VaEtchanan - Shabbat Nachamu - To See or Not to See פרשת ואתחנן שבת נחמו

[Simon Wolf]

Parshat VaEtchanan - Shabbat Nachamu To See or Not to See Simon Wolf

The Torah records the revelation at Sinai and the Aseret HaDibrot in two places, once in Sefer Shmot, where it chronicles the historic event, and once in Parshat VaEtchanan, where it is subsumed in Moshe’s recap of Bnei Yisrael’s history, trials and tribulations under his leadership.  In Sefer Devarim, Moshe indicates that this was a unique and singular historical event.  “Inquire about bygone ages that came before you, since the day God created man on earth, from one end of heaven to the other: has there ever been anything as grand as this to happen, or has anything similar ever been known?  Has any people heard the voice of God speaking from amidst a fire, as you have, and survived?”[1]  It was such a powerful experience that Moshe declares its impact as unequivocal, “It has been shown, clearly demonstrated (הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת) to you that God alone is the Lord; there is none else besides him.”[2]  According to the Ramban, there is even a Torah injunction not to forget this encounter at Sinai and, moreover, a requirement to convey this experience to future generations.[3]  “But take utmost care and watch yourselves scrupulously, lest you forget the things that you saw with your own eyes (אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ) and so that they do not fade from your heart as long as you live.  And make them known to your children and to your children’s children: The day you stood before your God, your Lord, at Chorev, when God said to me, ‘Gather the people to Me that I may let them hear My words, in order that they may learn to revere Me as long as they live on earth, and may so teach their children.’”[4]

 

Moshe warns Bnei Yisrael that though they witnessed this incredible revelation, nevertheless, when “God spoke to you out of the fire; you heard the sound of words but perceived no shape or form (וּתְמוּנָ֛ה אֵינְכֶ֥ם רֹאִ֖ים) just a voice.”[5]  A few verses later Moshe reiterates this point, “For your own sake be most careful; for you saw no shape or kind of form (כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה) when God spoke to you at Chorev from amidst the fire.”[6]  He warns against mistakenly thinking you saw an image during this encounter and replicating it as a means of worship or extrapolating the experience to permit one to create idols in order to worship.[7]  A similar admonition is implied in the juxtaposition of the verses at the end of Parshat Yitro.  “God said to Moshe: ‘Thus shall you say to Bnei Yisrael: You yourselves saw (אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם) that I spoke to you from the heavens; therefore, you shall not make alongside of Me: any gods of silver, nor shall you make for yourselves any gods of gold.’”[8]

 

All of this seems strange given that there are numerous verses, including those previously cited above, that indicate that Bnei Yisrael did see something at the revelation at Sinai.  The command to not forget the Sinai revelation emphasizes that one should not let slip form their memory that which “you saw with your own eyes (אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ).”  In describing the irrefutability (הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת) for Bnei Yisrael of the divine omnipotence, Moshe says it is because “from the heavens He caused you to hear the divine voice to discipline, instruct you; on earth, He caused you to see (הֶרְאֲךָ֙) the great divine fire; and from amidst that fire you heard God’s words.”[9]  In addition, the introductory verse to the Ten Commandments states that “God spoke to you face to face (פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים) on the mountain from amidst the fire.”[10]  After the initial divine revelation where Bnei Yisrael beseech Moshe to act as an intermediary between them and God, they state that they have no doubts with regards to God because “God, our Lord, has just shown us (הֶרְאָ֜נוּ) His majesty and presence, and we have heard God’s voice from amidst the fire; we have seen (רָאִ֔ינוּ) this day that man may live through being addressed by God.”[11]  Similarly, in the aftermath of the narrative in Parshat Yitro, it describes Bnei Yisrael’s experience of receiving the Decalogue as, “All the people witnessed (וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים) the sounds and lightning, the blare of the horn and the mountain smoking; and when the people saw it (וַיַּ֤רְא הָעָם֙), they fell back and stood at a distance.[12]

 

Moshe’s chastisements about what Bnei Yisrael observed almost seem as if this is an attempt at witness tampering.  When the witness is told by the perpetrator of the crime, “you did not see anything, right?!” everyone knows that such a statement intimates that one did observe something, but is being warned not to disclose the information.  One does not need to tell someone who did not view an event that they did not see it; that is patently obvious.  The fact that Moshe is warning Bnei Yisrael that they did not see anything clearly implies that they did witness something.  While some of these “sightings” can be dismissed by explaining that the verb “to see” is being used in a more euphemistic manner to mean “to understand” or “to experience,” there are still a large number of instances where it is clearly speaking about physically observing.

 

The simplest way to reconcile this apparent disparity is to suggest that Moshe’s warnings and reproof against assuming one witnessed any image are referring to God or a representation of God.  On the other hand, that which Bnei Yisrael actually observed was the pomp and circumstance, the fire and fury surrounding God and the divine revelation.  Moshe is cautioning not to conflate the two.  This might be corroborated by the final verses in Parshat Mishpatim which describes Bnei Yisrael witnessing Moshe’s ascent to Har Sinai, “the presence of God appeared (וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְקֹוָ֔ק) to the eyes of Bnei Yisrael (לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל) as a consuming fire on the top of the mountain.”[13]  The deficit with this solution is that the necessity for Moshe to enjoin against such confusion implies that there was some semblance of an image that was observed.   

 

Possibly even more problematic are the verses found in Parshat Mishpatim[14] and Ki-Tisa which are much more explicit.  After Moshe wins forgiveness for Bnei Yisrael’s sin with the Golden Calf, he seizes upon God’s moment of leniency and entreats God to show him His glory (הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ).  God responds favorably, but qualifies His revelation to Moshe, “you will not be able to see My face (לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י), for no man shall see me (יִרְאַ֥נִי) and survive…You will see My back (וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י) and not see My face (וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ).”[15]  While the verses are inherently difficult and one could simply dismiss them as allegorical, it still points to the idea that there is something to see.  The most convincing source that they actually saw something akin to an image is the description of the ceremony of the covenant at Har Sinai found at the end of Parshat Mishpatim.  “And Moshe, Aharon, Nadav and Avihu and the seventy elders of Yisrael ascended the mountain and they saw the God of Yisrael (וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל) under whose feet was the likeness of a pavement of sapphire, like the very sky for purity…they saw God (וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹקִ֔ים) and ate and drank.”[16]  Once again here, one could claim that the sightings are all allegorical.[17]  The Ramban and others point out the similarity between the description found here and that found in the beginning of Yechezkel in his vision of the Merkava.[18]  That prophecy is replete with images and imagery and would imply that the same is true of that which was witnessed at Har Sinai as well.

 

The Mishna in Chagiga states that one is not permitted to teach Yechezkel’s vision of the Merkava except to the most astute, erudite and vetted of students.[19]  That is because the difficulty in understanding the material and properly interpreting the images can lead to errors of comprehension that are blasphemous.  Prophecy includes two components, the actual vision and the interpretation of that which is being seen.  From Yirmiyahu HaNavi, it is clear that even understanding that which is being portrayed in the vision is not a foregone conclusion.  Yirmiyahu begins his career as a prophet with two visions where God inquires of the Navi as to what he is seeing (מָה־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ) and God responds with an affirmation of Yirmiyahu identifying of the object in the vision (הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת).  That would explain Moshe’s insistence that Bnei Yisrael really had not seen anything.  They of course did see something, but they were not equipped to know what they actually saw and how to interpret that which they witnessed.  That is borne out by Bnei Yisrael’s sinning with the Golden Calf which is a derivative of Yechezkel’s vision of the Merkava.  Moshe was trying to protect the people from repeating that mistake through discounting that which they had witnessed.  That raises a more serious question which is if Bnei Yisrael were not equipped to deal with that which they saw and the risks that such a vision entailed, why did God permit them to witness such a revelation?

 

To be continued

 

Shabbat Shalom

 

---

[1]  כִּ֣י שְׁאַל־נָא֩ לְיָמִ֨ים רִֽאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ בָּרָ֨א אֱלֹקִ֤ים׀ אָדָם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וּלְמִקְצֵ֥ה הַשָּׁמַ֖יִם וְעַד־קְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם הֲנִֽהְיָ֗ה כַּדָּבָ֤ר הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה א֖וֹ הֲנִשְׁמַ֥ע כָּמֹֽהוּ: הֲשָׁ֣מַֽע עָם֩ ק֨וֹל אֱלֹקִ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כַּאֲשֶׁר־שָׁמַ֥עְתָּ אַתָּ֖ה וַיֶּֽחִי: א֣וֹ׀ הֲנִסָּ֣ה אֱלֹקִ֗ים לָ֠בוֹא לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֘ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ בְּמַסֹּת֩ בְּאֹתֹ֨ת וּבְמוֹפְתִ֜ים וּבְמִלְחָמָ֗ה וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָאִ֖ים גְּדֹלִ֑ים כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה לָכֶ֜ם יְקֹוָ֧ק אֱלֹקֵיכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֶֽיךָ: (דברים ד,לב-לד)

[2]  אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יְקֹוָ֖ק ה֣וּא הָאֱלֹקִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ (דברים ד,לה)

[3]  רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים - אז כשלא תשכחום, ותעשום על אמתתם, תחשבו חכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מתוך שכחה, תחשבו שוטים, לשון רש"י. ואינו נכון כלל. אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו: והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה. והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו: זהו שאמר שם (שמות יט ט) וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם. והענין הזה יבוא עוד בפרשת כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו' (להלן יג ב), וכבר הזכרתיו שם בפרשת בחדש השלישי (שמות יט ט): (רמב"ן דברים ד,ט)

[4]  רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ: י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְקֹוָ֣ק אֱלֹקֶיךָ֘ בְּחֹרֵב֒ בֶּאֱמֹ֨ר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י הַקְהֶל־לִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאַשְׁמִעֵ֖ם אֶת־ דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֨ר הֵ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן: (דברים ד,ט-י)

[5]  וַיְדַבֵּ֧ר יְקֹוָ֛ק אֲלֵיכֶ֖ם מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ ק֤וֹל דְּבָרִים֙ אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֔ים וּתְמוּנָ֛ה אֵינְכֶ֥ם רֹאִ֖ים זוּלָתִ֥י קֽוֹל: (דברים ד,יב)

[6]  וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: (דברים ד,טו)

[7]  פֶּ֨ן־תַּשְׁחִת֔וּן וַעֲשִׂיתֶ֥ם לָכֶ֛ם פֶּ֖סֶל תְּמוּנַ֣ת כָּל־סָ֑מֶל תַּבְנִ֥ית זָכָ֖ר א֥וֹ נְקֵבָֽה: תַּבְנִ֕ית כָּל־בְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בָּאָ֑רֶץ תַּבְנִית֙ כָּל־צִפּ֣וֹר כָּנָ֔ף אֲשֶׁ֥ר תָּע֖וּף בַּשָּׁמָֽיִם: תַּבְנִ֕ית כָּל־רֹמֵ֖שׂ בָּאֲדָמָ֑ה תַּבְנִ֛ית כָּל־דָּגָ֥ה אֲשֶׁר־בַּמַּ֖יִם מִתַּ֥חַת לָאָֽרֶץ: (דברים ד,טז-יח)

[8]  וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם: לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם: (שמות כ,יט-כ)

[9]  מִן־הַשָּׁמַ֛יִם הִשְׁמִֽיעֲךָ֥ אֶת־קֹל֖וֹ לְיַסְּרֶ֑ךָּ וְעַל־הָאָ֗רֶץ הֶרְאֲךָ֙ אֶת־אִשּׁ֣וֹ הַגְּדוֹלָ֔ה וּדְבָרָ֥יו שָׁמַ֖עְתָּ מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: (דברים ד,לו)

[10] פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: (דברים ה,ד)

[11] וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹקִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי: (דברים ה,כא)

[12] וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק: (שמות כ,טו)

[13] וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְקֹוָ֔ק כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (שמות כד,יז)

[14] ולא משנה אם זה לפני או אחרי מעמד הר סיני (עיין במחלוקת רש"י, אבן עזרא והרמב"ן  לגבי ענין זה)

[15] וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ: וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְקֹוָ֖ק לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם: וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי: וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר: וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי: וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ: (שמות לג,יח-כג)

[16] וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר: וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹקִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ: (שמות כד,ט-יא)

[17] ויראו את אלקי ישראל - כעין וראיתה את אחורי: (רשב"ם שמות כד,י)

[18] ויראו את אלקי ישראל - פירש ר"א במראה הנבואה, כמו ראיתי את ה' נצב על המזבח (עמוס ט א). ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר - הוא שראה יחזקאל כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו). וכעצם השמים לטוהר - שראו תחת לבנת הספיר כעצם השמים לטוהר, הוא הרקיע כעין הקרח הנורא הנטוי על ראשי החיות (שם כב). והנה בכאן כתוב ויראו את אלהי ישראל, ושם (י כ) כתוב היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל, כי תפס דרך קצרה, כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא, והכל תחת השם הנכבד. ועל דרך הפשט טעם אלקי ישראל, לומר כי זכות ישראל אביהם עמהם לזכותם במראה הזאת: ועל דרך האמת, בעבור כי הזכיר במתן תורה וידבר אלקים (לעיל יט כה), והוא כאשר אמר הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש (דברים ה כא), ביאר כאן שראו אלקי ישראל, ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום ה' אלקי ישראל, והזכיר בהם זה לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו על הארץ את אשו הגדולה (שם ד לו), כי היה לעם במחיצת ענן וערפל (שם ה יט). ואונקלוס ירמוז לזה שתרגם וחזו את יקר אלקא דישראל, ולא תרגם ואיתגלי להון יקרא דה', כמנהגו במקומות אחרים: (רמב"ן שמות כד,י)

[19] אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו (משנה חגיגה ב,א גמ' יא:)