Parshat Vayakhel-Pekudei – Vessels, Vestments and Aspiration פרשת ויקהל-פקודי
Simon Wolf
Parshat Vayakhel-Pekudei
Vessels, Vestments and Aspiration
Simon Wolf
In the Mishkan, only two utensils are constructed entirely of pure gold. There is the candelabra (מְּנוֹרָה֙)[1] and the Kaporet (כַפֹּ֖רֶת), the cover of the Aron with the cherubs (כְּרֻבִ֖ים).[2] Not only are they fashioned from pure gold, but each is also formed from a single hammered block of gold (מִקְשָׁה֙). In addition, the K’ruvim face inward towards one another (וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים),[3] similar to the way that the lamps of the Menora are directed inward (וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־ עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ).[4] Moreover, they appear to have a similar function within the Mishkan. In describing the Kaporet with its cherubs, the Torah indicates its purpose. “I will meet with you there, and I will speak with you from above the cover, from between the cherubs that are on the Ark of Testimony, all that I command you to Bnei Yisrael.”[5] It is from this location that the Divine presence is manifest. The Menora serves a similar role, as is noted by the Gemara in Menachot. “God instructed Aharon to kindle the Menora, ‘Outside the Curtain of the testimony (לְפָרֹ֨כֶת הָעֵדֻ֜ת) in the Tent of Meeting.’[6] The dividing curtain is referred to here as ‘the curtain of the testimony,’ to indicate that the illumination of the Menora is testimony to all of humanity that the Divine Presence rests among Yisrael. And if you query, ‘How is this testimony’; perhaps the Menora is lit for illumination? To this God would respond: ‘Do I need its light?’ For all forty years that Yisrael walked in the wilderness, they walked exclusively by His light. Rather, evidently, the illumination of the Menora is testimony to all of humanity that the Divine Presence rests among Yisrael. What provides its testimony? Rava says the testimony is provided by the westernmost lamp, in which they place a quantity of oil equivalent to that placed in the other lamps, and nevertheless, it continues to burn longer than any of the other lamps and from it he lit the other lamps.”[7] This perpetual miracle was testimony to God’s continuous presence among His people.
Unlike the Kaporet, the Aron HaBrit that supports it is fashioned from wood plated with gold[8] and serves a different purpose. “You shall place the Kaporet on top of the Aron; And in the Aron you shall deposit the Testimony (הָ֣עֵדֻ֔ת) that I will give you.” It houses the Luchot that Moshe received from God on Har Sinai. Similarly, the Shulchan, the Menora’s partner in the Kodesh, is formed from gold-plated wood and upon it are placed the Lechem HaPanim.[9] Both vessels share the additional feature of being adorned with a golden molding or crown (זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב).[10] The Aron contains the two tablets of the Luchot, while the Shulchan holds two stacks of Lechem HaPanim.[11]
The final utensil within the Mishkan itself is the incense altar (מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת), also known as the Golden Altar (מזבח הזהב). Its purpose within the Mishkan was discussed in greater detail in the Shiur on Parshat Ki Tisa (Parshat Ki Tisa – Smoke Screen). The Ketoret offered on this altar provides a protective shield that enables one to safely approach the Divine. It facilitates a corporeal being’s ability to approach God.
In summary, four utensils are found within the Mishkan. The Aron HaBrit is the sole item located in the Holy of Holies (קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים). Within the Kodesh (קֹּ֔דֶשׁ), there is the Menora that stands on the southern side (to the left when entering the Kodesh) and opposite it on the northern (right) side is the Shulchan. Between them, skewed slightly eastward (towards the entrance), stands the golden Incense Altar. As noted earlier, the Aron is comprised of two components. The Aron HaBrit itself, which parallels the Shulchan, and the Kaporet, the cover of the Aron, which corresponds to the Menora.
God instructs Moshe to prepare four articles of clothing for both the ordinary priests (כהן הדיוט) and the high priest (כהן הגדול) to wear: (1) linen breeches (מִכְנְסֵי בָד), (2) linen tunics (כְּתֹנֶת שֵׁשׁ), (3) linen turbans (מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ) and (4) sashes, girdles or belts (אַבְנֵט).[12] In addition, the Kohen Gadol is also adorned with four additional garments that God commands Moshe to commission: (1) an Efod (אֵפֹד), made of gold, wool dyed in the colors Techelet (blue), Argaman (purple) and Tola’at Shani (crimson or scarlet) together with linen, (2) a breastplate (חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט) made from the same materials as the Efod, (3) a Techelet robe (מְעִיל תְּכֵלֶת) and a (4) frontlet headband of pure gold (צִּיץ זָהָב טָהוֹר).[13]
If one were to simply assign the clothing of the ordinary priests and the high priest to the different sections of the Mishkan, it would appear that the raw materials from which they are fashioned would suggest an obvious division. The basic garments of the Kohanim are all produced from linen[14] and the curtains surrounding the courtyard are likewise constructed of white linen (שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר).[15] In addition, the Torah states that the linen breeches (מִכְנְסֵי בָד) are worn in order to cover their nakedness (לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה).[16] This is akin to the reason for the curtains of the courtyard, which shield the service in the courtyard of the Mishkan from outside spectators.[17] On the other hand, the materials used to weave the Kohen Gadol’s garments parallel those used in the construction of the Mishkan. Regarding the vestments of the High Priest, the Torah states, “You shall make a breastplate of judgment, the work of a designer, similar to the workmanship of the Ephod you shall make it; of gold (זָהָ֗ב), blue (תְּכֵ֧לֶת), purple (וְאַרְגָּמָ֛ן), worm-scarlet (וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י), and twined linen (וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר) you shall make it.”[18] With the exception of the gold, these are the same materials used in constructing the Mishkan. “And you shall make the Mishkan from ten curtains of twined linen (שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר), and blue (וּתְכֵ֤לֶת), purple (וְאַרְגָּמָן֙), and worm-scarlet (וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י); with cherubs (כְּרֻבִ֛ים), the work of a designer you shall make them.”[19] The natural conclusion one would arrive at from this division is that the primary place of service of the regular priests (כהן הדיוט) is the courtyard of the Mishkan, whereas the principal place of Avoda for the Kohen Gadol is within the Mishkan itself (the Kodesh and Kodesh HaKodashim).
As already explained, it seems that the Kohen Gadol is more closely associated with the area of the Mishkan. It was also noted that the High Priest’s vestments contained gold in addition to the other materials whereas the Mishkan only contained the other materials. This discrepancy is easily resolved by the preponderance of gold found among the vessels and structure of the Mishkan; for example, the gold fasteners (קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב), the gold-plated boards (קְּרָשִׁ֞ים) and other elements of the Mishkan. Though, the most remarkable creations of gold within the Mishkan are the four utensils that are housed inside it. Without too much of a leap, one could reasonably suggest that the four additional garments worn by the Kohen Gadol are somehow parallel to the four utensils found within the Mishkan. Examining the function of each of these items should shed some light on this relationship.
Regarding the Techelet robe (מְעִ֥יל), the Torah states, “Aharon shall wear it while officiating, so that the sound of it is heard when he comes into the sanctuary before God and when he goes out – that he may not die.”[20] The robe thus facilitates the Kohen Gadol’s entry into the Mishkan, similar to the role of the golden Incense Altar, whose incense provides a protective screen that enables one to approach the Divine presence (see Parshat Ki Tisa – Smoke Screen). Upon entering the Mishkan, the first vessel encountered is the golden Incense Altar paralleling the Me’il, which is the first of the four additional garments donned by the Kohen Gadol. Regarding both the Ketoret and the Me’il, the Torah emphasizes that they are necessary so that the Kohen Gadol does not perish (וְלֹ֥א יָמֽוּת).[21]
A similar parallel exists with respect to the golden frontlet (צִּ֖יץ). As the Torah explains, “It shall be on Aharon’s forehead, that Aharon may bear any sin arising from the holy things that Bnei Yisrael consecrate, from any of their sacred donations; it shall be on his forehead at all times (וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד), to secure acceptance for them before God.”[22] The Tzitz is fashioned from pure gold and bears the inscription that it is “consecrated to God (קֹ֖דֶשׁ לַֽיקֹוָֽק),” suggesting that it is the holiest of the High Priest’s vestments. The Mishna in Sota indicates that the Kohen Gadol may not raise his hands above the Tzitz when he blesses the people (ברכת כהנים), as it would be inappropriate for him to place his hands above God’s name.[23] From the Torah’s requirement that the Tzitz must continuously be upon the forehead of the Kohen Gadol (וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד), the Gemara in Menachot derives that the Kohen Gadol must never allow his attention to lapse from the Tzitz (שלא תסיח דעתו ממנו). Based on a logical expansion, Raba bar Rav Huna further extends this principle to necessitate that one remain constantly aware of their Tefillin while wearing them.[24] The Gemara in Berachot describes the Tefillin placed on one’s head as a manifestation of God upon the individual.[25] By extension, in essence, the Tzitz represents the presence of God, which explains its capacity to override certain deficiencies with regards to Kodashim. In this respect, it parallels the Kaporet which is likewise fashioned from pure gold and serves as the locus where the Divine Presence is manifest.
The Ephod has two Avnei Shoham that are mounted “…on the shoulder-pieces of the Ephod, as stones for remembrance of Bnei Yisrael, whose names Aharon shall carry upon his two shoulder-pieces for remembrance before God.”[26] The two stones each contain six names of the tribes. Two rows of six is reminiscent of the way the Lechem HaPanim is stacked on the Shulchan. The Ephod secures the Choshen, the breastplate of the Kohen Gadol. Similar to the way that the Aron houses the Luchot, the Choshen contains the Urim V’Tumim. In addition, there is a restriction against the breastplate slipping away from the Ephod (וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד)[27] akin to the prohibition of removing the poles from the rings of the Aron (לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ).[28]
With regard to the Choshen (חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙), it states, “Aharon shall carry the names of Bnei Yisrael on the breastplate of judgment (decision) upon his heart, when he enters the sanctuary, for a remembrance before God at all times. Inside the breastplate of judgment, you shall place the Urim and Tumim (אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים), so that they are over Aharon’s heart when he comes before God. Thus, Aharon shall bear the judgment of decision for Bnei Yisrael upon his heart before God at all times.”[29] While the precise nature of the Urim and Tumim remains unclear, the presence of the root “light (אור)” would imply some association with illumination, reminiscent of the light of the Menora. A later verse in Sefer Bamidbar provides some indication as to the purpose of the Urim when discussing Yehoshua’s inheriting the mantle of leadership from Moshe. In his role as leader, “He shall stand before Elazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim (בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים) before God. At his word they shall go out, and at his word they shall come in, both he, and all Bnei Yisrael with him, and all the congregation.”[30] Rashi, quoting Chazal, explains that the Urim was an inscription of God’s name that “illuminated” answers to the queries of the Kohen Gadol when he sought God’s counsel on matters of national importance.[31] Similar to the Menora, the Urim and Tumim represent the guiding presence of God within the nation, a form of divine illumination that extends beyond the confines of the Mishkan itself.
In the Gemara Kiddushin, it raises a question as to whether the Kohanim are the people’s representatives (שלוחי דידן) or God’s emissaries (שלוחי דרחמנא). The Gemara concludes that they must be God’s agents because how could they act as Bnei Yisrael’s proxies in performing sacrificial service that the principal’s themselves (Bnei Yisrael) are incapable of accomplishing. While this principle applies to all Kohanim, it may be true to differing degrees for the ordinary Kohen and the High Priest. As noted above, their garments already hint at their distinct forums of operation. The regular Kohen, whose primary locus of service is the courtyard of the Mishkan, which is dedicated to the processing and eating of sacrifices, is chiefly engaged in offerings being presented by the nation or individuals to God; it is the people reaching out to God. The Kohen Gadol, whose vestments place the center of his activity within the Mishkan itself, is predominantly involved in facilitating the presence of the Divine (השראת השכינה). In this sense, he resembles the utensils of the Mishkan themselves more than the priests who merely serve within it (see Parshat Titzaveh – Do the Clothes Make the Man?). This distinction may also explain why an ordinary Kohen interrupts his service in the face of personal mourning, whereas the Kohen Gadol, who forms an indispensable part of the Mishkan’s very purpose is possibly proscribed from leaving the Mishkan and its courtyard (See Parshat Shemini – Sharing the Burden).[32]
In broader terms, the vessels of the Mishkan represent the nation’s relationship with God and the vestments of the Kohen Gadol characterize the individual’s, the spiritual leader’s, parallel relationship with God. The Aron HaBrit, which houses the covenant between Bnei Yisrael and God, enables the Divine presence to rest upon the Kaporet. The Shulchan, representing God’s ongoing munificence in providing material sustenance to Bnei Yisrael (see Parshat Teruma – The Mishkan – Sinai in a Box), enables and assists the nation to recognize and experience the Divine, symbolized by the illuminating light of the Menora, which provides guidance to the world beyond the Mishkan. Thus, the shared connection between the Aron and the Shulchan is that they both function as facilitators, while the commonality of the Menora and the Kaporet is that they represent manifestations of the Divine Presence.
A similar dynamic exists at the individual level with regards to the vestments of the Kohen Gadol, which parallel these utensils. The Tzitz (קֹ֖דֶשׁ לַֽיקֹוָֽק) symbolizes God’s divine presence residing within each individual as a result of their personal covenant with God (בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ). The Ephod represents the individual’s material possessions and responsibilities, which must likewise contain within them the “voice” of God (אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים), guiding the direction and purpose one’s life and resources.
We are charged with aspiring to emulate the role of the regular Kohanim. Similar to them, in our everyday lives, we seek and worship God through the service of God. In that way, in a sense, the Kohanim continue to serve as our representatives, helping us to reach out to God and inspiring us to be more spiritually attuned. They dedicate their lives to this service and serve as a beacon for us to follow. Yet our aspirations and dreams are of even loftier heights. Our ultimate goal is to attain the stature of the Kohen Gadol. That is to not merely represent God through service to Him, but to become a vehicle through which God’s presence is obvious and manifest; to become a light of Godliness and a ray of spirituality – the very chariot of the Divine.
וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:[33]
כִּי֩ עֲנַ֨ן יְקֹוָ֤ק עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־ בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם:[34]
Shabbat Shalom
[1] וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ: (שמות כה,לא)
[2] וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת: וַ֠עֲשֵׂה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־ הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו: וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־ הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים: (שמות כה,יח-כ)
[3] וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־ הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים: (שמות כה,כ)
[4] וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־ עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ: (שמות כה,לז) \\ העלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה – עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאין מצידיה מסובין כלפי האמצעי, כדי שיהו הנרות כשתדליקם מאירים על עבר פניה – מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה. (רש"י שמות כה,לז)
[5] וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (שמות כה,כב)
[6] וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד: מִחוּץ֩ לְפָרֹ֨כֶת הָעֵדֻ֜ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֜ן מֵעֶ֧רֶב עַד־בֹּ֛קֶר לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק תָּמִ֑יד חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: עַ֚ל הַמְּנֹרָ֣ה הַטְּהֹרָ֔ה יַעֲרֹ֖ךְ אֶת־הַנֵּר֑וֹת לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק תָּמִֽיד: (ויקרא כד,א-ד)
[7] מחוץ לפרכת העדות באהל מועד - עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, ואם תאמר: לאורה אני צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדותה? אמר רבא: זה נר מערבי שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. (מנחות פו:) \\ ממנה היה מדליק - האחרות ובה היה מסיים כדתנן (תמיד דף לג) בא ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים שמנורה היתה עומדת מזרח ומערב מכבה האחת שבצד מזרח ומדשנה ומניח האחת שבצד אותה שבמזרח הוא נר מערבי ומניחה דולקת עד לערב ומדליק האחרות שכבו בשחר ומטיבו וזורק מה שנשאר מן השמן ומן הפתילה לחוץ ונותן בה שמן ופתילה ומדליקה כדי לקיים בה מצות הדלקה ומסיים בה הדלקה שהיה מדליקה בתר כל הנרות. (רש"י מנחות פו:)
[8] וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ: וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב: (שמות כה,י-יא)
[9] וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ: וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב:...וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד: (שמות כה,כג-ל)
[10] וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב: (שמות כה,יא) \\ וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב: (שמות כה,כד)
[11] וְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַֽמַּעֲרָ֑כֶת עַ֛ל הַשֻּׁלְחָ֥ן הַטָּהֹ֖ר לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק: (ויקרא כד,ו) \\ בשלחן יש ששה לחמים לכל מערכת ובלוחות מופיע המלה "לא" שש פעמים בכל לוח
[12] וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי: וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ: (שמות כח,לט-מב)
[13] וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי: (שמות כח,ד)
[14] וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם: וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת: (שמות כח,לט-מ)
[15] וְעָשִׂ֕יתָ אֵ֖ת חֲצַ֣ר הַמִּשְׁכָּ֑ן לִפְאַ֣ת נֶֽגֶב־תֵּ֠ימָנָה קְלָעִ֨ים לֶחָצֵ֜ר שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר מֵאָ֤ה בָֽאַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ לַפֵּאָ֖ה הָאֶחָֽת: (שמות כז,ט)
[16] וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־ יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ: (שמות כח,מב)
[17] אֹ֣רֶךְ הֶֽחָצֵר֩ מֵאָ֨ה בָֽאַמָּ֜ה וְרֹ֣חַב׀ חֲמִשִּׁ֣ים בַּחֲמִשִּׁ֗ים וְקֹמָ֛ה חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת: (שמות כז,יח) \\ דתניא: ושלש אמות קומתו, דברים ככתבן, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע, מה להלן גובהו פי שנים כארכו, אף כאן פי שנים כארכו; אמר ליה רבי יהודה: ארך החצר מאה באמה וקומה חמש אמות אפשר, כהן עומד ע"ג המזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ? אמר לו ר' יוסי, והלא כבר נאמר: ואת קלעי החצר ואת מסך שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח, מה משכן י' אמות, אף מזבח י' אמות, ואומר: קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף, ומה ת"ל ה' אמות? משפת מזבח ולמעלה, ומה ת"ל ושלש אמות קומתו? משפת סובב ולמעלה. ור' יהודה? כי גמיר גזירה שוה, ברחבה הוא דגמיר. ולרבי יהודה הא קא מיתחזי כהן! נהי דכהן מיתחזי, עבודה דבידו לא מיתחזי. (זבחים נט:)
[18] וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ: (שמות כח,טו)
[19] וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם: (שמות כו,א)
[20] וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת: (שמות כח,לה)
[21] וַיְדַבֵּ֤ר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְקֹוָ֖ק וַיָּמֻֽתוּ: וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֘ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת: (ויקרא טז,א-ב)
[22] וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְקֹוָק: (שמות כח,לח)
[23] ברכת כהנים כיצד? במדינה אומר אותה שלש ברכות, ובמקדש - ברכה אחת; במקדש אומר את השם ככתבו, ובמדינה - בכינויו; במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש - על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול, שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ; ר' יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. (סוטה לז.)
[24] אמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ: ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה: והיה על מצחו תמיד - שלא תסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. (מנחות לו:)
[25] ומנין שהתפילין עוז הם לישראל - דכתיב: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש. (ברכות ו.)
[26] וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן: (שמות כח,יב)
[27] וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד: (שמות כח,כח)
[28] בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ: (שמות כה,טו)
[29] וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד (שמות כח,כט-ל)
[30] וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק עַל־פִּ֨יו יֵצְא֜וּ וְעַל־פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל־ הָעֵדָֽה: (במדבר כז,כא \\ וגם בספר שמואל ובספרי עזרא ונחמיה)
[31] את האורים ואת התמים – הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו היה מאיר את דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שיני היה החשן, שאי איפשר להיות כהן גדול מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר: ושאל לו במשפט האורים (במדבר כ"ז:כ"א). את משפט בני ישראל – דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו, אם לעשות דבר אם לא לעשות. ולפי מדרש אגדה (ויקרא רבה י':ו') שהחשן מכפר על מעוותי הדין, נקרא משפט על שם סליחת המשפט. (רש"י שמות כח,ל)
[32] וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־ יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֖א יִפְרֹֽם: וְעַ֛ל כָּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא: וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹקָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹקָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְקֹוָֽק: (ויקרא כא,י-יב)
[33] וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן: (שמות מ,לד)
[34] כִּי֩ עֲנַ֨ן יְקֹוָ֤ק עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־ בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם: (שמות מ,לח)