Parshat Chayei Sara – All in the Family פרשת חיי שרה
Simon Wolf
Parshat Chayei Sara All in the Family Simon Wolf |
In his quest to secure a wife for Yitzchak, Avraham’s servant travels to Aram Nahara’im, the place where Avraham’s brother Nachor resides. He stations himself at the edge of the city, where the city’s well is located, and prays for divine assistance in his mission. He then devises a test through which God could indicate to him that this was the appropriate woman for Yitzchak. The first girl to appear on the scene is Rivka. Avraham’s servant rushes towards her and asks if she could please provide him with some water. She graciously supplies the water and then she voluntarily offers to draw water for his entire caravan of camels as well.[7] This is no small undertaking given that camels tend to consume large quantities of water after concluding a long journey similar to the one just completed by Avraham’s servant. In addition, the manual drawing of the water itself is a very taxing activity. Despite all this, Rivka eagerly obliges and happily provides water to this stranger and all of his camels. Then, when asked if her father’s home has space to host him, Rivka responds enthusiastically that they have “plenty of straw and feed at home and also room to spend the night (וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן).”[8] Upon hearing the story from his sister, Rivka’s brother Lavan races out to greet the stranger. He invites the visitor to stay with them in a manner that is as solicitous and warm as his sister with “Come in, blessed of God, why do you remain outside when I have readied the house and a place for the camels (וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְקֹוָק לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים)?”[9] Their Chesed and Hachnasat Orchim (הכנסת אורחים) rivals that of Avraham Avinu.
Even more striking is Lavan’s utilizing the Tetragrammaton (יְקֹוָק֙) to refer to God. This is highly unusual as indicated by Paraoh’s declaration “who is this God (יְקֹוָק֙) that I should pay heed to him (וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְקֹוָק֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ)?” That name of God was uniquely reserved for use by Am Yisrael, whereas non-Jews typically refer to God as Elokim (אלקים). It is so uncommon that some commentaries claim that those are not Lavan’s own words, but rather the Torah later substituted whatever divine name he had originally used with the Tetragrammaton.[10]
The icing on the cake is when Avraham’s servant finishes retelling his entire ordeal, Rivka’s brother and father declare, “The matter was decreed by God,[11] we cannot speak to you good or bad (וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְקֹוָק יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב).”[12] Without hesitation, they pronounce the Shidduch divinely ordained beyond their interference. They completely and unconditionally submit to the will of God which is eerily reminiscent of the way Avraham loyally and unwaveringly heeds God’s call throughout his life.
It would seem from this that Avraham’s Chesed was a product of his familial upbringing rather than his being a self-made innovator and exceptional autodidact. Further evidence of this can be drawn from Lot’s behavior in S’dom. He also generously offers the Mal’achim accommodations and urges them to be his guests. One could argue that Lot was merely a protégé of Avraham and was practicing what he had witnessed in his uncle’s home. However, according to the Torah, Lot and Avraham had already parted ways long before Avraham had settled anywhere for any meaningful length of time and prior to the famed stories of Avraham’s exceptional hospitality.
This dynamic is also apparent later in Sefer Bereishit, when Lavan warmly and graciously greets his nephew Yaakov, who at his mother’s behest flees the wrath of his brother Eisav by seeking refuge far away with his uncle. “He ran out to greet him, he hugged him, kissed him and brought him into the house… (וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ).”[13] This impression is only strengthened by the fact that Rivka insists to Yitzhak that Yaakov take a wife from her family rather than from amongst the local women.[14]
There is clearly something unusual and exceptional about Avraham’s family that is evident from all of these anecdotes.[15] The Torah corroborates this conclusion when it introduces Avraham. In Sefer Bereishit, the phrase “Eileh Toldot (אֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת)” is used to signal the beginning of a new era and the focus on a particular individual. If the Torah follows such an opening with a quick listing of that individual’s familial lineage, then it is indicative of a dismissal of that person or family from the continuing narrative.[16] Conversely, if the Torah begins to relate a series of more in-depth and detailed narratives after such an introduction, it signifies that the particular individual has been anointed by God as the bearer and progenitor of the “Chosen” lineage.[17] Strikingly, the section of Sefer Bereishit that inaugurates the stories of Avraham does not begin with “Eileh Toldot Avraham (אלה תולדות אברהם),” but rather with “Eileh Toldot Terach (וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח).”[18] This would imply that Terach’s entire family was chosen to be the spiritual successor to Noach and his son Shem.[19] This framing explains why Avraham was so keen to find a wife for his son Yitzchak from among his own family, but it simultaneously raises a far deeper question. If “Chesed” was the hallmark of Avraham’s broader family and not uniquely the legacy of Avraham what distinguishes Avraham and his descendants from the rest of Terach’s family who were similarly paradigms of kindness?[20]
The key to answering this question is found at the end of Parshat Vayetze. There, the Torah relates how Lavan finally catches up with the fleeing Yaakov and his family. On the night before he confronts Yaakov, while the two groups are encamped on adjacent mountains, God appears to Lavan in a dream and instructs him as to how he would like Lavan to deal with the situation. “And God appeared to Lavan the Aramean in a dream at night and said to him, ‘Beware of attempting to speak with Yaakov, from good or bad’ (הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע).”[21] In essence, God directs Lavan to disengage entirely and walk away from the situation.[22] Based on Lavan’s previous reactions, one would expect Lavan to comply with God’s demand and permit Yaakov to continue on his way without interfering. Surprisingly, instead, the next morning, Lavan, ignoring God’s warning, confronts Yaakov with a series of accusations which ultimately culminates in “I have the power to do you harm, had it not been for your God appearing to me last night and warning me of attempting anything with Yaakov, good or bad (הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע).”[23] After Yaakov forcefully defends his actions, Lavan finally points out to Yaakov that “the daughters (your wives) are my daughters, the children are my children and the flocks are my flocks; all that you see is mine… (הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא).”[24] Why does Lavan’s behavior in this situation diverge so sharply from his seeming wholehearted submission to God’s will in the case of Avraham’s servant and the marriage of his sister? It is interesting to note that the phrase “good and bad (טוֹב וָרָע)” appear in both narratives about Lavan – in Lavan’s response to Avraham’s servant searching for a wife for Yitzchak (וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְקֹוָק יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב) and again in God’s directive to Lavan in the confrontation with Yaakov on Har Ha’Gil’ad (הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע).
The phrase “good and/or bad” appears numerous times throughout the Torah and Tanach.[25] The first time it occurs is in the Gaden of Eden in reference to the Tree of Knowledge of good and bad (וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע).[26] Man is instructed to abstain from partaking of the fruits of this tree, but fails to adhere to this directive and eats the forbidden fruit. In response, God declares, “Now that man has become like one of us, knowing good and bad, what if he should stretch out his hand and take also from the tree of life and eat, and live forever!”[27] The Ramban explains that man’s natural disposition was to unemotionally comply with that which was asked of him similar to the way that the heavens and earth always loyally follow the laws of nature embedded within them by God in the creation. Eating from the Tree of Knowledge introduced a newfound personal will within the individual that allowed them to make choices whether the consequences were good or bad; whether it aligned with God’s will or (ח"ו) opposed it. The Tree of Knowledge thus granted mankind the freedom to select their own destiny based on their personal desires. In one sense this capacity to choose is a Godly attribute, but on the other hand it poses a profound danger for man who now has personal drives, interests and desires that color his decisions and can lead him astray.
The phrase “good and/or bad” also appears numerous times in connection with the Mitzva of T’mura.[28] At the end of Sefer Vayikra, the Torah teaches that one may not exchange one sacrificial animal for another whether the owner is attempting an upgrade or a downgrade (לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב). Here too, it concerns “possessions” of the divine domain and the Torah prohibits individuals from making substitutions or value assessments on behalf of Hekdesh. Even when a person is supposedly acting on behalf of Hekdesh’s interests, their decisions are inevitably colored by their personal motivations and self-interest. In order to preserve the sanctity and objectify the process, the Torah enjoins that there be no exchanges, regardless of whether it is an “upgrade” or a “downgrade”.
The phrase “good and bad” also appears with regards to the description of the children of the Dor HaMidbar after the sin of the Meraglim. God declares, “those little ones who you claimed would be taken into captivity, your children who do not yet know good from bad (וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע), they will enter [into the Land of Israel]…”[29] Here too, the Torah uses the expression to refer to the youngsters who do not yet have a fully developed personal will, independence or gumption to deviate from God’s will. Since they did not participate in rejecting God’s directives, they, as opposed to their parents, will be the ones that carry God’s flag forward and ultimately enter the Land of Israel.
Bil’am also employs the phrase “good and bad” when describing his being shackled by God in his disclaimer to Balak. He justifies his inability to repeatedly comply with Balak’s wish that he curse Am Yisrael by reminding Balak that from the outset “I even told the messengers you sent to me; ‘Though Balak were to give me his house full of silver and gold, I could not of my own accord do anything good or bad contrary to God’s command (לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי). Whatever God says, that I must say’.”[30] Here too, good and bad denotes the capacity to defy God’s will. In Bil’am’s case, that choice was taken from him. He is stripped of the autonomy individuals normally possess and is therefore compelled, seemingly against his will and even to his own detriment, to have to fully comply with whatever God demanded of him – including blessing Am Yisrael.
With this, we can better understand the response of Lavan and his father to the servant of Avraham when he recounts the story of his mission to obtain a wife for Yitzchak. They state that “The matter was decreed by God, we cannot speak to you good or bad (וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְקֹוָק יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב).” By invoking the phrase “good or bad”, they were declaring their submission to God’s will that their sister or daughter was destined to be Yitzchak’s wife. Irrespective of whether they thought it was good or bad, or whether it was in their best interests or not, it would be pointless to object. They recognized God’s hand and subordinated any personal interest to comply with the divine will. Similarly, when God appears to Lavan as he pursues Yaakov, He instructs Lavan not to engage with Yaakov whether for “good or bad”. God commands Lavan to stand down and once again comply with God’s will, allowing Yaakov to return home unimpeded. Yet this time, in contrast to the earlier situation, Lavan ignores the explicit instruction of God to disengage. What causes Lavan to see the hand of God when it was just implicit while unable to comply when God explicitly instructs him to withdraw? The answer lies in personal interest. This time Lavan stood to lose a valuable worker, his family and all the blessings of wealth that had accompanied Yaakov. In such a situation, Lavan was unable to stoically pronounce that “the matter was decreed by God,” how can I act contrarily?
Nachor’s family (presumably influenced by Terach) were paragons of Chesed and exemplified divine compliance when it was in their best interests or someone else bore the sacrifice, but not when it would come at a personal cost to them. Lavan clearly recognized God’s hand when it involved his sister, who bore the burden of compliance, yet had blurred vision regarding his own personal matters when it involved his obligations or sacrifices.
The same tension is evident in Lot’s generosity towards the visiting Mal’achim in S’dom. He is willing to shelter and protect them, even at the expense of his own daughters. He offers his daughters to the people of S’dom as long as his guests remain unharmed. As the Ramban points out from the praise of this individual, it exposes his flaws.[31] He was exceptional at Hachnasat Orchim, commendable in his commitment to protect those that he had sheltered in his home, but to do so by subjecting his daughters to licentiousness and harm reveals a deeply flawed character, an evil heart. He appears blind to the cruelty and injustice he was perpetrating upon his daughters for the sake of his guests and in the name of hospitality.
Similarly, Lavan warmly greets the fugitive Yaakov and graciously provides him refuge, but not without strings attached. He immediately puts Yaakov to work and then repeatedly swindles him. In addition, he exploits his daughters to manipulate Yaakov and cheat him, showing no consideration for their well-being or feelings. Lavan was generous when it suited his purposes, but when doing so entailed a real personal cost, he was neither magnanimous nor capable of hearing God speaking directly to him.
Avraham distinguishes himself from the remainder of his family when he performs Chesed at his own expense and complies with God’s will even at a steep personal cost.[32] In his successful campaign against the four kings, he eschews taking any of the material bounty for himself. He sees it as a moral obligation to act justly and intercede to protect his nephew and those that were vulnerable from being oppressed by the four kings. Taking from the spoils, though well within his rights, would have tainted his message and undermined the Kiddush Hashem he sought to create.[33] He was willing to forgo personal enrichment and set aside his own interests in order to do that which was right and just. This selflessness is also evident in his efforts to intercede on behalf of S’dom, even though they represented the antithesis of everything he stood for. It is most apparent with regards to the Akeida where Avraham demonstrates absolute compliance with God’s command regardless of the immense personal cost to his reputation and future. At the well, Rivka demonstrates altruistic kindness, exemplifying those same qualities, which is why she is a befitting partner for Avraham’s family.[34]
While the seeds of Avraham’s success were indeed planted in the house of his father, Avraham alone perfected and exemplified true kindness and compliance. Avraham, not Terach or Nachor, is the forefather of our nation because God believed that he alone understood and would faithfully convey these principles to his children. True Chesed and compliance with God’s will are not performed at others’ expense or when it is personally beneficial, but rather are born from a partnership of cooperation and sacrifice. It is giving and kindness that prioritizes the benefit to and the well-being of the recipient over any utility or gain garnered by the giver. Such generosity requires subordinating one’s personal interests in order to do that which is right, kind and just even when it entails personal cost.
Shabbat Shalom
[1] וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיקֹוָק֙ אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹקֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ: כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק: (בראשית כד,ג-ד)
[2] והוסיף: אשר אנוכי יושב בקרבו – כלומר היות ואני בשכנותם אני יודע את מעשיהם. וכדומה לזה אמר כמעשה ארץ מצרים אשד ישבתם בה. (רס"ג בראשית כד,ג) \\ לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני – שאר אכסנאים מתחתנים בבני הארץ כדי שירש נחלה במקום על ידי נישואין, כמו שעשה עשו שירש הר שעיר על ידי אהליבמה. אבל אני איני צריך, שהרי נתן לי הקב"ה את הארץ. (ר"י בכור שור שם) \\ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני – שאם היה מתחתן בהם שוב לא יתכן לישראל להוריש הכנעני מארצו אחרי היותם אחים, כמו שלא יתגרו מלחמה במואב עמון ואדום. והיה ג"כ מכוונת התורה באריכות הספור הוה להרחיק את ישראל מהתחתן בכנענים. (שד"ל שם) \\ ורש"י בראשית כד,לט: אלי לא תלך האשה - אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך: \\ ועיין בראשית כז,מו: וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים
[3] יְקֹוָ֣ק׀ אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם (בראשית כד,ז)
[4] מבית אבי - מחרן: ומארץ מולדתי - מאור כשדים: (רש"י בראשית כד,ז) \\ מבית אבי ומארץ מולדתי - לשון רש"י, מבית אבי, מחרן. ומארץ מולדתי, מאור כשדים. אם כן "אל ארצי ואל מולדתי תלך" יהיה אור כשדים, וחלילה חלילה שיתערב זרע הקדש בבני חם הפושע. אולי יאמר שהיה לו משפחה שם מזרעו של שם, אבל העבד לחרן הלך כאשר דבר אדניו. ואולי יחשוב הרב כי ארץ מולדתו אור כשדים, אבל "מולדתי" היא משפחתי, "וארצי" ארץ אשר גר בה. וכל אלה דברים בטלים, כי בכאן אמר ולקחת אשה לבני משם, ועוד כי ימים רבים עמד בארץ כנען יותר מחרן, ולמה תקרא חרן ארצו בעבור שגר בה ימים: אבל "אל ארצי ואל מולדתי", ארצי ששם מולדתי, כי שם עמד ומשם היו אבותיו מעולם, וכבר נתבאר (לעיל יא כח, יב א). ובבראשית רבה (נט י) מבית אבי, זו ביתו של אביו, ומארץ מולדתי זו שכונתי. ויתכן שיהיה טעם "אל ארצי ואל מולדתי", ארצי ומשפחתי, כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו, וכן ולקחת אשה לבני משם, רמז אל "מבית אבי". וכן יאמר העבד (להלן פסוק מ) ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי. ואמר (שם מא) כי תבא אל משפחתי. או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו: (רמב"ן בראשית כד,ז) \\ כי אם אל ארצי – כלומר אל המזרח, ואל מולדתי – הנהר המיוחד. (רס"ג בראשית כד,ד) \\ כי אל ארצי - והוא ארם נהרים: ואל מולדתי - העיר שנולדתי והיא אור כשדים; (רד"ק בראשית כד,ד) \\ כי אם אל ארצי - ולא לאותם שאינם קרוביי אלא למולדתי שבארצי תלך: (רשב"ם בראשית כד, ד) \\ כי אל ארצי זאת חרן שדר שם. מולדתי. אור כשדים: (אבן עזרא בראשית כד,ד) \\ יתכן שלא נולד אברהם באור כשדים רק במקום אחר, רק הרן נולד שם, וזהו טעם מארצך וממולדתך - מהמקום שגדלת בו. (אבן עזרא שיטה אחרת - דקדוק בראשית יב,א) \\ כי אל ארצי – רמז לארץ הנודעת (ארץ) חרן אשר שכן בה קודם לאור כשדים. ואל מולדתי אין הכוונה בו למקום לידתו אלא למשפחתו אשר היחס [שהיא הלידה] ממנה כמו שביאר אליעזר כאשר סיפר את מה שאמר (אברהם) ופירש את טעמו (ואמר) וישבעני אדני [וג'] אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי. (ור' אברהם בן הרמב"ם שם כד,ד)
[5] וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ: אִם־לֹ֧א אֶל־בֵּית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי: וָאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹא־תֵלֵ֥ךְ הָאִשָּׁ֖ה אַחֲרָֽי: וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י יְקֹוָ֞ק אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו יִשְׁלַ֨ח מַלְאָכ֤וֹ אִתָּךְ֙ וְהִצְלִ֣יחַ דַּרְכֶּ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֤ אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י וּמִבֵּ֥ית אָבִֽי: (בראשית כד,לז-מ)
[6] כי אל ארצי – רמז לארץ הנודעת (ארץ) חרן אשר שכן בה קודם לאור כשדים. ואל מולדתי אין הכוונה בו למקום לידתו אלא למשפחתו אשר היחס [שהיא הלידה] ממנה כמו שביאר אליעזר כאשר סיפר את מה שאמר (אברהם) ופירש את טעמו (ואמר) וישבעני אדני [וג'] אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי. (ור' אברהם בן הרמב"ם כד כד,ד)
[7] וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: (כד,יח-יט)
[8] בראשית כד,כה
[9] בראשית כד,לא
[10] ברוך ה' – אין צורך שיהיה זה ממש מאמר לבן כי התורה העתיקה הדבור זה מלשון המדבר ללשון ישראל, וכן אמרה ברוך ה', גם כי לבן לא ידע את ה', ואמר ברוך אלקים או כיוצא בזה (שד"ל בראשית כד,לא) \\ ברוך ה' – או צריך להניח, כי במשפחתו של אברהם שם ה' ידוע היה, או שמא רבקה שמעה שם זה מפיו של עבד אברהם וכבר הספיקה לספר זאת בביתה. (רד"ץ הופמן בראשית כד,לא) \\ ור' ישועה אמר: כי אברהם ויעקב לא ידעו השם הזה, כי משה כתב ככה. ולא דבר נכונה, כי איך יכתב משה שם לא הזכירו השם. ואין ספק כי האבות ידעו זה השם, שהוא שם העצם, רק זה השם הוא התואר לא ידעו. (אבן עזרא שמות ו,ג)
[11] גם פה משתמשים בשם יקוק שהוא נדיר אבל כאן יכול להיות שהם רק שכפלו דברי עבד אברהם
[12] בראשית כד,נ
[13] בראשית כט,יג-יד
[14] וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים: וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן: ק֖וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ: (בראשית כז,לא כח,א-ב)
[15] גם יש לעיין בשימוש של לבן בביטוי אלהי נחור ואלהי אביהם בבראשית לא,נג אלקי אברהם אלהי נחור...אלהי אביהם...וישבע יעקב בפחד אביו יצחק שהמפרשים חולקים על טיב האלהות הזאת אם הוא חול או קודש (עיין ר' יוסף קרא ור' אברהם בן הרמב"ם וברד"ץ הופמן) וגם עיין יהושע כד,ב
[16] בראשית י,א (בני נח) בראשית כה,יב (ישמעאל) בראשית לו,א (עשו)
[17] בראשית ב,ד בראשית ה,א בראשית ט,ט (נח), בראשית יא,י (שם) בראשית יא,כז (תרח) בראשית כה,יט (יצחק) בראשית לז,ב (יעקב)
[18] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט: (בראשית יא,כז)
[19] יתכן שלא נולד אברהם באור כשדים רק במקום אחר, רק הרן נולד שם, וזהו טעם מארצך וממולדתך - מהמקום שגדלת בו. שידע השם שאחר שעשה תרח תשובה, שהיה עובד ע"ז, שמע לדברי השם לבנו אברהם ויצא ללכת יחדיו אל ארץ כנען כאשר צוה השם. והנה ישר בעיניו חרן ויעמוד שם, ושם מת: (אבן עזרא שיטה אחרת - דקדוק בראשית יב,א)
[20] כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְקֹוָ֔ק לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְקֹוָק֙ עַל־ אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו: (בראשית יח,יט)
[21] וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע (בראשית לא,כד)
[22] ופשוטו, השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טובה אם ישוב עמך מדרכו, או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבא עמך, כי אני צויתיו לשוב אל ארצו (רמב"ן בראשית לא,כד)
[23] יֶשׁ לְקֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹקֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע (בראשית לא,כט)
[24] וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ (בראשית לא,מג)
[25] עיין עוד שמואל ב יט,לו ירמיהו מב,א-ו איכה ג,לח
[26] וַיַּצְמַח יְקֹוָק אֱלֹקִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע (בראשית ב,ט)
[27] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹקִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם (שם ג,כב)
[28] לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב (ויקרא כז,י) וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה (שם יב) לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל (שם לג)
[29] וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ (דברים א,לט)
[30] וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֹתוֹ אֲדַבֵּר: (במדבר כד,יג)
[31] מתוך שבחו של האיש הזה באנו לידי גנותו, שהיה טורח מאד על אכסניא שלו להציל אותם מפני שבאו בצל קורתו, אבל שיפייס אנשי העיר בהפקר בנותיו אין זה כי אם רוע לב, שלא היה ענין הזמה בנשים מרוחק בעיניו, ולא היה עושה לבנותיו חמס גדול כפי דעתו (רמב"ן בראשית יט,ח)
[32] אפשר שאברהם התחיל בדרך תרח אביו באומרו לשרה אשתו אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (בראשית יב,יג) שאברהם מראש מתכנן להרוויח כספית (למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות: רש"י שם) ולא רק להציל את חייו מההצגה ששרה היא אחותו ולא אשתו (רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לאבוי (ס"א לחמוי) והוה עמיה רבי אבא, א"ר אבא נימא מלין דאורייתא ונזיל, פתח רבי אלעזר ואמר (בראשית יב) אמרי נא אחותי את, האי קרא קשיא, וכי אברהם דאיהו דחיל חטאה רחימו דקודשא בריך הוא הוה אמר הכי על אתתיה בגין דיוטבין ליה (זוהר כרך ג תזריע נב.) \\ ...ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלקים כח לעזור ולהציל. (רמב"ן בראשית יב,י) אבל אח"כ התפרח והתגדל עד שהגיע לאיש החסד שנגדר כאברהם אוהבי
[33] ...כיון דמן הדין זכה בהרכוש, כמו דקיי"ל המציל מן העובד כוכבים ומן הלסטים הרי הוא שלו, וצ"ל דעשה בזה כדי לקדש השם, ובאופן כזה חייבים להחזיר בכל אופן (תורה מימה הערות בראשית יד,יט)
[34] ע"פ המדרשים גם נמצא תכונה זאת ברחל ולאה. מסירת הסימנים ע"י רחל לאחותה להציל את לאה מבושה למרות המחיר הגבוהה לרחל וגם תפילת לאה שהריונה יהפוך לנקבה כדי לאפשר לאחותה רחל לפחות שני שבטים.