. דחיה. גם בציבור זה ככה. אנחנו אומרים את זה לאו דוקא במילים אלא במעשים ובהתנהגות יהירה וטענות שמבוססות על איזו מציאות דמיונית לחלוטין. 

[אורית פדאל‎]

אהלן. אני בדרך כלל לא כותבת כאן. אני גם לא מרגישה שייכת אבל שני החבר'ה
שכתבו לפני ריגשו אותי (למרות שדעתם כלל אינה רווחת בציבור).
רציתי להציג בפניכם מייל שקיבלתי מחנין, חברה ערביה שלי, בעקבות
התרחשויות אתמול בריקוד דגלים שהפך להיות מה שהוא לא, ובטח לא לכבודה של
ירושלים.
תקראו את הדברים- ותנסו להפנים שמאחורי ההגדרה ערבי עומד יצור אנושי!

"שלום..
אחרי שהייתי במצב רוח מעולה ...נכנסתי לראות מה חדש בחדשות הערבית..
אז ראיתי כתבה ממש ממש ממש מעצבנת ,כתבה גזענית,כתבה הרגה אותי .
חזרנו ל " מוות לערבים " עשו ממנו שיר ,זה בסדר אנחנו נמות כל בני אדם
הולכים למוות ,ערבי יהודי נוצרי ,בעלי חיים,
אלא רק שלא ילעגו על הדת, ובמיוחד הם כללו את הנביא שלנו הנביא מוחמד,
מה זה אומר ?למה ?
מספיק שאנחנו מכבדים אותם ,לפחות יכבדו את הנביא שלנו,אנחנו לא
רוצים משהו יותר מזה ,הנביא הוא הסמכות שלנו למען הנביא נעשה הכל.
ועם זה אומרים "ילא הבית" על איזה בית אומרים ,שיגידו לנו איפה
הוא! .ביתשלנו כאן .
והמשטרה לוקחת כמה אחד לכלא ומשחררת אותו אחרי זמן קצת .
הינה הכתבה ,אם אתן לא מבינה מספיק שתראי את הוידיאו.

http://www.panet.co.il/online/articles/1/2/S-414697,1,2.html

סליחה אבל האמת זה הרג אותי מאוד,

חנין."

[טליה דלפן‎]

מסכימה עם מילה שנתנאל ואריאל כתבו. היה לי מאוד קשה השנה בריקודגלים ולא ידעתי להגדיר מה הפריע לי. הצלחתם בדיוק לבטא את מה שאני מרגישה. תודה!

 

כל טוב

טליה

בתאריך 3 ביוני 2011 00:39, מאת אורית פדאל <orit....@gmail.com>:

[Danny Newmark]

קבלו מאמר בYNET שכתב מישהו מהישיבה שלי. נראה לי נוגע בנקודה בצורה ממש חזקה (אפילו שלטעמי הוא לוקח את המסקנות שלו טיפה רחוק).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4077132,00.html

[נתנאל אשרי‎]

חן חן.

המכתב של חנין מדהים, תודה.

אשמח אם תציגי את עצמך קצת. :)

[Avi Frank]

דיטשר,
אני מסכים עם הטענות שהעלת.
מה אני אעשה שבאמת צר לי שלא כל העם חוגג את החג הזה, כמו שכל העם מכיר את השיר המפורסם 'ירושלים של זהב' שנכתב על ידי החילוניה נעמי שמר, ואין ספק שהוא נכס תרבותי דתי וחילוני כאחד.
האמת שזו פעם ראשונה שאני בריקודגלים, ואני מסכים איתך שהשירים הגזעניים אכן נפוצים באירוע. אפילו יצא לחבר שהיה איתי להתווכח עם ר"מ אחד מישיבת 'חיצים' (סליחה שאני בוטה, הם נראים יותר כמו החמאס מאשר ישיבה תיכונית) על האם אפשר להתנהג ככה אל ערבים.

אך, אין לי כיחיד את היכולת לשנות את הריקודגלים, אולי כדאי שתנועת הבוגרים תיקח על עצמה את הדבר הזה. (אני מניח שיש כאן קוסנזוס בעד הרעיון-כל השאר מוכנים להביע דעה). הכי כדאי לנהל את זה בתוך הציונות הדתית ולא להוציא כל דבר לתקשורת כי אין לזה שום תועלת בדרך כלל.

ואני חייב להגיד, שרוב האנשים לא נראו שהם הגיעו כדי לשמוח בירושלים, חוץ מהמכינות שהיו באמת הכי רציניים שם, אלא כדי לפגוש חברים שלהם +-.

סך הכל, אני חייב לציין לא חוויה משהו.

והסכמתי עם המאמר של אריאל הורוביץ (שדני פירסם).

2011/6/3 Danny Newmark <newm...@gmail.com>

[יאיר גבלינגר‎]

אהלן

 

אני מאוד מתחבר לבעיה של הריקודגלים של יום ירושלים אבל אני באמת מאמין שאפשר לעשות שינוי בעניין בצורה פשוטה.

נראה לי (אני מקווה) שאין משהו שלא מתחבר לירושלים..

על מנת לחבר את האנשים פשוט צריך לפנות ולשאול אותם איך הם היו חוגגים את שחרור ירושלים..

והאם הם רוצים לארגן משהו משותף.. מניסיון שלי זה עובד.. :)

 

אני מסכים עם המאמר של אריאל הורוביץ שצריך לשנות בצורה דרסטית את הריקודגלים המסורתי  ולהפוך אותו לאירוע שונה.

שווה לבדוק לקראת שנה הבאה מי מארגן/אחראי על הצעדה ולפנות אליו כתנועת בוגרים ולחשוב איתו על פתרון..

 

בברכת חברים

יאיר גבלינגר

 

 

 בתאריך 3 ביוני 2011 02:33, מאת Avi Frank <aviz...@gmail.com>:

[שולי שוורץ‎]

שלום,

אין לי מה להוסיף על הדברים שנאמרים כאן,

אבל כן חשוב לי דבר אחד,

יש לנו נטיה חזקה מאד לצפות בתופעה או במקרה נורא לצקצק בלשוננו ולהמשיך הלאה בייחוד כשמדובר באירועים חד שנתיים כגון יום ירושלים או כל מיני ימים אחרים שנהיו סקטוריאלים..

קריאות "מוות לערבים" קיימות מאז שאני הולכת לריקדוגלים (וזה כבר היה די ממזמן...) והתופעה רק הולכת ומתחזקת,

את הדיון הזה עלינו לזכור שנה הבאה-

אני כותבת בייחוד כדי להזכיר לעצמי ולא על מנת להטיף מוסר.

לדבר עם מנהלי בתי ספר רכזים בתנועה וקומונריות על חוסר המוכנות שלנו לקבל קריאות כאלה (גם אם ניתנת להם לגיטימציה במגרשי כדורגל...)

וכמו שיאיר אמר, אני מאמינה שכולם אוהבים את ירושלים ומחוברים אליה,

בואו נראה איך ניתן לחבר את כולם...

 

ובעז"ה שלא נמצא את עצמנו מנהלים את הדיון הזה גם שנה הבאה,

חודש טוב,

 

 

 

בתאריך 3 ביוני 2011 09:10, מאת יאיר גבלינגר <yai...@gmail.com>:

אהלן

 ,

--
רק טוב,
שולי

[דוד פדוה‎]

טוב, אז אני חושב שהריקודגלים בירושלים הוא האירוע שמבטא הכי טוב את
האהבה שלנו לירושלים, וזה צריך לבוא מהמקום הזה (ולא של הצקה לתושבים).
נכון, יש תמיד קבוצה של ח'ברה קצת פנאטים שמפריחים כמה סיסמאות באויר
(ומנסיון אישי, ברוב מוחלט של המקרים זה באמת עובר) אבל אני חושב שלהתפס
לנקודה הקטנה הזו זה לא נכון מכמה סיבות:
- ארגוני שמאל עושים פרובוקציה הרבה יותר גדולה מסביב לריקוד הדגלים (וגם
מהווים טריגר לחלק מהמקרים אצלנו). אם צריך לטפל במשהו זה קודם כל בהם.
- הערבים לא נקיים מהעסק הזה. כל שנה הם זורקים ביצים, בלוקים וכו' על
הצועדים וזה יכול לגרום לפציעות חמורות ויותר גרוע, כך שגם כאן הם הצד
האלים יותר, גם ביחס מקרי אלימות לאוכלוסיה וגם באופי של האירועים.
- אם המטרה היא להגביר את ה"חברות" (שעושה כל ישראל חברים) בתוך העם אז
לצקצק בלשון ולומר שהתקריות המילוליות שדיברתם עליהם הם פסולות זה לא
פתרון.

אז מה כן צריך לעשות?
קודם כל אסור להפנות את החיצים לתוך הציבור שלנו (לא בפומבי בכל אופן)
בשום פנים ואופן, התופעות האלה לא מצדיקות עליהום גם מבית. זה רק יוצר
פילוג ופלגנות, ההפך מהמטרה של התנועה שאנחנו חברים בה - בני עקיבא - ושל
היום שאנחנו מדברים עליו, יום ירושלים.
עכשיו, הריקודגלים הוא אירוע ציוני-דתי במהותו, ואני לא רואה שום סיבה
לשנות מהמתכונת שלו כי הוא מוכוון לציבור שלנו ומתנהל בהתאם. אם רוצים
לחבר את שאר העם ליום הזה אפשר (וצריך) להתחבר לפעולה המבורכת של מטות
ערים של ריקודי דגלים בערים בערב יום ירושלים, אפשר לעשות פעילויות הסברה
וחינוך בערים לקראת היום, אפשר ליצור שת"פ עם תנועות נוער/בוגרים אחרות
ועוד ועוד.

אני רק רוצה שוב להדגיש שאסור להציב עמדה שמוקיעה חלקים בציבור שלנו לא
רק כי רובנו לא באמת חושבים ככה, אלא גם בגלל שאז אנחנו נאבד את
הקונצנזוס שיש בציונות הדתית סביב לבנ"ע, שזה המרכיב שמייחד אותנו מכל
תנועה אחרת.

[יאיר גבלינגר‎]

אהלן
קצת חולק על דעתך..
אני חושב  שביקורת עצמית היא חשובה.. גם בפומבי..
אני חושב להיות אנשים ישרים וחדורי אמונה בדרכנו ולהגיד שמה שפסול-פסול ויש לטפל בזה..
את אנשי השמאל והערבים אנחנו לא יכולים לתקן ולשנות אבל את עצמנו אנחנו יכולים ולא היה קורה שום דבר אם היינו עוצרים את התהולכה ומבקשים מהציבור לא לגרום לחילול השם ולהפסיק את הקריאות המיותרות..
וחשוב להדגיש - שהדברים נאמרים ממקום של כאב ולא ממקום של הוקעה!
שווה כן לנסות דווקא מהמקום ש"בנ"ע היא תנועה של כולם" ולחשוב ולפנות לגורמים המתאימים בשאלת איך משפרים את התהלוכה..


אני מסכים מאוד שהריקודגלים בערים השונום הוא חלק גם פתרון..
השנה עשינו ביהוד ריקודגלים בשיתוף תנועת הצופים והיה מקסים..

בברכת חברים
יאיר

בתאריך 3 ביוני 2011 10:14, מאת דוד פדוה <davi...@gmail.com>:

[נתנאל אשרי‎]

המשך חכמה כותב (וסלח לי שאיני זוכר היכן) שרצח של גוי חמור מרצח יהודי בגלל האלמנט של חילול ד'.

אני לא מתיחס לשאלה "מי יותר גרוע" או "מי משך למי בצמה קודם", אני יודע לפנות אל העם שלי ומהעם שלי יש לי דרישות וציפיות, בייחוד למי שבא בשם ד'. ארגוני השמאל בחלק גדול מהפעמים הם הזויים לחלוטין, אך כמו שאמרתי קודם, הם רק 'המוציאים לפועל' של חילול ד' הפוטנציאלי שאנחנו יוצרים. במו ידינו. [מצ"ב מכתב של הרצי"ה בנושא. אודה שלרוב איני שייך לזרם הרוחני שהולך בדרכו, אך דוקא משום כך ראיתי לנכון להביא את דבריו בנושא]

יהודים הם לא פוגרומיסטים! הנקודה של הנוער שצועק את הססמאות הללו, כמו שדיטשר כתב פה, היא לא נקודה קטנה בכלל. היא תופעה נפוצה ולא רק בריקודגלים, שלא נותנים עליה מספיק את הדעת. עצם העובדה שכל מי שמפגין יחס הומני כלפי ערבים נחשב בעיני הנוער "שמאלני" באופן אוטומטי פסול. האם אין זה חילול ד' שערכים הומניים מזוהים, גם על ידינו, כ'שייכים' לרוכבי האופניים בשדרות רוטשילד, ולא גם ליושבי בית המדרש?.... חובה ליצור עליהום מבית על תופעות כאלה. איך עם שעבר שואה מרשה לבניו להתבטא בצורה כזו?!

"אסור להפנות את החיצים אל תוך הציבור שלנו" היא אמירה מסוכנת. ביקורת עצמית, וגם ביקורת עצמית פומבית, חשובה מאד מאד אם רוצים ליצור איזושהי התקדמות בקרב ציבור כלשהו. "דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים"- נראה לי שבפרפראזה אפשר לכתוב "וכל מעשיך בעיתון נכתבים". העיתון אינו אשם בכך שהוא מדווח על חלאים. זה תפקידו. [אולי ניתן להאשים אותו בסיקור של חלק מסויים של החלאים בלבד, אך עצם פרסום החלאים זהו מקומו]. ראה את החברה החרדית שדואגת שלא להוציא כלום החוצה ולכבס את כל הכביסה המלוכלכת בפנים. מי שמכיר חבר'ה שהיו שם בפנים מבין שהטיוח הזה מזיק ברמות שקשה לתאר אותן. 

הביטוי "אם רוצים לחבר את שאר העם" מציק לי כיוון שהוא מבטא, שוב, את תחושת ההתנשאות הציונית-דתית. "עלינו המשימה לחבר, אנחנו נפיץ את האור לכל אנשי החושך", מי יקשיב לך ככה? [אם אתה זוכר כתבה נסערת במעריב לפני כשנה וחצי בערך שבה גילו לציבור בבעתה שהרב קוק כותב על החילוניים שהם חמורו של משיח]... אם ברצונך להשפיע משהו, חובה עליך להכין את עצמך קודם כל להיות מושפע, מקשיב, מבין. להיות מסוגל להזדהות עם מי שאינו אתה ולהבין את צרכיו. 

המיתוג של ירושלים בכלל ויום ירושלים על אירועיו בפרט כ"ציוני דתי במהותו", חוסם עיצוב של איזשהו אופי חילוני לחג הזה, שנחוץ כל-כך כדי ליצור קשר למשהו [דוגמה? פורים, חנוכה, ליל הסדר, שבועות... לכל החגים האלה יש אופי חילוני בלתי הלכתי ואולי אפילו נוגד את ההלכה, אבל הוא שומר על הגדרת הזהות היהודית ועל עולם הסמלים היהודיים של מי שאינו דתי...].

נתנאל

_______________________________________________________________

מכתב הרציה.

בע"ה ה' ניסן התש"ז 

לכבוד 
המנהל והמורים של בית-הספר, 
פה עיקות"ו 

הנני מחויב להעיר את כ' על העניין דלהלן: 
היום בשעות שלפה"צ, בעברי על פני ביה"ס והלאה לרחוב יפו-בן-יהודה, ראיתי כי מתוך חבורת ילדים יוצאי ביה"ס פגעו איזה מהם, פעמים ופעם, פגיעה שבגוף והתגרות גסה בערבים רוכלי-רחוב שעברו אז שם. פעמיים - יחד בשני הערבים אחד צעיר ואחד זקן, שהיו משותפים בעניינם כנראה, התחל בצעיר והמשך בזקן בגסות מיוחדת. זה היה מרחק קטן מן שער החצר של ביה"ס. אח"כ שוב בצעיר אחד, במדרכת רחוב יפו לצד תחילת רחוב בן-יהודה. נצטערתי ונתבישתי מאוד למראה-עיני זה. מתוך מרוצת הילדים והשתובבותם לא עלה בידי להשיגם להעירם על כך. איני יודע מי הם הילדים האלה, מי הוריהם ומוריהם. יודע אני רק זה, שהם היו יוצאי ביה"ס. לא כולם - כל חבורת הילדים יוצאי ביה"ס - עסקו באותה פגיעת-התגרות מגונה, אלא איזה מהם, וכמדומני שגם מי מהם מחה נגד זה. אעפ"כ מציאות העובדה הזאת, שהכאיבתני והעליבתני, כאמור, מחייבת אותי להעירכם על הצורך בשימת-לב חינוכית יתירה ומיוחדת לבטול אפשרויות שכאלה, גם מצד עצמה של תורת היהדות ומוסרה וגם מצד הערך המעשי היישובי והמדיני, של משמרת דרכי שלום ויחסי שכנים. 


בכל כבוד ויקר ובתוחלת קידוש השם לישע עמו ונחלתו 
צבי יהודה הכהן קוק

[נועם אפל‎]

בס"ד
 
בתחילת דברי אציין שאין לי כל עניין בכך שהערבים יחיו פה בארצנו הקדושה.
אם זאת, הבעיה הגדולה שלי(מתוך שניים) עם הריקודגלים היא היחס לערבים. כמו שנתנאל אמר, לכבס את הכביסה המלוכלכת זה טוב רק בבדים ולא בעובדות. אם נטשטש ונעלים את הבעיות שיש בציבור שלנו(וסלח לי דוד, אבל יש בעיות), סופנו שהם יתעצמו, יגדלו ויתרבו עשרות מונים ואז כבר כמעט ולא נוכל למגר אותם(כאן המקום לציין שגם בעניין ההתנשאות יש לנו בעיה קשה מאוד). ה-"מסילת ישרים" בפרק ג', בביאור חלקי מידת הזהירות כותב כך: "הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו: האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו. והשניה, על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע. וזה, בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה.". כדי להתרחק מן המעשים הרעים עלינו לעשות רשימה לבנה של מעשים טובים ורשימה שחורה של מעשים רעים. למה? על כך עונה הרמח"ל בהמשף באומרו: "כלל הדבר: יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל שכן עבירה ופשע." אם אנחנו רוצים להתקדם עלינו להסתכל לעצמנו בעיניים ולראות מה טוב ומה לא. בלי זה לא נוכל להתקדם כפרטים וכציבור.
 
הבעיה השניה שלי עם הריקודגלים, היא לא עם הריקוד עצמו אלא עם היום בו הוא מתקיים. עלינו לגרום לחילונים להבין שירושלים היא לא רק של הדתיים. אינני אומר את זה ממקום של התנשאות אלא ממקום שמבין שאם הציבור הכללי יתחיל להבין את חישבותה של ירושלים, לא יהיו בכלל דיבורים על חלוקת ירושלים.

רק טוב,

נועם

[Avi Frank]

אולי כדאי באמת שהריקודגלים יהיה ביום שהוא לאו דווקא יום ירושלים (אני סובר שהציונות דתית תסבול את זה, ועדיין אנשים יגיעו לשמוח בירושלים גם בלי קשר ליום המוגדר. וגם אני מעריך שימצאו עוד יום בשנה שיש לו ערך סנטימנטלי לקשר שלנו עם ירושלים), ואת יום ירושלים נקדיש למשהו שכולל באמת את כל עם ישראל. 

עכשיו, זה רק עם נמצא דרך כדי להעלים את תופעות השנאה. 

2011/6/3 נועם אפל <noam_...@hotmail.com>

[אייל ברגר‎]

חברים יקרים!

 

אני רוצה להתייחס רק לנקודה של השנאה לערבים..... אני מסכים עם הדוברים שהעלו על נס את חילול ה' והבעייתיות שיש בקריאות הגזעניות שנשמעות בריקוד דגלים. אבל אני חושב שהתמקדות בכך שבריקוד עצמו לא תהיינה תופעות שכאלו, הגם שהיא חשובה, היא רק לשים פלסטר, ולא לטפל בבעיה שחלקים נרחבים מהנוער שלנו פשוט שונא ערבים ממש! (נכון זה לא שהערבים צדיקים, ובכל זאת....) . אם רוצים, לדעתי, להתקדם בתחום בהקשרים שקשורים לתנועת בוגרים צריך לעשות תוכנית בנושא בתנועה. אפשר למשל לעשות שבת שהולכים נציגים למלא סניפים בארץ ומובילים שם שבתות בנושא היחס לגוי, ישראל והעמים, גזענות, וכד' (במתכונת של שיחה לחב"ב בערב, ואולי פעולה לכלל ח"א בצהריים או משו אחר,) או לארגן כנסים מחוזיים' או אזוריים לחב"ב, וכן הלאה... הרי חלק משמעותי מהנוער בריקוד דגלים ובכלל בציונות הדתית גדל פה לידינו בבני עקיבא, אז שם צריכה להיות העבודה....

 

כמובן שלפני שיוצאים למבצע כזה מן הראוי לדון בנושא לעומק, להבין את התסכול והכאב שמוביל גם הוא לגעזנות, לנסח עמדה (או יותר נכון: מסגרת לעמדות) ומתוך זה לצאת לפעילות...

 

יישר כח לכולם

 

שבת שלום

 

אייל

[אריאל דיטשר‎]

חברים,

אני מבין שלרובנו הנטייה הטבעית היא להתייחס למקום של הפגיעה בצלם אלהים שיש בקריאות השונות בריקודגלים ובכלל. ובעיניי צודק אייל שהתהלוכה בירושלים היא רק סימפטום לתופעה הרבה יותר עמוקה של שנאה לאחר, תחושת "לבדיות" קיצונית בעולם וכו'. זה גם מאד מתחבר לנקודה של ירושלים שהיא המרכז, היא מבטאת ומשקפת במובן מסוים את מצב העם כולו.

אך בעיניי הנקודה היותר עמוקה, ואולי הפחות מעיקה באופן מיידי, היא הפירוד הענק שהריקודגלים מבטא. אני מרגיש כל כך רחוק מהרבה מאד יהודים במדינה. רובנו אולי מחוברים להרבה חילונים בשכונות, בעיירות פיתוח שהם אנשים בד"כ פשוטים ש(בסופו של דבר) מעריכים מאד את העמדה הדתית-לאומית, אוהבים את ה', את המדינה, את הצבא ולא מפקפקים בערכם לרגע. אבל את אחי היהודי שנמאס לו מירושלים שסגורה בשבתות, נמאס לו מירושלים שמעוררת בעיות בינלאומיות, נמאס לו מירושלים המוזנחת - אותו כמעט שאינני מכיר. אז איך ניתן לטעון באופן כנה שירושלים היא המקום המאחד את כולנו? אולי כי אנחנו לא נפגשים עם אותו יהודי?

הכאב העמוק הזה מתחבר מאד לנקודת היחס לערבים. מי סולד מההתנהגות בריקודגלים? מי מפנה חיצים לתהלוכה? אותה תקשורת, שמבטאת פחד וחוסר הבנה מאד גדולים מאיתנו, מהקדושה שאנחנו "ממציאים" לכל אבן ואדמה מעוררי מחלוקת.

לדעתי כדאי לחשוב על הכאב הזה, של ירושלים לא רק שלא מאחדת, אלא מפלגת ומכאיבה מאד.

שבת שלום ומבורכת!

[oren hirschhorn]

אני מסכים עם אריאל לגמרי בהקשר הזה....התקשרתי לחברים שלי (חילנויים בהגדרה, ציונים בהצהרה) ושאלתי למה רק "אם תרצו" נמצאים כאן, וגם הם דווקא בשייח ג'ראח. עכשיו שאני חושב על זה, אני קולט שגם ב"אם תרצו" היו חמש דתיים בערך...

אז השאלה היא איך הגענו למצב כזה?

האמת היא, שאנחנו גדלנו למציאות פשוטה מצד חגיגות יום ירושלים. אבל הריקודגלים התחיל מהמסיבה במרכז הרב בלילה שהיו חוגגים עד הכותל...ואז הרב ח=יהודה חזני (ההוא מ'נצר חזני' בגוש תובב"א) החליט להביא את הנוער...על מנת לשתף את כל הציבור, ולעשות אקט חינוכי מדהים לדעתי. וככה זה עבר ליום, ולכל הישיבות התיכוניות...וגם לאולפנות...

עד שלאחר כמה שנים התווספו הדגלים והזמרים והבמות וכל השטויות של ה"דפיקה על חלונות ברובע".

אני לא חובב גדול של הגזענות, ויש לי ויכוח כל שנה עם אנשים שלא באים בגלל הגזענות (אני אומר "לכו בכל זאת")

אבל תכלס, התובנה שלי היא "איך אני מזעזע אנשים מהציבור הכללי להתעורר ולקלוט שזו העיר שלנו, ותוך כדי מכין את השטח להופעות של אמנים חילוניים לגמרי.

הפחד היחיד שלי שזה יהפוך גם את יום ירושלים, עיר הקודש, למה שהפך את יום העצמאות ל"אז אתה בא לרוקצ", כאשר הכוונה לרוק עצמאות עם אביב גפן ועוזריהם משאר העמים.

אז איך פותרים את זה?

אלקים והר"ב יודעים.

נ.ב. במרכז היה אחלה, ראוי גם להתאחד סביב הישיבות בצורה כלשהי. מורכב, אה?

2011/6/3 אריאל דיטשר <adei...@gmail.com>

[דוד פדוה‎]

אז אני אבהיר את עצמי בקצרה:
יום ירושלים הוא מועד שכל העם צריך לחגוג, והריקודגלים הוא הדרך שלנו
לחגוג אותו, בדיוק כמו החגיגות בישיבות/בבמות ה'חסידיות' בערים (אף אחד
לא מציע לשנות את השירים שם, נכון?). אפשר לחבר את העם ליום הזה בלי
לפגוע בריקודגלים, אבל זה כבר מצריך חקיקה (שבתון ביום ירושלים וכדו' כמו
ביום העצמאות).
אני מסכים לחלוטין שכל התקריות הנ"ל הן פסולות, אבל אני חושש מחילול ה'
ופלגנות במגזרנו-המפולג-גם-ככה אם זה יהפוך להתנצחות פומבית. אם אנחנו
רוצים לעודד סבלנות צריך לבוא פה מהלך חינוכי כלשהו. לא משהו שיגרום
לתנועה שלנו להראות כמו צד"ר המושמצת או נאמני תו"ע שיש להם צד *מאוד*
מסויים, אלא משהו שישאיר ואף יחזק את הקונצנזוס שסביב בנ"ע.
חוץ מזה, אני חושב שהמימדים של ה"שנאה" פה נופחו בצורה חסרת פרופורציות
למה שהיא באמת ולהשלכות שלה (זה באמת עובר ברוב מוחלט של המקרים).

עוד הערה לסיום, אני חושב שאם אנחנו יוצאים בהצהרה פומבית ראשונה מאז
יסוד התנועה זה לא צריך לבוא בנושא הזה!

[אחי-אור וינגרטן‎]

בקשר לחיבור יום ירושלים לציבור הכללי:

ארגון הנוער צמר"ת התחיל ברעננה מסורת (אמנם קיים רק 3 שנים, אבל זה כבר 3..) של פעילות בערב יום ירושלים.

זה מתחיל במצעד בעיר, עד למקום איסוף, שם נפגשים כולם, (יש כמה נאומים...) ועוברים פעילויות הקשורות לירושלים.

הפעילויות יכולות להיות על ירושלים כמרכז רוחני, כמרכז תרבותי, ירושלים בתנ"ך, וכו'.

הערב הוא בשיתוף של תנועות נוער שונות בעיר, ומזמינים את כלל הנוער.

הייתי מהמארגנים (גם אורן)  של הערב הראשון, אבל כיום אני כבר (לצערי) לא כל כך קשור, אז אני לא לגמרי יודע מה קורה.. אבל אני יודע שזה קורה.

רק שיהיה לכם רעיון למה אפשר לעשות.
(למען הגילוי הנאות - לא היינו צריכים להתמודד עם מאות אלפי אנשים שגדשו את האירוע - ההצלחה הייתה מוגבלת, ובכל זאת זו התקדמות)

 

נ.ב - כשאורן אומר שהוא מתווכח עם אנשים שלא הולכים בגלל גזענות - אני מניח שאתה מתכוון אליי?

הסיבה היותר מדוייקת היא בהמיות כללית שזה יוצר אצל אנשים. אני מסכים שהריקודגלים הוא סימפטום, אבל הסיטואציה שבה הולך

המון ברחוב שתושביו סגורים בביתם, במיוחד כשההמון הזה חוגג את ריבונותו עליהם, היא סיטואציה שדורשת את זה, ולכן זה לא רק סימפטום.

 

אחי-אור.

 

בתאריך 3 ביוני 2011 15:14, מאת דוד פדוה <davi...@gmail.com>:

[אפרת ק‎]

במחוז צפון יש משהו מעניין:
ביום שלישי (ערב יום ירושלים) היו כמה מוקדים מרכזיים (מירב, נצרת עילית ועוד כמה) שהגיעו אליהם סניפים לריקודגלים.
מספיק רק ללכת למקום שאין בו כזה חיבור ליום ירושלים (או להביא אנשים למקום כזה, קצת יותר מורכב אבל אפשרי) ולהרים שם משהו כדי שאנשים יזכרו ויתחברו. כי מי לא אוהב את ירושלים?

בתאריך 3 ביוני 2011 18:31, מאת אחי-אור וינגרטן <achi...@gmail.com>:

[Danny Newmark]

http://www.kipa.co.il/now/%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA/45146-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%A4%D7%9A-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%94.html

2011/6/5 אפרת ק <efra...@gmail.com>

[שירן בן עטר‎]

בס"ד

 

אני ממש מסכימה עם דוד וגם עם אורן!

לא נראה לי שצריך לחבר את העם לריקודגלים אלא להתחבר יחד לירושלים וכל אחד יחגוג את זה איך שהוא רואה לנכון. אני גם לא חושבת שאנחנו צריכים לעזור להם לתכנן דברים שסביר להניח שיהיו לא ראויים..

בריקודגלים שהיה בנתניה כמה חברה מבנ"ע ומהגרעיני נחשון הרימו תחנות מידע ומשחק על ירושלים לציבור הרחב שהופתע לראות את התהלוכה הזאת.

בב"ח לתורה ועבודה

---

תחשוב טוב יהיה טוב!

שולח: דוד פדוה
נושא: [תנועת בוגרים בנ"ע] Re: זירת התקשורת

---

Walla! Mail - Get your free unlimited mail today