Parshat B'shalach – Miriam the Strident Prophetess פרשת בשלח
Simon Wolf
Parshat B’Shalach
Miriam the Strident Prophetess
Simon Wolf
At the conclusion of Az Yashir, the Torah relates that, “Then Miriam the Nevi’a (הַנְּבִיאָה), Aharon’s sister, took a timbrel in her hand, and all the women went out after her with timbrels and dancing…”[1] Miriam leads the women in singing the praises of God for the salvation He wrought at Kriyat Yam Suf. The brief description raises several questions. What does it mean that Miriam was a Nevi’a? Why is she identified specifically as Aharon’s sister rather than Moshe’s sister? More broadly, what role did Miriam play in the Exodus?
The most straightforward understanding of Nevi’a is “a prophetess,” and Chazal clearly adopt this interpretation. In the Gemara Megilla, Miriam is enumerated amongst the seven women prophetesses of Yisrael.[2] This understanding precipitates the Mechilta’s question, “Where do we find that Miriam prophesied?”[3] and answers while she was Aharon’s sister, prior to Moshe’s birth, she foretold that her parents would bear the savior of Yisrael.[4] Moreover, Chazal credit Miriam with persuading her father that his separating from her mother was more devastating than Paraoh’s decree. This reunites her parents which is described in the verse, “A man of the house of Levi went and took a Levite woman.”[5] These Midrashei Chazal attempt to fill in the narrative gaps in order to reconcile Miriam’s description as a “prophetess” and her sudden appearance on the scene following her brother Moshe’s birth where the Torah states, “And his sister[6] stood at a distance, to learn what would befall him.”[7]
The Kli Yakar, however, offers a more localized understanding of Miriam’s prophecy.[8] He suggests that her designation as a prophetess stems from the divine revelation she experienced at the Yam Suf.[9] At that moment, Miriam and the other women reached a prophetic state inspired by their encounter with the divine that manifest itself in a song of praise to God.
The Rashbam takes a completely different approach, interpreting Nevi’a as “one who calls out, a composer of praise about God or a rebuker of the people.”[10] This parallels its usage earlier in Sefer Shmot whereby God informs Moshe, “See, I place you in the role of Elohim to Paraoh, with your brother Aharon as your Navi.”[11] Just as Moshe is not literally a “god” to Paraoh, so too Aharon is not a “prophet” in the traditional sense to Moshe. Rather, God is assigning Moshe to be a “master (Elohim)” to Paraoh and Aharon to be his “spokesperson (Navi).”[12] According to the Rashbam, Miriam’s title reflects her role as an influential leader of the women as opposed to indicating formal prophecy.
This discussion then circles back to the question of why Miriam is identified specifically as “Aharon’s sister.” As mentioned above, the Midrash understands this designation as highlighting her most seminal prophecy concerning Moshe, which occurred when she had only one brother, Aharon. Alternatively, it may underscore the fulfillment of that prophecy, as Moshe had just successfully led the great salvation of Bnei Yisrael from the clutches of the Egyptians. The realization of her prophecy inspires her to lead the celebration.[13] Others suggest that by mentioning Aharon alongside Miriam, the Torah is establishing a form of equivalence. Miriam and Aharon shared a comparable level of prophetic stature, one which was distinct from the unparalleled level of prophecy attained by their brother Moshe.[14] Interestingly, the Ramban suggests that the Torah makes mention of Aharon since he too was a prophet and instrumental in the Exodus. His inclusion alongside his other siblings, Miriam and Moshe, in the context of the song of praise to God serves to acknowledge his role in the redemption.[15] All of these suggestions with regards to the Torah’s mention of Aharon assume that Miriam’s designation as a Nevi’a refers to genuine prophecy. In contrast, the Rashbam, consistent with his approach noted above, views this identification as reflecting the conventional biblical practice of associating a woman with her eldest brother.[16] In a similar vein, the Mechilta suggests that Miriam is called Aharon’s sister because he later stood up for her and put himself on the line when she was stricken with Tzara’at (צרעת).[17]
Miriam appears in four distinct vignettes in the Torah. Three of those instances are juxtaposed to incidents related to water, and in all four of those cases, the stories are collocated with the theme of sustenance. Miriam’s first appearance, as mentioned above, occurs when she stands at a distance to observe what will befall her infant brother Moshe, who was set afloat in a basket on the water.[18] She ultimately intervenes by offering to find a wet nurse for Paraoh’s daughter and when Bat Paraoh accepts her proposal, Miriam brings Moshe to be nursed by his own biological mother.[19]
Miriam’s second appearance occurs in this week’s Parsha where she leads the women in song, music and dance, conducting the women’s Shirat Hayam.[20] This cameo is framed by water on both sides. It is preceded by the splitting of the sea and followed by the account of the bitter waters encountered by a parched Bnei Yisrael in the wilderness.[21]
The third appearance of Miriam in the Torah will be addressed later in the shiur.
The final mention of Miriam[22] is recorded in Parshat Chukat, where her passing and burial are described.[23] Immediately thereafter, the Torah relates that there was no water available for Bnei Yisrael.[24] The situation quickly deteriorates, giving rise to the episode of Mei Meriva, which ultimately culminates in Moshe improperly striking the rock in order to provide the people with water.[25]
This close association of Miriam and episodes with water is likely the impetus for the Midrash Chazal that attributes Bnei Yisrael’s water provisions in the desert (באר) to Miriam’s merit.[26] The first challenge Bnei Yisrael encounter with regards to water supply in the desert occurs immediately after Miriam’s rendition of Az Yashir.[27] The Midrash further connect this with the Az Yashir sung forty years later in gratitude for the well (באר) that accompanied them in the desert.[28] Following Parshat B’Shalach, the next water shortage Bnei Yisrael experience does not arise until immediately after Miriam’s passing. In addition, Moshe’s birth and salvation from the water which ultimately leads to Bnei Yisrael’s salvation at the Yam Suf were facilitated by Miriam’s intervention and both unfolded in Miriam’s presence.
What is even more striking is that both of the desert water incidents are linguistically linked to Miriam’s name. In Parshat B’Shalach, Bnei Yisrael contend with bitter (כִּי מָרִים הֵם) waters.[29] While in Parshat Chukat, Moshe chastises the people, “Listen, you rebellious ones (שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים)…”[30] This correlation is not merely coincidental since the Midrash explains that the etymology of Miriam’s name derives from bitterness (מר), reflecting the fact that during her lifetime the Egyptians embittered the lives of Bnei Yisrael in Egypt.[31] The association of Miriam’s name with the terms “bitter” and “rebellious” appear to cast a decidedly negative light on her name. Taken together with the Gemara in Berachot, which states that an individual’s name is influential in determining their character, this linguistic convergence would cast aspersions or a deeply troubling shadow on Miriam the person as well.[32]
Rav Hirsch suggests that the root meaning of the word Mara (מרה) is to oppose.[33] To illustrate this, he indicates that it is similar to the razorblade (מורה), which comes into “conflict” with the hair since it is perpendicular to the hair. When applied to human behavior, Mara describes someone who is oppositional; they act or refrain from doing something specifically because another party desires the opposite.[34] Elsewhere, Rav Hirsch adds that such opposition often gives rise to confrontation.[35] He further explains that sometimes the term Mara (מרה) is used more broadly to describe behavior or a situation that run counter to what one would normally have expected.[36] Although Rav Hirsch sees the root as bearing negative connotations, it is possible to view Mara (מרה) in a much more neutral light. If one were to understand the root as “going against the grain,” it might carry a much more neutral implication. Utilizing Rav Hirsch’s own metaphor, it would be similar to the razor that moves against the grain of the hair to the detriment of the hair itself, but to the benefit of the party wielding it to remove the hair.
Miriam emerges as a bold woman willing to go against the current and to swim upstream. She refuses to accept the status quo, particularly when she perceives it as morally wrong or unjust. True to her name, she is prepared to challenge conventional wisdom and summon the courage to confront her father, declaring that his decision to separate from his wife was even more devastating than Paraoh’s decree. She is not simply content to be an observer and view the birth of her brother Moshe as the passive fulfillment of her prophecy. Instead, she continues to monitor and remain actively engaged in the situation, intervening in order to ensure that he would survive and flourish, so that he can ultimately become the savior of Israel.
Miriam’s unwavering faith in God’s ongoing miraculous intervention inspires her and the other women to take musical instruments with them during the Exodus. In addition, she perceives God’s revelation at Kriyat Yam Suf as a call to the women, who had so courageously sustained the nation through the bondage in Egypt, to celebrate and thank God for all His beneficence. Mindful of modesty, she therefore leads the women in their own Shirat HaYam, giving voice to their profound Hakarat HaTov to God and giving expression to the spiritual revelation they had just experienced. It is thus fitting that in Miriam’s merit, Bnei Yisrael were provided water in the desert, a phenomenon which is entirely unexpected and runs “against the grain.” Miriam’s conviction and fortitude were essential to Bnei Yisrael’s redemption and development as a nation. Perhaps for this reason, her presence in the Torah is consistently juxtaposed with narratives of sustenance – nursing Moshe, the waters of Mara, the Maan/Slav and Mei Meriva.
While this reflects the exalted side of Miriam, there are times when “going against the grain” or defying expectations ends bitterly; much like a razor that in the process of removing hair, sometimes cuts the skin as well. Miriam’s strength and forthrightness devolve into rebelliousness, confrontation and bitterness when they are utilized improperly. The one incident involving Miriam not yet mentioned is her criticism of her brother Moshe.[37] In this case, the outcome is far more negative, and God punishes Miriam with Tzara’at. Miriam clearly believes herself justified in censuring her brother and once again, true to her character, is not shy about expressing her opinion. This time, however, she misjudged the situation. God reprimands Miriam because she fails to comprehend her younger brother Moshe’s unique prophetic stature and unparalleled relationship with God. Her customary brashness, which so often served her well, in this case becomes misplaced and is regarded as improper opposition and defiance. Yet, even despite her failing in this situation, the entire nation tarries for seven days in order to give her the necessary time to attain purification from her Tzara’at. It serves as a quid pro quo gesture for the way she once waited in silent anticipation by the banks of the Ye’or for Moshe’s salvation. It is a fitting tribute to Miriam’s enduring contributions to Bnei Yisrael.
In the Pasuk in Micha, the Haftorah for Parshat Balak, God declares, “In fact, I brought you up from the land of Egypt, and I redeemed you from the house of bondage, and I sent before you Moshe, Aharon, and Miriam.”[38] In this statement of God, it is clear that Miriam also played a pivotal role in leading Bnei Yisrael out of Mitzrayim. Rashi, based on the Targum Yonatan, understands Miriam’s role as teaching the women, an approach akin to the Rashbam’s explanation of the title Miriam HaNevi’a.[39] The Radak, citing an earlier part of that same Targum Yonatan, suggests that Moshe, Aharon and Miriam were all prophets sent by God to herald and lead the Geula of the nation from the Egyptian bondage.[40] The Ibn Ezra synthesizes both these views, explaining that Miriam served both as the prophetess to the women and as the conduit through which the Torah was conveyed to the women.[41] Miriam’s unique role in the founding of the nation is further reinforced by the Gemara, which states that she passed away through a “kiss of God,” in the same manner as her brothers.[42]
Miriam was blessed with a rare gift of courage and endowed with a strong-mindedness that made her a crucial leader in the redemption. When the world around Bnei Yisrael was undergoing rapid and destabilizing change, her moral fortitude, steadfastness and leadership were indispensable in charting the nation’s course and ensuring its survival and success. Yet this same gift also carries inherent risk. When wielded wisely, Miriam’s strength was a powerful tool and served as a catalyst for redemption and spiritual elevation; when misused or misapplied, it devolved into insubordination (מורים), confrontation (מורה) and bitterness (מרה). It is for this reason that, in contradistinction to the stories centered on Miriam, Bnei Yisrael’s defiant behavior at Mara and Mei Meriva is termed as bitter and rebellious. The stakes with this character trait and its resultant behavior are so high that the Torah cautions, “Remember what God, your Lord, did to Miriam on the journey after you left Egypt,” an enduring warning to recall when her stridency was misplaced, and a stark reminder of the dangers of misapplied opposition.[43]
While nonconformity and defiance may be invigorating or even popular, they are most often, similar to Bnei Yisrael’s behavior, expressions of bitterness and rebellion rather than a force for constructive change or redemption. Miriam represents the rare individual whose opposition was rooted in clarity, courage and fidelity to God, and even she, at times, misapplied it. In those exceptional moments where such behavior is justified and can serve as a positive catalyst, may God grant us the needed wisdom, humility, insight and strength to discern the proper course and succeed.
Shabbat Shalom
[1] וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו,כ-כא)
[2] שבע נביאות מאן נינהו? שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר...מרים - דכתיב ותקח מרים הנביאה (מגילה יד.)
[3] ותקח מרים הנביאה, וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים?... (מכילתא בשלח – מסכתא דשירה פרשה י)
[4] ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו' - אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד, שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך! וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: בתי, היכן נבואתיך! והיינו דכתיב: ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, לידע מה יהא בסוף נבואתה. (מכילתא בשלח – מסכתא דשירה פרשה י, מגילה יד., סוטה יב.-יב:)
[5] וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: (שמות ב,א) \\ וילך איש מבית לוי, להיכן הלך, א"ר יהודה ב"ר זבינא שהלך בעצת בתו (שמות רבה א,יט) \\ תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: ותגזר אומר ויקם לך! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. (סוטה יב.)
[6] התורה התייחסה לה בשם "אחותו" ולפי שלא מצינו עוד אחות למשה חוץ ממרים סביר להניח שאחותו היא מרים
[7] וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: (שמות ב,ד) \\ וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: (שמות ב,ז)
[8] עכשיו נעשית נביאה כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני השכינה עד שאמרו כולם זה קלי, כמו שאמרו חז"ל ראתה שפחה על הים וכו', לכך נאמר ותצאן כל הנשים אחריה, כי הנבואה התחילה במרים וכל הנשים יצאו בעקבותיה במעמד זה כי כולם זכו לנבואה, ולפי שאין השכינה שורה כי אם מתוך שמחה והנשים יש להם צער לידה על כן לקחה את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות כדי שתחול עליהם רוח הקודש מתוך שמחה: (כלי יקר שמות טו,כ)
[9] ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים...אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה קלי ואנוהו וגו'. (מכילתא בשלח – מסכתא דשירה פרשה ג)
[10] הנביאה - [נביא] קורא בעל דברי שבח או תוכחות בני אדם: (רשב"ם שמות טו,כ) \\ מרים הנביאה בעלת דברי השבח כמו ואהרן אחיך יהיה נביאך. (חזקוני שמות טו,כ)
[11] וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ: (שמות ז,א)
[12] גם עיין "ניב שפתיים" בישעיהו נז,יט וגם "הנבא" דה"א כה,א-ג
[13] וקראה אחות אהרן כמו שפי' חז"ל שנבאה בעוד שהיתה אחות אהרן לפני לידת משה, היולד בן שיהיה הגואל והמושיע, ועתה שנתקיים נבואתה לקחה התוף בידה: (מלבי"ם שמות טו,כ)
[14] יש אומרים שהיא אחותו בנבואה... (אבן עזרא שמות טו,כ בהצעתו הראשונה) ...והנסתר מפני מצבה במדרגת הנבואה קרוב אל אהרן ופחות ממשה ע"ה מורה על זה מאמר הכתוב בסיפורו על מאמר שניהם הלא גם בנו דבר וזה מורה שהיתה קרובה אליו בנבואה ומאמר החכמים ז"ל אף היא מתה בנשיקה מורה על גודל מדרגתה כאהרן או קרוב אליו והבן זה כי הוא דק ונפלא. (ר' אברהם בן הרמב"ם שמות טו,כ בסבה השנייה) וגם בהכלי יקר וברש"ר הירש והנצי"ב שמות טו,כ
[15] אחות אהרן - הנכון בעיני כי מפני שהוזכרו בשירה משה ומרים ולא הוזכר אהרן רצה הכתוב להזכירו, ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו, שהוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו, שגם הוא נביא וקדוש ה'. (וברמב"ן בהסברו הראשון שמות טו,כ)
[16] אחות אהרן - על שם הבכור קורא אותה אחות אהרן כמו שפירשתי אצל אחות נביות ואחות לוטן: (רשב"ם שמות טו,כ) וברמב"ן בהסברו השני ובר' אברהם בן הרמב"ם בסבה הראשונה שמות טו,כ
[17] וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת: וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ: (במדבר יב,י-יב) אחות אהרן ולא אחות משה ומה ת"ל אחות אהרן אלא לפי שנתן אהרן נפשו על אחותו נקראת אחותו על שמו... (מכילתא בשלח – מסכתא דשירה פרשה י)
[18] וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: (שמות ב,ג-ד)
[19] וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: (שמות ב,ז-ח)
[20] וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו,כ-כא)
[21] וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: (שמות טו,כב-כד)
[22] היא גם מוזכרת בדברים כד,ט זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: אבל זה חזרה על האירוע בפרשת בהעלתך
[23] וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: (במדבר כ,א)
[24] וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: (במדבר כ,ב)
[25] שם ג-יג
[26] ולא הי' מים לעדה. לפי ששלשה פרנסים עמדו להם לישראל כשיצאו ממצרים...מרים בזכותה הבאר ניתן להם, והמן ניתן להם בזכות משה, וענני כבוד בזכות אהרן, מתה מרים נסתלק הבאר, לכך לא הי' מים לעדה: (במדבר רבה חוקת כ,ב וגם תענית ט.)
[27] ...והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים שנא' (שמות טו) ותען להם מרים שירו לה' ובמי באר (במדבר כא) אז ישיר ישראל את השירה הזאת (במדבר רבה במדבר א,ב)
[28] אָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עֲלִ֥י בְאֵ֖ר עֱנוּ־לָֽהּ: (במדבר כא,ז)
[29] וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: (שמות טו,כג)
[30] וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: (במדבר כ,י)
[31] מרים. ולמה נקרא שמה מרים, שבחייה מררו המצריים את חיי אבותינו במצרים: (פסיקתא זוטרתא – לקח טוב – שמות פרשת בשלח טו,כ)
[32] מנא לן דשמא גרים? - אמר רבי אליעזר דאמר קרא: לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, אל תקרי שמות אלא שמות. (ברכות ז:)
[33] מרת רוח - "מרה" - הוראת היסוד: להתנגש, מכאן "מורָה": התער המתנגש עם השער, ומעביר אותו בזוית ישרה. (כעין זה שתי הוראות ל"מול": כנגד, וגזור את הערלה). נמצא "מרה" בהשאלה ביחס לנפש: בקש לעשות או לא לעשות דבר, דוקא מפני שהשני אינו רוצה או רוצה בו. (רש"ר הירש בראשית כו,לה)
[34] וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: (בראשית כו,לד-לה)
[35] שמעו - נא המרים וגו'. כבר אמרנו בפי' בראשית כו, לד - לה: משורש "מרה" נגזר "מורָה", תער לנטילת שערות, ונמצאת הוראת היסוד של "מרה": הליכה בכיוון נגדי שסופה התנגשות. (רש"ר הירש במדבר כ,י)
[36] "מרה" מתייחס בעיקר למעשים והוא מציין אי - ציות חיובי או שלילי; אך מצאנו "מרה" גם בהוראה כללית יותר, והוא מציין התנהגות או מצב שהוא בניגוד גמור למשאלות ולציפיות. (רש"ר הירש במדבר כ,י)
[37] במדבר יב,א-טז
[38] כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם: (מיכה ו,ד)
[39] את משה אהרן ומרים - ת"י משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא: (רש"י מיכה ו,ד)
[40] ואשלח לפניך - לפני צאתך שלחתי לך בעבודתך מבשרים שבשרו לך בא הגאולה להניח לך מרגזך והמבשרים היו שלשה נביאים משה ואהרן ומרים וי"ת ושלחית קדמך תלתא נביאים וגו': (רד"ק מיכה ו,ד)
[41] כי - רק טובה רבה עשיתי לך אשר העליתיך והוצאתיך על ידי אדם שתוכל לדבר עמו ולומר לו כל צרכיך ושיודיעך דרכי והם משה שבא אל פרעה ואהרן שהתנבא על ישראל לפני בא משה ומרים שהתנבא' לנשי' גם התורה נתנה ע"י משה ואהרן שהיה לו לפה ושניהם למדו המצות לאנשי' ומרים לנשי' אשר דבר השם עמו פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו פה אל פה ולא בחלום במראה ולא בחידות והיא טובה גדולה ונפלאה כי הדברים ברורים כאב לבנו ורב לתלמידו: (אבן עזרא מיכה ו,ד)
[42] ואמר רבי אלעזר: אף מרים בנשיקה מתה, אתיא שם שם ממשה. ומפני מה לא נאמר בה על פי ה' - מפני שגנאי הדבר לאומרו. (מועד קטן כח.)
[43] הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֽׂוֹת: זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹקֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: (דברים כד,ח-ט)